"משתלם"

"משתלם" זה מושג שנכנס לי מאוד מוזר ללכסיכון השיחות על מזון ומשקאות. יותר נכון זה קיים שם באחורי המוח אבל אני לא אוהב להתייחס לזה ככה. כשהייתי קטן אוכל היה תמיד חלק מביטויי האהבה בבית, האכל של סבתא, האוכל של אמא, ארוחת שישי משפחתית אם זה בבית או בחוץ, אף פעם זה לא נמדד בכסף. למדוד אוכל בכסף זה כמו למדוד את האהבה שלך למישהו בכסף. בררר.

אבל התבגרתי. אני מאד אוהב לבשל אבל לארח זה לפעמים יקר והכסף הוא עכשיו הכסף שלי. לא כל החברים שלי הם בשלנים או בעלי סלון מרווח, אז נשאר לצאת. אמא שלי כבר לא מבשלת בבית כי שיש לה עסק דורשני ומעייף, אז גם המשפחה שלי יוצאת יותר למסעדות. דא עקא, משפחתי וחברי חבורת פיינשמעקרים המא, ופחות מארוחת טעימות במסעדת שף כבר לא מספיק לארוחת יום הולדת (על זה בפוסט אחר). הפינוקים האלו לא זולים, כי אנחנו לא סטודנטים אבל גם לא מנכ"לים או קבלני נדל"ן. אני מניח שאיפשהוא על גבול העשירון השביעי לשמיני אבל אולי אני טועה.

שבת עצלניתאני כותב את הפוסט ובחוץ גשם, בפנים חימום ובידי כוס "סניפטר" עם לאגאוולין 16. אני יודע שזו כוס ברנדי ולא וויסקי, אבל לא אכפת, היא אוגרת את הריחות ומשחררת אותם מרוכזים יותר, אני יכול להריח את הויסקי המטמטם הזה ממרחק שני מטר מהכוס כרגע, ואם אריח מעל הכוס ישרף לי האף מהאלכוהול 🙂 הכוס עלתה 6 שקלים ושתיים נשברו לי. באיקאה לא מביאים יותר. אני צריך לקפוץ לארגל ולקנות עוד כמה אבל הם יעלו יותר. מה אכפת. הלגאוולין עלה $60. שווה להשקיע גם בשתיה כיפית שלו.

אז פתאום השאלה הלא נעימה של מסעדה "משתלמת" עולה לדיון. וכשאני מתחיל לפתח את הטעם שלי באלכוהול פתאום גם יין וליקר ואח"כ וויסקי הופכים לשיקול כלכלי. קשה לי לעשות שיקולים כאלו. עדיף לתקצב דברים אחרים כמו שכ"ד וחלקי מחשב. אני חושב מה שפחות על כסף כשאני בסופר או בחנות יין, ונותן לחוש הריח והטעם לדבר. כרגע אני יכול גם להרשות את זה לעצמי אבל עשיתי את זה גם כשלא יכולתי. טמבל? אולי.

יין שתיתי מדי פעם בארוחות משפחתיות, זה היה נחמד אבל לא נפל לי האסימון, על אילו ריחות וטעמים מוזרים מדברים ועל מה הפלצנות. הייתי פותח יין אדום פשוט כשרציתי לבשל איתו ושותה בארוחה עם המוזמנים את מה שנשאר. כשגרתי בקליפורניה, רצה המקרה ופתחתי בקבוק מקומי של יין פשוט וטוב בשבעה דולרים הבקבוק, ופתאום בום! הטעם לא היה רק על הלשון או בחיך, היתה גם התרגשות לא ברורה שהייתה מעבר לטעם. ומאותו יום רק חיפשתי שוב יינות שיעשו לי את זה. היה זה אגב קברנה סוביניון של קלו דו-בואה בן שנתיים שלוש (כנראה 95?). לצערי לא מיובא לארץ.

מצד שני כשהייתי יוצא עם חברים התחלתי לגלות שלא אהבתי בירות כי פשוט טעמתי תמיד את הפשוטות המגעילות בארץ ויש כל כך הרבה יותר. פתאום הבלגיות התחילו לטעום מענין, ובשלוש שנים האחרונות התחלתי לחפש גם את הצ'כיות. אהבתי את הטעם והנקיון גם של כוסית ארמניאק טובה (למרות שאני עוד לא יודע להבחין גם היום בין VS לVSOP ולא טעמתי XO, אני יודע שאני מעדיף ארמניאק על קוניאק. מעניין, לא? :-)). ויסקי לא אהבתי, הטעם העצי השרוף היה מוזר ובאותה תקופה כנראה הויסקי או שניים היחידיים שטעמתי או הרחתי מצעירותי היו הבלנדים ה"פושטים" שדוד של אבא שלי היה שותה עם סיגריה או סגאר ביד השניה והתדמית שזה עשה לי לוויסקי שזה משקה גס ומגעיל ורק אנשים שאין להם חוש טעם מרוב עישון מסוגלים לשתות. אני חושב שבגיל 23 רק גיליתי שאייריש קרים ודראמבוי מבוססים על ויסקי, ומסתבר שאני אוהב ויסקי בליקר אבל לא סטרייט.

בינתיים אני מגלגל את הלגאוולין בכוס ומסניף, יש לו ריח שקשה לי למצוא לו שם כרגע, משהו כמו תבשיל קדירה עם פירות. בפה יש לו טעם זהוב של מישמיש מיובש אבל בלי המתיקות. עכשיו, שעה אחרי שמזגתי אותו, אפשר לטעום יותר טעמים של עצים מכל מני טעמים, כאילו השתמשו ב4-5 סוגי חביות שונות (יכול להיות דבר כזה?!). אפר וקטיפה. קומבינציה מוזרה ונעימה. אולי הטעמים האלו עולי ונפתחים פשוט אחרי שמתנדף חלק מהאלכוהול? אולי לזה מתכוונים מומחי הויסקי כשהם מוסיפים טיפת מים? אני מעדיף לקחת כוסית "מנה" או אפילו חצי מנה (כמות "צ'ייסר") ולערסל אותה שעה, שעה וחצי. אין לאן למהר. בליל השנה החדשה נהניתי מלערסל כוסית עם וויסקי שעה, וללכת למיטה. הייתי כמובן מעדיף ללכת למיטה עם כוסית ששתתה ויסקי ולהתערסל איתה כמה שעות אבל זה לא קרה הפעם 🙂

ואז ערב אחד הייתי אצל חברי ישי, ונשלף לו בקבוק של גלן אורד. גלן אורד כסינגל אז רק התחיל להמכר טיפין טיפין. עד אז הוא שימש רק ב"עוד אחד מהבלנד" של דוואר. בפעם הראשונה טעמתי סינגל והבנתי במה באמת מדובר. בהמשך עם עצות מחנית ומרק והעסק התחיל לצבור תאוצה, והיום יש לי שבעה שונים למדי ואין ספק שעוד בדרך. הגלן אורד הראשון שלי לקח לעצמו את הזמן ונגמר רק אחרי 6-7 שנים מיום היפתחו. הלגאוולין 16 לעומתו כבר בחצי הבקבוק וניקנה רק בספטמבר האחרון. רואים שהשתנה מעגל החברים 🙂

אז נחזור לשאלה אם משתלם או לא. אני מסכים ש$40 או $60 ואפילו $100 לבקבוק של ויסקי טוב נשמע המון. אבל אם בקבוק באמת נשתה לאט לאט לאורך שנה ויותר (3? 7?) אז אפשר להשוות את זה לבקבוק יין של 40-80 ש"ח שנשתה בערב אחד? והאם שני בקבוקי יין של 50 או 100 ש"ח לארוחה של 8 אנשים זה ממש משנה? העלות של כל הארוחה לא תהיה זולה גם כך, אבל החברה ומצב הרוח יגרמו גם ליין של 50 לטעות כמו 100 ול100 לטעום כמו 200. אז מתי לפתוח בקבוק כזה אם לא כשנעים וחגיגי? ובשביל הכיף הזה מה אכפת לי 50 שקל הפרש במחיר הבקבוק אם הוא טעים ויש מי שעריכו אותו איתי?

בואו נגיד שיין עד 90-100 ש"ח אני לא חושב פעמיים אם לפתוח. עד 130 ש"ח (יקר מזה אין לי וגם לא אקנה) אני פותח רק עם אנשים שידעו להעריך. וויסקי מחזיק יפה לאורך זמן, הבעיה מתי אנשים נוסעים שוב לחו"ל. זו הבעיה העיקרית 🙂 פתרון א: לקנות בארץ כמו ילד טוב במחיר כפול כי יש מכס. פתרון ב: לקנות רק כשמישהו נוסע לחו"ל ולהתקמצן על הבקבוקים שיש כי לא יהיה עוד כל כך מהר. פתרון ג: לקבל עבודה שמטיסה אותך הרבה לחו"ל…. טוב כאן אני נסחף.

שאלה יפה. אין לי בעיה עם מחירי הוויסקי בדיוטיפרי, יש לי בעיה ועוד איך עם המכס. אני חושב שזה לא נורא לשלם $60 לוויסקי מדהים כמו הלגוולין 16, אני חושב שזה גם לא נורא שיוצא לי להזמין מחברים ומשפחה שנוסעים לחו"ל לא יותר מ2-3 בקבוקים בשנה. לא צריך גם להיסחף 🙂

14 תגובות בנושא “"משתלם"”

  1. עשית לי חשק אז עכשיו גם אני שותה לגבולין 16 מסניפטר. (:
    האמת היא ששלחתי יד דוקא אל בקבוק הלגבולין 12 cask strength אבל אז גיליתי להפתעתי שהוא עדיין סגור. הייתי בטוחה שכבר פתחתי אותו, אבל זה כנראה היה בקבוק אחר (וזה גם מראה כמה זמן לא ניגשתי אליו). ואז בדיוק נכנס הקטע של ה"משתלם". מה, סחבתי אותו כל הדרך מ-Islay, הוא היה סגור כל הזמן הזה ואני אפתח אותו עכשיו סתם ככה? אז חזרתי אל ה-16 שנה.

    קניתי את המישמיש המיובש בלי המתיקות, אבל תבשיל קדירה עם פירות? כנראה שכל אחד והאסוציאציות שלו.
    בכל מקרה, המתנה ארוכה בהחלט משפיעה כמו כמה טיפות מים מבחינת "פתיחת" הטעמים והריחות. אני די נגמלתי מהוספת מים, זה טוב לטעימה מרוכזת אבל מקלקל את הוויסקי בהמשך.

    גם אני מעדיפה ארמניאק על קוניאק, למרות שאני לא בטוחה שניסיתי מספיק כדי לקבוע סופית. יש בארמניאק משהו יותר מחוספס, ונראה לי שזאת הסיבה שחובבי וויסקי מתחברים אליו יותר. חוץ מזה, כשמדובר ב-VS ו-VSOP, נראה לי שארמניאק יותר מורכב וטוב מקוניאק. מענין איך זה ב-XO ומעלה.

  2. אחחח, הלגאב קאסק הוא זהב נוזלי בהתגלמותו! די שונה מה16, ממליץ בחום.

    מתי שהוא בשבוע הבא נחגוג בפתיחה חגיגית של הלאפרואיג קוורטר קאסק שמגיע אל שי והגלנמוראנג'י סלר 13 שאני אקבל מחר ואולי אחרים. תרצי לצרף את עצמך ואת ה12 קאסק? אם תרשי לי אצור איתך קשר במייל ישיר לפרטים.

  3. סחבק בדיוק סידר מארון המשקאות המשפחתי מעלה האבק פיור מאלט בשם strathconon מתוצרת ג'יימס ביוקאנן (זה שחתום גם על הבלאק & ווייט). מישהו שמע עליו? גוגל לא החכים אותי יותר מידי, זה נראה כמו משהו שהפסיקו לייצר עוד לפני שנולדתי.

    אחלה פוסט עירא, אני די מסכים עם הטענות שלך.

  4. סחבק בדיוק סידר מארון המשקאות המשפחתי מעלה האבק פיור מאלט בשם strathconon מתוצרת ג'יימס ביוקאנן (זה שחתום גם על הבלאק & ווייט). מישהו שמע עליו? גוגל לא החכים אותי יותר מידי, זה נראה כמו משהו שהפסיקו לייצר עוד לפני שנולדתי.

    אחלה פוסט עירא, אני די מסכים עם הטענות שלך.
    (מקווה שלא נשלח פעמיים בטעות, המערכת פה עושה לי צרות)

  5. אצלי הבעיה היא שלמרות שכולם מעריכים אלכוהול טוב, הם עדיין שותים כמו אלכוהוליסטים זקנים עם בקבוק ערק (מבחינת כמויות).
    כך שיין של יותר מ 40-50 ש"ח נפתח רק בארועים של 2-3 איש 🙂

    אפשרות אחרת היא שכל אחד מביא בקבוק ואז מה שמגיע פותחים.
    אחרת ארוחה של 10 איש (שזו כבר הוצאה כלכלית) הופכת למגרסת כסף (בקבוק לאדם בממוצע)

  6. אחות"י, אם תזמיני אותי לארוחה, לא רק שאביא איתי מטעמים, גם יין טוב לא יחסך ממך. והאמיני לי, אנשים ששותים ויסקי כמו ארק (ערק?) יסתפקו גם בבלנד של 30 שקל (בעיה שלהם שאני לא מחזיק כזה בבית).

    יש לי שני בקבוקים חדשים באוטו ארוזים במזוודת קרטון של ג'ימי ריצ'רדסון (מי הוא לעזאזל?). אני ממש שקלתי אם לקחת אותם איתי למשרד או להשאיר באוטו. האוטו (שמבוטח אגב רק צד ג') יכול להיגנב מצידי. אבל אם יקרה משהו לבקבוקים אני אכנס לדיכאון. טוב, אני מגזים, אבל יהיה בעסה באותה רמה…

  7. ניסיון

    אתמול שלחתי תגובה ארוכה (פעמיים!) והיא לא נקלטה. גם בבלוג של גיסר אני משום מה מקבל אותה תוצאה

  8. דרינקלע, מצטער, זה התקבל אבל נבלע באכלן הספאם שלי. בד"כ אחרי 4-5 ימים אני הייתי מוצא ומציל את זה. מוזר למה הוא בלע את הפוסט שלך, כי אין בו גורמי ספאם חשודים.

    הכי בטוח זה להרשם אצלי כיוזר ואז זה עוקף את מנגנוני ההגנה, ונדמה לי שאפילו יאפשר לך עריכת תגובות קודמות שלך, לא בדקתי.

    אגב, יש לך שם? אני חושב שאתה היחידי מבית מתכתבי שאני עדיין לא יודע את שמו 🙂

    והכי חשוב – נווו? הויסקי הזה היה עוד חי? היה שווה?

  9. אהלן עירא,
    ראשית אתה צודק, אני לא מנומס, השם זה ליאור נעים מאוד.
    שנית אתה יותר ממוזמן למחוק את התגובות השנית השלישית והרביעית שלי. מעניין למה זה מסמן אותי כספאם, גם אצל גיסר לא היה לי מזל… (אתה יושב גם על וורדפרס באיזו צורה?)
    לגבי הויסקי – פתחתי אתמול והיה לו ריח לוואי מאוד לא נעים. ממש התבאסתי אבל עכשיו מזגתי עוד כוסית והוא סבבה. יכול להיות שהכוס פשוט לא הייתה נקייה ולא שמתי לב. אני אכתוב רשמי טעימה יותר מפורטים בקרוב.
    אם אתה סקרן אני מוכן להזמין את עצמי לדבר ההוא שהזמנת את Islay אליו 😉

  10. כמובן שלמכבשת המילים ובטח גם אותו הפלאגים של הספאם (יש שלושה או ארבעה, ואקיסמט זה הפופולארי ביותר)

    הייתי מזמין אותך בשמחה אבל כמות האנשים שהקצבנו של שישה תפחה גם ככה והפכנו לשמונה, ובעל הבית אמר די. מתוכננות ארוחות מסביב יין מצד שני, אנחנו חושבים להקים מועדון שכזה, אז אשים לי את שמך ברשימה כשיהיה משהו 🙂

להגיב על drinking לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *