הפוסט הזה היה צריך לבוא עם כותרת לציון הכיף שבלהיות פיינשמעקר קולינארי, אולי לא אחד שמגיע לאדיקות פודהיסטית, אבל בהחלט מקפיד על חומרים טובים בבית ועל מקומות אוכל איכותיים בחוץ. ולכן אין לי הסבר למה (גררו אותי, נגררתי) הגעתי ל"טעם העיר" אתמול, למרות כל ההכרזות הראשוניות שלי בנושא. לכן הפוסט ההוא נדחה בקצת.
טעם העיר התחיל לפני כמה שנים בתור ארוע קולינארי מצוין, הציגו בו מקומות מהטובים בת"א, מקומות שהקפידו על איכות. אני זוכר צפיפות אבל לא ברמה הזו, אני גם לא זוכר רעש פסיכי כמו שהיה שם השנה או לפני 3 שנים כשהייתי שם בפעם האחרונה. השלטים הכי גדולים היו של תנובה, שטראוס, רד-בול ובמת ריקוד מרכזית של בנק דיסקונט. במת בידור לא ברורה בצד הרביצה עוד דציבלים של הופעות חיות של טררם ומאסטרו צבי כפית, ליד דוכן אדיר של גבינות פיראוס, שזה לא ביתן "רוקדים שבועות עם תנובה" בצדו השני של הדשא שניסה (בהצלחה יתרה!) להלחם בדציבלים של הדאנס עם מוסיקת ריקודי עם ולהרקיד 7.43 אנשים (ספרתי).
את שורת ביתני המסעדות גיליתי לצערי רק לקראת סוף הסיבוב, הם מוצנעים בדרום המתחם. היו כמה שמות מהשורה הראשונה או אולי השורה ה1.5 כמו אודיאון, מאנטה רי, פויקה ואל באבור (שזה אום אל פאחם, לא תל אביב?), היו שם גם מקומות ממוצעים-נחמדים כמו הברוהאוס, סאקורה, וחלק מתחתית הערימה כמו פאפאגאיו וצ'יינה טאון.
בעשרים וחמישה שקלים יכולת לקבל אחד משלושה המבורגרים טריים מעולים של אודיאון או שישיית מאקי אצל איזו סושיה לא מוכרת שהביאה את הסושי מוכן מראש, בארגזים ענקיים ולא נראה שבקירור. ליד כל אלו כמובן שורת הפאסט פוד הענקית, למון-גראס, בורגוס, דים-סאם ומיצי שינקין מעורבבים בכפיפה אחת עם דברים טובים יותר ופחות. כמובן שלא נחסך מקומם של שוקלטייר אחד, מקס ברנר (שכבר לא בדיוק שוקולטייר) ועוד 2-3 עמדות וופל בלגי ופפופרטחס (מה קוראים אותו בארץ פנקייק הולנדי אבל לא עומד באמת בסטנדרט), ודוכנים לא ברורים של הארץ, וואלה, יופלה, וואפל מנעמים(?!). בקיצור ערב רב של "מי שמשלם – שישים דוכן". טעם העיר התחיל בתור משהו שמייצג את הטעם הטוב של העיר תל אביב. מזה שנשאר זה תערובת מסעדות טובות עם גרועות עם דיסקונט ותנובה, ומתל אביב נשאר מעט מאוד, כי את רוב השטח כיסו דוכני חברות שיווק, ובמות בידור של רד-בול (בום! בום!) לעומת אוכל איכותי כמו פויקה (אומצה! אומצה!).
הוסיפו על זה פחי זבל ירוקים כל 5 מטר ובכל זאת המון המון המון זבל על הרצפה (נוק, לא ללכת יחפה…). השנה חוץ מהרבה פלאסטיק וקלקר של כלים וכוסות ח"פ, הגדיל לעשות אחד ממשווקי הבירות וחילק מאגים מנצנצים עם לדים צבעוניים מתחלפים בתחתית כדי שאת האלכוהול ומוסיקת הדאנס המוגזמת ילווה התקף אפילפטי נעים. אנשים זרקו את זה לפח (או על הרצפה!) עם הסוללה בפנים ועוד חומרים שלא באמת צריכים להגיע לזבל הרגיל. אילוסטרציה ->
אז לסיכום, שומר נפשו ירחק. שומר איכות הסביביה שירחק פעמיים. בין הרעש והזבל הסתובבו בעיקר בני עשרה שסיימו את יום הלימודים והציפו את הפארק כי זה כמו קניון רק האוכל יותר זול והמוסיקה מחרישה ותואמת דיסקוטקים, ומה אכפת להם ההלחצות בתורים לכל דוכן אוכל כמו חיות מורעבות בשעת ההאכלה בספארי. כנראה שזה ארוע בשבילם, כי הוא כבר ממש לא בשבילי.
הלכתי רק פעם אחת, אני לא זוכר אם לפני שנה או שנתיים; הסיפור עם הסושי היה זהה, האוכל של אודיאון היה נחמד; אבל בשביל דוכן אחד או שניים חביבים (שמציעים ממש מעט מהמבחר של המסעדה, כמובן), כבר עדיף לי ללכת למסעדה עצמה, לא? הרעש לא היה נורא כמו שעולה מהתאור שלך, אבל מספיק גרוע בשבילי, ואני שונא צפיפות מושבע (כלומר אני שונא את תל אביב אפילו ביום רגיל, על מדרכה אקראית). בזבוז זמן.
לא האמנתי שתיגרר לזה. אותי לא יצליחו לגרור גם עם טנקים לשם. לפני כמה שנים הייתי שם, פעם אחת בלבד, בשביל הגינס מהחבית, שמכרו בכוסות של ליטר, עם הכוס במחיר מצחיק של 25 שקלים. לצערי – הטעם היה כל כך נורא, והתורים היו כל כך צפופים, שנשבעתי לא לחזור לשם לעולם.
המוסיקה, כמו שאמרת, מחרישת אוזניים, אפילו בשביל מטאליסט כמוני. ואני ממש לא אוהב להידחף בשביל אוכל, לא משנה כמה הוא טוב. אני מוכן לשלם יותר בשביל לשבת כמו בנאדם, בשקט, לאכול ברוגע (ולא בעמידה), ולא להרגיש שאני נמצא בחירייה. בקיצור – לכו תהנו. אולי אני אמצא לי ערב בתל אביב שלא תהיינה בו בעיות חניה..
מקווה שזה רק הפוסט הזה, אבל כל העיצוב נעלם.
או שלא. בדקתי את הבא, וגם הוא ללא עיצוב.
האחד הקודם שנכנסתי אליו לעומת זאת מעוצב כרגיל ומיושר נכון. מוזר.
בכ"מ, אל באבור אחד המקומות. אני זוכר שהייתי שם לפני 4 שנים. 4 שנים. אני עדיין זוכר את הפאר, את השיפודים המדהימים, את היוקרה ואת העממיות בו זמנית. אני זוכר גם הרבה כתבות על הקירות על המסעדה הנהדרת שהיתה שם פעם ומאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, איך המקום התרוקן. מאוד שמחתי לראות שהם עדיין קיימים.
בכ"מ2, תודה על האזהרה שזה לא מה שזה היה (הפעם האחרונה שהייתי שם היתה לפני אולי 10 שנים), אני אשמור מרחק. גם ככה יש בגרות בתנ"ך וזה ללא ספק המכה לכל אתאיסט באשר יהיה. בגרות בספרות לא מעניינת.
אני מאוד מאוד מקווה שאחרי שאשלח, העיצוב יחזור. האי-עיצוב הזה מבאס.
ד"א, בלי קשר אלייך, מצאתי בירה לא זולה, אבל ללא ספק משובחת, בלטיקה. בלטיקה 6 בירה מדהימה. אני משער שיצא לך לטעום, אם לא, תלך. פשוט בירה אדירה. מבחינת טעמים, היא מתקתקה בצורה ההכי טובה שהייתי יכול לדמיין בירה, אחוז אלכוהול יחסית גבוה, בוא נגיד, היא מספיק טובה כדי שאני אשתה אותה עד הסוף, ז"א, כששותים ישר מהבקבוק, בדרך כלל, אלא אם כן מזיזים את הבקבוק נורא בעדינות, ישאר בסוף קצת קצף שיתמוסס לבירה תוך דקה. בדרך כלל לו שותים אותו, פשוט לא. הפעם שתיתי. לא רציתי לבזבז אף טיפה. אני עד עכשיו מצטער שכשפתחתי את הבירה קצת נשפך.
בגרות בתנ"ך היתה לי קצת קשה (ונכשלתי בה) כי הראש שלי לא היה בנוי אף פעם לספרות, אבל מעולם לא הצטערתי שלמדתי תנ"ך, שתדע לך. גם קראתי על דעת עצמי את הברית החדשה (בוודאי לא כי דרשו בבי"ס) ויש לי על המדף שני תרגומים שונים של הקוראן שאני מעלעל בהם מדי פעם. גם את "המיתולוגיה" של המילטון קראתי לפחות פעם אחת. זה מענין וזה המינימום בשביל להכיר קצת את התרבות שצומחת מהספרים האלו. כל כך הרבה סיפורים מהתנ"ך מצוטטים בספרות והקולנוע המודרניים, שאתה מפספס דברים אם לא הכרת את הסיפורים.
מה שאני אומר זה, סבלתי כמוך, אבל לא קרה כלום. בהסתכלות אחורה זה היה משהו שטוב שלמדתי.
ולא זוכר אם טעמתי באלטיקה, אני אנסה בהזדמנות.
אני נהנתי לפחות. בשיעורי התנ"ך תמיד המורה היתה נותנת את הפרשנויות הקלאסיות ואת המודרניות.אני הייתי מצביע ונותן את הפרשנות שלי. כל מיני פרשנויות שונות ומשונות. אני לא זוכר חצי מהם, אבל דברים הזויים.
בקשר לבאלטיקה, אתה חייב. פשוט בירה טעימה. לפני 5 שנים הייתי נגעל עד לעמקי נשמתי מבירה. אם הייתי טועם את זאת אני חושב שהייתי מצליח לסיים בקבוק.