אין עונה

או שאני מדבר שטויות, או שאני מדבר יותר מדי, או שכיסיתי בצורה הרמטית יותר מדי את הנושא…

בקיצור, אני חי בשביל דיאלוג עם אנשים, למרות כאבי הידיים של העת האחרונה אני כותב בבלוג בשביל השיחה, ומתוך ארבעת הפוסטים האחרונים רק אחד זכה לתגובות, ולצערי גם כאלו שאינן לטופיק.

אני אשמח לקצת משוב – האם הנושאים שאני עובר עליהם לא מעניינים אתכם או שהסגנון לאחרונה גלש למקום לא טוב? תודה מראש.

28 Replies to “אין עונה”

  1. באופן אישי אני מוצא את מה שאתה כותב מעניין, לכן אתה בRSS שלי אבל הפוסטים שלך לא מאוד מזמינים לדיון, אם הייתי מוצא טעות או תוספת למשהו שכתבת אז היה לי מה להגיב, מעבר לזה הם מאוד נראים לפחות לי בגישה של 'קחו מידע'.

  2. הפוסטים האחרונים דורשים זמן ותשומת לב לקרוא כמו שצריך, ועוד יותר זמן ומחשבה לענות כמו שצריך.
    תן לאנשים קצת זמן …

    1. כן, זה הפחד שלי. במיוחד אתה שאמרת שכבד לך פוסט של יותר מ150 מילים. הבעיה שכשאתה אומר שזה מצריך זמן לעיכול, זה אומר שזה לא פוסט שחוזרים אליו. אחרי שבוע בא פוסט אחר ומכסה על ההוא…

  3. מסכים עם שי.

    חלק מהנושאים לא מעניינים אותי, בחלק מהם אני לא מרגיש שיש לי משהו מאוד קונסטרוקטיבי לאמר, בחלק יש לי מה לאמר אבל אין לי כח להתיחס אליהם – שלשום חזרתי לארץ גוד-דאמנ-איט!

  4. ואני אוסיף בצניעות שבגלל ה magnitude של הנושאים המכוסים אני הרבה פעמים מרגישה שקטונתי מלתרום משהו, שאין לי מספיק ידע או רקע.
    כמו כן אני מסכימה עם יוחאי, ולצערי גם עם שי.. כשאני רואה פוסט ארוך ומושקע זה מעורר את הערכתי אבל לצערי גם את תסמונת טלדר [http://www.my-paradox.net/?p=201#comment-3889], בייחוד כאשר הנושא עצמו הוא כבד ורציני.
    אבל כמובן כל זה רק בשם עצמי. לא יכולה שלא לסייג – אני סה"כ נערה קלת דעת ואולי לא קהל היעד האופטימלי של הגיגייך.

    1. נמי, קלת דעת בוודאי שאינך אם את קוראת פה מדי פעם גם פוסט שלם ומחכימה. קלי דעת הם אלו שבורחים אחרי פסקה בודדת :-)

      תני לעצמך ח"ח, ואני מקווה שכשיזרמו פה קצת מים בירקון (יש לי עוד כמה פוסטים "כבדים" שאני חייב להוציא אל האור) ואז אני אחזור להיות קליל ו(אני מקווה) משעשע, אבל אני לא מבטיח להיות בלתי אינפורמטיבי…

  5. אין לי הרבה מה להוסיף – אני מניח שאני נמצא איפושהו בין שי לנמי.
    הנושאים האלה דורשים הרבה תשומת לב, אבל גם אין לי זמן להכנס לעומקם ולבדוק, איך אני יכול להגיב בצורה שתהיה אינטילגנטית.
    אני חייב לציין, שהנושאים שאתה כותב עליהם מרתקים. זה לא בגלל חוסר העניין, שאני לא מגיב. זה בגלל שאני מרגיש שעדיף לי כרגע לשבת בצד ולקרוא/להקשיב. ככה אולי אני אחכים קצת. אני גם חושב שחלק מהפוסטים שלך מיועדים יותר לדיונים ישירים, של פנים-אל-פנים, מאשר לשיח כתוב. לא יודע להגדיר בדיוק למה – אבל זו ההרגשה שלי.

  6. לטעמי הפוסטים שלך לאחרונה מעניינים ורלבנטיים הרבה יותר מבעבר, בצורה משמעותית. אולי זה הנושא (פוליטיקה, אידיאולוגיה וחופש מידע מעניינים אותי יותר מויסקי). יש פוסטים טובים יותר ופחות, למשל, אני מעדיף בהרבה את סדרת "מחשבות על דמוקרטיה" שמכילה גם הרבה מידע שלא נתקלים בו בד"כ בחדשות או ברחוב וגם זוית ראיה רעננה יחסית (חופש מידע) על ההתנהלות הציבורית, על-פני פוסטים כמו "בעבור נזיד אנשים" ו"שואה כיסודות של בית לאומי" שמציגים פשוט עמדה פופולרית ומקובלת על פירוט טיעוניה הידועים.

    לא הגבתי לאף אחד מהם כי הרגשתי שאין לי מה להוסיף לפה או לשם. אולי אם תוסיף שאלות פתוחות וגלויות אני אוכל לענות עליהן.

    1. הפכת לי את היוצרות… הזווית שלי על שקיפות ממשל היא רעננה וחדשה ולעומת זאת נושא השואה הוא דיעה פופולארית ומקובלת? :-)

      הייתי שמח לדעת מתי אני הופך שולחנות ומתי אני קונפורמיסט, מדהים שזה רחוק מלהיות מתי שאני חושב שזה…

      1. קודם-כל, לא אמרתי שאתה קונפורמיסט, אלא שזו דיעה מקובלת ופופולרית, גם אם יש אחרות מקובלות ופופולריות יותר. הנושא של השואה כהצדקה למדינה הוא נושא מרכזי כמעט בכל דיון על מהות המדינה, ובפרט אם מעורבים בו השמאל הישראלי או ערבים, אבל גם אם לא. אפשר לקרוא את זה בחדשות כמעט כל שבוע (הכי נפוץ זה כשאיזה מנהיג ערבי או ערבי-ישראלי מנסה לחולל פרובוקציה). גם תחושת הקורבנות היהודית או ישראלית, "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", "וילה בג'ונגל" וכיו"ב זה לא עניין חדש. אפשר להפוך עם זה שולחנות, אבל הפוסט עצמו לא מחדש הרבה בתיזה המרכזית שלו (למרות שכמה מהציטוטים הספציפיים היו מעניינים, כמו של ד"ר אבו-ראס).

        שקיפות ממשל, לעומת-זאת, זה רעיון שאולי הרבה מאוד אנשים הם בעדו (או לפחות לא מתנגדים לו) באופן עקרוני, אבל מחוץ למעגלים מאוד מצומצמים לא ברור ולא ידוע מה זה אומר קונקרטית, מה כבר קיים, מה מנסים לקדם בעניין (מבחינת חקיקה ומבחינות אחרות), למה זה טוב בסופו של דבר, וכיוצא באלה. לכן היה לי מעניין מאוד.

  7. דווקא יש לך אחלה פוסטים מעניינים.
    ואולי סוף סוף תעשה משהו עם הכאבי ידיים שלך? לך לדיקור, פוחד מכמה מחטים? :)
    ואם אתה הולך, תשאל את המטפל מה הכאבים האלו שיש לך אומרים לפי הרפואה הסינית, אולי תופתע..

  8. אז קודם כל – לגבי הפיזיוטרפיסטית – ילד רע! התחל להיות ממושמע ומיד!!!!
    לגבי הפוסטים – אני לא ממש חיית בלוגים. נכנסת לבלוגים שלך ושל גיא כי אתם חברים, לבדוק מה שלומכם :)
    הפכת את הבלוג הזה פעם ל"לא טכני" אבל עכשיו הוא יותר פוליטי וזה פחות רלוונטי לי. אני די מגובשת מבחינת דעות בתחומים המדוברים, ודי מותשת מדיונים עם אחרים בנושאים הללו ולכן לא תמיד קוראת את כולם. אני גם מסכימה עם גיא שיש פה משהו לדיון בע"פ (לא שאני מחפשת דיון כזה) – אתה מכניס המון פרטים בכל פוסט, יותר ברמה של לעצור ולשאול / להגיב על כל משפט בנפרד. לא שזה פשוט לעשות זאת פנים אל פנים בלי לערער את נפשו של הדובר שמנסה להשחיל יותר משניים – שלושה משפטים ברצף, אבל החיים אינם טוזיג.
    לסיכום – שונאת פוליטיקה (כן, אני חיה פוליטית, אבל רק כי אין ברירה….)!
    }{

  9. כפי שאתה יודע, אינני קורא וותיק. אבל אתן את השנקל שלי.

    מעבר לדיאלוג המתבקש, הנה עוד מחשבה שיש לי. אני מכנה את הבעיה כ"תסמונת קשב הקהילה". יש לך קהילת קוראים עם תחומי עניין מסויימים. הם מגיעים אליך לבלוג, כי אתה מעניין אותם. אלא שאז פתאום מעניינים אותך דברים אחרים, שאינם מעניינים את קוראיך, ואז אתה עלול לאבד אותם.

    לדעתי, לי יש את הבעיה הזאת, כי אני עוסק ביותר מידי תחומים. לגבי הפוסטים, האחרונים נראה לי שהם צריכים להיות מופנים לקהילה העוסקת בזכויות יוצרים וכיוב', ולא לקהילה כללית.

    1. זה לא רק "קשב הקהילה", זו גם הפרעת הקשב של כמה וכמה מקוראי, ומצד שני תופעת ריכוז-היתר של הפרעת הקשב שלי, שמנותבת לאחרונה ללימוד נושאים לא מעטים שחלקם גומרים מבקרים פה כפוסטים.

      אני מקווה שאת הקוראים לא אאבד, אבל יש כמה נושאים שמעיקים לי שאני חייב להוציא אל הכתב (בניגוד לחודשים ארוכים שלא כתבתי בהם כלום). כמו שכתבתי לנמי, אני מקווה שאחזור לפסים הרגילים בסוף התהליך.

      הבלוג הזה לא יועד מעולם להיות דבר אחד או אחר, אני כותב על מה שמעניין או מציק לי, חברים שלי ושאר אנשים קוראים ואולי נהנים/מחכימים (אני מקווה). אני אפילו לא בודק סטטיסטיקה. טוב, נו, נלך לבדוק כמה רחוק השטויות שלי מגיעות…

      הופפה! 76 מנויים בגוגל רידר! עוד 24-30 באמצעים אחרים לפי פידברנר ומנוי אחד בדואל. זה מחמיא, תודה לכולם, גם לאלו שלא עונים :-)

  10. "אבל מה אני יכול לעשות בנידון?"
    "האם יש קבוצה שפועלת בנידון? ואם כן, איך ליצור קשר איתם?"
    "האם אפשר לקרוא סיכום מנהלים על נושא זה ב-150 מילים, עם הפניה למידע נוסף למי שרוצה להתעמק בנושא ויש לו זמן עבור זה?"

    1. נפל לי האסימון… אתה אומר שבמקום פלספנות שאסכם ואתן לינקים וזהו? :-)

      אני משתדל, אבל 150 מילה זה מעט מקום…

      1. הכוונה שלי היא לחשוב על אותם קוראים שהיו שמחים לקרוא כתבה קצרה רק מפני שאתה כתבת אותה. אבל יקראו את הכתבה המלאה (באורך של 1000 מילים ומעלה) רק אם הם באמת מתעניינים בנושא והוא שווה את הזמן שלהם.
        אני גם לא אוהב את הקיצוניות ההפוכה של קישור בלבד שדורש ממני להקליק עליו כדי לדעת אם בכלל הנושא אמור לעניין אותי.

        אז ההצעה שלי היא לכתוב משהו קצר עם קישור למידע נוסף, שמי שבאמת רוצה להתעמק בנושא יקליק עליו. לדעתי אורך של 200-300 מילים הינו אופטימלי למטרה זו. אבל אפשר להאריך אם הכתבה היא סיפור מרתק שאי אפשר להתנתק ממנו אחרי שמתחילים לקרוא אותו.

  11. אז הנה – אתמול הצלחת באמת להוכיח לי שקל לי להתחבר יותר לדיונים בעל פה, מאשר בפוסטים.
    הצורה שבה העברת לי את החששות שלך, את הדאגות שלך, ואת הדכדוך שלך לגבי מה שקורה בעולם מבחינה סביבתית ודמוגרפית, היתה מעניינת בצורה בלתי רגילה.

    עירא, אני לא יודע אם שמת לב, אבל ישבתי אצלך בסלון אתמול מרותק. מה שהתחיל כרעיון להגיע אליך לחצי שעה לכוס קפה נגמר אחרי שעתיים ורבע (אולי בגלל שאני לא שותה קפה), ונהניתי מכל רגע (פחות מהתוכן, יותר מהחברה ומהדרך שבה התוכן הועבר).

    אין לי מושג אם יש לי את היכולת לקחת את משקלן הבלתי-נתפס של בעיות העולם הזה על כתפיי, כפי שאתה נוטה לקחת. אני אפילו חושב שעדיין קטונתי מלחשוב ברמה כל כך גלובלית, על הדרך לשנות את העולם, כך שלא נפוצץ את עצמינו לדעת – אבל עירא, למדתי המון אתמול. ואפילו אם אני אעשה צעד קטן כדי לעזור לעולם הזה להיות מקום טוב יותר לחיות בו, אני מניח שזו התחלה.

    בלי קשר לפוליטיקה בכלל (אני רחוק מלהיות מפלצת או חיה פוליטית), אני מקווה באמת שאתה לא מעמיס על עצמך יותר מדי. ואני מקווה שבכל מקרה יעלה פתרון כלשהו במוחך הקודח.

להגיב על חץ בן חמו לבטל