עדי שמיר עונה למבקרים

WTF?!

רומן בריק כרגע שלח לי לינק לתשובה של עדי שמיר באייטם YNET.

ומה התשובה לביקורות שנזרקו מצידי ומצד המגיבים לאייטם המקורי? אין בעיה, פשוט צריך יותר אנתרופיה… בואו נזרוק פנימה למאגר משרד הפנים גם את כל הפלסטינים ממאגרי הממשל הצבאי של השטחים הכבושים ואת התיירים מהמאגר של משרד החוץ, שלוש כפיות סוכר, קרח לפי הטעם, ונלחץ על liquify. ככה אם דולף המאגר יש לנו הרבה יותר אחים לצרה, ואף אחד לא ידע אם הוא הגריל טביעות אצבע של ישראלי או עובד זר או את בת הדודה שלי מווסטצ'סטר.

שוב יש לנו כאן תשובה יפהפיה מבחינה מדעית, אבל אין לי מושג איך זה ישים בעולם האמיתי. הנה מה שעולה לי בראש בלי להקדיש לזה יותר מדי זמן עיבוד: המאגר הוא דינאמי. כל הזמן נכנסים אליו עוד אנשים. לפזר אותם מחדש ביותר קבוצות לא נוכל כי לא שמרנו (לפי ההגדרה!) על קשר 1:1.

שמיר דיבר על קבוצות עמימות של 100 איש, הלא כן? אז מדי פעם צריך לפתוח קבוצות חדשות, או שמא מוסיפים לקיימות? כיון שהעמימות אמורה להגן עלינו רק נגד דליפת המאגר המרכזי, בואו נשקול את החלופות:

1. אנחנו מגדילים את הקבוצות הקיימות (ואיתן את העמימות):
החסרון לזיהוי – העמימות עולה.
היתרון לפרטיות – העמימות עולה.
החסרון אם המאגר דולף יותר מפעם אחת (נהיה ריאליסטיים) – מגלים מה הדלתא וכל מי שנוסף למאגר בין הגרסאות הוא בזיהוי מאוד מאוד לא עמום.

2. פותחים קבוצה חדשה כל 100 איש:
היתרון לפרטיות – הקבוצות מתמלאות מהר, אז קשה לגלות זהות לפי דלתא.
החסרון לפרטיות – אפשר לזהות לפי תאריכי לידה או תאריך כניסה ראשון לארץ. אפשר להבדיל בין טביעות אצבעות צעירות (ילדים) לבין מבוגרות (תיירים) וכך קבוצת ההתאמה קטנה.
עוד חסרון לפרטיות – בתקופות של תיירות רדודה, כל חברי הקבוצה החדשה הם ישראלים שנולדו בתאריך דומה, זה מזהה אותם בוודאות גבוהה כישראלים ונותן עוד נתון מידע על גיל.

3. פותחים הרבה קבוצות כדי שיקח שנה למלא 100 איש בקצב המאגר הרגיל:
החסרון לזיהוי – הקבוצות קטנות ולא עמומות למשך לא מעט זמן, דליפות מרובות יסגירו שוב המון מידע דרך מציאת דלתא.

אני יכול לפתח הלאה את הרעיון ולחפש בעיות אחרות:

* יש אנשים שמאוד לא ירצו שידעו שהם אי פעם ביקרו בארץ, כגון אזרחי מדינות מוסלמיות שאנו מאשרים להם לבוא לביקור דתי או עסקי אבל לבקשתם לא מחתימים את דרכונם.

* מאגר יותר גדול מכריח דגימת יותר אצבעות (למאגר של 7 מליון איש מומלץ לדגום 3-4 אצבעות מכל אדם לפי נאום המכירות של מנכ"ל OTI, אני מניח שעכשיו נצטרך לתת פעמיים אצבע משולשת).

* מכת המחץ ניתנת כמתנה בטיעון של פרופסור שמיר: "כאשר רשימת כמאה הזהויות האפשריות שלהם תתקבל בעקבות צו בית משפט, ניתן יהיה להצליב אותן עם המאגרים הרגילים של משרד הפנים כדי לנפות מהן את כל התיירים שידוע כבר שעזבו כבר את הארץ, או את כל האנשים שנפטרו ונקברו לפני זמן רב. ותשובתי – אם המאגר דולף, גם אני יכול לעשות את זה בעזרת האגרון שאוריד מאימיול, והנה הלכה העמימות.

בקיצור דעתי באותו המקום – אין לרעיון הזה מקום מחוץ למשחקי שעורי בית אקדמיים. זה לא פתרון נכון לפרטיות של אנשים אמיתיים.

עדכון – דורון מוסיף:

זה בדיוק משחק לידיים שלנו.
למעשה במעשיו הוא מחזק את הטענות שפתרון של מאגר יהיה פאטץ' על פאטץ'…
הוא בא לפתור בעיה מסויימת, ועכשיו הוא פותר אחרת שבאיזשהו מקום נולדה מהפתרון הראשון, או בגלל שהפתרון הראשון לא טיפל בה.

חייבים לעצור את המאגר!

הלך על מז"פ

שני פוסטים אחורה הפנ(ת)ה אותי הקורא(ת) הנאמנ(ה) זמ"מ למאמר מדעי של ד"ר דן פרומקין על אימות פורנסי של דגימות DNA. במאמר בNYT הוא מספר למעשה כמה קל לכל סטודנט לתואר ראשון בביולוגיה לפברק דגימת רוק או דם שלי עם הרוק והדם שלו, אם יש לו את ה-DNA שלי ממאגר כלשהוא (למשל זה שמשטרת ישראל אוספת כבר כמה שנים). מדען מNIST מגיב בכתבה שזה מאוד מרשים אבל הוא "לא חושב שהפושע הממוצע יטרח ללמוד וליישם את השיטות האלו". הזמן יגיד. אם הפשע ישתלם, אנשים ישקיעו בציוד.

המאמר מציע גם שיטה לזיהוי אם חתימת הDNA זויפה או שמדובר בDNA אורגני, אבל מעבר לכך לא מגלה בעצם דבר חדש. זה לא מבטל את הDNA כראיה אבל זה מאוד מחליש אותה, ויאלץ את מז"פ לעבוד יותר קשה. הבעיה העיקרית היא, שהשיטה של "הגברת DNA" שמשמשת כאן מזייף פוטנציאלי היא לרוב אותה השיטה בדיוק שמשמשת את מז"פ כדי להגביר דגימה לצורך בדיקתה.

הפרטים בוודאי ידועים לשלטונות החוק, אבל זה אומר שאיפשהוא מישהוא עובד על שיטות לעבוד גם על הבדיקה הזו. בקצב התקדמות שוק הביוטכנולוגיה, אני בטוח שהלוחמה הזו תהפוך ליותר יצירתית מהר מאוד, והמרוויחים יהיו כמובן יורשיו של מייקל קרייטון, אולפני הוליווד, ופושעים עשירים שונים. בלייד ראנר, מישהו?

סלאשדוט התייחסו לעניין, כמובן והתגובות לא אחרו להגיע…

מגיב א': דפיקה רצינית. (דורג "5, אבחנה חשובה")
מגיב ב': רק תזהר לא להשאיר עדות DNA מפלילה…

עדכון: חפירה גוגלאית מהירה מראה שזה סיפור מהתחלת השנה, הנה ב"הארץ".

עדכון שני: יכולתי להשבע שהכתבה היתה עם תאריך 01/01/2009 קודם, עכשיו אני רואה שהיא מלפני פחות מיום. באג? כנראה, כי הצצה נוספת בכותרת שלה מיד מזה אותה כתרגום של זו מהטיימז. מוזר מאוד.

בני מצווה, בני חושך או בני אור?

חבורת ילדים קטנים שעוד לא הגיעו כולם לגיל מצוות, אנסו שתי ילדות בנות גילם. מי לא כתב על זה כבר השבוע? רק אצלי התור הארוך של הטיוטות והזמן המתמלא בעבודה לא איפשר לי להגיע לזה. חלי: "לא מִתַמֶמֶת. בהן צדקי שלא", ועוד הרבה בלוגים ולא מעט ראיונות ברדיו, כולל אחד מעניין של יעל דן עם דנה ברנזון, עם סיפור מעניין משלה שבדיוק כתבה עליו גם ספר. הקשבתי גם לכמה פסיכולוגים ואני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה. אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר, אבל בעיקר לא זוכה לשום כוח נגדי ומסביר מצד ההורים.

איפשהוא זה מתחבר לי לפוסט ההוא מלפני שבועיים על שנאה ואלימות, ולטיפול המוזר בסיפור צ'יקו תמיר ובנו, שמעט אנשים רואים בו את האבסורד, ועוד סיפורים שנוחתים עלינו בתקשורת או ברחוב. החברה שלנו פשוט הולכת ומתעוורת, אנשים מתעוורים לא רק לשכנים ולחברים בעבודה, גם בוסים לא רואים את העובדים שלהם והורים מתעוורים לילדים שלהם. לא רואים את המצוקות, לא מתקנים ראיית עולם מעוותת שנבנית לה בלי מפריע. אני לא אומר שהטלוויזיה והפורנו שבאינטרנט הם בהכרח דברים רעים, אבל מוח צעיר פשוט לא יודע מה לקלוט ולהבין מהם, אם אין מבוגר שיתן לו רקע וכלים להבין מה הוא רואה ואיך נכון לפרש את כל הדברים שם נכון. אין לי מושג אם אפשר להפוך את אותה חבורת אנסים קטנים לאזרחים נורמטיביים, אבל אני מוכן לשים כסף שלא ההורים שלהם ולא המדינה יודעים איך או יאפשרו להם לקבל את שינוי הכיוון שהם צריכים.

ובחוץ, אנשים אמפתיים יושבים בצד ורואים את כל זה ופשוט לא מבינים איך זה יכול לקרות, ואיך התהום מתקרבת ומעמיקה ואנחנו משותקים מלעשות משהו מכדי למנוע את האסון הבא.

חברה שלי בנתה לעצמה מעין מודל לענין, היא מתארת את זה בצורת מעגלים דמיוניים שמקיפים את הנפש. בראשם מעגל כאב ומעגל השפעה. לפי ראיית עולמה, אנשים כמו טופז הם בעלי מעגל כאב קטן מאוד – לא יכולים לראות כאב של אחרים מחוץ לעצמם – ובעלי מעגל השפעה גדול מאוד כשהם במקום הנכון (נקרא לזה כריזמה במקום אחד, שתלטנות במקום אחר). במקרה של טופז, למשל, ההלם של איבוד מעגל השליטה היה כמובן מאוד חזק, אבל כיון שמעגל הכאב שלו כל כך אישי, הוא לא ראה בעיה עם אף דרך שבה נקט, אולי מתוך נסיון להחזיר לעצמו את השליטה, אולי משהו אחר לא מוסבר. הדיסונאנס בין גדלי שני המעגלים וההבנה שמעגל ההשפעה שלו אינו לנצח ואינו תלוי רק בו, גרם לו למשבר. לעומתו, אנשים כמוני מרגישים שמעגל הכאב גדול ורחב הרבה יותר ממעגל ההשפעה, והתוצאות גם הן לא נעימות, ואני מנסה בשנים האחרונות לא לרוץ לנסות להציל את כל העולם, כי אין סיכוי לאדם בודד לעשות יותר מדי שינוי ללא שיתוף פעולה.

והנה הקדמה למה שהתכוונתי לכתוב עליו בשבועות הקרובים, איך להגיע לאיזון ושיתוף הפעולה הדרוש כדי להגיע לעולם בר קיימא. אם כמה אנשים חוברים ביחד, מעגל ההשפעה שלהם הרי גדל, יש אחריות הדדית, אנשים מעיזים פחות לנצל לרעה משאבים משותפים (וכל זה מגובה בלא מעט מאמרים בפסיכולוגיה וקוגניציה ואפילו נוירולוגיה). ובקיצור, בחודשים האחרונים הבנתי יותר מתמיד שעתיד העולם תלוי ביכולתינו לחזור לחלק מהמרכיבים חברתיים של החברה השבטית שבה גדל המין האנושי עד למאות האחרונות. לא הלוחמנות אלא שיתוף הפעולה והערבות ההדדית, עד כדי היתרונות של גידול של הילדים בקבוצה וקשר יותר הדוק איתם. מעניין אם יש אי אילו שהם מחקרים שיספרו על אחוזי אופטימיות, אמפאתיות, אחריותיות, פשיעה וכולי, שמשווים בין מבוגרים שנולדו וגדלו בקומונות, קיבוצים, עיירות קטנות או שפשוט גדלו שנים בתנועת נוער עם ערכים סוציאליים כמו הנוער העובד, או השמו"ץ. מעניין גם לבדוק את המדדים האלו פשוט בקרב אנשים שלמדו בכיתות קטנות ואלו שלמדו בגדולות, וכולי. אני מאמין שכמה מקוראותי, שעסקו (וחלקן עוסקות) בפדגוגיה ו/או קרימינולוגיה יוכלו לתת יותר פרטים ולמקד אותי לראות אם אני צודק או לא.

אני מאמין שהניתוק החברתי (כולם עסוקים, כל אחד בביתו הפרטי ואין זמן לחברים) גורר את הניתוק הרגשי ורגש האחריות הציבורית, את האדישות לצרותיהם של אחרים והגברת החרדתיות לצרות האישיות. הפיצויים הרגשיים שלנו כבר עברו למדפים בקניון כמו בארצות הברית, ואני חושד שכל זה מסביר גם את העליה ההמתמדת והבלתי ניתנת לערעור באחוזי האנשים הדכאוניים שבחברה. לא פסיכיאטר אחד ולא שניים כבר יצאו ואמרו שהמוח האנושי פשוט לא "תוכנן" אבולוציונית להתמודד עם החיים האורבניים, הבדלניים שאנחנו בוחרים לעצמינו, והרבה מהצרות של האנשים הרגילים שמוצאים את עצמם מחפשים פרוזאק או מריחואנה כדי להתמודד עם החיים פשוט לא מופיעים בחברות עם לכידות שבטית או משפחתית יותר גבוהה. בלי הרגשת שייכות למשפחה, לחמולה, לעיר, למדינה, לעם… אנשים ימשיכו לנהוג באדישות לצרות של אחרים, של הטבע, ויטפחו מעגלי כאב הולכים וקטנים, עד שלא תהיה יותר חברה אנושית ראויה להצלה 🙁 אנחנו צריכים להבין את זה ולא לוותר לעצמנו על מה שהמוח והגנטיקה שלנו דורשים – קרבה אנושית. לא רשתות פייסבוק אלא אנשים אמיתיים. אנשי הפרסום הצליחו למכור לנו סימולציות (וסימולאקרות…) של כל דחף נפשי, פיסי ורגשי, ואנחנו נכנעים לזה בלי להרגיש שמה שבאמת חסר, לא יקנה אף פעם הכסף.

פלאי פלילים – שקרים קטנים שישלחו אותך מאחורי הסורגים

Sabbath Monkeys » האם אפשר להאשים שטחיות כמשהו פלילי? הוא פוסט של גיא מלפני שבוע ומשהו, הגעתי אליו קצת מאוחר אבל התגובה מספיק ארוכה כדי להקדיש לה פוסט.

עדכון 16.4 – יום אחרי: עזבו את הסיפור המקורי (אני מוחק אותו, אנחנו לא יודעים אם הוא אמיתי או אגדה אורבנית), הפוסט הזה ממילא מתייחס ללשון חוק העונשין לגבי אינוס.

הסיפור בקצרה – בליין השכיב כמה בחורות שהקסים בחנופות, וקצת כופף את האמת לגבי כנפי הטיס שלו. לא סחט כספים או הזיק, מלבד "לדפוק ולזרוק". אחת מהגולד-דיגריות הפתיות התעצבנה ולקחה את הענין למשטרה והאיש סיים את הענין עם רישום פלילי על "קבלת דבר במרמה" ועונש בהתאם.

רמאי מסוג נמוך? בוודאי. שקרן כמו 80% מדיירי פיק-אפ בארים? לצערי. תביעת פיצוי אזרחית? אולי בארצות הברית (וגם שם אני לא בטוח). אבל בארץ – חוק העונשין נגדו, לא פחות ולא יותר. הסיפור פשוט הזוי ואני גם הייתי שמח לראות לינק לאתר בתי המשפט או משהו, אבל מה שליזי הביאה בציטוט בכלל מדהים..

חוק העונשין – עבירות מין – אינוס: הבועל אישה […] בהסכמת האישה, שהושגה במירמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה.

חוק העונשין – עבירות מין – בעילה אסורה בהסכמה: הבועל אישה שמלאו לה 18 שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי דינו מאסר שלוש שנים.

מה שאומרת לשון החוק אם ככה (ועזבו רגע בצד את "קבלת דבר במרמה" כי כאן מדובר באונס) הוא אחד מהבאים:

  1. שאשה המחפשת זה יצור רפה שכל שעלול ליפול בדברי חלקות ולכן יש להגן עליו בחוק כמו על ילד קטן.
  2. שזכותה של האישה להשתמש במין כטובין בהימור בדרך להשגת (לדוגמא) בטחון כלכלי וחתונה, אבל פשע מצד הגבר לנצח נגדה בהימור הזה.
  3. שידול לתשלום על סקס הוא עבירה אבל מין הוא תשלום מקדמה מקובל בקנית פוליסה לחיי זוגיות מאושרים.
  4. אי עמידה בתאור על "תוית התכולה של המוצר" היא עבירה פלילית, גם כשמדובר באדם שמייפה בצורה מוגזמת את האמת.

(ואולי אופציות נוספות כיד הדמיון, הבנתם את הכיוון)

אני יכול לספר לכם על שכן שלי, איש בן 60+ בגיל הורי: מאז שהתגרש לפני שנה ומשהו, הוא מתלונן לי שהפך להיות רווק מבוקש ברשת, בכל מני אתרי היכרויות דוברי רוסית לבני הגיל השלישי. נמרחות עליו כל מני גרושות שמחפשות תומך, וכשהוא מגלה שזה האינטרס שלהן הוא בורח כמו מאש כי אין לו כסף וזה ממש לא האינטרס שלו. האם גם לו יש עילה לתבוע אם מסתבר שאישה שכבה איתו בשביל כסף שאין לו? בוודאי שלפי החוק האישה תוכל תמיד להגיד שהוא זה שעבד עליה בהבטחות, ולך תוכיח אחרי זה שאין להוריך עוד צאצאית (ביולוגית או מאומצת).

יש גבול לכל תעלול וסייג לכל אפליה מתקנת. ארגוני פמיניסטיות כל כך היו טובים תמיד בלצעוק בזמנים והמקומות הלא נכונים, ולהתעלם כשדבר כזה בוער לו בספר החוקים. גניבת זרע (בליווי תביעת מזונות) מותרת עדיין בארץ ואין כמעט הגנה לגבר, כל שקר קטן עכשיו יוכל להיות עילה למשפט פלילי… מה עם שקרים לבנים כמו "הייתי רק עם 4 נשים עד היום" או "הייתי כבר עם 80 נשים אבל את הכי סקסית" או כל דבר שירשים את הבחורה הנתונה (שלא נספור את כל הסרטים שבהן הגיבור משיג בחורה בטענה שמאז שהוא התאלמן הוא לא היה עם אף אחת 5 שנים, או לחלופין סתם "אני אוהב אותך" שלא ביושרה).

אצלי בבלוג היו כבר פעמיים ויכוחים לגבי עניין הchildfree, וגם חברים ייעצו לי לא פעם לשתוק בנושא, לצאת איזה חודשיים-שלושה ולראות איך ומה יהיה לפני שאני יוצא בהכרזות שמפרקות מערכת יחסים. לפי החוק הזה נראה שלא רק מערכת היחסים יכולה להתפרק אלא גם מסגרת חיי כאזרח חופשי… כשבחורה נותנת לך את גופה – אומר החוק – הרי שזה מחייב אותך ליושר ויושרה מלאים גם אם לא סיכנת את בריאותה בהדבקתה במחלות. ציון מקצוע שאינו שלך או הסתרת חוסר רצונך בילדים או חתונה, כמוהם כמו התחזות לרופא או שוטר אולי – אתה מציג למעשה שקר 1 שמגיע עליו עונש פלילי!

אם כך, מה על כל פעם שיימתח מישהו במצלמה נסתרת? הרי כל פעם שהמפיק מתח מישהו – הוא קיבל את תגובתו המופתעת כדי להכניס לסרט, והוא קיבל אותה במרמה! ומה כשהלוטו והטוטו מספרים לנו שאנחנו יכולים לזכות במליונים? גם זה, לפי כללי תוחלת סטאטיסטית, שקר שבעזרתו הם מקבלים במירמה כסף מכיסם של כמה מהעניים של המדינה.

אז לא, אני לא מקבל שבחורה ששוכבת עם גבר לפני החתונה שכ"כ חשובה לה תרגיש מרומה כל כך שמגיע לבחור כלא או עבודות שירות או אפילו קנס. הרי הסקס שהיא "נתנה" תמורת אותה המרמה הוא מרמה בפני עצמו – הוא לא ניתן חינם אלא בציפיה לחתונה והבטחות – ובזה היא מודה מעצם זה שהתאכזבה מספיק כדי ללכת עם זה למשטרה (ולא לתביעה אזרחית למשל, שגם זה די נבזי ומגעיל).

אם מישהיא מאמינה שעל המקרה הזה מגיע למישהוא להכנס לכלא או לעשות עבודות שרות, מספיק בשביל ללכת למשטרה ולעשות ברדק מהענין, ספרו לי, כדי שאדע לא לצאת איתכן או עם חברותיכן. לא בגלל שאני משקר, אלא בגלל שזו בעיני עמדה מטרידה שזורקת יותר מדי אחריות על הסביבה ולא לוקחת כמעט כלום על עצמה.


1 הרי כל הגברים רוצים להתחתן מחר וללדת מחרותיים בדיוק כמו הנשים. נכון? חוסר הרחם הוא סיפור משני…

אלפרון, הי"ד

בנו של אלפרון: "נוריד לרוצח את הראש, הידיים והרגליים."
מוטי כץ, פרקליטו של עמיר מולנר על חיסול אלפרון: "אין לו יד ורגל בדבר".

תגידו… יש בן אדם אחד שלא מחליאה אותו העובדה שנותנים לאלמנת האיש הצדיק הזה להתבכיין ארוכות ברדיו במקום למנות את רשימת האלמנות שייצר אותו הצדיק בידיו ובידי משפחתו? בושה לכלי התקשורת הפרטיים, עוד יותר בושה לממלכתיים, והכי בושה לגל"צ שככה הם מסקרים את הרפש הזה.