סדנת זיקוק של מועדון הויסקי הישראלי

ארוחת הויסקי החודשית של מועדון הויסקי עמדה השבוע בסימן זיקוק. יוני הדגים לנו זיקוק בדוד קטן על ×’×–×™×”, יצא לנו לרחרח את האצטוניות של ×”HEAD ואת האיכסה של ×”TAIL, לשמוע קצת הסטוריה ולהריץ השערות פרועות על ויסקי ישראלי. מסתבר שנרקמת תוכנית זדונית להביא כמה חביות ישר אחרי זיקוק מאראן ולנסות ליישן אותן בכמה מקומות שונים בארץ לראות איפה היישון משפיע על הטעם, וקצב התנדפות האיינג'ל'×– שייר, ×›×™ כידוע במקומות יבשים יותר יתנדפו יותר מים ואחוז האלכוהול יעלה ואילו במקומות אחרים יתנדף יותר אלכוהול והאחוז ירד. האם יש השפעה אמיתית מאיכות האוויר? יש טענות שטעם הים בלגאוולין או לאפרואייג בא בכלל מהכבול של הליתות ולא מהאוויר במחסנים…

יוני הכריז שהוא ירכז בקרוב קבוצות מיקוד לגבי מה אנשים אוהבים ואיזה סוג זיקוק להביא. אני אישית סקרן לדעת איך ישפיע טעם של כבול ישראלי על הויסקי. הופרחו רעיונות שמי החיים יוכלו להתיין במרתף ליד הכינרת ולהמכר עם טוויסט דתי. כמובן שלקרוא לתוצר "הולי ספיריט" ×–×” מפתה גם כן. אבל אחד הרעיונות שהועלו ×”×™×” יישון ליד ים המלח (מי שמדבר על טעם של יוד יוכל עכשיו להתפלסף על טעם של ברום). אני הצעתי אבל שהמזג אוויר באיזור × ×¢ באופן חריף בין חום וקור ולא ברור איך בונים מערה בטמפרטורה הנכונה. אולי מתחת מפל נחל כלשהוא? ממילא כדאי שם של נחל לדראם שיצא. אני הצעתי "גלן גדי – GlEn Gedi" אבל אפשר לחשוב ולמצוא משהו יותר לענין 🙂 הבעיה העיקרית בישראל לייצור ויסקי הוא כמות האנרגיה העצומה שדרושה לתהליך הזיקוק והעיבוי והשגת הדודים היקרים (שהם שני החלקים היקרים ביותר בתהליך). זיקוק בסקוטלנד או מזרח אירופה ויישון בארץ ×–×” לא רעיון רע, ולכן הבדיקה אם אפשר בכלל ליישן בארץ באקלים המשוגע ×”×–×” לפני שמתחילים לקנות ציוד מזקקות.

הארוחה עצמה היתה לא לענין וחיזקה את דעתי על בישול כשר (לפחות של מלונות), הדבר הטעים היחידי היה שקדי העגל המעושנים, אבל מעולם לא אכלתי אז איני יודע כמה זה היה עשוי טוב או רע.

הטעימות היו מעניינות. התחלנו עם סמירנוף בלק לייבל, בעלת הטעמים המעניינים, שמזוקקת בדודים כמו סינגל מהשורה ועולה בהתאם. מאוד מענין הטעם היוצא, ואני חושב שאקנה לי בקבוק (במיוחד שמהמועדון ×–×” בחצי ממחיר החנות). עברנו לבלאקבוש של בושמילס, שחביב עלי ממזמן, עשן מתקתק, וטיפה פירותי, וקניתי לי בקבוק. משם לקחנו שלוק של רויאל לוכנגר (שאהבתי יותר הפעם מאשר פעם קודמת… יום אחד אולי אקנה אחד כשיהיה לי כסף חופשי 🙂 ) ולבסוף סינגל גריין (לא שעורה!) בשם קמרון בריג, שטעם פשוט אבל לא רע – כמו לואולנד אבל החיטה נותנת לו גוף שחסר לי למשל בגלנקינצ'×™. אין לקנות אותו כנראה כמעט שבשום מקום ×›×™ כמעט כל התוצרת הולכת לבלנדים.

בחודש הבא סדנת מעושנים, המקום יהיה כנראה בליני והויסקים יהיו כנראה איזו רביעיה מתוך טליסקר-קאול אילה-לאפרואייג-באומור-לגאוולין-ארדבג. למי שרוצה להתעדכן ולהרשם, גשו לאתר מועדון הויסקי הישראלי.

14 תגובות בנושא “סדנת זיקוק של מועדון הויסקי הישראלי”

  1. דבר ראשון – שמח שנהנית.
    באתר של אגודת הויסקי עדיין אין שום דבר על הטעימה הבאה. חיפשתי. נראהל י את שאת המעושנים שלי אני כבר אשתה בעוד חודש וחצי בסקוטלנד..

  2. לגבי השפעת האיזור על הטעם הסופי – אל תשכח שיחס האידוי מים/כהל מושפע לא פחות מהטמפ' מאשר מהלחות היחסית באוויר…

  3. אינני מומחה בכימיה (ואני הולך להשתמש במשפט הבא במילה דיפוזיה שלא אמרתי מאז חטיבת הביניים) אבל נדמה לי שבטמפרטורות דנן אנחנו מדברים על דיפוזיה ולא אידוי… ולכן לחות משפיעה יותר. בים המלח, החום ישפיע אולי יותר מאשר בסקוטלנד, את זה אני מוכן לקבל…

  4. אני מניח שהם יודעים איך לזקק, אבל רציתי להזכיר שמי שלא יודע לזקק כמו שצריך עלול ליצור משקה שמכיל מתאנול, שהוא האלכוהול הרעיל, שגורם לאי שפיות, עיוורון ומוות.. (ובגלל זה, צריך רישיון בשביל לזקק).
    זה בניגוד ליצירת אלכוהול ע'י התססה, שכל אחד יכול לעשות.

    תודה לבלוג של אלי7 על המידע. ואלו היו 60 שניות על חוקיות יצירת אלכוהול, מהחנון שומר החוק התורן.

  5. לא חסר זבל מסוכן שם אם לא מזקקים את הבירה, אצטון ועוד חומרים לא חברותיים. אני תוהה פשוט איך זה שבאחוז הנמוך שלהם בבירה הם לא מסוכנים, או שהם נוצרים כחלק מתהליך הבישול בדוד הזיקוק? אח, המסתורין הקטנים של החיים…

  6. אם אתה מתעקש להכניס קללות אין בעיה.
    בתהליך דיפוזיה (ניקח את המודל הכי פשוט) מקדם הדיפוזיה מקיים את תלות ארהניוס, משמע, תלות חזקה מאוד (אקספוננציאלית) בטמפ' (תלוי גם באנרגיית האקטיבציה לתהליך).

    למעשה, רוב התגובות הכימיות או תופעות פיזיקליות שאני מכיר תלויות בטמפ' באופן דומה. כנ"ל בהתיישנות יין, שם חמצן מבצע דיפוזיה דרך הפקק למשל, קינטיקה של תגובות כימיות (כגון חמצון) המתרחשות בבקבוק תלויה אף היא בטמפ', ועוד. חברות מקררים עושות מזה פרנסה יפה…

  7. אז אתה אומר ששתי חביות עם תכולה זהה וטמפרטורות זהות יאבדו מים ואלכוהול בקצב כמעט זהה ובתלות מאוד נמוכה ביחס ללחות מחוץ לחבית?
    הטמפרטורה משפיעה יותר מהלחות ו/או לחץ האוויר מחוץ לחבית?

    אחרי כן נשאלת השאלה כמה משפיע סוג האוויר שמחוץ לחבית. אם מתנדף איינג'ל'ז שייר הרי שנכנס אוויר, ואם כן כמה מחלקיקי הזיהום או מלח הים וכולי חודרים איתו לחבית? שאלות מצוינות, יוני ישמח לשמוע ממישהו שיודע לנחש educated guesses בנושא.

  8. אתנול הוא "מי החיים", אני מבקש. THC מגיע מ"קנה בושם" המקראי (ברוך הבורא מיני בשמים) וכל חוק נגד קנביס או אלכוהול הוא נגד ההלכה! (יש נקודות בחיים שהיהודי שבי גובר על האתאיסט… אופורטוניסט? אולי. אלכוהוליסט? לא… אלכוהוליסט זה כשהולכים לפגישות AA)

    אי שפיות זמנית מרצון לא נחשב אי שפיות… אני חושב 🙂

  9. נאמר "המביא דברים בשם אומרם כאילו הביא גאולה לעולם", אבל "גאולה" זה דבר הפכפך. יכול לצאת גאולה כהן ויכול לצאת גאולה אבן. אני לא רוצה לקחת צ'אנס…

    בוא נגיד ציטוט (שזה חנופה) ולא גניבה ספרותית?

  10. (תודה!)

    לא אמתי שהטמפ' משפיעה יותר מהלחות או מלחץ האוויר. אמרתי שהטמפ' חשובה, ושכמעט כל תהליך כימי / פיזיקלי שאני מכיר תלוי בטמפ'.

    האם אובדן הויסקי מהחבית בזמן היישון הוא תוצאה של דיפוזיה דרך האלון? האם מדובר בנזילות דרך סדקים או החיבורים של פיסות העץ המרכיבות את החבית? האם עיקר האבדן מתבצע דרך הפאזה הנוזלית, או שמא דרך האדים שנמצאים בחלל שיש בחבית?
    אין לי מושג…

    בכל מקרה, אם אתה מאבד מהויסקי, קח בחשבון שנק' הרתיחה של אתנול היא סדר גודל של חצי (במע' צלזיוס) מזו של מים, לכן האידוי של האלכוהול יותר גבוה ולכן עוד נק' בה הטמפ' נכנסת.

    מתישהו אני רוצה להכנס לעובי הקורה וללמוד קצת את המדע שמאחורי זה…

  11. מקורות יודעי דבר סיפרו לי (בסדנת הזיקוק הקצרה של יום ב') שה"ראש" שמכיל את האצטון, מתאנול ושאר החברים מתחיל להתאדות ב60 צלזיוס, האתנול – "הלב" – מגיע ב78.5 מעלות, ושאר הזבל של "הזנב" מתאדה בין 90 ומשהו עד 100 (מים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *