קִראו לי "אנטיוכוס"

פוסט על התחבטות קטנה על סגנון הכתיבה שלי פה בבלוג. אם אתם רוצים להגיע ישירות לפואנטה שלי, קפצו לשני הפרגראפים האחרונים.

לפני כמה חודשים פורסמה ב"הידען" החדשה הלא-מרעישה כי אנטיוכוס לא היה רשע כמו שעושים ממנו, אני פתאום קישרתי שאולי הוא נבחר בתור הרשע הגדול (או בתור הסיר הטמבל) כי שמו דומה מספיק למושג האנטיכריסט במאגר האמונות התפלות שהנוצרים סינטזו לתוך המסורת המודרנית שלהם. ליהודים אין מסורת של מושג "צורר משיח" במובן הנוצרי עד כמה שאני יודע, אבל תוארי רשעות, דיני "מוסר" ותארי "רשע" ו"צורר" חולקו ללא מעט דמויות היסטוריות מלבד אנטיוכוס. מועדון הנבחרים כולל את היטלר, רבין, יוסי שריד וכל מה שבאמצע.

מחפשי הקנוניות שבין החרדים כמובן יגיבו בזלזול על הפרסום, מנקודת המבט שלהם ברור שחוקר אקדמי יטען שאנטיוכוס לא ניסה "ליוון" אף אחד, אלא רק להוציא לאנשים את הג'וקים הישנים מהראש ולהתחיל לחשוב בהגיון. ליוונים היו טכנולוגיות, היו להם חוקרי מדע, היו להם פילוסופיה, הנדסה וגאומטריה, והם הרגישו שראוי לעזור לאנשים לצאת מהבערות שלהם ולפקוח עיניים לאופציות תרבות וידע אחרות. הבעיה היא, כמו שאומר דן דנט, שאנשים לא אוהבים את ההתערבויות האלו.

והרי מה אני עושה כאן בבלוג? כותב נגד מוסדות דת וכפיה דתית, נגד ברית מילה ורבנות, בעד הפרדת דת ומדינה ומזהיר אנשים מ"רפואה" אלטרנטיבית. לשמחתי עוד לא חטפתי נהר מכתבי נאצה שאולי בלוגרים אחרים זוכים לו, אבל יש אנשים שברור לי שיראו פוסטים בבלוג הזה כהתקפה אישית. למעשה עד היום קיבלתי בסך הכל שלושה איומים לתביעת דיבה מעורכי דין ש"נעלבו" מדעתי על התנסחויותיהם והתנהגותם. במקרה אחד מחקתי את השם, במקרה אחר ערכתי החוצה התבטאויות מיותרות (אבל לא מיתנתי את הביקורת) אך בסה"כ לשמחתי האיומים לא מומשו. אני רק יכול להניח שעד כה הם התאפקו או תפסו שכל; למרות שאני יודע מתי אין לתביעה כזו בסיס, אני יודע גם שיהיה לי יקר למדי להוכיח את זה בבית משפט ((ראו הציטוט המפורסם של ג'רום ק. ג'רום בנושא שעוני כיס, שודדים ובתי משפט)).

כאנטיוכוס בזמני החופשי, כתבתי כאן על מדע, תרבות, אידאולוגיה, טכנולוגיה, ספקולציות עתידניות ונסיונותי הקטנים להחדיר רעיונות אלטרנטיביים למוחם וליבם של קוראי. אני לא מנסה להכתיב דיעה, רק מקווה ליידע אנשים. תקוותי שהבלוג לא רק מעביר מידע אלא גורם לאנשים להתעניין, להסתקרן, להפעיל חשיבה בקורתית וכולי. אחרי הכל אני מפקפק באמיתות ובוחן אותן בשביל עצמי, ומה שנראה לי חשוב אני חולק עם חברים וקוראים. אני משתדל לעשות עבודה יסודית אבל אם אני מפרסם בלי שבדקתי אני לרוב מציין את זה, ובנוסף קרה שפרסמתי שטויות וחזרתי בי ותיקנתי. אני לא מתבייש להודות בטעויות, אני אדם ואני מתלהב מדברים ואומר לפעמים שטויות מהבטן ולא מהראש. רציתי להאמין על עצמי שהייתי כותב עם יותר אחריות אם לבלוג היתה תפוצה של עיתון ודעתי אינה מובילה את הקהל הרחב. אבל אני לא עיוור לעובדה שבסה"כ אני אנושי, שלפעמים ההתלהבות הפכה לדברים שאני שונא כמו צדקנות ודמגוגיה.

אז ×”× ×” אני מגיע לפואנטה (או פואנטות) של הפוסט ×”×–×”. אני סוחב את הטיוטא הזו מאז חנוכה ((אין מצב שניחשתם!)) ולא ×”×™×” לי קונטקסט שווה לפוסט עד השבוע האחרון. ראשית אני רוצה רק להתנצל אם התבטאתי בצהבהבות או פרופגאנדה פומפוזית במסגרת מסע הצלב שלי נגד מאגרים ביומטריים, איכות המידע באתרים ממשלתיים ואיכות התפקוד של משרתי הציבור. אני יכול להיות ×¢× ×™×™× ×™ ועובדתי אבל ×–×” עלול להיות קר ומשעמם, למשל: "שלחתי פניה לדובר משרד התחבורה לפני חודש ובקשת מידע לפני שלושה שבועות, לפני 17 יום הגשתי תלונה על המאגר ויום אחרי כן הצטלמתי במורת רוח לפני שבועיים, דפוס בארי שלחו לי את הרשיון החדש בדואר לפני 12 יום אבל הוא חזר (×›×™ שלחו לכתובת לא נכונה) וביום ראשון הוא ישלח שוב. לאחר שלא הגיעו עדיין תשובות מניחות דעת מהגורמים ×”× "ל ביקשתי להוסיף לטופס "שאילתת חופש מידע" את השאלה של הסרה מהמאגר – כלומר אם אקבל (באיחור) תשובות שלא אהיה מרוצה מהן, האם אוכל להגרע מהמאגר ושתמונתי תמחק (אפילו במחיר הפקדת רשיוני). נכון לכרגע לא התקבלו שום תגובות ממשרד הדובר, הממונה על חופש המידע, הממונה על תלונות הציבור, רשות הרישוי וכאמור גם לא ×”×’×™×¢ הרשיון בדואר." – הכל אמת אבל ×–×” לא הסגנון שלי, ואני בטוח שהייתם מפסיקים לקרוא…

מצד שני אני טיפה הפלגתי בהתנסחויות. כאן אני מכה על חטא. תמיד חשבתי שאין לי אגו מי-יודע-מה גדול או קל להשפעה, אבל הספיק ששלושה אנשים כתבו שהבלוג שלי זה המקום הראשון שהם ממליצים לאנשים לקרוא כדי להבין על המאגר והשלכותיו כדי לתת לי זריקת עידוד ושיכנוע בצדקת דרכי, ולפעמים הרגשתי שאולי קצת הגזמתי פה ושם (בניסוחים, בבחירת המידע). מאידך יש גם מצב שאני כרגיל מחמיר עם עצמי יותר מדי. הכרזתי על רצוני להיות "fair and biased" אבל אם לדעת מישהו גלשתי לתחום הניסוחים הבלתי הוגנים או הצהובים, תקנו אותי חופשי, בשביל זה יש תגובות בבלוג. במיוחד החברים האמיתיים שלי (אתם יודעים מי אתם!), אני סומך על יושרתכם.

לכן כמו שרמזתי בשבועות האחרונים אני מנסה "לעשות תיקון": (1) בשיתוף עם העורך והצלם המוכשר ערן ורד ואנשים טובים אחרים נצא לצלם כמה סרטי הסברה שייצמדו יותר לעובדות ופחות לדמגוגיה, פרטים בפוסט הבא. (2) מתבשל לי בראש רעיון לפודקאסט ויש לי גם 'שותפה לפשע'. פיילוטים ישלחו לכמה אנשים שאני סומך עליהם ועל דעתם לפני שאפרסם עוד פרטים 🙂 (3) כיווני קריירה שמפתיעים את עצמי נבדקים, אדווח אם יתגבש משהו.

אינטנטן!2

אחרי ששלחתי את הפוסט ויצאתי מהבית קיבלתי צלצול ממישהיא מ-KSP. רצו את כתובת הדואר שלי. כן. דואר פיסי. למה? אני לא רוצה פרסומות, אמרתי לה. "×–×” בשביל הודעות שירות" היא אמרה לי, אבל לא ידעה להגיד לי מה הכוונה בזה. הניחוש שלי ×”×™×” סוג הדיסקים התקולים שיש אצלי, היא הלכה לברר וחזרה לאשר לי שאכן ×–×” הסיפור. הם רוצים לשלוח לי בדואר מנייר אמיתי מעצים מתים את ההוראות לאיפה לשלוח ומה לעשות עם הדיסקים התקולים. (תיקון, הם ידעו רק על האחד שקניתי בסניף הנתנייתי אבל לא על ×–×” שקניתי בתל אביבי, ×›×™ מערכות ×”ERP שלהם עובדות מאוד מוזר – המלאי משותף אבל הלקוחות לא).

אח"×› הגעתי למשרד התחבורה אבל סוגרים ב-12:30, גיליתי בדרך הקשה. באמת למה לעבוד יום מלא, למה? כשיפריטו את כל המשרד אולי נראה פה קצת שירות…

למי שלא קרא את הפוסט הקודם, מרכז ההנפקות של "דפוס בארי ומשרד תחבורה בע"מ" שלח לי את הרשיון לכתובת הלא נכונה ולא ברור אם הוא יגיע (סביר שלא).יש לי בכיס רשיון פג תוקף ובדואר אחד בתוקף אבל אין לי מושג איפה ומתי אקבלמו, אז אינני יודע אם אני כרגע עבריין או לא. לשאלת עבריינותם של משרד התחבורה, ראו תשובתי פה.

וויש מי לאק…

אינטנטן!

כמה טוב שיש תקשורת! בשבוע שעבר הצטלמתי לרשיון בעמדה שמופעלת ע"י מרמנת, ביררתי ברישויפון של משרד התקשורת (מופעל נדמה לי ע"י טלדור) מתי יגיע לתא הדואר שלי הרשיון והופניתי למרכז ההנפקה הארצי (דפוס בארי) ששמחו לספר לי שהרשיון נשלח אלי בדואר לכתובת הבית (מאיפה להם?!) במקום לתא הדואר. אם הוא לא יגיע תוך שבועיים (ואני מבטיח לכם שמנסיוני הוא לא יגיע), אני יכול לבקש מהם שישלחו אחד נוסף, הפעם לתא הדואר. טוב שהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה בידיים טובות. הרבה ידיים.

אבל ×–×” לא השיא של הבוקר…

שעה אחרי, קיבלתי עכשיו טלפון ספאם ממספר בלתי מזוהה (חשבתי שזה לא חוקי?) – על הקו היתה כרמית ×’'אן מ"אנשים ונמרים" כדי לספר לי שהשנה הם מארגנים את כנס איגוד האינטרנט הבא עלינו כאיסתרא בלגינא (שוב באיירפורט סיטי 'עיר ללא תח"צ' רק שלשם שינוי ×™×”×™×” שאטל מיוחד, אבל הכנס עם פחות תוכן מעניין משנה שעברה). כרמית ניסתה לקחת ממני כרטיס אשראי אבל הסברתי שאני עסוק ואני אעשה את ×–×” אח"×› באתר של ISOC. "אבל הרישום הוא דרכי" היא אומרת לי. "אני יכולה לשלוח לך את הפרטים וטופס רישום בדואל?". הא, הספאמר המנומס שקיבל את פרטי מאיגוד האינטרנט לא ×™×¢×™×– לספאמפם לי את המייל לפני שיטריד אותי בטלפון. "לא צריך, תודה" אני אומר, "כבר קיבלתי מעטפת נייר בלתי ממוחזר בדואר ובתוכה הזמנה מפלאסטיק אי-קולוגי ואי-נטרנטי מזן משובח", ומוסיף "אבל אם אני ארצה להרשם אני בטוח שיש איזה טופס באתר הכנס…".

אך קרמיט בשלה "לא, לא, ההרשמה ×–×” דרכי, תחזור אלי בטלפון" – "אין הרשמה באתר?" – "ההרשמה ×–×” דרכינו השנה" – "דרכינו ×–×” רק בטלפון או שיש טופס מקוון?" – "אתה נרשם אצלי, אתה רוצה לתת לי את הכרטיס אשראי?" – "לא, אני מעדיף דרך האתר" -"אין, יש טופס שאני עכשיו שולחת לך במייל" – "טוב, אני אסתכל אח"×›, אני עסוק כרגע".

במייל חיכתה לי הודעה תוך שניות, התעלמתי ממנה לרגע והלכתי לאתר איזוק, ואכן יש שם טופס מוצפן כרגיל במפתח חזק כמו שרימון אוהב, פירוט הרצאות וכל מה שאדם מהיישוב רוצה כדי להרשם לכנס. אז מה הקטע? חזרתי למייל ומצאתי מכתב עם טקסט שיווקי ברמה סגנונית של חוברות הפרסומות של כא"ל, מיושר לשמאל ואז FULL ואז ימין ואז ממורכז, המכתב מתנצל שבשל חוק הספאם אני צריך להרשם כדי שיוכלו לזבלני בעתיד (הלינק הולך לאתר נמרים וזבלנים) ובהמשך מצורף קובץ. ועוד אחד. ועוד אחד. סה"×› שלושה קבצי JPG וקובץ וורד במשקל כולל 900K, לא פחות. כל מרקומיסט מתחיל יודע שהיום נותנים לינקים במקום אטאצ'ים אבל מילא. האם הוורד הוא טופס ההרשמה? לא, ×–×” טופס הרשמה לחברות שרוצות לשלוח את העובדים שלהן, הטופס אמור להיות מועבר בפאקס "עם דף עם לוגו החברה", ×›×™ כולם יודעים שזה קשה לזיוף כמו חתימה דיגיטאלית…

אז מה בשלושת הJPGים? ובכן שניים הם תוכנית הכנס (למי אכפת מעיוורים?) והשלישי הוא טופס ההרשמה שאני מתבקש למלא עם פרטי האשראי ולשלוח (כן כן!) בפאקס. או במייל (לא מוצפן) ודרך אגב יש גם את האתר של איזוק, כי קשה להמשיך להכחיש שהוא קיים. הניחוש שלי הוא שהם מרוויחים אחוזון על כל אחד שנרשם דרכם אבל לא מי שנרשם דרך אתר האיגוד. יש להם בעיה אם ככה, כי האיגוד נותן להרשם בטופס מאובטח ישירות למסד נתונים במקום לדקלם את הכרטיס בטלפון למישהיא שהרגע צילצלה אלי ממספר לא מזוהה.

אאוץ'. רימון צחק בעצמו באסיפה שהפאקסים מככבים אבל מה שקורה כאן זה שנשכרה חברה חיצונית שאיבדה גובה ונראה לי שאיננה יודעת יותר איך לארגן כנס במאה ה-21, ומעולם לא הבינה חצי דבר בפרטיות לקוחותיה. הסנדלר הלך יחף בשנה שעברה והשנה אני חושב שאני אנסה למצוא עבודה לאותו היום במקום לצפות בשידור החוזר.

מה שיותר עמוק פחות כחוק

אתם יודעים שהחלום הרטוב של כל פעיל-גיק זו השקיפות המוחלטת שמנהיג ויוק קונדרה בארה"ב, אצלנו בינתיים קיבלתי היום תגובה ראשונה ממשרד התחבורה, והיא היתה בקשה לשלם אגרת בקשת מידע (93 ש"ח, מידע זה רק לאמידים). אמנם מידע אישי עלי הייתי מקבל בחינם ואילו מידע שאני מבקש רק כדי לדעת איך המידע הפרטי שלי מנוהל זו כבר שאילתא כללית, אבל לא אלך איתן ראש בראש. הן התחייבו לפי חוק לספק לי את המידע, ואני מחכה בשקיקה לקבל אותו. אני מדמיין את איריס דנינו ואפרת קילשטוק רצות כרגע במסדרונות "בנין ג'נרי" שבירושלים (נשבע לכם שככה קוראים לבנין) כדי לתת לי את השירות שביקשתי אך כה מבושש להגיע.

בינתיים בטיק עצבני מילאתי היום טופס תלונה במשרד התחבורה. כשלחצתי שליחה נאמר לי ש"אסור להשתמש בתו: , " – כלומר בלי פסיקים. אני בן עם הספר ואני לא אוהב לפסק לא נכון, אבל המלך פרדיננד פדהצור ציווה. החלפתי פסיקים במקפים. עוד "שליחה" ונאמר לי שחייבים ת.×–.. אני שומא לתת יותר מדי פרטים אבל אמרתי לעצמי "שיהיה", אבל ×”"שליחה" הנוספת חזרה ואמרה ש"אסור להשתמש בתו: ' ". יכולתי להשבע שלא עשיתי את ×–×” אבל הורדתי ארבעה סימני " שהיו שם, ושלחתי שוב. הפעם התבקשתי להפטר גם מסימני %. העפתי גם אותם. הטופס התקבל. ביקשתי לדעת למה המשרד עובד בניגוד לחוק הגנת הפרטיות וחוק המאגר הביומטרי. עכשיו מחכים.

ביומטרית, יהודית ודמוקרטית?

בעקבות הפוסט הקודם על משרד הרישוי ובעקבות ×–×” ששמי צץ בכתבה ב"הארץ", שוב קיבלתי גל שאלות בבלוג ובפרטי – מה נשתנה עם המאגר? למה אני נטפל פתאום למשרד התחבורה? האם אני לא פרנואיד סתם?

biometric birthdayובכן נתחיל מזה שידוע לכולם עד כמה המידע שלכם גלוי וזמין. אם זה רשימות הוצל"פ ומרשם התושבים באימיול, אם זה רשימות דאנסגייד לעצמאים, אם זה רשימת בעלי הכלבים במשרד החקלאות, ועוד ועוד. הוא גלוי למשרדי ממשלה, למשטרה, לפושעים, לרמאים, למראיינים אתכם לעבודה, לחברות הביטוח, לבנק המשכנתאות, לילדים של השכנים, לשכן הפסיכופט מלמעלה שלא אישרתם לו לסגר מרפסת בשנה שעברה ולעוד גורמים שאתם לא חושבים עליהם.

נמשיך מזה שכל מאגר מידע חדש מחליש את איכות המאגרים הפרטיים הקודמים מבחינת הפרטיות שלכם, ×›×™ כל אחד מהם שזמין למישהו או דולף וזמין לכולם פירושו ששני מאגרים אחרים הם למעשה מיותרים ומהווים עותק יתיר של המידע – מספר העוסק המורשה שלי הוא גם מספר חבר קופ"×—, והוא גם מספר האישור לקניות טלפוניות עם כרטיס האשראי שלי, או הקוד המוקלד כשרוצים לקנות איתו דלק בתחנות הדלק, או להזדהות איתו לחברת הכבלים שלי בטלפון. הוא גם מספר הזהות שלי כשמתקשרים לקבל שירות במשרדי ממשלה.

נמשיך מזה שמאגר ביומטרי לא קיים בהרבה מקומות בעולם. אולי חלקי, אולי התנדבותי, אולי רק למחזיקי רשיון כלי יריה או רשיון טיס או פושעים, אבל לא מקיף לכולם וחובה. את הרשימה היותר מדויקת אספה ד"ר ברזילי-נהון לפני כחצי שנה.

האם נכון וצודק לאפשר לגורמים חיצוניים לעקוב אחריכם? אף אחד לא עצר כמעט לשאול את עצמו, אבל בכל מקום שאתם מטיילים על סלולארי דלוק (או אפילו "מכובה" עם הסוללה במכשיר), המפעיל הסלולארי יודע איפה אתם, שומר עליכם את המידע הזה ומאפשר למשטרה לשלוף את המידע מאוחר יותר (לפי חוק "נתוני תקשורת"). אפשר לקנות טוקמן אבל באיזה מחיר לדקה? פי שלוש עד פי ארבע! חברות התח"צ בתל אביב מבקשים מכם את השם ומספר הזהות כדי לקבל כרטיס נסיעה. אפשר לבקש כרטיס אלמוני אבל אז לא תקבלו הנחות לסטודנטים/ותיקים/נכים.

אבל גם עם טוקמן אפשר לנחש מי אתם לפי האנשים שאתם מתקשרים אליהם או נפגשים איתם, ועדיין יודעים איפה וכמה אתם נוסעים, אז אפשר לנחש מי אתם בסופו של דבר. בדיוק כמו שתוכלו לפתוח פייסבוק בשם בדוי אבל כל מי שקצת מכיר אתכם יוכל לזהות אתכם לפי טביעת האצבע החברתית שלכם. לאחרונה גיליתי את השרות המצוין של איתורן לחיווי לחץ הכבישים של גוש דן בזמן אמיתי, אבל ברור לי שזה אומר שמה שחשבתי על המנגנון שלהם – דימינתי אותו עוקב אחרי האוטו רק אם הופעלה האזעקה או שהבעלים ביקש להפעיל אותו ברחוק – בעצם עובד כל הזמן ומדווח. מאוחר יותר הבנתי משאלות ששאלתי שהרבה בעלי ציי רכב מעונינים לדעת איפה המכוניות או באילו מהירויות הן נוסעות, מה שגורם לזה שבוסים מרגלים, לטוב או לרע, אחרי עובדים שלהם גם אחרי שעות העבודה. כמו שציינתי לפני שבוע בפוסט אחר, רשת המצלמות שיותקנו בכל הארץ בעצם ישאירו את זכות ההסתתרות אולי רק לחברי כתות שיחביאו אחד את השני ביישובים קהילתיים שייתנגדו לתוכנית המצלמות.

אמרתי "זכות ההסתתרות", כלומר כל זה נכון אם אתם רוצים להעלם. ולמה תרצו להעלם? כתבה מסופ"ש האחרון טוענת שבעיקר בשביל לחמוק מחובות כלכליים, חובות משפחתיים (סירוב גט). האם רחוק היום שבו סתם אזרחים מהשורה ירצו את הזכות כדי לשמור על חופש הביטוי? אם המשטרה מתחילה לבצע חיפושים אקראיים ללא עילה בכליהם של אנשים, למה לא בחייהם? כמו שכתבתי פה בעבר, אנשים עלולים להיות חשודים רק בגלל מערכות סטטיסטיות-היוריסטיות אוטומטיות תוך חודשים ספורים אם המצב הנוכחי ימשך.

אבל הממשלה שלנו לא אחראית מספיק לעצור את זה. למה אני בטוח? כי השר היחידי שאכפת לו מהנושא ועוד כעשרה חברי כנסת שקראו את ההצעות האלו לא ענו לי. כי מאגרים ממשיכים לדלוף. כי המשטרה לא יודעת להתעסק עם מידע. כי המחוקקים רצים היום לייצר גם חתימה אלקטורנית שבה הממשלה היא גם מגריל המפתח הסודי שלכם, גם החותם עליו וגם הגורם הבודק. כי הם ממהרים לעשות את זה כי כמו שאמר שטרית בועדה שיום, לפי החוזה עם HP הם ישלמו מכספי המיסים שלנו קנס של 350 מליון ש"ח (כן כן!) אם הם מתחילים את ההנפקה באיחור. אז יאללה יאלה, תנו את הפרטיות כי זו הדרך היותר זולה כרגע.

מחרתיים יתקיים דיון במאגר הביומטרי במכון המחקר הישראלי לדמוקרטיה, מצד תומכי החוק יגיעו היועץ יורם אורן וחברים, ומצד המשטרה יגיעו ראש מז"פ, ועוד משפטנים ואנשים שונים. מה יועלה שם? ובכן הבעיות של החקיקה הנמהרת מדי – את ×–×” נשאיר בצד. הבעיות בחוק הן אי המידתיות, העובדה שלא ברור אילו מערכי אבטחה יהיו מסביבו, איך אפשר בכלל לאבטח מאגר שישמש לטענתם פקידים באלפי עמדות, ועמדות לשירות עצמי. איך נכנס לענין מאגר משרד התחבורה, מי חתם על חוזה שמשלם קנס של מאות מליונים לחברת HP על כלום, איזה אבטחה יש על הכרטיסים החכמים (×™×”×™×” RFID או לא, אפילו את ×–×” לא אמרו לנו), ועוד ×›×”× ×” שאלות מעניינות. אם יש לכם רעיונות שהייתם רוצים שנשאל, אתם מוזמנים לשלוח לי בפרטי או כאן בבלוג.

חדשות הפרטיות, פרק 65

רשת צ'יזבורגר חוגגת שלוש שנים ומתניעה את failbooking.com, המקום שירכז לא מעט דוגמאות ל"יותר מדי אינפורמציה" (כרגע התג הכי נפוץ בבלוג) ועדויות לפער דורות תרבותי. אכן נראה שאחוז לא קטן הוא פאדיחות של פרטיות, ודוגמאות למה פייסבוק הוא דרך תקשורת מאוד מביכה ולא טבעית לאנשים. בנוסף אבל יש גם הברקות שאולי יום אחד יגיעו לרמת BASH הגיקי. האתר לא מוגבל למשתמשי "עלהפנים", גם ציוצים מוצלחים מטוויטר מתקבלים בברכה.

בחזית האישית והפחות מצחיקה, בהמשך לחששותי מתהליך חידוש רשיון הנהיגה שלי, שלחתי ביום ראשון לדובר משרד התחבורה אבנר עובדיה מכתב:

למר עובדיה וצוות משרדו שבוע טוב!

כיון שהנושא תחום באילוצי זמן (יפורט), אודה למשרד הדובר על התייחסות דחופה.

נדרשתי להצטלם כדי לחדש את רשיוני. כשביררתי בדרגים נמוכים יותר במשרד, גיליתי לאכזבתי כי בניגוד ללשון חוק הכללת אמצעים ביומטריים החדש, משרד הרישוי עדיין דורש ממני צילום למאגר הביומטרי של משרד התחבורה/הפנים.

  1. אבקשכם לאפשר לי לחדש את רשיוני ללא התניה בכניסה למאגר הביומטרי של משרד התחבורה/פנים.
  2. במקרה ובקשתי זו תדרוש זמן טיפול, אבקש כי יוארך תוקף רשיוני הזמני כנדרש עד לסיום התהליך.

אני מרגיש שהנושא דורש הסדרה, כי הוא מדאיג מספר לא מבוטל של אנשים. לפי החוק אין לגרוע כל זכויות ושירותים מאזרח המסרב להכנס למאגר, והנה כאן נראה שמשרד התחבורה מתנה את זכותי לתעודת רשיון נהיגה בכניסה למאגר.

עוד נאמר לי, שכיוון שתוקף הרשיון הזמני שבידי הוא רק לעוד כעשרה ימים, אם אתמהמה בהתלבטות ולא אצטלם, אאלץ לעבור מבחני נהיגה מחדש. מנקודת המבט שלי מדובר כאן במצב מטריד מאוד, כמו שתוכלו להבין.

מודה מאוד על תשובתכם המהירה,
עירא אברמוב.

כיון שלא זכיתי לתשובה עד רגע זה, שלחתי היום את רשימת הקושיות הבאה לממונה על חופש המידע של משרד התחבורה, גב' אפרת קילשטוק, עם עותקים לכתובות דואל רלוונטיות נוספות במשרד הרישוי ובאגף מערכות המידע של המשרד:

לגב' קילשטוק, מהלל וקופרברג שבוע טוב!

לאחרונה נתבקשתי להצטלם לחידוש רשיון הנהיגה שלי. מכל מה ששמעתי וקראתי עד היום על שיטת הצילום החדשה, ניהול מאגר התמונות במשרד הרישוי והגישה אליו, ברור לי כי הדרישה הזו סותרת את חוק המאגר הביומטרי שעבר בחודש שעבר, המציין שאין למנוע שירות וזכויות מאזרח המסרב להכנס למאגר ביומטרי. בפניותי למשרד בנתניה וגם במענה הטלפוני נאמר לי שלא אוכל לקבל רשיון זמני נוסף וגם לא רשיון עם התמונה הישנה. בנוסף נאמר לי, ספק באיום, כי אם אמשיך לסרב להצטלם למאגר ורשיוני יפוג, אאלץ לעבור מחדש את כל המבחנים.

אודה לכן מראש על תשובה מהירה שתרגיע את חששותי, שכן תוקף רשיוני יפוג בשבוע הבא. שאלה בנידון שלחתי למשרד הדובר, אך לצערי טרם קיבלתי את תשובתו. לכן אבקש בזאת מידע נוסף שנופל בתחום אחריות משרדיכן.

כמומחה ניהול ואבטחת מידע ארצה לדעת יותר על אופן ניהול המאגר הביומטרי של רשות הרישוי. לצערי לא מצאתי על כך מידע באתרכם. בהתאם להוראות עמוד חופש המידע באתר המשרד, אני מפנה אליכן את השאלות לפני שאמלא טופס שאילתא שכן נראה לי שהמידע הזה אמור להיות שקוף וציבורי. אשמח אם תוכלנה להשלים לי את הפרטים הבאים, ובמיוחד אשמח לתשובות טכניות מפורטות עד כמה שניתן מעמיתי, אנשי ונשות מערכות המידע ואבטחתו במשרד:

  1. מהם הצווים או התקנות שהביאו להקמתו ומגדירים את ניהולו של המאגר החדש?
  2. מתי הוצאו הצווים ומתי התחיל היישום?
  3. מה גודל המאגר כיום? (מס' רשומות, גיגה-בייטים)
  4. מה היא איכות התמונות הנשמרות ובאיזה פורמט?
  5. מה היא התשתית הטכנולוגית שבאמצעותה מנוהל המאגר? אשמח לפירוט תוכנות ניהול מסד הנתונים, רמות הצפנה של המידע והתקשורת, גישה ישירה דרך האינטרנט הציבורי לספקים חוץ-ממשלתיים.
  6. מי הגופים/ספקים המופקדים על ניהול תשתית המידע והתקשורת מלבד צוות המשרד?
  7. כל כמה זמן נערכות בדיקות אבטחה למערכת, ע"י מי? האם תוכלו לפרסם את תוצאות הבדיקות?
  8. התפרסם באתרכם ובמקומות אחרים כי המאגר הקיים נגיש למספר גופי ממשלה וחברות פרטיות. למי יש גישה לנתוני המאגר ולאילו שימושים? האם גופים חיצוניים מחוברים באופן מקוון? באיזו איכות נשלחים לחברות אלו קבצי התמונות?
  9. אילו עיבודים, ניתוחים או הפקות מידע ביומטרי נעשים היום על המאגר ע"י משרד התחבורה ושאר הגופים איתם הוא חולק את המידע?
  10. מה הם התנאים לקבלת גישה למאגר ואילו אמצעי פיקוח קיימים על הגופים שקיבלו גישה עד היום?
  11. האם ידוע על דליפה של עותקים מלאים או חלקיים של מידע ממאגר התמונות? כיצד טופלה הבעיה?
  12. מהו הנוהל שהכין המשרד לטיפול במקרה של דליפה?
  13. כיצד נערך משרד התחבורה לתיקון כל הנהלים הנ"ל כתוצאה מהחקיקה החדשה?

מודה לכן מראש,
עירא אברמוב.

הספח החדש לתעודת הזהות שלכם, תודה לדוד!
החזיקו לי אצבעות (ופרצופים)…