היכונו למבול הבולשיט

חנן טיווט שהוא יוצא לחופשה קצרה שעלולה להפוך את לא רלוונטי ללא רלוונטי. אם ×”×™×” מדובר בעוד אגרגטור שבאמת מרכז את ×”debunkers מכל הבלוגוספירה אז מילא, אבל עכשיו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בלי עדכונים למסד הנתונים שלו. חבל, דווקא אילפתי את אמא שלי יפה ללכת לבדוק אצלו כל פעם שהיא מקבלת מכתב שרשרת… אני מקווה שלפי בקשתו אנשים אכן ישלחו לשם ניתוחים של שרשראות עם נימוקים. ×–×” בהחלט פרויקט שראוי לו לפעול במתכונת crowd-sourcing, ואני מקווה שזה יצליח לשרוד. תנוח טוב, חנן, נתגעגע 🙂

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לו על שיחה שהיתה לי איתו לפני כחודשיים-שלושה. בשיחה דחף אותי חנן קונספירציה-כהן להעיז ולפרסם את עצמי קצת בבלוג הזה. לא, לא מיתוג מחושב, את זה אני עושה ממילא דרך תכני הפוסטים אם ארצה במודע ואם לא. אני פשוט מעיז לעשות מאז ניצול ציני ולשים את הבקשה המסחרית האגואיסטית לעבודות כאן מימין בפס הווידג'טים, כולל לינק לקורות החיים שלי. הרי בבלוג המקצועי שלי לא נגעתי מיום הקמתו למרות כל התכנונים; "למה לפצל?" שאל אותי חנן, ונתן את הדוגמאות של חנית ושרון גפן.

יש צדק בדבריו – כל הדברים האלו הם אני, ומי שלא ישכור אותי הרי יודע שהוא מקבל את כל החבילה, ×›×™ לי לא ×™×”×™×” ×›×™×£ לעבוד אצל מי שלא ×™×”×™×” מוכן לקבל את החבילה בשלמותה. אז מי יתן וגם אני אהיה יום אחד לא רלוונטי ממש כמו חנן.

התאפקתי לא לשאול אותו אם כך מה דעתו על שוקי "הבלוגניסט" גלילי אם ×›×›×” (שמחזיק יותר בלוגים ממה שיש לו אותיות בשמו, אני חושב) או על גדי שמשון? אני מניח שלאנשי תקשורת מותר להתפזר 🙂

מעניין שמאז גם חנית וגם שרון פתחו אתר מקצועי נפרד. הממ…

טמקא או לא?

היתה פה פעם שיחה על ×–×” שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי "מדברים בז'ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו 🙂

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה ×™×”×™×” לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, ×›×™ הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו ×›×™ אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל ×”× ×” כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על ×–×” נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא ×”×™×” בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי ×›×™ הנוהג ×”×–×” הוכרז כבלתי חוקי ×¢"×™ מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. ×”× ×” כתבה שקצת חשפה את המטה ×”"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא ×”×™×”. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים 🙂
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו ×–×” אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל ×–×” את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי ×”×–×” שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את ×–×” מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!

עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את "שקוף" ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את ×–×” אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות "תיבת תרומות" כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ'רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את ×–×” בשוק הישראלי הקטן, ×–×” לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו "עד זרא") שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

הסיבות לכך שקמו הבלוגיות החופשיות בניהול מתנדבים, היו אכזבה ממשהו. הפלטפורמות האחרות היו בעיקר המוניות מדי או ממושטרות מדי. מהתרשמתי התדמית הרווחת היא ש"רשימות" מנסה לרכז קהל יוצרים והוגים איכותיים (וכבר קראו להם אליטיסטיים לא פעם), ושבלוגלי בא לתת מענה להגנה על אנונימיות וחופש הדיבור (וקצת אולי גם חופש מפקאצות ותופעות אחרות). הפחד שלי שאם אחד מהם מתפרק (ורשימות פחות או יותר באמת מתפרק) אז ילך משהו חשוב לאיבוד. יהיו אנשים שהאכזבה או היאוש יגרמו להם לוותר על הכתיבה מהסוג הזה, תכנים מעניינים אולי לא יועברו למקום אחר ויאבדו, אנשים שיעברו לבלוג אחר יאבדו את הראנקינג בגוגל ובעיקר את הלינקים הנכנסים וזה יכול לדלל את מספר המבקרים שיגלו את הבלוג שלהם, אולי ממש ישתיק את זרם התגובות והפעילות.

יש גם את ענין האופי של הבלוג שמושפע מסביבתו וסוג הקהל. פעם קצת זלזלתי בזה, אבל היום ברור לי לגמרי, שיש אנשים שלא יגיעו לבלוג שלך אם אתה לא חלק מבלוגיה. בלי שיש לי סטטיסטיקות על כמות ואופי התגובות הממוצעת שמקבל בלוג בקפה דה-מרקר או רשימות בניגוד לבלוגים עצמאיים, אני מתרשם שיש אנשים שזה משפיע להם על הדחף לכתוב ועל אופי התכנים, לטוב ולרע. בקיצור, יש סיבות להכריז על שמורות טבע, ויש סיבה להכריז כאן, לדעתי, על שמורות תוכן, או שמורות קהילה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה.

איכשהוא בארה"ב לערכים יש עדיין מקום על המפה. ארגונים ועמותות שמאפשרות חופש דיבור ושיח דמוקרטי, מצליחים לגייס תרומות נאות במליוני דולרים (אני יכול לחשוב למשל על קרן ויקימדיה וקרן אור השמש בתור שתיים שקופצות לי אוטומטית לראש). חלק מהמימון הגדול מגיע גם מגורמים מסחריים ולא תמורת פרסום בולט או משהו (כמובן שאם יש לך סטאטוס מתאים בארץ, תרומות כאלו היו אפילו משתלמות מבחינת מסים). האם אין אף מממן שיקח ויאמץ את בלוגלי ורשימות בלי לדרוש להרוויח ישירות? אין לי מושג לאילו ספונסורים פנו עד היום מפעילי רשימות, אבל הנה רעיונות:

* איגוד האינטרנט – אני יודע שכרגע ענין איגוד האינטרנט נמצא בנקודה רגישה אצל רבים, אבל אני רואה את ×–×” בדיוק בתור אחד התפקידים של הגוף ×”×–×”: לדאוג שחופש הדיבור והשימוש באינטרנט בארץ ישמר, ואני אישית הייתי שמח לראות אותם תורמים את הברזל, ההוסטינג ואולי שעות האדם כדי לדאוג שבלוגלי ו"רשימות" יוכלו להשאר מעל המים ולשגשג גם בעיתות משבר. זו גם תשובתי לכל מי שביקר את עתודות המזומנים של האיגוד או את מחירי הדומיינים. ×–×” המחיר של יצירת גוף עמיד לזעזועים מסחריים שיוכל להחזיק פרויקטים חברתיים חשובים שאסור להם להעלם בגלל שהשוק איטי בשנה מסוימת או שמתנדבים נאלצים לחפש הכנסה פתאום.

* עמותת ניהול שתקבל מימון ותרומות מחברות כמו גוגל ישראל, מיקרוסופט ישראל, משרד התרבות, מי שלא יהיה, אבל העיקר שישאר נאמן לנייטרליות. הבעיה היא למצוא אנשי עסקים ישראליים שיהיו מוכנים לזה וצוות שמוכן להכנס לכאב הראש של הקמה וניהול של עמותה. לא רואה את זה קורה לצערי.

* נדבן כלשהוא שמוכן לממן מכיסו את התחזוקה כדי שחופש הדיבור וכתיבה איכותית בארץ יישמרו.

* חברה כלשהיא שיכולה להתפרנס מפיתוח שירותים ומוצרי תשתית משלימים, וכמו אוטומטטיק לממן את הבלוגיה ללא פרסות ותנאים, בתור פלאטפורמת הניסוי והלמידה שלה, אולי אפילו בשיתוף עם אוטומאטטיק, באותה הצורה שמפתחי דרופל בישראל שמחו לממן ולהקים לו את האתר המקומי הקהילתי החופשי במקביל לזה העולמי. זה טוב לפרויקט התוכנה החופשית, זה טוב ליחסי הציבור וקידום המכירות של הספונסר, זה טוב לנפש המנהלים, זה טוב לקהילה שנהנית מזה ואני באמת ובתמים חושב שזה גם חשוב לשיח הפוליטי והתרבות הישראלית שזה ימשיך להתקיים. אני הייתי מת להיות במקום הזה שאוכל לאמץ ככה פרויקט כזה, אבל אין לי תכנונים להכנס לעסק מהסוג הזה, וגם לא תקציב.

אם מישהו יכול להעלות על דעתו פתרונות, אולי פתרון או מודל שלא חשבו עליו ברשימות או בבלוגלי, אני פותח כאן את הענין לדיון. כמובן אם יש לכם רעיון למישהו שיש לו את האמצעים והאינטרס לאמץ אותם, אולי אפשר לקשר…

איחולי החלמה לרשימות

לוגו רשימותהבלוגיה העצמאית הראשונה, אם אינני טועה?
יש עליה הסטוריה ואוסף מפואר של כותבים. רשימות הוקמה לפני שיצאו פלטפורמות בוגרות פתוחות לבלוגים עצמאיים ובלוגיות, ואיכשהו שרדה די טוב עד היום, אבל באין הורה מאמץ עם תקציב וסבלנות, השבוע הודיע אורי שהמערכת פשוט לא תתוחזק יותר, הקוד המפעיל אותה יפרוש במקום להתעדכן (הם רמזו בעבר שבמצבו עדיף לזרוק אותו במקום לנסות לתחזק, כאשר קיימות אופציות אחרות בשוק הפתוח, אני בהחלט מבין את ההחלטה).

אז מה יקרה לאתר והקהילה? אין פתרונות לא כואבים לצערי. אורי פירט את התכנית: נראה שבשלב הראשון ידאגו לכתוב כלי שייצא את תכני הבלוג בפורמט שוורדפרס ידע ליבא. בצורה זו יוכלו יושבי האתר למשוך לעצמם גיבוי של התכנים של הפוסטים והתגובות (לא כולל הווידג'טים). אז יוכלו לבחור לעצמם אתר חדש לבלוג, ליבא אותו פנימה. אתר רשימות המקורי יבצע הפניה של מבקרים שיגיעו מלינקים ישנים, וירכז בעמוד הכניסה את הפוסטים לכשיעלו בבלוגים הרחוקים החדשים, בעזרת RSS של מי שירצה להמשיך להופיע שם. הפתרון לא מושלם, אבל בהחלט הולך הרבה יותר לקראת המשתמשים ממה שגוף מסחרי מנוכר היה טורח אולי לעשות.

הצעתי לאורי שאולי יעשו דיל עם אוטומאטטיק (מפעילי וורדפרס.קום) להעברה שיטתית של כל עשרות היוזרים שמעדיפים לא להתעסק בפרטים הטכניים, ואז אפשר יהיה למשל לוודא שיצוא הבלוג ישמור על סלאגים ידועים בתור שמות הפוסטים ב-URL, ואולי אפשר יהיה לדאוג שגל הצבעה לפוסט ישן תעבור לפוסט הנכות במקום החדש, אבל לא ברור אם כל זה לא בלגן גדול מדי מבחינתם. אז עד שאורי מכין רשימת תשובות לשאלות המשתמשים, הנה הניחוש המושכל שלי:

הקוראים:

  • קחו ×›×”× ×—×” שהמעבר ×™×”×™×” כואב ולא חלק, היו סבלניים, האתר הוקם והופעל עד היום בהתנדבות, והם עושים את המקסימום עם מינימום הזמן הפנוי שלהם.
  • יש להניח שהבלוגים האהובים עליכם יעברו על תכניהם למקום חדש, לא ברור אם כתובת ×”-RSS תשתנה או תועבר אוטומטית, סביר שכתובות פוסטים ספציפיים לא יועברו. אם יצרתם אליהם לינקים בעבר מהבלוג שלכם, אפשר לעשות חיפוש על הטקסט ברוב פלטפורמות הבלוגים בצורה שתתפוס לינקים החוצה, נסו לחפש notes.co.il, ואז ×™×”×™×” לכם מושג כללי כמה פוסטים תצטרכו אולי לערוך כדי להצביע מחדש לפוסטים הנכונים. יכול להוית שאפשר לעשות ניתוח ×›×–×” גם עם כלי חיצוני כמו גוגל, לא בדקתי.

הכותבים:

  • לעבור לשרת פרטי ולנהל לבד וורדפרס יכול להיות תיק כבד ומיותר. אם אין לכם נטיות טכניות, אני ממליץ לא להתחיל לשכור שרת וירטואלי ב-$100 לשנה וכל כאב הראש ×”×–×”, אלא לשקול לפתוח בלוג בחינם בוורדפרס.קום. יש להם גם תבניות תומכות עברית, ואני מקווה שאם מספיק נודדים אליהם מרשימות, אפשר ×™×”×™×” לבקש מהם להוסיף לרשימת תבניות החינם תבנית שתגרום לבלוג שלכם להראות מאוד דומה לזה שברשימות.
  • אתר וורדפרס.קום גם מאפשר לכם להוסיף אפשרויות ואפילו דומיין פרטי בכמה עשרות דולרים בשנה, נדמה לי שזה עולה אפילו שליש משרת פרטי בדרימהוסט, למרות ששרת פרטי פותח המון אפשרויות אם אתם רוצים לשכלל ולשווק ולמתג את הבלוג החדש.
  • דומיין, בתלות בסיומת שלו, עולה בין $6-$20 לשנה ברוב המקרים, אבל אולי אנשי רשימות יארגנו לכם פתרון (למשל אם רוני עוזבת את notes.co.il/roni, אנשי רשימות יוכלו להציע לה ש-roni.notes.co.il ימשיך להצביע למקום החדש, אם הענין לא יגרור תקורה ניהולית מורכבת מדי. אם הם לא יציעו את ×–×”, אני מציע למי שירצה (בתקווה שלא אצטער על ×–×” 🙂 לחלק חינם תת-דומיינים מהדומיין שרשמתי לפני שנים לצורך ×”×–×”, ואז תקבלו כתובת מהסוג roni.site.co.il, gili.site.co.il וכולי.
  • לבסוף – אם לא קרה נס ורשימות יעבור במרוכז לוורדפרס-מו בהנהלה חדשה, או שלא מצאתם את עצמכם מסתדרים עם הבלוגיה של וורדפרס.קום – אני מוכן לקלוט 4-5 בלוגים לשרת שלי, אבל אני מזהיר מראש שאין לי מנגנון תמיכה משום סוג. אני אוכל להתקין לכם וורדפרס בסיסי שאגבה לכם פעם ביום, כמה פלאגים בסיסיים והדרכה, אבל משם אתם עצמאיים מלבד כיבוי שריפות אם צריך. אני פותח את ההצעה לכל יושבי "רשימות" אבל עדיפות תנתן למכרי (בעצם מכרותי) שברשימות ואלו שקוראים אצלי (ולכן בשלב הראשון אני מפרסם את ×–×” רק כאן).

מאחל מעבר חלק, ושקהילת "רשימות" לא תתפורר!

תשובה לטוקבקיסט שלא עשה שעורי בית

התחלתי לענות למגיב אצלי בבלוג, אבל זה התנפח למימדים שמצדיקים עוד פוסט. אז הנה התשובה שלי לירייה-מן-המותן של צבי גלברד מאתמול:

חוק מעולה, יצמצם עבריינות, זיופים, ויצמצם אנרכיה.
די להפחדות די לשקרים די להסתה די לתעמולה של החתרנים השמאלנים וכל ה"מומחים" מטעם שיש להם ידע חלקי. אנו מכירים הרבה כאלה…..חלקם מתוסכלים שלא מצאו ג'וב יותר טוב בחיים.
לידיעתכם: יש מלא מאגרי מידע הכוללים יותר אינפורמציה עלינו מאשר במאגר הביומטרי: בנקים, קופ"ח, ולאקדמאים שבינינו- באונברסיטאות.
לקבל ויזה לארה"ב נותנים פעמיים טביעות אצבעות!!! מדוע לממשלת ארה"ב מותר לעשות מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל ולממשלת ישראל אסור ?
המאגר הביומטרי יהיה מוגן יותר מכל הנ"ל. בנוסף: לא כל האנשים במשטרה ובזרועות הבטחון מטומטמים כל הזמן. אני מחכה לראות את המטומטמים שינסו לפרוץ למאגר וייכנסו לכלא……

צבי, הבטחתי לך תשובה בערב ובסוף יצא לי לילה. אני אנסה לענות בכ"ז, ואם אחת הנקודות נראית לך רעועה, רק תבקש ואני אנסה לגבות אותה במראי מקום (אבל לא ב4 בבוקר). אני גם מתנצל אם בגלל השעה הניסוח יצא ארכני או לא ברור, אני עייף מכדי לערוך את זה מחדש עכשיו. לענייננו:

"חוק מעולה" – ×–×” כל כך כללי שאין לי מושג מאיפה לענות על ×–×”. בחוק היו המון חורים, בעקבות פניות דורון אופק, קלינגר, פינצ'וק ואחרים התגלו המון חורים בתכנון (חפש גם "קן עקרבים" בבלוג של דורון אופק) והרבה תוקנו, למרות שהרבה נשארו ופורטו בבלוגים שלי+קלינגר+אופק+פינצ'וק+אחרים. חוק "מעולה" הוא לא.

תראה, אני עוסק בתחום של ניהול רשתות, והדרך שבה מגינים על מערכת הוא ראשית לשבת ולהחליט על מה צריך להגן ומפני מי (פרטי אשראי מפורץ חיצוני? יכולות בתוך המערכת ממשתמש חוקי?) ומתוך זה לבחור את הכלים והמתודולוגיות, שימלאו את המטרות החשובות האלו, מבלי לפגוע ביכולות המשתמשים החוקיים הקבועים לקבל שירות טוב ויעיל, וכמובן מבלי שיזרקו תכופות מהמערכת כחשודים בגלל רגישות יתר של המערכת.

הבעיה לדעתי מתחילה בזה ששטרית צייר מראש את המאגר כמטרת החוק (והוא מופיע כמטרה בנוסח ההצעה!), במקום להגדיר את המטרה האמיתית (בטחון? מניעת זיופים? לא ברור) ולהבין שהמאגר הוא רק כלי אחד מרבים, ויש לשאול את המומחים מהו הכלי הנכון להשגת המטרה בלי ליצור בעיות וסכנות חדשות. יש חלופות, יותר זולות ולא מסוכנות, הן לא נבחנו. שטרית כבר העביר כספים ל-HP (שקיבלה פטור ממכרז), ופיזר רמזים שהאחראית לצד הכרטיסים תהיה חברת און-טראק (OTI), שוב לפני שהתפרסם מכרז. על בעיות מטרידות אחרות בתהליך החקיקה תוכל לקרוא פה. אבל חזרה לעיקר – כאמור מאגר מרכזי איננו הפתרון היחידי, והוא יותר מסוכן לאזרח התמים מאשר לפושע, במיוחד כשידלוף אבל גם לפני כן. את ×–×” פירטתי במקומות אחרים. לא מעולה בכלל.

"יצמצם עבריינות" – איך בדיוק? האם הוא יהפוך אזרחים תמימים לחסיני כדורים ודקירות סכין? האם הוא יחנך עבריינים שכדאי להתיישר ולפתח קריירה חוקית? כל הסטטיסטיקה על ערי מעקב (ולונדון בראשן) הראו שכל האמצעים הטכנולוגיים לא מונעים פשעים ולרוב לא עוזרים לפתור אותם. אז הסבר בבקשה את טענתך.

יצמצם זיופים: נהפוך הוא. אם פקידי הממשלה יחלו להסתמך יותר מדי על אמצעים טכנולוגיים, הזיופים יהיו יותר קלים. דוגמא: עשרות אלפי אנשים עוברים כל יום בשכת העבודה בלי שפקיד יזרוק אליהם מבט כי סומכים בעיוורון על סורקי טביעות האצבע בקצה השני של האולם. עו"ד אפי פוקס הדגים לכתבים איך בכמה עשרות שקלים העתיק את טביעת אצבעו בקלות ואחיו הזדהה בהצלחה בשמו במחשבי לשכת התעסוקה עם אצבעון לאטקס. בהמשך הזיופים האלו ישמשו לגניבות זהות יותר בעיתיות, אני בטוח שהפושעים כבר ימצאו דרכים משעשעות להעביר לנו את בעלות הרכב או הבית או חשבון הבנק, כשמשרד הפנים יחליט יום אחד שמה שטוב בשביל קבלת קהל אצלו יתאים גם לרשויות אחרות. אגב, הבעיה הזו קיימת גם בתעודות ביומטריות ללא מאגר מרכזי, המאגר המרכזי לא משנה את המצב לכאן או לכאן.

"די לתעמולה של החתרנים השמאלנים" – יש לא מעט מתנגדים גם בימין, כמו שראינו לפני שעות ספורות. חברי סיעות ישראל ביתינו והליכוד עוד יגרמו לחוק ליפול, ובוודאי שלנערי הגבעות וקיצוניים אחרים יש גם כן אינטרס שלא יזוהו פרצופיהם בהתקלויות מול הצבא והמשטרה, שלא נאמר המשטרה הפלסטינית. אנשים בשולי החוק רוצים להשאר אנונימיים בגלל מה שהם עושים במודע, ואילו אנשים שומרי חוק במרכז המפה לא רוצים שיהיו יותר אמצעים להפליל אותם בגלל טעויות תוכנה וסטטיסטיקה במקרה הטוב, או בגלל משטרה שחותכת פינות כדי להשוויץ בסגירת תיקים במקרה הרע. חפש בגוגל את השם Brandon Mayfield לדוגמא אחת מפורסמת מבין רבות. משטרת ישראל כבר נתפסה לא פעם עושה את ×–×”, המערכות הנוספות האלו רק יקלו עליה לעשות את הטעויות האלו יותר ויותר, וענין הציבור בבעיה ילך ויחלש עד שהדיעה הציבורית תהפוך ל"טוב נו, אז נשברו כמה בייצים, העיקר שיש חביתה". זו לא דמוקרטיה, ולא אכפת לי מאיזה צד אתה של המפה, ×–×” חייב להטריד אותך.

עוד דוגמא – אם בריטית שהיתה מטרה למעקב ממושך ללא סיבה מוצלחת. אנחנו רואים יותר ויותר שההשפעה העיקרית של המערכות האלו היא בזבוז כספי ציבור, וערעור הבטחון האישי של האזרח. אתה רוצה לראות עוד אנשים מתדרדרים לדיכאון או אולי לסמים ואלכוהול? רק תן להם את ההרגשה שעוקבים אחריהם כל הזמן והם כבר יתחילו לעשות שטויות ו/או לפגוע בעצמם או באחרים מהלחץ. חברה יציבה ורגועה? ההפך הגמור. האם זהו החזון הציוני? האם ×–×” תואם מוסר יהודי? האם זו התנהלות דמוקרטית בעיניך? הפושעים ילמדו את המערכות ויגלו איך לעקוף אותן, ורק לנצל יותר בקלות את הציבור המפוחד והחשדן. חוסן חברתי, מורל לאומי ואמון בממשל ובקהילה ×–×” לא יחזק, אני מבטיח לך. רק יפורר וימעך.

"כל ×”'מומחים מטעם' שיש להם ידע חלקי" – ×”'מומחים מטעם' שעד היום הזהירו או הביעו התנגדות נחרצת: שרים, משפטנים, הסנגוריה הציבורית, לשכת עורכי הדין, לפחות שופט אחד (בועז אוקון), היועמ"ש, רשות החקיקה הטכנולוגית במשרד המשפטים, רשות ×”×”×’× ×” על הפרטיות במשרד המשפטים, מומחי אבטחה, מחשבים והצפנה בעלי שם עולמי (ביהם, שנאייר ואחרים), מומחים ויועצים מרשויות הגנת פרטיות במדינות אירופאיות שונות, ארה"ב וקנדה, ואלו רק אלו שאני זוכר בשעה מאוחרת זו.

מומחים ובעלי ענין שהודו שהמאגר לא נחוץ בשביל תעודות מוצלחות וקשות לזיוף: חמי פקר מהמל"ל, מספר אנשי משטרה (בפרוטוקולי הועדה איפשהוא) ואפילו שטרית עצמו.

"יש מלא מאגרי מידע הכוללים יותר אינפורמציה עלינו" – נכון, וגם ×–×” מטריד. כשהם זולגים הם אכן פוגעים בנו מאוד, אבל הם זולגים פחות מאשר אלו של משרד הפנים, נושא שמבקר המדינה הקדיש לו הרבה תשומת לב בדו"×— האחרון במיוחד. מצד שני, הם לא סוג המידע שמאפשר לזהות אותנו מרחוק ברחוב למעקב מזוהה קל ואוטומטי, הם לרוב לא מסוג המידע שמאפשר לגנוב לנו את הזהות, לפחות לא יותר מפעם-פעמיים, לפני שהדליפה תתגלה ויוחלפו סיסמאות והליכים. אבל אפשר להחליף סיסמאות, מספרי אשראי ואולי אפילו מספר זהות. פרצופים ואצבעות ×–×” יותר קשה.

בארה"ב, ×”NSA מקליט מליוני שיחות טלפון ביום, מצליב עם פעולות בנקים ואשראי, מיקום סלולארי ולך תדע מה. הם מחפשים חריגות מהרגלים קבועים – רווק ממוצא ערבי שפתאום קונה קבוע יותר אוכל בסופר? פרופסור שנוסע הרבה לחו"ל נוסע פתאום באוטו יקר יותר מרמת משכורתו? המערכת שולפת חשודים לבדיקה אבל הם טוענים שיש להם 99% דיוק. יופי! ×–×” אומר שאם יש טרוריסט אחד למליון, המערכת מציעה עדיין 10,000 חשודים תמימים מכל מליון, שרשויות הבטחון עכשיו עוקבות אחריהם בזכוכית מגדלת. אבל אתה יודע איפה ישבו חוטפי המטוסים של 9/11? בלאנגלי! בצד השני של האוטוסטראדה מה-NSA וה-CIA! הם אכלו באותם דיינרים ומילאו באותן תחנות דלק עם הסוכנים שחיפשו אנשים כמותם. זו הסטטיסטיקה המהוללת שגם אח"×› חטפה אנשים לשנים של חקירות ועינויים במקומות כמו גיטמו ואבו גרייב. ×–×” מה שקורה כשאתה מסתמך על אלקטרוניקה ותוכנות במקום על עבודת בילוש. אני לא צריך משטרה כזו, ושוב – אם ×–×” חוק משטרתי, למה הוא מיוזמת משרד הפנים?

"לאקדמאים שבינינו- באונברסיטאות" – אכן! לידידה שלי גנבו ממשרד ההרשמה את מספר הבט"ל האמריקני עם ערימה של טפסי הרשמה של עוד הרבה אחרים, ומאז כבר עשרים שנה נפתחים על שמה עשרות חשבונות בנקים ונערמים חובות בשל גניבות זהות, ולכן היא לא יכולה לקבל בארה"ב אשראי, ביטוחים שונים וצרות נוספות רדפו אותה עד שנאלצה פשוט לעבור מדינה. מאגרי מידע מסוימים הם רגישים ובעייתיים, ואם אין להם שימוש מאוד מוגדר ואפשרות להתגונן מנזקי הדליפה לאחר מעשה, עדיף לחפש פתרון אחר!

"לקבל ויזה לארה"ב נותנים פעמיים טביעות אצבעות" – נכון מאוד, צבי! ואם יהיו לנו דרכונים ביומטריים כמו שדורשת רשות התעופה הבינלאומית (בלי מאגר מרכזי, בלי טביעות אצבע, רק תמונה איכותית מודפסת גם ויזואלית וגם בברקוד דיגיטלי), אז לא נצטרך יותר לבקש ויזה ולא לתת אצבעות. בדוק וחזור להתנצל.

"מדוע לממשלת ארה"ב מותר לעשות מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל ולממשלת ישראל אסור ?" – ×›×™ אתה אזרח זר שרוצה לבוא לבקר אצלם, אף אחד לא מכריח אותך. בישראל לעומת זאת אסור לך לצאת מהבית בלי תעודת זהות, הקנס הוא אלפי שקלים עד כלא. בנוסף, המאגר של המבקרים שמור היטב במחשבי משטרת הגבולות ואולי מועבר גם ל-FBI, עד כמה שאני יודע עוד לא דווח על מקרים שהנתונים דלפו חופשי לחברות פרטיות, משווקים, חוקרים פרטיים ושאר גורמים. המדינה אמורה להגן עליך מפני זרים עם כוונות לא ידועות, לא לגונן על עצמה מפני האזרחים שלה ×¢"×™ שהיא לוקחת מהם חרויות ועוקבת אחריהם תוך סיכון רכושם ובטחונם.

בכל מקרה, ממשלת ארה"ב עושה המון פעולות תמוהות וחמורות נגד אזרחיה, הם הדמוקרטיה עם האחוז הגבוה ביותר (2.5%!) של האוכלוסיה בבתי כלא, רבים מהם מסתברים בדיעבד כחפים מפשע (לפעמים לאחר הוצאה להורג). אני לא רוצה אותם כדוגמא לכלום, אני רוצה שישראל תלמד מהטעויות שלהם ותעשה את הדברים יותר נכון ולא יותר גרוע.

"המאגר הביומטרי ×™×”×™×” מוגן יותר מכל ×”× "ל" – לא מנסיונינו העגום עם מרשם התושבים, רשימות ההוצאה לפועל ועוד הרבה מאגרים. אין לי מושג מאיפה האמון הנדיב ×”×–×”, ×›×™ כל ההיסטוריה מצביעה על ההפך הגמור.

"לא כל האנשים במשטרה ובזרועות הבטחון מטומטמים כל הזמן" – אבל מספיק שאחד או שניים מהם מטומטם או מושחת חלק מהזמן כדי שיקרו צרות, וקרו מקרים. אבל בכל מקרה המאגר ×”×–×” אינו אמור להיות נגיש למשטרה ללא צווים ותהליכים (לשון הצעת החוק) אבל ×™×”×™×” מפוזר ומועתק במשרד הפנים, משרד הרישוי, משרד העבודה, ולמעשה כל גוף ממשלתי שנותן שירותים לאזרח וצריך לזהות אותו, משמע – כמו מרשם התושבים, יותר מדי ידיים יקבלו גישה ליותר מדי מידע, והחוליה החלשה תדפוק את כולם.

"אני מחכה לראות את המטומטמים שינסו לפרוץ למאגר וייכנסו לכלא" – אני לא אתנחם בזה שמישהו יפשל וישב אפילו 100 שנה בכלא על מכשירי הנשמה, אם לחיזבאללה, חמאס והמאפיה הרוסית יהיו עותקים של המאגר, שיהפכו את כולנו למטרות יותר ממוינות וממוקדות לצרכיהם השונים.

המאגר הזה אסור שיאסף, הוא בפירוש בבחינת פצצת אטום כדי להרוג פיל. אני לא אפחית מחשיבות הבעיות הבטחוניות שלנו, לכן לא אמרתי "פצצת אטום כדי להרוג זבוב", אבל עדיין, הפתרון הזה מסוכן בכמה סדרי גודל מכל הפשיעה והאלימות הנוכחית בארץ, הוא יקר, הוא פסול ע"י כל מי שמבין בתחום.

אם המשטרה רוצה מאגר, שתחוקק אחד, נראה ונדון. משרד הפנים לא צריך לפתור את בעיות הפשע בשביל משרד בטחון הפנים ולא את בעיית הזיופים לביטוח לאומי. ממשלת ישראל לא צריכה להיות הדמוקרטיה הראשונה בעולם שתעשה ניסוי כזה בבני אדם, כי כשלון בניסוי הזה הוא לא הפיך.

אני מקווה שעזרתי לך לחשוב על הבעיה מעוד נקודת מבט. כאמור אם תרצה סימוכין ולינקים אני אחפש לך מחר. עכשיו אני חייב לישון.