בננות, יהודית ודמוקרטית – סיפורים מגבעת רם

בפוסט "המחטף של אתמול בלילה והמחדל של היום …" כתב דורון על ישיבת הועדה ביום חמישי, חשבתי שאתן לכם את התרשמותי מביקור בגבעת הקפיטול של דמוקרטית הבננות שלנו.

את דעותי נגד החוק הזה פירטתי לכם, הגדירו יפה את רחשי ליבי גם שני טורים מצוינים: זה של ד"ר ברזילי-נהון, והשני של עו"ד פישר:

[…] מאגרי מידע היו מאז ומעולם סיפור מסובך מאוד, שאינו מתיישב על נקלה עם הגנת הפרטיות והחירות הדרושה לאדם על מנת לשמור על ייחודו בתוך ההמון. אזרח צריך להיות נכון למידה של אינטימיות עם השלטון כדי לעשות לטובת הכלל, אבל זה אינו כולל היתר למשמש את גופנו שלא לצורך, או ליטול מאיתנו כליל את הזכות לאנונימיות. מדובר במינימום הכרחי, שדורש גם הוא הנמקה מאסיבית. העילה עמה הופיע שר הפנים כדי ליטול את טביעות האצבע שלי ושל ילדיי, נמוכה מגובה עשב. היא השפלה לשכל האנושי, לאדם החושב ולאדם החופשי. כך יקל עלינו למנוע זיופים, אמר השר, ולא הבין למה הקהל אינו מוחא כף. עם כל הכבוד לצרכים של פקיד השלטון, לא יורים פצצת אטום על זבוב, ואם שר הפנים לא מבין זאת בעצמו, שישאל את שר הביטחון. […]

אני לא חזק בתאוריות קונספירציה אז אני לא אנסה לנחש מי בוחש ומי דוחף את המהלך. אני רק אספר לכם את העובדות ואת הרגשותי שלי, מאותו היום בו ישבתי בתת ועדת המדע לענייני חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2009 (הפסקה לנשום) וממש הרגשתי כאילו אבדה כל הבושה. דעתם של אנשי מקצוע מושתקת, דעתם של משפטנים מותקפת, הכל בפרוטוקולים של זקני גבעת רם. בהפגנה במוצ"ש שחר שמש אמר לי "שני דברים שאתה אף פעם לא רוצה לדעת איך מייצרים – נקניקיות וחוקים". אני ראיתי את שניהם, ואני חייב להגיד לכם שאני ממש לא מסכים לגבי הנקניקיות…

נתחיל ביום רביעי. ביקשתי מדורון אופק שיתן לי איזו תמצית רקע על האנשים שאפגוש שם ומה כדאי לי לקרוא מראש. הוא גיחך ואמר פחות או יותר שאין מה להתכונן, "אתה כבר תראה". החלטתי לעשות שיעורי בית, זה היה הפוסט מהערב שלפני. קראתי קצת חוות דעת והתחלתי לקרוא קצת את הפרוטוקולים הקודמים, וראיתי שבעצם הכל כבר נאמר! ולא רק בחוץ בבלוגים – מול הועדה, ביהם, שקמוני ואחרים כבר פרסו את כל טיעוני המחץ למה אסור שהמאגר יקום… אז למה אני בכלל נוסע לירושלים? למה היו בכלל עוד דיונים? הלכתי לישון כי הבנתי שדורון צדק, להמשיך לקרוא רק יביא לי את החלאסטרה. לפני שנרדמתי הוא עוד הספיק להודיע לי שהדיון נדחה מ10 ל-11, והוא אמר שזה אומר שכנראה יש להם עוד הרבה מה לשכתב. "מה, לא נותנים לנו מראש את הנוסח?" – "אולי" אמר דורון…

בבוקר קמתי ומצאתי את הנוסח ש"פורסם" ב23:30 בערב שלפני. נראה שהוא נשלח אל המגיעים בהתנדבות בצורה חצי רשמית והועבר אלי ע"י דורון. רצתי להדפיס את קובץ הוורד עם סימוני שינויים כדי שיהיה ברור מהם הנוסחים החדשים שנאלץ להתווכח עליהם היום. ב-9:15 התקשרו אלי מהכנסת להודיע לי רשמית שהפגישה נדחתה ל-11. מסודר שם במשרד הוועדה. לכסוף כשהגענו לחדר הוועדה גילינו גרסא עוד יותר חדשה (5 בבוקר?) מחכה לנו מודפסת (נקרא לה גרסא ב'). היא לא הודפסה עם צבעים וסימונים, ולא היו לנו אפילו שתי דקות לעבור על תוכנה בזכוכית מגדלת לראות מה עוד שונה. שטרית פתח בריצת אמוק של אישור עמודים תוך שאנחנו מנסים לקרוא אותם בזמן אמיתי ולהביע הסתייגויות: "עמוד 3 יש הסתייגויות? יופי הלאה עמוד 4 מישהו? לא יופי עמוד 5?" ככה כמעט, בלי פסיקים ונקודות.

כשהגענו לעמוד 13 הסתבר כי שטרית קורא מגרסא שונה משלנו. לקחנו כ-20 דקות הפסקה עד שמזכירת הועדה תספיק לצלם לנו את הגרסא העוד-יותר עדכנית (גרסא ג' מ10 בבוקר?) ואיתה המשכנו לרוץ מעמוד 13 והלאה. אני כבר לא יודע אם מישהו בדק אם יצא שאישרנו את עמודים 1-12 של גרסא ג' תוך שרק קראנו את גרסא ב' ואולי משהו פוספס, אבל מה שנעשה נעשה. הריצה המשיכה, ויכוחים קמו והופלו.

באחת ההפסקות קם אפי עם אצבעון הלאטקס שהדגים בכתבה לערוץ 1, להראות לשטרית את פלאי הטכניקה שאיתה הצליח לעבוד על המכשור של משרד ממשלתי שמעדיף להשאר בעילום שם. שטרית מנפנף בזלזול בידיו ואינו מוחק את החיוך מלא ההיבריס מפניו. הוא באמת עדיין מאמין שהמאגר בטוח?

בהמשך עוד קמו ויכוחים קצרים על זכויות פרטיות וטכנולוגיה, זה היה הולך משהו כמו:
קלינגר: אבל אין מאגר באף מדינה דמוקר..
שטרית: די כבר! יש באיטליה, בשווייץ, ויהיה גם כאן!
אני: תעודות כן, אבל לא מאגר! ההבדל איננו…
שטרית: ועוד איך מאגר, לכו תבדקו עובדות! החוק עבר בקריאה ראשונה והוא עובדה מוגמרת. מאגר יהיה פה עד ינואר.
(זה מהזיכרון, הפרוטוקול המדויק עוד יפורסם יום אחד). שטרית פשוט זורק לאוויר הכרזות שקריות וסוגר את הויכוח. יהודית, דמוקרטית ובננות. לאו דווקא בסדר זה.

בהמשך שטרית התעצבן קלות לגלות מאנשי ונשות משרד המשפטים שהחוק לא יכול להתחיל להתגלגל מהראשון בינואר, אלא מקסימום הפיילוט. הוא באמת חושב שיספיקו לבשר את כל תשתית החומרה והתוכנה בארבעה חודשים? אפילו הודו שעכשיו חוקקה את החוק לא תתחיל להקים את המאגר ב18 החודשים הראשונים, יש זמן הכנה… אלא אם כן הוא יודע שכל התוכנה והחומרה רק יושבות באיזה מחסן כבר ומחכות?

איפשהו במוחי הקטן קיוויתי שאם ישיבה נקבעת לשעות 10-15 ונדחית בשעה, הרי שמקסימום התקצר לנו זמן הישיבה בשעה. אך נתבדיתי, כבר ברבע לשתיים התחיל פתאום שטרית לעשות סבב תודות לכל היושבים מסביב לשולחן הועדה, והיינו כחולמים. מותשים והלומי קרב התחלנו לקפל לפטופינו כאשר שטרית פתאום מציג לנו את אלי בסון, מנכ"ל OTI, שנתן נאום מכירות פאר אקסלאנס על אילו כרטיסים חכמים ויפים מייצרת החברה שלו, וסירב לקבל שאלות מהקהל (למשל, אילו ביקורות חוטפות המערכות שלו במקומות אחרים, והאם יש שם מאגרים או רק תעודות חכמות). למה הוא בא? אולי לרמוז לנו שהוא הזוכה במכרז שעוד לא נכתב? לא ברור הקטע ההזוי הזה…

לבסוף אחרי שנסגרה הישיבה סופית וכבר רוב הקהל יצא, נזכר שיטרית ורץ למיקרופון: "רגע רגע! אני פותח מחדש, כמעט שכחנו, יש שתי הסתייגויות, אני דוחה את שתיהן. תודה ולהתראות!".

איפשהוא הרגשתי כאילו אני בסרט פארודיה. ועדה של איש אחד שמנהל אותה במחטפים, המוזמנים עובדים מול נוסחים נוזליים והעובדות שהם מעלים (לא דעות, עובדות!) מבוטלות בזילזול. מר שטרית פועל מתוך בהילות מוזרה לקדם את החוק, שאין בו לתת לאזרחים יותר בטחון, או אמון בממשלתם. החוק הזה יפגע בסחר החוץ שלנו, בבטחון פנים, אולי גם בבטחון חוץ, באווירה הציבורית, וביסודות הדמוקרטיה שלנו, שגם כך רבות בה חיתוכי הפינות והעלמות העין.

עוברות כמה שעות, ואפי פוקס מעלה פוסט שבו הוא מפרט את הקשר האפשרי בין חברת OTI ושטרית, ובו כלל מספר עובדות עיתונאיות וחיבר אותן ביחד. למחרת בבוקר אפי נדרש להסיר את הפוסט פוסט, ולא ע"י מאיר שטרית (שכח"כ כנראה מוגבל ביכולתו לאיים נגד מבקרים) אלא ע"י אשתו. להזכירכם אישתו היא בכירה במשרד פרסום ויח"צ שמייצגת כמה וכמה גופים שיש להם עסקים עם המדינה, וכמו שברור שיקרה במדינתינו – גם אם הגופים האלו לא עוסקים ישירות באספקה למדינה, הרי שבדירקטוריונים שלהם יושבים אנשי עסקים שכן. אם יש פה קשרי הון-שלטון יהיה מאוד קשה להוכיח, אז אני לא אנסה בכלל, נצמד רק לעובדות שעו"ד פוקס תפר ביחד:

  • OTI היא חברת אבטחת מידע שמרוויחה מפתרונות ביומטריים.
  • בשנת 2006 נשמעה ביקורת על כך ש-OTI זכתה במכרז אספקת הכרטיסים החכמים של התחבורה הציבורית בלי מכרז ובאופן לא תקין.
  • קצת רקע: בשנת 2002. הודיע שר התחבורה דאז, אפרים סנה, כי יפרסם מכרז לרב-קו (הכרטיס החכם, מסמך doc). ההליך נגרר שנים ואז הואץ לקצב שיא.
  • "גורמים בשוק, המצויים בתחום ושליוו את המכרז בצורה זו או אחרת, העלו מספר שאלות. ראשית, האם היה כאן בכלל מכרז? מאחר ומדובר בטכנולוגיה מסויימת – קליפסו – החליטו במשרד לערוך מכרז סגור. הפנייה, כך טוענים אותם גורמים, היתה אמורה להיות לכל אותם חברות שמופיעות באתר הרשמי של חברת קליפסו העולמית, ואשר יש להן נציגות בישראל. למיטב ידיעתם של אותם גורמים, OTI לא מופיעה באתר של קליפסו". כתבה בדיילי מיילי.
  • זאת ועוד. מדובר בחברה (OTI) שנכשלה שלוש פעמים במכרז זהה לכך בארה"ב.
  • אם לא די בכך, מסתבר שבכיר ב- OTI הוא חבר תנועת "קדימה" וראש מועצת כפר ורדים. מוזר, אבל משפחת שטרית המורחבת טוענת שמקרי לחלוטין.

מאז פורסמה התנצלות, אנשים אחרים שתקו פחות ואפילו התגרו יותר, ועכשיו אני פרסמתי את העובדות היבשות גם כאן. עשו לבד את החשבונות.

עכשיו עובדים על תביעה בבג"צ (צריכים תרומות, אגב), מנסים לשכנע חרדים נגד המאגר, מנסים לארגן מכתב פרופסורים וזוכי נובל ישראליים נגדו… אבל אני צריך עכשיו לרדת מהסחרחרה הזו וללכת לעבוד. תודה מראש לכל מי שיוסיף את עצמו למאבק!

עוד עדכון: אלי ישי סגר פשרה עם שטרית – המאגר יפוצל ודוסיות לא יוכרחו להצטלם. מה עוד? צריך לוביסטים מחר בתוך ומחוץ לכנסת. קפצו לאתר האגודה והתנדבו אם מתאים לכם להלחם מחר על הדמוקרטיה!

6 Replies to “בננות, יהודית ודמוקרטית – סיפורים מגבעת רם”

    1. גיא, צריך בכנסת אנשים שיעשו לוביינג וכנראה שיקימו אוהל מחאה בחוץ. אני חושב שמפרסמים את זה בעלהפנים אבל לי אין חשבון שם. אני אפרסם את מה שאני יודע כשאמצא חומר.

  1. מסמר שיער. מזעזע.
    דבר אחד שלא הבנתי: כתבת "החוק הזה יפגע בסחר החוץ שלנו" – איך זה יקרה?

  2. מטורף..
    כל מילה שתגיד לא תספיק כדי להסביר את ההלם שאני מרגיש.
    רפובליקת בננות זו עוד מחמאה, יחסית לדרך שבה מתקבלות פה החלטות.

כתיבת תגובה