הספר The Martian, או כפי שתורגם לעברית "לבד על מאדים", מתאר סיטואציה בעתיד הקרוב, בו נאסא שולחת למאדים את סדרת המשלחות הראשונה שלה, לביקורים בני כחודש כל אחד. בין המשלחות המאוישות נשלחים לכוכב הלכת גם טיסות רובוטיות עם ציודים, אספקה וכלי הטיס המיועדים משלחות עתידיות לחזרה אל החללית (שנשארת במסלול כמו תחנת החלל בזמן הירידה לכוכב). הספר התחיל כסיפור סדרתי בבלוג של כותב מד"ב חובב, תכניתן בשם אנדי וויר. הצלחת הסדרה דחפה את אנדי להוציא אותו כרומן, ולמרות שלא זכה בפרס גפן, שמעו עליו בהוליווד וגם בנאסא, והתלהבו מאוד, ובצדק. יש כאן סיפור אנושי מעניין ומדע קשה, למעשה הבדיוני פה הוא הסיפור, לא המדע, עד כמה שאני יודע. בעיני ובעיני חברי הספקנים המדעיים זו קומבינציה שמאוד ראויה ודרושה, ותמיד צורם לנו כשמוותרים בהוליווד על דיוק מדעי בשביל העלילה. כאן לא חסכו בדיוק (וזכו עקב כך לשיתוף פעולה נרחב מנאסא) ויצא, לא למרבית הפלא, סרט נהדר. אנושי, מותח, מרתק.
אני עדיין חייב לכם פוסט על מכחישים ומבקרים של מדע שינוי האקלים, לא שכחתי. אבל הבהרתי שגם בלי קטסטרופות אקלימיות, יש עדיין דברים שצריך להתכונן אליהם כדי לא להגיע לפיצוץ אוכלוסין והתדלדלות משאבים. אז אם דיברתי על הלמה, הנה פוסט הקדמה על האיך.
את הפוסט למעשה כתבתי לפני שנתיים, בין מאי וספטמבר 2009. משום מה שכחתי בטיוטות והייתי בטוח שפרסמתי. אולי שכחתי אותו שם כי לא רציתי להתפדח בנבואות זעם שהקפיטליזם יקרוס, אולי כי בדיוק הייתי בהתחלת מערכת יחסים עם אהובתי שרון, איכשהוא יצא שעד הבוקר, כשקץ הקפיטיזם היה אחד הנושאים אצל קרן נויבך בתוכנית הבוקר, ובעקבות גל מחאות העשירונים המוחלשים בכל העולם המערבי, שמתי לב שהגיע הזמן לנער ממנו את האבק ולפרסמו סוף סוף. התנצלויותי אם יש לינקים שבורים או אנאכרוניזמים מכאן והלאה, אני אתקן את זה בתגובות מקסימום:
אם תסכימו איתי שאין ברירה ואנחנו "בדרך למטה" מבחינת משאבים ואקלים, אז ברור לנו שהחיים יהיו חייבים להשתנות. הרבה מאנשי השלטון והמחוקקים יצטרכו להיות מאוד גמישים כדי להסביר את מחדלי ההווה, אבל מי שמבין את המשמעויות יכול להתחיל להתכונן היום. איך אפשר לעשות דברים דרמטיים מספיק אם אי אפשר לעשות דברים דרמטיים מדי? יש מי שכל החדשות האלו נופלות עליו כרעם ביום בהיר (כמו שלי קרה כשהתחלתי לחקור את הנושא בשנה האחרונה יותר לעומק) ואתה עלול להכנס לסרט רע – "יותר מדי אנשים? אז אני לא אעשה ילדים! המכונית שלי פולטת גזי חממה? אז ממחר רק אופניים! הפלוצים של הפרות מחממים אותנו גם? אז ממחר אני טבעוני!" – תגובות כאלו יביאו את כולנו לאומללות מיידית אם לא דכאון מתמשך.
הגדירה לי את זה יפה לישה, ידידה שנמצאת הרבה יותר שנים והרבה יותר עמוק ממני בתחום (וגם הכירה לי את רוב מה שכתבתי בפוסט הקודם על זכויות זרעים): אל תתחילו מלגרוע דברים מהחיים, תתחילו מלהכניס דבר או שניים חלופיים, וכעבור זמן תגלו שהדבר הישן שהם החליפו כבר אינכם מתגעגעים אליו. למשל נסו לעבור ממים מינרליים למי ברז. נסו לעבור מבשר לעוף. נסו למצוא דרכים להתניע פחות את האוטו ולהסתדר בלעדיו. נסו לגדל עציץ או שניים של צמחי תבלין עמידים. נסו להתקלח ולשטוף כלים עם פחות מים. תקנו ברזים ומיכלי הדחה שדולפים. נסו להשתמש במי הגיגית שהשריתם בה את הכלים להדחת האסלה, או שימו גיגית כזו במקלחת כדי להשקות עציצים ולהדיח אסלות עם המים שמתבזבזים כשמחכים למים החמים במקלחת. התקינו טיימר על הבוילר, או אם הוא התקלקל שקלו התקנה של מחמם "אטמור" לפי דרישה במקום תיקון של גוף החימום. נסו לקנות פחות אלקטרוניקה מיותרת, או לפחות החליפו אותה בקצב פחות גבוה. קראו או צפו קצת בסרטים על פרמקלצ'ר, תראו אם משהו קורץ לכם, נסו לדמיין את עצמכם ב"עסק" הזה עוד 10 שנים. נסו מראש לקנות מתוצרת מקומית (במיוחד בנושא מזון), או מוצרים שנראה לכם שיחזיקו מעמד שנים. כשמשהו מתקלקל בבית, נסו ללמוד איך לתקן אותו לבד או בעזרת שכנים וחברים, שקלו להחליפו במשהו פשוט יותר לתחזוקה. הפסיקו למחזר והחלו לשמר – כלומר קנו מראש מוצרים שמייצרים פחות פסולת. הצטרפו לקהילה וגלו עוד רעיונות. חשבו על התקנה של מערכות מים אפורים אם אתם בעלי הבית שבו אתם גרים.
קיימות היא תפיסה אחרת של קידמה, מודל פיתוח אחר, המשקלל כלכלה, חברה וסביבה. קיימות אינה מתיימרת להציע גידול כלכלי מהיר יותר מאשר הקפיטליזם, אלא צמיחה נכונה ומאוזנת יותר. היא מציעה פרידה מתרבות ה"השתמש וזרוק", מעולם שבו המוצרים מתוכננים מראש לאורך חיים מצומצם וקצר יותר, מעולם שבו כבר לא מתקנים אלא רק מחליפים בחדש.
במקום המרוץ המטורף במעלה המדרגות היורדות של ייצור, צרכנות ופסולת, קיימות משמעה שימוש יעיל ונכון במשאבי הסביבה, ייצור מה שבאמת אפשר וצריך לייצר, תוך חלוקה צודקת של המשאבים הבסיסיים בין בני-האדם בעולם שלנו".
— דב חנין, "גלובליזציה"
הנה עוד כמה רעיונות:
אם אתם רוצים להכנס לחקלאות, חשבו על בנית מתקן קומפוסט, אולי בשיתוף עם עוד כמה שכנים. חפשו שכנים שבענין ברשת, יש פורומים ויש את הודי (כתבה מקריקטור), או אם אתם רוצים, אפשר לחכות לרוצח הפייסבוק מרדמונד (אני לא בונה עליו).
אם אתם לא מגדלים מזון אבל השכנים כן, אולי כדאי לשתף פעולה. כבישה, החמצה וסוגים שונים של התססת מזון לשם שימורו הן לא רק מסורות בישול רומנטיות אלא הדרך של המין האנושי להתקיים מזה אלפי שנים ע"י שימור מזון, כדאי להכיר מחדש.
ילודה: עסק רגיש לייעץ בו, אז רק אם אתם מסכימים איתי שיש בעיה… אם כבר יש לכם שני ילדים, עצרו כאן והזמינו תור לניתוח. אם תכננתם אבל עוד אין לכם ילדים – חישבו על הרעיון של ילד אחד ביולוגי ואחד מאומץ – יש בארצנו ובעולם ילדים שכבר נולדו וצריכים בית. וזכרו, העולם צריך נשים, אז איכלו פחות חומוס.
בעולם עתידי שכזה, אני מקווה שפחות דיסטופי ממה שאני מדמיין, נצטרך ללמוד לסמוך על עצמינו לגדל חלק מהאוכל לבד, לתקן ולבנות לבד דברים שיתקלקלו, ולהעזר בשכנים. אבל הרי בסה"כ מדובר בדברים שכדאי שנעשה ממילא, וזה מרכז הטיעון שלי. בואו נשפר את החברה שמסביבינו ובדרך אולי נשפר את סיכויו של כדור הארץ לשרוד ואיתו המין האנושי.
ולכן החלום של לישה הוא להקים סדנא שתלמד אנשים לבנות ולהסתדר. אולי משהו דומה למה שסיפרתי לכם שקורה בסאן פראנסיסקו בסדנת האופניים של "מסה קריטית", אבל לכלל כלי הבית ומכשירי החשמל, או סתם תיקום ושיפוץ של רהיטים וחפצים – כי סדנאות חקלאות "פרמקאלצ'ר" כבר יש הרבה בארץ. זוכרים את מה שאמרתי בפוסט הראשון בסדרה? קיימות זה גם הפתגם הותיק של "אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול", ואם קנינו בזול, עדיף לתקן על פני זריקה וקנייה מחדש.
בעקבות הפוסט הקודם על משרד הרישוי ובעקבות זה ששמי צץ בכתבה ב"הארץ", שוב קיבלתי גל שאלות בבלוג ובפרטי – מה נשתנה עם המאגר? למה אני נטפל פתאום למשרד התחבורה? האם אני לא פרנואיד סתם?
ובכן נתחיל מזה שידוע לכולם עד כמה המידע שלכם גלוי וזמין. אם זה רשימות הוצל"פ ומרשם התושבים באימיול, אם זה רשימות דאנסגייד לעצמאים, אם זה רשימת בעלי הכלבים במשרד החקלאות, ועוד ועוד. הוא גלוי למשרדי ממשלה, למשטרה, לפושעים, לרמאים, למראיינים אתכם לעבודה, לחברות הביטוח, לבנק המשכנתאות, לילדים של השכנים, לשכן הפסיכופט מלמעלה שלא אישרתם לו לסגר מרפסת בשנה שעברה ולעוד גורמים שאתם לא חושבים עליהם.
נמשיך מזה שכל מאגר מידע חדש מחליש את איכות המאגרים הפרטיים הקודמים מבחינת הפרטיות שלכם, כי כל אחד מהם שזמין למישהו או דולף וזמין לכולם פירושו ששני מאגרים אחרים הם למעשה מיותרים ומהווים עותק יתיר של המידע – מספר העוסק המורשה שלי הוא גם מספר חבר קופ"ח, והוא גם מספר האישור לקניות טלפוניות עם כרטיס האשראי שלי, או הקוד המוקלד כשרוצים לקנות איתו דלק בתחנות הדלק, או להזדהות איתו לחברת הכבלים שלי בטלפון. הוא גם מספר הזהות שלי כשמתקשרים לקבל שירות במשרדי ממשלה.
נמשיך מזה שמאגר ביומטרי לא קיים בהרבה מקומות בעולם. אולי חלקי, אולי התנדבותי, אולי רק למחזיקי רשיון כלי יריה או רשיון טיס או פושעים, אבל לא מקיף לכולם וחובה. את הרשימה היותר מדויקת אספה ד"ר ברזילי-נהון לפני כחצי שנה.
האם נכון וצודק לאפשר לגורמים חיצוניים לעקוב אחריכם? אף אחד לא עצר כמעט לשאול את עצמו, אבל בכל מקום שאתם מטיילים על סלולארי דלוק (או אפילו "מכובה" עם הסוללה במכשיר), המפעיל הסלולארי יודע איפה אתם, שומר עליכם את המידע הזה ומאפשר למשטרה לשלוף את המידע מאוחר יותר (לפי חוק "נתוני תקשורת"). אפשר לקנות טוקמן אבל באיזה מחיר לדקה? פי שלוש עד פי ארבע! חברות התח"צ בתל אביב מבקשים מכם את השם ומספר הזהות כדי לקבל כרטיס נסיעה. אפשר לבקש כרטיס אלמוני אבל אז לא תקבלו הנחות לסטודנטים/ותיקים/נכים.
אבל גם עם טוקמן אפשר לנחש מי אתם לפי האנשים שאתם מתקשרים אליהם או נפגשים איתם, ועדיין יודעים איפה וכמה אתם נוסעים, אז אפשר לנחש מי אתם בסופו של דבר. בדיוק כמו שתוכלו לפתוח פייסבוק בשם בדוי אבל כל מי שקצת מכיר אתכם יוכל לזהות אתכם לפי טביעת האצבע החברתית שלכם. לאחרונה גיליתי את השרות המצוין של איתורן לחיווי לחץ הכבישים של גוש דן בזמן אמיתי, אבל ברור לי שזה אומר שמה שחשבתי על המנגנון שלהם – דימינתי אותו עוקב אחרי האוטו רק אם הופעלה האזעקה או שהבעלים ביקש להפעיל אותו ברחוק – בעצם עובד כל הזמן ומדווח. מאוחר יותר הבנתי משאלות ששאלתי שהרבה בעלי ציי רכב מעונינים לדעת איפה המכוניות או באילו מהירויות הן נוסעות, מה שגורם לזה שבוסים מרגלים, לטוב או לרע, אחרי עובדים שלהם גם אחרי שעות העבודה. כמו שציינתי לפני שבוע בפוסט אחר, רשת המצלמות שיותקנו בכל הארץ בעצם ישאירו את זכות ההסתתרות אולי רק לחברי כתות שיחביאו אחד את השני ביישובים קהילתיים שייתנגדו לתוכנית המצלמות.
אבל הממשלה שלנו לא אחראית מספיק לעצור את זה. למה אני בטוח? כי השר היחידי שאכפת לו מהנושא ועוד כעשרה חברי כנסת שקראו את ההצעות האלו לא ענו לי. כי מאגרים ממשיכים לדלוף. כי המשטרה לא יודעת להתעסק עם מידע. כי המחוקקים רצים היום לייצר גם חתימה אלקטורנית שבה הממשלה היא גם מגריל המפתח הסודי שלכם, גם החותם עליו וגם הגורם הבודק. כי הם ממהרים לעשות את זה כי כמו שאמר שטרית בועדה שיום, לפי החוזה עם HP הם ישלמו מכספי המיסים שלנו קנס של 350 מליון ש"ח (כן כן!) אם הם מתחילים את ההנפקה באיחור. אז יאללה יאלה, תנו את הפרטיות כי זו הדרך היותר זולה כרגע.
מחרתיים יתקיים דיון במאגר הביומטרי במכון המחקר הישראלי לדמוקרטיה, מצד תומכי החוק יגיעו היועץ יורם אורן וחברים, ומצד המשטרה יגיעו ראש מז"פ, ועוד משפטנים ואנשים שונים. מה יועלה שם? ובכן הבעיות של החקיקה הנמהרת מדי – את זה נשאיר בצד. הבעיות בחוק הן אי המידתיות, העובדה שלא ברור אילו מערכי אבטחה יהיו מסביבו, איך אפשר בכלל לאבטח מאגר שישמש לטענתם פקידים באלפי עמדות, ועמדות לשירות עצמי. איך נכנס לענין מאגר משרד התחבורה, מי חתם על חוזה שמשלם קנס של מאות מליונים לחברת HP על כלום, איזה אבטחה יש על הכרטיסים החכמים (יהיה RFID או לא, אפילו את זה לא אמרו לנו), ועוד כהנה שאלות מעניינות. אם יש לכם רעיונות שהייתם רוצים שנשאל, אתם מוזמנים לשלוח לי בפרטי או כאן בבלוג.
בהמשך לפוסט על זכויות זרעים, יש נושא שלא ניכנסתי אליו מספיק, וזה המגוון הגנטי. מה שקראתי שם "ביו-פיראטים" הם אותם הגורמים (חברות, ממשלות ולחצי שוק אחרים) שגורמים לכך שמגוון ביולוגי (או גנטי) יצטמצם דראסטית, ועל הסכנות הנובעות מכך. ראשית יש להקדים ולהגיד שהטענה העיקרית של יבול "מהונדס" או טרנס-גני (כלומר לא הכלאות מכוונות אלא מניפולציות של גנים) עוד לא הוכח בכל המקרים כנעלה על זנים אורגניים (אני לא אכנס לאורגניות של הגידול עצמו כי בזה אין לי מושג). הסכנה היא שהכנסתו מעיפה מהשוק זנים אחרים ובסוף מעיפה אותם מהטבע. אנחנו בוכים על מאות סוגי חיות שנכחדות במאות התעשיתיות האחרונות, אבל אנחנו מתעלמים ממאות אלפי זני הצמחים, ובתוכם עשרות אלפי זני פירות וירקות שפשוט נכחדו. ההרצאה הבאה מחדדת את הענין:
הבעיה לא חדשה, והדוגמא הידועה ביותר היא הבננה שאתם קונים בסופרמרקט. לבננות אין זרעים, מרבים את העשב שעליו הן גדלות כמו שמרבים תפודים או בטטות – חיתוך השורש ושתילתו בעוד מקומות. משמע כל הבננות שנמכרות היום בעולם המערבי (הזן נקרא "קוונדיש") הן זהות גנטית, וכולן פגיעות לאותם מזיקים, מה שאכן קורה היום. נבגים של עובש מסוים שפרץ באוסטרליה ועושה את מסע הנזק לאט לאט בשאר העולם. כיום הדרך היחידה היא לגדל את הבננות במקומות יותר גבוהים שקרים מדי לנבגים אבל לכמה מדינות בעולם יש את הלוקסוס של מטעים גבוהים מספיק? אז זהו, שאין ממש, ותוך 10-30 שנה לא יהיו יותר קוונדיש על המדפים אם לא יצליחו להנדס אותן גנטית לעמידות.
איך אנחנו יודעים את זה? כי זה כבר קרה בעבר. לקוונדיש קדם זן טעים ועמיד בהרבה בשם גרו-מישל, שחטף עובש דומה ("פנמה") והחל להעלם בשנות החמישים מהמדפים. ארגוני הפירות של ארה"ב (תחשבו על תמובה בשוק החלב הישראלי רק הרבה הרבה יותר גדול וחזק) הפעילו לחץ אדיר על הממשלה לעזור בגלל אי היכולת לספק זן עמיד בזמן לשוק. זה גרם לכמה מהלכים מעניינים ומוזרים, בין השאר גל ההפיכות בדרום אמריקה במימון ה־CIA שנועד להעמיד בשלטון כל מיני גנרלים מורדים כדי שיגדלו בתמורה יותר בננות לשוק האמריקני (אם אי פעם תהיתם מאיפה בא המונח המקורי של "רפובליקת בננות", תחשבו על מדינה טרופית מנוהלת ע"י תאגיד פירות אמריקני דרך גנרל-בובה). כמה אנשים מתו בהפיכות האלו כדי שלילדי ארה"ב יהיו בננות לארוחת הבוקר? למה בפרו אפשר ללכת לשוק ולבחור בין 12-15 זני בננות אבל במערב מגדלים רק אחת וגם היא בדרך להעלם? עוד מידע אפשר לקרוא בספר של דן קופל ואחרים, אני דליתי בעצלנות את המידע מתוך הראיון המוקלט המרתק הזה.
[audio:http://public.npr.org/anon.npr-mp3/npr/fa/2008/02/20080218_fa_01.mp3]
ואנחנו? גם אנחנו זן נדיר, כמו ששרה פעם קורין אלאל, ואנחנו חייבים מגוון. גם תרבות היא יצור אבולוציוני וחייב מגוון, אבל מתי מגוון מחזק ומתי הוא מחליש? איזה מבנה קהילתי/פוליטי מייצר יותר אחריות הדדית ומודעות? אני עוד לא הגעתי למסקנות סופיות אבל האמונה שלי בנידון ידועה כבר לקוראים, היא נוטה לכיוון קומונות ושבטים בצורה כלשהיא. אולי לא נהפוך כולנו מחר בבוקר לקיבוצניקים, אבל צפו עליה של שיתוף משאבים קואופרטיבי, אם זה שירות מיקרו-בשכרה כמו זה של קאר2גו, או השכרה של הרכב הפרטי שלך, ועד לרעיונות כמו שיתוף אדמה שמנסים להביא לארץ כמה אנשים (ואני אנסה לעזור להם). אם יש לכם עוד רעיונות למיזמים כאלו, אני אשמח לשמוע, אני מחפש להקים או להצטרף למשהו.
שאל אותי חבר על עמדתי בנושא התחממות עולמית, או ליתר דיוק, מה שנקרא היום שנוי האקלים העולמי. התשובה שלי היא שאני מתאפק שלא להכנס לפאניקה, כי זה מאוד קל. אפשר אבל לעצור ולראות לא רק את התרחיש הכי גרוע, אלא גם את האופציות האחרות. החבר הזה, גר לו באוסטרליה (ולא, הוא לא אחד משני החברים האוסטרליים שלי שמגיבים פה הרבה) ומספר שהוא הלך, חפר וחקר, והגיע למסקנה ההחלטית שאין דבר כזה התחממות גלובלית, ושאני יכול לצאת מהלחץ. לפני שאפתח בויכוח סוער איתו החלטתי לעשות עוד סיבוב על מעט החומר (ובאמת יש מעט) מטעם המיעוט הנרדף של המדענים שמנסים להסביר שהכל בעצם היסחפות לא מדעית ובועת כסף. למעשה קראתי וצפיתי קדימה ואחורה, והגעתי לרגע שבו מחליטים לרדת מהסחרחרה וללכת לכיוון שהמליץ לי דרור בתשובה לפוסט ישן – חישוב סיכונים. הוא ניסח את זה כל כך טוב שאני אחסוך הקלדה ואשתמש בשירותיו של קובי פייסט:
הנושא סבוך ולכן מלא שרלטנים או סתם טועים – שנמצאים בכל 20,000 המחנות שיש בנושא.
לגבי שינויי אקלים -אנחנו יודעים שיש הרבה מדענים ומוסדות מדעיים שחושבים שהתחממות עולמית מתרחשת ושהיא מעשה ידי אדם. הטיעון למה זה ככה הוא די מורכב, ולמעשה כל אדם שאינו ד"ר בגאופיזיקה צריך מתישהו לפרוש מהדיון ולהגיד באיזשהו שלב – אני צריך להפקיד את האמון באנשים אחרים. למעשה גם אם יש לו את כל הידע הדרוש, סביר שאין לו תוכנת סימולציית אקלים בבית ככה שבכל מקרה או צריך לעשות זאת (אלא אם יש לו הוכחה שיש גורם אחר להתחממות – ואז הוא לא צריך להאמין לאחרים)
התייחסות עמוקה לכל הנושא הזה, כולל הטיעון שמה שחשוב הוא לא הדיון אם יש התחממות מעשה ידי אדם או לא, אלא האם עלינו לפעול נגדה או לא, נמצאת בסדרת סרטונים ביו טיוב "הסרט המפחיד ביותר שתראו". שהיא מעולה בעיני. גם הסרט "התרמית הגדולה של התחממות העולמית" יכול לתרום להבנת הנושא – במיוחד לאחר הבנת הבעיות בסרט עצמו.
אז אכן צפיתי בסרט, קראתי את הביקורות נגדו, ויש הרבה, וחלקן מאוד מטרידות, אבל לא כל הטענות בסרט מופרכות ע"י המבקרים. בנוסף יש סרט של רשות השידור הקנדית "יום הדין של ההתחממות העולמית בוטל" שמעלה טיעונים נוספים. אחרי כן באה ההפקה הנגדית של הBBC "מלחמות האקלים" בהנחייה של גיאולוג סקוטי במבטא כבד ומגניב, שטורח לכסח במשך רוב שלוש השעות של הסדרה את כל הטענות נגד התחממות גלובאלית (כולל את "התרמית הגדולה"). בנוסף יש אתרים מוקדשים לתשובות מדעיות למפקפקים.
אם היה לי זמן וידע לקרוא דוחות כמו איש מקצוע, הייתי בולע גם אותם, אבל כל מה שיש לאדם הממוצע מהרחוב זה בעיקר ערימת "מייקל מור", כמו שאתם מבינים. ובכן? הסרטים האלו לא הצליחו לשכנע אותי ש"הקוסנזוס המדעי" טועה, אבל הצליחו לערער לי לגמרי, באין לי שום הכשרה בנושא, את הבטחון בדוחות שמגיעים לעיתונים ומצוטטים ע"י הפוליטיקאים והכתבים. בלבול טוטאלי.
וכאן נכנס הסרטון המוצלח של גרג קרייבן עם השם שמושך תשומת לב "כך יראה הסוף" שהוא תיקון ושיפור של הסרטון שהזכיר למעלה דרור. הסרטון מסכם בעצם את הגישה שנראית בעיני בריאה לאור כל המידע הסותר, והיא ניהול סיכונים. למי שלא רוצה לראות את כל הסרטון או לא מסתדר בלי כתוביות, אני מסכם למטה.
גרג הוא מורה למדעים, והלוואי שהיה לי מורה מאגניב כמוהו בתיכון, אבל הוא שם את מבטחו בIPCC וארגונים אחרים שאחרי כל מה שקראתי אני מבין שאי אפשר בדיוק להאמין לדוחות שלהם מילה במילה. מה שהוא כן אומר במקום זה מסתכם בטבלת מצבים פשטנית של ארבע תוצאות (למרות שברור שיש יותר, אבל זה עוזר להסביר את הרעיון). יש לנו שני פרמטרים – האחד אם שינוי האקלים אמיתי או לא, והשניה אם נפעל או לא. והנה הטענה המרכזית – אנחנו יכולים לבחור אם נפעל, אנחנו כנראה לא יכולים לבחור את התשובה לשאלה אם ההתחממות הגלובאלית אמיתית, איפה התוצאות היותר טובות והיותר גרועות של ההימור? ובכן:
אם נפעל…
1. …אבל יסתבר שאין בעיית אקלים- אז תהיה האטה זמנית בצמיחה, ונצא בצד השני עם טכנולוגיות נקיות ומצוינות לקראת עידן שממילא נגמר בו הנפט, לא רע!
2. …ויסתבר שאסון אקלים הוא אמיתי- או שמנענו אותו (איזה מזל!) או לפחות נמות בהרגשה שניסינו 🙂
אם לא נפעל…
3. …ואין בעיית אקלים- יופי טופי, הכלכלה צומחת וכולם שותים מיץ פטל בכוסות גבוהים עם קש.
4. …וההתחממות הגלובאלית היא אמיתית – הלך עלינו ((פירוט של סצנאריואים מפחידים במיוחד אתם יכולים למצוא בסרטון הזה של גרג, בסדרת הפודקאסטים הקנדית על מלחמות אקלים, ועוד מקומות ברשת)).
גרג המשיך לצלם עוד 6 שעות של סרטונים על הנושא (רובם מעניינים אבל קצת מסטיק למי שכבר יש לו רקע בנושא או בשיטה המדעית), שבהם הוא מנתח סיכונים ומסביר כיצד לדעתו יש לפעול (רמז, צריך לפעול ביחד כקהילה), אבל הרעיון הכללי טוב. הסרטונים היו כ"כ פופולאריים שהוא קיבל הצעה לכתוב ספר ואכן רץ ועשה. על הסרטונים הוא אומר שהוא לא רוצה תמורה, רק שהידע יופץ, אבל את הספר הוא לא שחרר תחת CC… הממ…אם מישהו היה צריך הוכחה שיש אנשים שמתעשרים מהתחממות גלובאלית 🙂
אז מה המסקנה שלי לגבי "התחממות גלובאלית: אמת או שקר?" – וואללה, אני עדיין לא יודע! אבל הנה מה שכן:
1. נראה שחלק מהפוליטיקאים ואנשי עסקים פועלים כאילו שהתחממות גלובלית אכן הולכת לקרות (ואפשר למצוא ציטוטים בהחלטות הפעולה של אובמה, ואפילו בין ראשי תעשיית הנפט מתחילים לחשושים), אז צריך להבין לאיפה הכוחות הפוליטיים הולכים. לדוגמא אני לא בטוח שהפוש הפתאומי של הודו, ארה"ב, בריטניה, קנדה וישראל להתחיל להקים מאגרים ביומטריים וכל מני מערכות ניטור אורווליות, לא קשור לפחד מפני התמוטטות חברתית אם אכן יקרא אסון אקולוגי שישפיע על אספקת מזון או אנרגיה וכולי.
2. עדיין יש את בעיות הסביבה האחרות, ואני חוזר אל דרור:
בכל מקרה – כל זה לא קשור להרבה מאוד בעיות סביבה וקיימות שקיימות בלי קשר להתחממות עולמית – זיהום מים, זיהום קרקעות, אובדן קרקעות בגלל שחיקת קרקע, הסתמכות על דלק מחצבי לשם חקלאות, שיא תפוקת הנפט , הכחדת מינים ועוד – כל אלה דברים שקל הרבה יותר להוכיח אותם, ויכול להיות שהנזק שלהם יהיה מוקדם יותר מאשר שינויי אקלים.
עד כאן אנחנו עדיין עם גרג וסיבות מוצדקות להיות מודעים לבעיות.
3. עוד סיבה לשינוי התנהגותי בצריכת משאבים היא השאלה אם לא נתקל בתחתית הבור מתישהוא. יש בזה הגיון מתמטי פשוט, וההרצאה המצוינת (כשעה ועשרים) של פרופסור אלברט בארטלט בנושא כבר הומלצה פה בעבר בפוסט על עצירת הגידול. אני מצרף אותה בהמשך וכאן אפשר למצוא את הטקסט המלא.
מי שעוקב אחרי סדרות הפוסטים אצלי בבלוג מבין כבר שהנושאים משתלבים במעין צמה עם הזמן. הנושא הנוכחי למעשה מאחד נושאי פוליטיקה, קיימות וניצול לרעה של פטנטים וחוקי קנין רוחני.
אז כאמור, תוכנה חופשית נוצרה כדי להגן על המשתמשים וזכויותיהם מאי צדק: אי-נגישות למשאב מידע או לאוטומציה שתטפל במידע שהם מייצרים או מקבלים, כדי שיוכלו לעזור לעצמם. מיקרוסופט משיבים בקריאות גנאי נגד "הפיראטים שהורסים כל סיכוי ליצירתיות, מקוריות ופיתוח".
דמיון פרוע (או "שודדי הזרעים")
עכשיו דמיינו עולם שבו אסורה הגישה לDNA מסוים, או אסור השימוש במשאב טבעי. נגיד זרעים של חיטה. אני יודע שרובכם לא חקלאים, אבל נסו…
אם תדמיינו שיש לכם שדה חיטה, אתם קוצרים אותו, משאירים כמות שתספיק כדי לזרוע את היבול הבא ואת השאר מוכרים או טוחנים בשביל קמח למשפחתיכם, עד כאן אתם איתי?
עכשיו נדמיין שיוצא נגדכם תאגיד ייצור זרעים וקורא לכם "שודדי זרעים", ודוחף חוק ממשלתי שמכריח אתכם לקנות רק את זני הזרעים של התאגיד ואוסר עליכם לזרוע מיבול הזרעים של העונה הקודמת. ונגיד שהממשלה החליטה שרק זרעים של אותו התאגיד (שכמובן מהונדסים גנטית להניב יותר יבול) הם חוקיים לגידול, ונגיד שהם גם ממילא עקרים או שתכונת ההשבחה של היבול מחזיקה רק דור אחד כך שלפי חוק כל עונה תצטרכו לקנות את הזרעים מהתאגיד מחדש ולשלם כסף לא קטן על כך, למרות שאולי היתה בצורת ואין לכם כסף לשלם השנה על עוד כמות זרעים עקרים שאולי הבצורת הבאה תאיין גם אותם…
הבנתם למה אני מכוון? זרעים קנייניים, והממשלה אוסרת עליכם על פי חוק להשתמש ב"אחרים", האורגניים. בשלב הראשון אסור לכם למכור תוצרת אורגנית לאחרים ובשלב השני אסור לכם גם לגדל אותם לעצמכם. למעשה עציץ הפטרוזיליה שלכם מתחיל להיות חוקי כמו עציץ הקאנביס של השכנה.
עכשיו נפסיק להגיד "נגיד" כי זה כבר קורה.
מציאות פרועה (או "שודדי הDNA")
כמה עובדות לחימום הקנה…
אחד החוקים האחרונים שהעביר הממשל הצבאי האמריקני בעירק לפני שהועבר השילטון לפרלמנט העירקי היה שלילת זכויות הזרעים של חקלאים עירקיים.
הצעת חוק 875 כרגע נמצאת בדיונים בקונגרס האמריקני שתאסור על חקלאי־גינות־ביתיות למכור את תוצרתם לקהילה, ונדונה האפשרות שהחוק כתוב בצורה שעלולה לאסור על גידולים אורגניים בכלל. המגדלים האורגניים נלחמים בחברות הזרעים שלוחצות על החקיקה, ומכנים אותם "ביו-פיראטים". הטענה (המוצדקת) שהחלפה לא מבוקרת ולא מפוכחת של זרעים מזנים קיימים בזרעים סיתתטיים פוגעת במגוון הביולוגי ויכולה לגרור אסונות. האם באמת חוק דרקוני נגד מגדלים ביתיים או סתם היסטריה?
ראשית אני חייב להקדים ולהגיד שהממשלה האמריקנית לא תמיד היתה נגד גידול ביתי, זה שגעון מאוד מוזר של העת החדשה. בהרצאה של כריס קרלסון (תחתית פוסט זה) הוא מציין (29:00) שממשלות אפילו עודדו גידול בייתי במלחמת העולם הראשונה, ועוד כמות כפולה של חקלאות בייתית התקיימה במלה"ע השניה, וכך מאות מליוני דולרים של מסחר ישיר הורידו לחץ מהמדינה, ודאגו שלכל האזרחים תהיה הספקה שוטפת של תזונה וויטמינים, גם אם ינותקו קשרים בין ערים בגלל הפצצה, למשל. בסאן פרנסיסקו עצמה היו 70,000 גינות חקלאות אורבנית בסוף שנות הארבעים (בדירות, בגינות בבתים פרטיים, בגנים ציבוריים ואפילו בפינות ירוקות במרכז שדרות ואיי תנועה), למעשה בסוף מלה"ע השניה 40% מהגידולים שעלו לשולחנם של אמריקנים הגיעו מחקלאות אורבנית. אפילו בימינו, עיר מודרנית, מלוכלכת ו"לא ירוקה" כמו שנגחאי צורכת 80% מהגידולים (ירקות, פירות וכולי) מגידולים אורבניים(!). בשנות השישים התחילה תנועת הגידול האורגני ושוב היתה עליה בחקלאות אורבנית אבל הפעם בתור התנגדות לריסוסים המוגזמים – וכאן יש כבר התנגשות מול בעלי ענין וכסף עם לובי חזק בוושינגטון ובכמה ערי בירה אחרות בעולם.
בשנות התשעים ראש העיר ג'וליאני, תוך כדי ניקוי ניו-יורק מפשע, גם התעצבן לגלות "איי קומוניזם" בצורת כמה גינות מאכל אורבניות משותפות, חלקן אפילו מאוד מטופחות, שנשתלו במגרשים נתושים וטופלו לפעמים במשך שנים ארוכות. בחלק מהמקומות התושבים אפילו הרימו לוחות בטון ואפלט ומילאו אדמה טריה. אחרי מלחמות ארוכות חלק מהחלקות ניצלו וחלק נדרסו ע"י בולדוזרים. פוליטיקאים וסוכני נדל"ן חכמים קפצו בסוף לעזור כי הבינו שמדובר באטרקציה טרנדית חברתית שכדאי לשמר, אבל המגדלים המקוריים לא זוכים להכרה או הוקרה והתחשבות, כי הרי הגינות לא שלהם מרגע שבעל הרכוש הנטוש "עלה על המציאה" (חוקי הבעלות על נדל"ן העותמניים שלנו כבר יותר הוגנים כלפי הבעלים הנוטשים מהבחינה הזו, רק לא ברור אם זה מה שהעולם צריך).
Injustice is happening now; suffering is happening now. We have choices to make now. To insist on absolute certainty before starting to apply ethics to life decisions is a way of choosing to be amoral.
הרעיון של הסטיקר "תחשוב טוב – יהיה טוב" נכון, אבל אין לשכוח את השלב האמצעי והמאוד חשוב שמשמיטים פה – "תעשה טוב". ללחוץ "שלח" על טופס עצומה לא מספיק, לדעת שאנשים אחרים עושים ואתה לא זה גם לפעמים לא מספיק. כשהמשבר של של המים והחקלאות יגיע עד אלינו הביתה
לסיום, אם יש לכם שעה פנויה למשהו חיובי ומתקן, הנה מפגש של גוגלאים עם קריס קרלסון, המדבר על "פיראטים" של חקלאות אורבנית, פרמקלצ'ר, כתיבת תוכנה ורכיבת אופניים (האיש הוא ממקימי "מסה קריטית", פרויקט אופניים עולמי עם ייצוג גם בישראל)
