עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את "שקוף" ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות "תיבת תרומות" כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ'רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו "עד זרא") שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

הסיבות לכך שקמו הבלוגיות החופשיות בניהול מתנדבים, היו אכזבה ממשהו. הפלטפורמות האחרות היו בעיקר המוניות מדי או ממושטרות מדי. מהתרשמתי התדמית הרווחת היא ש"רשימות" מנסה לרכז קהל יוצרים והוגים איכותיים (וכבר קראו להם אליטיסטיים לא פעם), ושבלוגלי בא לתת מענה להגנה על אנונימיות וחופש הדיבור (וקצת אולי גם חופש מפקאצות ותופעות אחרות). הפחד שלי שאם אחד מהם מתפרק (ורשימות פחות או יותר באמת מתפרק) אז ילך משהו חשוב לאיבוד. יהיו אנשים שהאכזבה או היאוש יגרמו להם לוותר על הכתיבה מהסוג הזה, תכנים מעניינים אולי לא יועברו למקום אחר ויאבדו, אנשים שיעברו לבלוג אחר יאבדו את הראנקינג בגוגל ובעיקר את הלינקים הנכנסים וזה יכול לדלל את מספר המבקרים שיגלו את הבלוג שלהם, אולי ממש ישתיק את זרם התגובות והפעילות.

יש גם את ענין האופי של הבלוג שמושפע מסביבתו וסוג הקהל. פעם קצת זלזלתי בזה, אבל היום ברור לי לגמרי, שיש אנשים שלא יגיעו לבלוג שלך אם אתה לא חלק מבלוגיה. בלי שיש לי סטטיסטיקות על כמות ואופי התגובות הממוצעת שמקבל בלוג בקפה דה-מרקר או רשימות בניגוד לבלוגים עצמאיים, אני מתרשם שיש אנשים שזה משפיע להם על הדחף לכתוב ועל אופי התכנים, לטוב ולרע. בקיצור, יש סיבות להכריז על שמורות טבע, ויש סיבה להכריז כאן, לדעתי, על שמורות תוכן, או שמורות קהילה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה.

איכשהוא בארה"ב לערכים יש עדיין מקום על המפה. ארגונים ועמותות שמאפשרות חופש דיבור ושיח דמוקרטי, מצליחים לגייס תרומות נאות במליוני דולרים (אני יכול לחשוב למשל על קרן ויקימדיה וקרן אור השמש בתור שתיים שקופצות לי אוטומטית לראש). חלק מהמימון הגדול מגיע גם מגורמים מסחריים ולא תמורת פרסום בולט או משהו (כמובן שאם יש לך סטאטוס מתאים בארץ, תרומות כאלו היו אפילו משתלמות מבחינת מסים). האם אין אף מממן שיקח ויאמץ את בלוגלי ורשימות בלי לדרוש להרוויח ישירות? אין לי מושג לאילו ספונסורים פנו עד היום מפעילי רשימות, אבל הנה רעיונות:

* איגוד האינטרנט – אני יודע שכרגע ענין איגוד האינטרנט נמצא בנקודה רגישה אצל רבים, אבל אני רואה את זה בדיוק בתור אחד התפקידים של הגוף הזה: לדאוג שחופש הדיבור והשימוש באינטרנט בארץ ישמר, ואני אישית הייתי שמח לראות אותם תורמים את הברזל, ההוסטינג ואולי שעות האדם כדי לדאוג שבלוגלי ו"רשימות" יוכלו להשאר מעל המים ולשגשג גם בעיתות משבר. זו גם תשובתי לכל מי שביקר את עתודות המזומנים של האיגוד או את מחירי הדומיינים. זה המחיר של יצירת גוף עמיד לזעזועים מסחריים שיוכל להחזיק פרויקטים חברתיים חשובים שאסור להם להעלם בגלל שהשוק איטי בשנה מסוימת או שמתנדבים נאלצים לחפש הכנסה פתאום.

* עמותת ניהול שתקבל מימון ותרומות מחברות כמו גוגל ישראל, מיקרוסופט ישראל, משרד התרבות, מי שלא יהיה, אבל העיקר שישאר נאמן לנייטרליות. הבעיה היא למצוא אנשי עסקים ישראליים שיהיו מוכנים לזה וצוות שמוכן להכנס לכאב הראש של הקמה וניהול של עמותה. לא רואה את זה קורה לצערי.

* נדבן כלשהוא שמוכן לממן מכיסו את התחזוקה כדי שחופש הדיבור וכתיבה איכותית בארץ יישמרו.

* חברה כלשהיא שיכולה להתפרנס מפיתוח שירותים ומוצרי תשתית משלימים, וכמו אוטומטטיק לממן את הבלוגיה ללא פרסות ותנאים, בתור פלאטפורמת הניסוי והלמידה שלה, אולי אפילו בשיתוף עם אוטומאטטיק, באותה הצורה שמפתחי דרופל בישראל שמחו לממן ולהקים לו את האתר המקומי הקהילתי החופשי במקביל לזה העולמי. זה טוב לפרויקט התוכנה החופשית, זה טוב ליחסי הציבור וקידום המכירות של הספונסר, זה טוב לנפש המנהלים, זה טוב לקהילה שנהנית מזה ואני באמת ובתמים חושב שזה גם חשוב לשיח הפוליטי והתרבות הישראלית שזה ימשיך להתקיים. אני הייתי מת להיות במקום הזה שאוכל לאמץ ככה פרויקט כזה, אבל אין לי תכנונים להכנס לעסק מהסוג הזה, וגם לא תקציב.

אם מישהו יכול להעלות על דעתו פתרונות, אולי פתרון או מודל שלא חשבו עליו ברשימות או בבלוגלי, אני פותח כאן את הענין לדיון. כמובן אם יש לכם רעיון למישהו שיש לו את האמצעים והאינטרס לאמץ אותם, אולי אפשר לקשר…

4 Replies to “עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל”

  1. היי עירא,
    מדובר באמת בנושא די כאוב, יצא לי כבר לדבר עם אנשים מרשימות שדי הרגישו שהם קמו בבוקר והקרקע נשמטה מתחת רגליהם. לגבי הפתרון שאתה מציע, זה אמנם רעיון טוב למצוא מישהו שיממן את זה (אם כי לא הייתי ממש בונה על איגוד האינטרנט…) אבל בכל זאת לגבי האלטרנטיבות האחרות:

    1. וורדפרס.קום תומך באופן מלא בעברית, לפחות בכל מה שנוגע לכתיבת פוסטים ותגובות בבלוג. אמנם חלק מערכות העיצוב לא מתורגמות באופן מלא לעברית, אבל רובן מתאימות בצורה מספקת. ככה שזאת לא בעיה עקרונית לפתוח שם בלוג למי שלא מעוניין להכנס לכל הנושא של בלוג פרטי ומעדיף ללכת על אופציה חינמית וקלה לשימוש.

    2. פלטפורמה חינמית אחרת היא כמובן בלוגר של גוגל, שתומכת באופן מלא בעברית, וגם לדעתי הרבה יותר ידידותית למשתמש מוורדפרס. אז זאת אפשרות נוספת למי שרוצה ללכת על הכיוון החינמי. תמיד גם אפשר לייבא משם את הבלוג לוורדפרס למי שירצה להיות עצמאי, אז לא מדובר במשהו שדורש התחייבות מראש לסוג הפלטפורמה הזה.

    3. לגבי פלטפורמות משותפות כמו קפה דה מרקר, יש להן כמובן את היתרונות שלהן כמו למשל חשיפה מאוד גדולה לקוראים, אבל יש להן גם לא מעט חסרונות. הפרסומות אגב הן הבעיה הפחות חמורה במקומות כאלה.

    אישית מהנסיון שלי הייתי ממליץ להתרחק מפלטפורמות כאלה, או לפחות ללכת לכיוון של פלטפורמות יותר רציניות ופחות בסגנון של רשתות חברתיות (כמו הקפה דה מרקר).

    היתרון הגדול למי שכתב עד עכשיו ברשימות, הוא שיש לו כבר קוראים קבועים. לכן המעבר לבלוג פרטי או בוורדפרס.קום/בלוגר יהיה הרבה פחות בעייתי עבורו. בגלל זה נראה לי שעדיף להם לוותר על היתרונות שבמקומות כמו קפה דה מרקר וללכת על בלוג עצמאי או בלוג בוורדפרס.קום או בלוגר.

    השאלה הגדולה בכל מקרה היא מה באמת יהיה בעתיד לגבי קהילת הבלוגרים של רשימות. האם הם יתפזרו וילכו כל אחד לכיוון אחר, או שתשמר איזושהי קהילתיות מסוימת (אולי מעין "טבעת של בלוגים"?). לי אישית נראה שהמבנה הקהילתי יתפורר וכל אחד ילך בסוף לדרכו שלו.

  2. אכן אלי, אלו כאמור הפחדים שלי. הבלוגיה של הקפה מוצפת גם בתגובות שמיועדות למשוך קוראים לבלוגים אחרים, המרדפים אחרי כוכבים גורמים לכל מני פוליטיקות מוזרות ותמריצים לשיטוח של השיח. לשמחתי יש שם בלוגרים שממשיכים לכתוב ברמה ולא מושפעים מהילולת הכוכבים והחשבונאות, אבל הם קולות בודדים שטובעים בים הזה.

    אם נקח בחשבון אפשרות שמערכת התשתית של רשימות נזרקת ומוחלפת בWP-MU שישמר את ה-URL, ואז יישמר הראנקינג וכל שאר המערכת למעשה תמשיך להראות כרגיל מבחוץ, ישאר רק הענין הפעוט של עזרה למשתמשים ללמוד את מנשק המשתמש החדש שמאחורי הקלעים. הענין הוא שזו גם כן התאמה לא הכי פשוטה שתדרוש זמן ומימון, ועדיין יהיה צורך בהתערבותו של צוות תחזוקה מדי פעם. אם אנשי רשימות באמת מיצו את כל האופציות לאימוץ האתר, אז אין ספק שהפיכת רשימות ל"בלוג רינג" זה הרע במיעוטו, אבל זה רע למדי. פירושו שגם התכנים של הבלוגים יאבדו את הראנקינג עם הכניסה לכתובת חדשה ולא מוכרת, וגם אתר רשימות יאבד את הראנקינג עם החלפת כל התכנים בהפניות למקומות אחרים ברשת.

    אך מעבר לכך אני לא מודאג מהאפשרות של התפוררות הקהילה. אנשים שיכתבו במקום חדש ימשיכו לכתוב, ואנשים שקראו בלוגים ימשיכו לקרוא. המעבר יאפשר דווקא את היכולת להרשם לתגובות למשל, ואמצעים אחרים מועילים לשמירת השיחות חיות יותר.

    לבסוף לגבי בלוגספוט/בלוגר וכאלו, אני לא יודע איך נראה מנשק המשתמש של הכותבים, אבל למגיבים זה מנשק איום ונורא. כבר איבדתי תגובות שם לא פעם ולא פעמיים. אני מתחבר עם המשתמש הגוגלי שלי אבל הוא שוכח את החיבור שלי תכופות, ההרשמה לתגובות עובדת בצורה קצת עקומה, ועוד כהנה צרות. מהצד הקורא, אני ממש לא יכול להמליץ לאף אחד לעבור לשם, כי זה אומר שאני אגיב אצלו פחות.

  3. את הקפה דה מרקר אני מכיר היכרות אישית, וזה אכן ממש כמו שאתה מתאר. בלוגיות אחרות הן פחות בעייתיות, אבל בכל מקרה לא מומלצות למי שכתב ברשימות. מה עוד שכמו שציינת בפוסט גם שם העתיד לא תמיד ברור, כמו למשל בבלוגלי.

    wp-mu נשמע באמת כמו הדרך הכי טובה לשמר את הקהילתיות המסוימת שיש ברשימות, וגם יפתור את הבעיה עם הלינקים שמפנים לפוסטים. רק כמובן שיש כאן את הבעיה של אחסון והעלות שכרוכה בזה (אם כי אני מניח שניתן לפתור את זה באמצעות השתתפות הכותבים בלפחות חלק מהעלות).

    עם בלוגר לא נתקלתי בבעיה שאתה מתאר בתגובות, זאת פעם ראשונה שאני שומע על כך. זה היה מזמן או לאחרונה?

    בכל מקרה אני מניח שהטוב ביותר לכותבים ברשימות הוא להתחיל קודם כל בקטן בוורדפרס.קום, משום שזה לא כרוך בשום עלות כספית ויכול להוות תחנה ראשונה טובה בדרך לבלוג פרטי.

    יצא לך באמת לשמוע על כיוון מסוים שרשימות מתכוונים ללכת אליו? כרגע אני מבין שזה די מעורפל והם לא ממש ציינו משהו, אלא זה יותר נראה שהם מתכוונים לכך ש"הגוזלים יפרחו מהקן" וכל אחד ילך לדרכו שלו.

    בינתיים אני רק קורא מדי פעם כמה פוסטים מבוהלים שם בימים האחרונים מהבלוגרים שלא יודעים בדיוק להיכן פניהם מועדות.

  4. לגבי בלוגר – פעם זה היה יותר גרוע, השליחה היתה מביאה הודעת שגיאה שלא עוזרת לכלום, שולחת אותך לאיזה פורום תמיכה נטוש כלשהוא (ומוצף ספאם) בגוגל גרופס, ואם היית מקיש BACK, היית מגלה שאתה חוזר לטופס התגובה אבל סקריפט זריז ניקה וצחצח את תוכן חלונית התגובה ושלום על ישראל. זה קרה לי כשניסיתי לענות עם OPENID במקרים מסוימים ואז התחיל באופן עקבי גם כשהייתי עונה עם היוזר שלי בגוגל.

    עכשיו המצב השתפר, עדיין זה מעצבן שקופצים לעמוד חדש ולא ניתן לגלול אחורה את גוף הפוסט. בנוסף, אם אני רוצה לענות עם חשבון הגוגל שלי (כרגיל אני שוב לא מחובר כשאני מגיע לטופס התגובה), אין מקום לציין שאני רוצה עדכון על תשובות, ואם שכחתי ולחצתי שליחה אני יכול לשכוח מזה. צריך לזכור לבקש קודם כל PREVIEW, שם לסמן את הבקשה להרשמה ורק אז לשלוח. לבסוף יש גם את הקאפצ'ה המעצבנת שלהם, שכבר נכשלת להגן מפני תוכנות אבל אותי היא מצליחה לבלבל לפעמים. צריך מבחן טורינג חדש…

    כרגע זה באמת מעורפל, אורי ברוכין רק ציין שהם יפתחו כלי וייצאו את התכנים לפורמט שוורדפרס יודע לייבא ותבנית דמוית-רשימות לוורדפרס, או-אז יתבקשו הכותבים להקים לעצמם בלוג וורדפרס איפשהוא (ויש אופציות שונות ברמות מחיר וקסטומיזציה שונות), ואז תבוא תקופת הגירה של 2-3 שבועות שבהם כל בלוגר שימצא בית חדש ויודיע להם שהוא רוצה שימשיכו להצביע אליו, יקבל הפניה מהאתר (לא ברור באיזו איכות, אם לינק, הפניה אוטומטית כללית לבלוג או פר-פוסט אם ידאגו לסלאגים מתאימים), והפוסטים שלו עדיין יופיעו בעמוד הכניסה לרשימות, שיהפוך לאגרגאטור, ו"רשימות" תהפוך למעשה לבלוג-רינג.

    יש אבל נסיונות לעשות משהו מאוגד ואחיד למרות זאת, אלו הפוסטים שנתקלתי בהם, לדוגמא, עם הרהורים רגשיים-חברתיים ואחרים יותר טכניים. אולי יש אחרים:
    http://www.notes.co.il/hanna/51100.asp
    http://www.notes.co.il/ron/62631.asp
    http://www.notes.co.il/gilad/62594.asp
    http://www.notes.co.il/yael/62604.asp
    גישות שונות למדי, והתגובות גועשות… מדהים כמה אמוציות יש פה, אנשים קשורים מאוד ל"בית" הזה או ממש שונאים אותו. אנושי, מובן אבל מוזר כאחד. נראה לי ששום פתרון לא היה משמח את כולם…

כתיבת תגובה