כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)

קשקושים על תוכן, קישורים, וקשרים

אני מאוד משועשע מזה שיש כמה בלוגרים שם בחוץ שעוד מתעסקים בכלל בזה. חנית (דק"ר) התחילה מבלוג אישי ומדי פעם הפניה לתגלית WP חמודה והיום הבלוג שלה עבד רק לעניני טכנולוגיה ובלוגינג. כבר בקושי רואים משהו אישי בבלוג. אחרים גם הם עוסקים המון באופטימיזציות ומראה וSEO ומשמעות הבלוגוספירה חברתית ואחרת, ויאדה ויאדה… זה מרתק אותי לכמה דקות בחודש, פוסט אצל כרמל 'ד"ר בלוג' ויסמן או משהו קטן אחר, אבל כמה אפשר לעסוק רק בסטטיסטיקות או פוסטים על ההתעסקות בסטטיסטיקות?! לא בשביל זה אני מנוי לפוסטים של שכני בבלוגוספירה. אני רוצה לשמוע על הרפתקאות בחו"ל או המלצות על אירועים או קטעים חביבים מהחיים, או שירים… למה אני מרגיש בודד בציון שלא בודק את הסטטיסטיקות יותר משלוש פעמים בשנה? אני היחידי שמעניינות אותו תגובות ענייניות בבלוג יותר מאשר סטטיסטיקה של קוראים?

אין לי מושג מה זה אומר שהפייג'ראנק "זולג", אני לא מעונין לדעת אפילו מה עושה nofollow, התייאשתי מלהשתמש בסקין מגניב והלכתי על קריא ואני לא חוסם את גוגל בrobots.txt שלי, זה כל הSEO שמעניין אותי לעשות. אני רוצה קוראים, כאלו שמעניין לקשקש איתם ומגיבים מדי פעם. בשביל זה אני מוודא שיש להם RSS עובד ואפשרות להרשם במייל לכל פיפס שבא להם. מספיק עם זה אנשים, אולי נחזור לתוכן ולא מטא-מטא-תוכן-על-הצורה-של-התוכן?

3 תגובות בנושא “כמה שירים אפשר כבר לכתוב על אמריקה (אמר המשורר בעוד שיר על אמריקה)”

  1. טוב שיש גוגל DEFINE ועכשיו אני יודע מה זה SEO…

    טוב, למעשה אני עושה דבר אחד בשביל לעזור לגוגל לעזור לי: כשאני שם לינקים אני מכניס תאור שלהם בשורה המתאימה, וכשאני שם תמונות אני כותב את התיאור שלהן בעברית ובאנגלית, אחד בשדה הכותרת ואחד בשדה תיאור.

  2. למעשה, אני חושב שהבלוג שלי עשה את המעבר בכיוון ההפוך. מבלוג שהוא בעיקר טכנולוגי הוא הפך לבלוג יותר כללי (ואפילו קצת אישי).

    שחר

להגיב על שחר שמש לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *