איך ולמה להחליף ספקי מוזיקה
אני בן דור ה־X. יש לי כמעט 300 תקליטורים שמעלים היום אבק ויש לי עדיין תקליטי ויניל במחסן שעוד לא הספקתי לדגט. הרבה שנים הקשבתי לOGG ו־MP3 עד שהצטרפתי באיחור לספוטיפיי. אני עדיין קונה מוזיקה מאמנים ישירות עד כמה שאפשר, דרך שירותים כמו BandCamp, מממן חודשית אמנים בפטראון, קניתי תקליט או שניים בהורדה ישראלית, ואף דרך קיקסטרטרים והדסטארט. הבעיה - לא בא לי להסחב עם גיגבייטים בטלפון, חלק מהקבצים אבדו לי בקריסה של כונן בבית, קבצים שהעלתי לגוגל מיוזיק אבדו בדרך ליוטיוב מיוזיק (טוב, יש לי עותקים מקומיים אבל הפלייליסטים נשברו), ואז החלטתי שאצטרף להמונים ואקנה מנוי. בספוטיפיי לא מצאתי הכל אבל די הרבה, וההמלצות שלהם העשירו לי את הטעם מתוך זנבם הארוך.
המשך עלילות שטרית והמאגר הביומטרי
תקציר הפרקים הקודמים: שטרית מקדם מאגר ביומטרי בלי לבחול בשקרים, שטרית מצליח להעביר את נוסח הצעת החוק פה אחד, מצליח להעביר את החוק בכנסת, שטרית דופק גודווין, שטרית ממשיך לנהל את הפיילוט בפחות שקיפות בעודו יושב באופוזיציה כבר חצי קדנציה. כמו שצוין כבר פה ובבלוגים אחרים, המשיכו הישיבות הקדחתניות בחודשים האחרונים, ואחרי שנשכרו תוכניתנים וראש פרויקט והחלה עבודת הפיתוח (ככל הנראה), נוסחו הצו והתקנות, ש אין כל קשר בינם לבין לשון החוק. ביום חמישי שטרית שוב מכנס את תת הועדה כדי לשים חותמת גומי על הצו, שמורה להקים מאגר ללא שום הגנות פרטיות, לא מופרד לשניים, לא מעומעם בשיטת דונקלמן או שמיר. בתקנות מפורטות דרישות לטביעות אגודל וכל מני פרטים שונים ששונים מעט או הרבה מכל מה שהוסכם בחוק, אבל באופן לא מפתיע - לא נקבעו שום מדדי הצלחה לפיילוט, והוא גם לא הוגדר בצורה שתבדוק את יישום החוק כלשונו. במילים אחרות, הארעי שיהפוך לקבוע לא קשור בשום צורה לתנאי החוק שעליהם נאבקנו. מצפצף על העם ואפילו על חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק. אם יש עוד ספק קל שבקלים שהמאגר הזה, היחידי מסוגו בעולם (אחרי ש הבריטים וההולנדים חזרו בהם לאחרונה גם כן), מיועד לשרת מישהו יותר מאשר את המשטרה והשב"כ, הרי ש הספקות האלו מתמוססים וקשה מאוד לראות איך זה ייועד להיות אחרת.
רמות שונות של שפיות
גרסה אחת של שפיות - לעשות קרקס מהאפיפיור פאפא “בנדיקטוס” רצינגר (אגב, הגרמנים קוראים לו בקיצור פאפא רצי), ולהשתמש בחיצי לעג משוננים בטוויטר או במדיה אחרת:
את השיר הזה טים מינצ’ין תרם חינם לכבוד ביקור האפיפיור בבריטניה, תוכלו להוריד פה.
גרסה שניה של שפיות - אחרי שעדת מעריציו המריירת של דוקינס איימו בצו מעצר נגד האפיפיור לכשידרוך על אדמת בריטניה, והסיעו פרסומות נגד הכנסיה על אוטובוסים באזורים בהם ביקר בלונדון, החזיר להם השמוק בנאום ב השוואת האתאיזם לנאציזם. Oh no he di’int! Oh yes he did…
נוקיה N900 – לא בדיוק טלפון
(פוסט זה הוא המשך של הפוסט הקודם על ה-N900, והוא לא מיועד לחולי לב, משתמשי אייפון, וחתולות בהריון)
ראוי להזכיר שוב שה-N900 איננו חלק משושלת הטלפונים של נוקיה, הוא ממשיך של קו הטאבלטים כמו ה-700 וה-N810 שבאו לפניו, רק עם אופציה טלפונית כתוספת. הטלפון הוא עוד אפליקציה שמריצים מהדסקטופ (או מוקפצת אוטומטית כאשר מקבלים שיחה, או מסובבים את הטלפון מאופקי לניצב אם הדלקתם את האופציה, ולא ברור שזה מצב רצוי). הסאונד מצוין, אל תבינו לא נכון, אבל התפעול לוקה. הנה עוד כמה סיבות שבעטיין אני לא רואה בו שיפור לעומת ה-6230i שהסתובבתי איתו עד להתחלת השבוע:
שיפור השירות ללקוח
אמרו לי שאני לא מפרסם מספיק דברים מצחיקים או חיוביים. אז הנה שני סיפורים חלמאיים/קישוניים, און-טופיק…
1. שמוליק עוקב אחרי שבילי המכשולים לעיוורים של עריית תל אביב.
2. מכתב פתוח לסר ריצ’ארד בראנסון על חווית הנסיעה ברכבת וירג’ין מפיקדילי, מנצ’סטר לתחנת יוסטון בלונדון. נכתב/מסופר ע"י הסטנדאפיסט טום ריגלסוורת':
[audio:Branson_Open_Letter.mp3]
דיבה, ספק וחילונות
עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.
ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ’יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, ו השבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ’ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב “הדיבה הגדולה” ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.
שקרים, פרטיות ושלושה טרולים מתים בשקית
שמעתי אתמול סיפור משטרה שממש הרתיח לי את הדם, במיוחד כי יש לי ניחוש שמדובר בשימוש לרעה בכח מסיבות מאוד אנטי-דמוקרטיות. מפאת צנעת הפרט אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול להקדיש שיר. [audio:/blog/wp-content/uploads/The_Privacy_Song.mp3] השיר הוא " שיר הפרטיות" של חבורת הקומיקאים הגיקיים " שלושה טרולים מתים בשקית".
מגיני הפרטיות בקנדה ומלחמתם בכרטיסים החכמים
אן קווקיאן היא נציבת פרטיות הציבור באונטריו ש יצאה נגד חוק המאגר שלנו. חפרתי קצת נגד אילו דברים היא בדרך כלל פועלת וגיליתי שרק לפני חודשים ספורים, בטרם נכנס חוק הפרטיות החדש והמחמיר שם (זה ש למעשה אולי הופך את פייסבוק לפטפטנית ברמה שמחוץ לחוק), התחיל גם בקנדה מאבק לא קטן על רשיונות “חכמים” עם RFID.
הפרויקט עוד לא בוטל לחלוטין כי הוא בשליטת הממשלות המקומיות. ססקצ’ואן כבר ביטלה את הפרויקט אצלה, ו מומחים מבקרים את קוובק, מניטובה, אונטריו ובריטיש קולומביה שאימצו אותו. מסתבר שהדרישה באה (הפלא ופלא) מטעם הרשויות האמריקניות שאומרות שזה “לטובת הקנדים” כדי לחסוך להם לעבור את הגבול עם דרכון. קווקיאן מספרת כי אחרי שהשלטונות דילגו בזריזות לרכוש את החומרה, היא הצליחה למצוא מספר מוצרים שבדרך לשוק (יוצאים רק בימים אלו) שמכילים RFID שניתן להפעלה סלקטיבית ע"י המשתמש (למשל פטנט מכני פשוט - אם לא לוחצים על הפינה, לא נסגר המעגל שמחבר את האנטנה לצ’יפ. כדאי אולי לידע את HP מה לקנות ואת ממשלת ישראל מה לדרוש…
גילוי אמריקה, חלק ב'
מחקר הוכיח: חתולי מחמד שולטים בבעליהם
“חתולי בית משמיעים צליל ייחודי ומניפולטיווי המאלץ את בעליהם להגיב ולהאכיל אותם - מתי שהחתולים מוצאים לנכון” - מתוך הטוויטר של ערן. אני לא מבין מה התגלית הגדולה… אלא אם כן מישהו מחפש כאן להרוויח פרס איג-נובל…
וזה כמובן הזכיר לי שיר ישן נושן של לזלי פיש… (אחד מ5-6 שיש לה על חתולים)
[audio:/blog/wp-content/uploads/Leslie_Fish-The_cats_are_taking_over.mp3]
They gather from the kitchen and they settle on the grate The fix their big eyes on you as they set them down to wait. You know you’re gonna have to feed them off the People Plate, I believe the cats are taking over.
למי זה טוב, הסינגולאריטי הטכנולוגי?
ביקשו ממני לדייק. סינגולאריטי ככלל אומר לרוב האנשים “חור שחור”, אבל אנחנו מדברים פה על סינגולאריטי טכנולוגי. אופק האירועים הלא ידועים, שמעבר לנקודה שבה המין האנושי (בגרסתו הביולוגית) כבר איננו האינטיליגנטי ביותר על הכוכב.
אפתח בחדשה: הוכרזה פתיחת השנה במוסד הסינגולאריטי (עדיין כואב לי בראש לקרוא לו אוניברסיטה) ועכשיו מותר לספר ששלושה מהתלמידים שהתקבלו הם ישראלים, ואחד מהם הוא חברי הטוב שי, ולכבוד הארוע עזרתי לו להקים בלוג. הבעיה שהשכל האנושי איננו מכונה עדיין, ובשל כשלים ועיכובים, הבלוג עדיין איננו דו כיווני ודו-לשוני במידה שרציתי, אבל יהיה מגניב בסוף התהליך (אני מקווה)
אייפון 3G הוכרז
אייפון 3G החדש הוכרז לפני שעה קלה, אבל איתן מפנה את תשומת ליבי ש ישראל לא נספרת ברשימת הארצות שיקבלו אותו בקרוב, בניגוד למקומות שמאוד פתוחים טכנולוגית וכלכלית לקבל אותו כמו כמה מדינות נידחות באפריקה. זה מוזר לי, כי הלא איידיגיטל שהשתלטה על עסקי ידע, רוצה לדחוץ לשוק את כל פלאי האייפוד ולפתוח חנות אפל ( הם כבר מגייסים עובדים), והשוק בישראל צמא למכשירים האלה. כבר היום יש בארץ כנראה קרוב ל20K מכשירים והיד נטויה, הם גם נמכרים באופן חופשי בחנויות (חפשו בזאפ). אין ספק שישראל מוכנה לאייפון הזה, אם רשמית ואם לא רשמית, אז למה אף אחד לא מרים את הכפפה? אתם מוזמנים לנחש איתי.
פודקאסטים
שי אתמול שאל אותי למה אני מאזין. אני אולי אחד הדפקטים האחרונים שאין להם נגן MP3. כשאני נוסע ברכבת תמיד יש איתי ספר וכשאני עובד אני צריך להתרכז בשקט, לכן אני שומע “המילה האחרונה” אם אני באוטו בשעות הנכונות או פודקאסטים…
\* Cory Doctorow’s craphound.com - על קורי כתבתי כאן לאחרונה, הוא עתידן, סופר, ונותן נאומים יפהפיים על חופש ופרטיות. לפני כמה חודשים הוא התחיל להקריא סיפורים שלו (וגם ספר שהוא מעריך) בהמשכים. אחרי הסט הראשון הוא גם קנה מיקרופון נורמאלי, והפודים נשמעים יותר טוב :-) \* אויר צח בNPR, תוכנית רדיו המשודרת 5 פעמים בשבוע וניתנת להורדה כפודקאסט כמו רוב שאר התכניות של התחנה. אני מוריד אולי אחת מכל 4-5 תכניות כי אחרת לא אספיק. \* עו"דקאסט שלפעמים מעניינת ולפעמים אינפורמטיבית, למרות שלרוב מבולבלת ונמרחת. אני נותן להם קרדיט על ההתחלה כי הם אנשים עסוקים וזו באמת רק ההתחלה שלהם בפודקאסטינג, אז אני מקווה שישתפר, כי הנושאים בהחלט מעניינים. \* EscapePod הוא פודקאסט סיפורי מד"ב ופנטאזיה מקצועני למדי של סטיב אילי, שמביא סיפורים קצרים קלאסיים ישנים וחדשים של סופרים ידועים לצד קצרים “צעירים” שנכתבו במיוחד לפודקאסט או ע"י עצמו וסופרים מתחילים אחרים. חלקם של הסיפורים הוא מקריא בעצמו, חלקם מקריאים ומקריאות הסופרים, או פודקאסטרים אחרים, חלק מהסיפורים מצחיקים וחלקם עצובים, וחלקם אפילו סקסיים (ברמה כזו או אחרת). ההתאמה אולי החביבה ביותר בין סיפור וקריין הוא Connie, Maybe, ממליץ גם על קראפהאונד של קורי דוקטורוב (על שמו האתר של קורי לעיל).
מתנות לאנשים שיש להם כבר הכל אבל מתים לעוד גאדג'ט
אבא שלי אוהב לשלוח לי URLים בדואר. אתם מכירים איך זה הולך… לפעמים הגאדג’טים המוזרים האלו מצחיקים נורא. האמכר-שלמר מוכרים פיצ’יפקעס בסגנון הזה יותר מ100 שנה לפני השארפר אימאג’… תקלטו: מכשיר שמייצר בלוק קרח יבש בדקה בתנאי שטח (בטריה של אוטו?), רק חסר שיכתבו שהוא “שובר את הקרח במסיבות”…
יקב שלם במכשיר בייתי אחד - יסחט, יתסיס, יפקח לך על התסיסה ורמת הסוכר, יישן לך את היין בטמפרטורה הנכונה וישלח את כל הנתונים לPC שלך בWIFI כדי שתוכל לעקוב אחרי התהליך עם גראפים יפים ובסופו תקבל בערך 24 בקבוקים תוצרת בית אחרי שנה. מגיע עם חבית אלון, 48 בקבוקים למילוי וענבים כתושים מוקפאים מעמק הנאפה כדי להתחיל מהנאגלה הראשונה עם ענבי איכות. הגדרה חדשה למיקרו-יקב…
מישהו מחפש מכונית?
איך שכחתי שיש לי בלוג? לפני כמעט חודש נחתה עלי הזדמנות מיוחדת לקנות מכונית, לא התכוונתי לקנות אחת כרגע, אבל יצא טוב, אז לקחתי. המכונית הקודמת אבל - לא נמכרת במחירון שלה. ירדתי מ20K ל15K בלבד ואני מפרסם אותה אם ככה גם כאן:
דיהאטסו אפלאוז 1996, 260K קילומטר, מנוע בן כ80K קילומטר, מטופלת קבוע, הוחלפה כבר רצועת טיימינג, ארבעת הבלמים (דיסקים וסוליות) וארבעת הצמיגים חדשים בני כ5K קילומטר, חסכונית להחריד (12-14 ק"מ לליטר עם ובלי מזגן), ואני משאיר בה את הרדיודיסק-MP3. יש לה שאסי נקי ורק כיפופי פח קטנים ושפשופי פגוש ישנים שירשתי עוד מידיים קודמות.
בואו לתפוס ראש עם משטרת ישראל
מצחיק אתכם הבני הזה, אה? כתבתם לו שירים, חיפשתם לו שידוך, ירדתם על הקמפיין שלו. אבל שלטי החוצות האלו - אתם מפספסים פה את גדולת הרגע! יש כאן קמפיין שיווקי תדמיתי יפה ומבריק וקליט ונושך, לא צריך את השם כי כולם יודעים, גם לא צריך להגיד שזה המשטרה כי כולם יודעים, ובעצם לא ברור למה אומרים לנו שצריך לתפוס אותו או שצריך לצלצל 100 (בעצם צריך לחייג 100, אבל אין זמן לדיקדוקים כשרצים עם קמפיין ארצי בתקציב פרסום אפסי).
הבולשיט חוגג
אבל במובן הטוב. מסתבר שכנראה שו-טיים החליטו שזה בסדר לחלק IP בחינם, וחצי מסדרת " צואת פרים של פן וטלר" הגיעה לגוגל וידאו.
ועוד: למכורים כמוני לזויות מחשבה מאירות עיניים, למרות שאני לא מסכים עם כולן, ל פן יש תכנית רדיו חביבה עם פטיש לקופים. שווה להאזין… ובכלל באינטרנט אפשר למצוא עתיקות חביבות…
הנה בא הDMCA...
מרצ, שניסו לחלוב קולות ולדפוק חיוכים לכולם בבחירות האחרונות, להכניס סמים קלים ותוכנה חופשית למצע, תפסו תחת עם הגיעם לשלטון, ומביאים לנו את הפרק הראשון בסדרה האמריקנית המצליחה…
הנה שרפתי שוב את הקול שלי בכיוון הלא נכון. בפעם הבאה חד"ש. לא נשאר למי להצביע.
פוליטיקאים לא מבינים שזו לא הזווית הנכונה לתקוף, שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. עד כמה שזה לא צודק, זו כבר עובדה. וכמעט בלתי אפשרי לעצור את זה בלי להעניש משתמשים חפים מפשע. הפתרון ממזמן הוא שינוי שיטת העסקים במוסיקה ולא כפיית פיקוח על ספקי התשתית. זה פשוט מגוחך. שילחמו במפיצים בתחנה מרכזית ובשוק, בספאמרים. זה ליבראליזם זה? בשלב הבא יצא מהחוק פיתוח תוכנה חופשית והפצת תכנים CC כמו בצ ר פת, או האיסור על רוורס אנג’ינירינג כמו בארה"ב ו ניו-זילנד. הם גם מגמגמים משהו על העלאת מס אקו"ם מכל משתמשי האינטרנט ודרישה מכל ספקיות האינטרנט לחשוף פרטים של משתמשים, של בעלי אתרים ולנטר תכנים. האנשים האלו נפלו על הראש! זה יחנוק ויקפיץ את מחירי התקשורת בארץ. מזכיר את מס המדיות של ק נ ד ה. מה הלאה? אוף :-(