התדמית של עולם התכנה החופשית על פרשת דרכים

תוכנה חופשית היא דבר נפלא. אני מאוהב ברעיון כבר כ־28 שנה מאז גרקתי אותו לראשונה. ארגנתי קהילות ואירועים להפצת ידע על ואודות חופש התוכנה, ואי אפשר לזרוק היום אבן באף ענף כלכלי בלי להתקל בתוכנה חופשית רצה איפשהוא על שרת, עמדת חיוב כרטיסים בסופר וכמובן שכל האינטרנט וכל כיס מריצים תוכנות חופשיות למכביר. אין סטארטאפ שמתחיל היום בשוק וממציא לבד את כל הגלגלים, אם זה בתוכנה, ביולוגיה או כל תחום הנדסי, אתה תלוי בתוכנה, אם זה באסטרונומיה או מכונות CNC, תוכנה חופשית היא לפעמים החנות היחידה לשאוב ממנה את הכלים הדרושים למקצוע. מצד אחד אין להתעלם, ומהצד השני אין מנוס מלהשתמש. ההתנחלות הזו בלבבות וברשימות התלות של תוכנות היא חרב פיפיות, ובחודשים האחרונים אנחנו רואים כמה צרות שמאיימות על עתיד הקהילה.

אולי המכה הכי גדולה למוצר תוכנה היא נטישה שתוביל ל"רקבון ביטים". תוכנה שלא מתעדכנת לא מקבלת תכונות חדשות אבל גם לא נסתמות בה פרצות שמתגלות. אם יש לה עדיין משתמשים אז דברים ישברו, ובכל פעם שמשהו בעולם התוכנה החופשית נשבר ומשפיע על production של חברות מסחריות, התדמית נפגעת. לאחרונה אני רואה כמה ארועים שבאו ברצף:

  • חזרתו של RMS להנהלת המוסד לתוכנה החופשית הבאישה את המוסד בעיני רבים, והחלה נטישה מדודה אבל מורגשת של תורמים (אני בינהם) ופרויקטים בולטים, חלקם עמודי תווך של פרויקט GNU.
  • מוצרים כמו טראוויס ו־Docker שפתאום אינם בחינם יותר לפרויקטים רבים של תוכנה חופשית בשל שינוי מדיניול – מצב זה שובר הפצה של תוכנה חופשית קיימת, ועלול לגרום לאותם מוצרים לאבד משתמשים ותדמית. במקרה של טראוויס זה אומר שהרבה פרויקטים של תוכנה חופשית יאלצו לעשות בדיקות שכבר היתה להם אוטומציה בצורה ידנית או להתחיל לשכתב מחדש תהליכים כדי לעבוד מול כלי אחר, או להנטש ולהפוך לעוד גופה ללא עדכונים.
  • מפתחים כמו מארק סקוויירז שהחליטו על "שברו את הכלים ולא משחקים" בצורה שיורה לעצמו ולכל הקהילה ברגל ומערערת מאוד את בטחון המשתמשים. היו עוד לפניו אבל הספריות שלו הן מרכזיות ובולטות.
  • חורים אדירים שהתגלו בשנים האחרונות בכלים מרכזיים ונפוצים, כגון Log4Shell, Heartbleed, Shellshock ואחרים.
  • יש פרויקטים שנטשו או השאירו בבלגן פרויקטים ישנים אצל גיטהאב כשמיקרוסופט קנתה אותה, אבל זה כנראה מיעוט.

תזוזה קטנה ועוד אחת, מתי נענועי הסירה יהפכו אותה? הפחד שלי היא לולאת משוב ענקית שבה פתאום חברות יפחדו להשתמש במוצרים חופשיים או לתרום להם, מה שיגרום לאיבוד רוח מהמפרשים של מפתחים מתנדבים. בנקודות כאלו כדאי לזכור שהמתנדבים לא ממש מקבלים הרבה גב, חלקם אפילו לא יודעים איך לשווק את הפרויקט או לקבל תרומות גם אם ירגישו שנכון להם לבקש. המקרים של מפתחים כמו מארק סקוויירס מדאיגים אותי מאוד: בוקר אחד קם אדם ואומר לעצמו שלא משלמים לו מספיק אז הוא יתקע לכולם מקל בגלגלים (אני אפילו לא יודע אם הייתה דרך למישהו לשלם לו לפני שהתחיל להשתולל). בתגובה לא בלתי מוצדקת נחסמו לו חשבונות אצל גיטהאב ו־pypi. יש לי כמה דברים לומר למפתחים שהחליטו לפרסם קוד ברישיון פתוח – ראשית ציינו בצורה ברורה מה תנאי הרשיון (אי ציון רישיון ברור מטילה עליכם את האחריות אם למשתמשים נדפק משהו, וברירת המחדל איננה "נחלת הכלל"), ושנית היו מוכנים שיהיו לכם הרבה משתמשים מסחריים. אם לא מקובל עליכם, אל תירו לעצמכם ברגל, פצלו את הפרויקט לגרסא פתוחה ואחת סגורה בתשלום או כל דרך אחרת. לדחוף קוד ששובר את הספריה שלכם מבטיח גם נטישה של משתמשים וגם איבוד האמון בכם לעתיד, וכמובן פותח פחת לתביעות משפטיות אם הרישיון שלכם לא מצוין נכון.

ורק כדי להיות ברור: יש המון חדשות טובות בקהילה הזו, הפחד שלי הוא מהתדמית בעיני משתמשים מסחריים, שהפכו לחשובים מאוד בתהליך הפיתוח של כלים קטנים לפעמים. הקרנל של לינוקס ופרוייקטים מסביבו עדיין חיים ותוססים ושיפורים קורים השכם והערב.

ומה הפתרון? אין לי תשובה. גם ככה הרשת שלנו הפכה בעשורים האחרונים לריכוזית מדי. כל הקוד העדכני בגיטהאב. כל הידע הטכני בסטאק אוברפלו. הרשת החופשית שהתאהבתי בה כמעט כבר לא קיימת, כשכל הידע והתקשורת קורים בין הכתלים של 10 חברות (אני נדיב) ולא בעשרות אלפי אתרים מבוזרים. אם מחר גיטהאב משנה תנאי רשיון, או סטאק אוברפלו פושטת רגל זו מכה רצינית מאוד לקהילת המשתמשים. אני למשל מחזיק בבית תלתפסת שכל הידע של קהילת המשתמשים שלה היה בגוגל פלוס, ויום אחד פשוט הוסר בלי יכולת לגבותו כראוי, ורק אחוז קטן ממנו שוחזר אח"כ לאתר עצמאי אחר.

מוזמנים לתת את דעתכם ופתרונותיכם פה בתגובות, רק אל תתחילו למכור לי בלוקצ'יין. דברים ישימים בלבד 🙂

עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה 🙂

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

Lessr Place

מודה, התנהגתי קצת כמו פאן-בוי, ובעיקר הייתי אופטימי בצורה מוגזמת. בטר פלייס היו אמורים להיות זולים ונקיים יותר מהחלופות. מסתבר שהם לא זולים או נקיים יותר מהחדשות שבשוק, הם אפילו לא נקיים יותר מהיברידיות רגילות וכנראה אפילו דיזלים, כל עוד החשמל שחח"י מזרימה להם בלילה מופק מפחם. ההכרזה שלהם התחילה בטונים צורמים מאוד ואני ניסיתי להחדיר ריאליזם לתלונות הציבור – למשל חשבתי שהמכונית יקרה כי כרגע היא מוצר בסדרות קטנות (זה התברר כשטות), קיוויתי שהמחיר יהיה 60-70% ממחיר הנסיעה החודשית על בנזין (הוא שווה אם לא יקר יותר בחלק מחישובים). את כל אלו הייתי מוכן לספוג. מצאתי נחמה בכך שלמרות שמחירי האנרגיה יאמירו, בבטר פלייס הבטיחו שמחיר הטעינה לא יזוז אגורה לארבע השנים הראשונות. אבל כאמור הקש ששבר את גב הגמל היה שמחישוביו של פרופ' רבינוביץ', המכוניות האלו אפילו לא יזהמו פחות בטווח המיידי, לשנה-שנתיים הקרובות.

במילים אחרות, האופציות הכי נקיות כרגע בשוק הן הדיזלים וההיברידיות, והמחירים שלהן ידידותי ביותר למשתמש. בטר פלייס ישארו גימיק לפחות עד שיורידו דראסטית מחירים ו/או יצליחו לעבור לאנרגיות מתחדשות כמו שהבטיחו. כרגע אני לא יכול להמליץ עליהם.

בלי קשר לזה, אני חייב לציין שדי התפעלתי לרעה מאיך שהם מנהלים את קהילת הצ'מפיונים שלהם (ממנה נחסמתי בשבוע שעבר בעקבות חסימת המשתמש המפוברק שלי בפייסבוק, אבל אני ממשיך לקבל מהם עידכוני דואל עם התחלות פוסטים חתוכות). הדיונים שם בפנים הפכו לעיתים למכוערים ומתקיפים, הרבה כעס ואכזבה מהמחירים הגבוהים. הרגשתי הייתה שאף אחד שם חוץ ממני לא דיבר על היתרונות הסביבתיים (שעכשיו ממילא נראים כלא קיימים), נאספו שם בעיקר חובבי גאדג'טים ושופוני שמרגישים שיצאו פראיירים, ועכשיו נציגי בטר פלייס אפילו לא מנסים במיוחד להרגיע ולתקן את הרגשתם במשהו. ההרגשה הכללית היא שבטר פלייס כרגע מרגישים שמספיק להם להתחיל לגלגל כמה ציי ממכוניות לחברות לתקופת ההרצה, ולכן לא אכפת להם מהמאוכזבים בעם. אני מקווה שהם יצליחו להציל משהו מהתדמית שלהם כדי שלא לאחר את הרכבת מאוחר יותר, אבל קטונתי מלתת עצות מסחריות. אני רק יכול לשבת מחוץ לקהילה הזו עכשיו ולבקר את החלטתם לנהל אותה בתוך גן צוקרברג (סגור בימים א'-ש', זה לא כל כך נעים וגו')

לבסוף, הנה שתי פרסומות שיצאו בערך באותו הזמן. מצאו את ההבדלים…

סדרת זד-אי של רנו-ניסאן

ניסאן ליף

אותה החברה הפיקה שתי פרסומות שונות וגרועות על אותו הרעיון? האם יד ימין מעתיקה את שמאל? מאוד לא ברור, רק שנדמה לי ששתיהן שאבו את ההשראה מכאן:

פאתטי. אני את המכונית החשמלית שם על המדף עד הודעה חדשה.

קצת נחת – על דיסק שחזר מהפח

בין כל תמונות החתולים ותמונות הטבע, אבא שלי גם שולח לי מדי פעם אייטמים מעניינים, והנה התפלק לו פנימה גם אייטם שממש שימח אותי: TheMarker IT – תביעה ייצוגית בסך 160 מיליון שקל נגד אייבורי ו-KSP. לא, אני לא שמח שתובעים אותם עד שאני לא אדע אם באמת היתה כאן הונאה ונמכרו דיסקים תקולים בידיעה. אם היתה אז זה באמת סיפור מוזר, כי מבין השורות אפשר אולי להבין שהבעיה תוקנה בשדרוג קושחה, מה שמאוד מקל על המשתמשים או המתקינים לטפל בזה בקלות (כמו שעשיתי אני). ברור לי שאין מצב שKSP או מישהו ידעו שקיימת הבעיה והסתירו אותה חצי שנה, כי חומרת מחשבים לא מוחזקת בארץ במלאי יותר משבועות ספורים, לרוב ימים בודדים, משמע האספקה הפגומה המשיכה הרבה זמן בגלל שסיגייט עצמם לא ידעו על הבעיה במשך כל הזמן הזה, וברגע שהם תיקנו אותו, הם פרסמו את דבר עדכון הקושחה באתר שלהם. אם יש מישהו לתבוע אותו על אספקת מוצר דפוק לאורך זמן זה אולי את סיגייט.

מצד שני, מרגע שהתפרסם, היה יכול להיות מנומס מצד הרשתות הנ"ל לפרסם את דבר המצאו של עדכון קושחה חשוב בעמוד הכניסה של האתר שלהן. אני לא מדבר על שליחה של SMS או מייל לכל לקוח שמופיע במסד הנתונים של ה-CRM שלהם (פריוריטי, נדמה לי) שקנה את הדיסקים הנ"ל, זה בכלל היה יכול להיות חלומי. נכון לרגע זה אין על זה מילה בשני האתרים (חיפשתי דקה או שתיים במקומות שהיה הגיוני למצוא את זה).

הסיפור: מאז אפריל שוכב אצלי, מנותק מהחשמל, דיסק אחד שאכן מופיע ברשימת הדגמים שדה-מארקר מפרט בכתבה. הוא התחיל לג'עג'ע והייתי בטוח שהנה עוד דיסק שהטורנטים עשו בו שמות (אחרי מספר אסונות עבר אני מקפיד לקנות דיסקים RE, למרות המחיר הלא-שפוי). ניתקתי אותו עד שיהיה לי זמן וכסף לקנות חלופי, לנסות להעביר אליו את החומר דקות לפני המוות ואז ללכת להפעיל את האחריות. כמו שאתם מבינים התכנית הזו לא הגיעה רחוק, הנה אנחנו בדצמבר, וזה אומר שמונה חודשי השבתה (גם בבנק…). כבר הייתי בטוח שלא רק שלא אציל את החומר, אלא שגם הדיסק יצא מאחריות, אבל אז הגיעה הידיעה הזו וירדה לי אבן מהלב.

בעקבות האייטם הלכתי להוריד את תכנית האבחון הקטנה של סיגייט, שני דיסקים במערכת (מתוך שישה, אל תשאלו) סומנו באדום, כלומר שיש להם עדכון קושחה. משם שלחה אותי התכנית לעמוד שביקש ממני את המספרים הסידוריים (למה קאפצ'ה?), ואכן לאחד שנתקע הומלץ עדכון ולשני לא. אולי מדובר באמת בפאק של סדרה מוגבלת, כי שניהם מאותו הדגם והריצו את אותה הקושחה אבל נקנו בהזדמנויות שונות.

תוכנת העידכון הורדה, הורצה (היא איתחלה את המחשב כי היא לא תרוץ מתוך "חלונות" עצמה), התוכנה זיהתה את שני הדיסקים המדוברים אבל עדכנה את שניהם בלי לעצור לשאול אם אני מאשר לעדכן גם את התקין (מוזר ומעצבן, אם הייתי יודע הייתי שולף אותו מבעוד מועד). עוד ריבוט ואני מסתכל בשימחה על כל הקבצים שחזרו מלימבו. ירד לי קרש מהאף.

(מבקש סליחה מדני סנדרסון על הפלגיאט הקטן)

שנים לא קניתי סיגייט אחרי נסיון עבר כושל, אחרי שהתאמצו ושכנעו אותי בחנות (KSP שממול עזריאלי) שהסדרה הזו מצוינת קניתי, אבל אני הולך להחליף אותו לWD ברגע שרק אספיק להוריד ממנו את כל החומר לדיסק חדש, לא מחכה לכשל הבא. אני מאוכזב טיפה מ-KSP אבל לא כועס עליהם, הם סרט נע של מכירת חומרה, והמחירים שלהם נוחים לי. אני אחזור להתרחק מסיגייט/מקסטור לעומת זאת. כרגע זה משאיר בעיקר את WD כי לצערי היטאצ'י וסאמסונג מסדרות של שרתים לא מביאים לארץ, בפעם האחרונה שבדקתי, וב"קאוויאר" של WD אני גם משתדל לא להתעסק. מקווה שהמידע הזה עוזר למישהו, ושיספיק לכם הדיסק לשמונה ימים!

מקבץ לינקים לסיכום היומיים האחרונים

אני עדיין מנסה לסכם לעצמי מחשבות לגבי "מה הלאה", אז עוד אין לי סיכום. בינתיים מקבץ לינקים "קטן" ממה שנשפך ברשת:

הטור האישי של דורון אביגד "הדרך לגהינום רצופה אלי ישי", נוטש את הטיעונים הקרים ובועט לרגש כמו אחרון "הבלוגריסטים" (כך קוראים לנו הטוקבקיסטים…). מפליא לראות ניסוחים כאלו בעיתון עסקים עם פוזה וחשיבות עצמית:

לעולם אל תקלו ראש בחוסר הביטחון הממשלי, ברגעים נטולי הנחת שבהם מרגישים הפקידים שהעניינים יצאו איכשהו משליטתם. "מי יצטרף מרצונו למאגר היפהפה אך הכה-בתולי שלנו?", שאלו את עצמם אנשיו של ישי – והתשובה לא איחרה לבוא: רק מטומטמים שקונים הבטחות של פקידי ממשל, שמבינים בטכנולוגיה ובשמירה על מאגרי ידע כפי שהומר סימפסון מבין באירופה.

ואסגור בינתיים בציטוט חסר בושה של פוסט שלם של שוקי שהקדים אותי בגרסה קולעת לשיר המתבקש פה:

בהתחלה לקחו את הקיצבאות –
ואני לא אמרתי שום דבר, כי אני לא נכה או ניצול שואה.

אחר-כך לקחו את הפליטים –
ואני לא אמרתי שום דבר כי שכחתי שפעם גם אני הייתי פליט.

אחר-כך לקחו לי טביעת אצבע –
ואני לא אמרתי כלום, כי אני אידיוט.

בסוף באו לקחת אותי –
אמרתי: תקחו, בין כה וכה נשבר הזין מלהיות חופשי בארצנו.

בואו למצעד זכויות האדם בשישי.