אדובי מחלקת גרסא חביבה, פעילה לחלוטין ל30 יום, שווה להציץ אם אתה צלם, במיוחד על כמה הרצאות קצרות של לינדה בחינם אצלם באתר.
להמשיך לקרוא פוטושופ 10 – CS3 בשבילכם
לפעמים החיים נמשכים יותר מדי
Kurt Vonnegut dies at 84 | The Register
קורט וונגוט המסכן ניסה כבר להתאבד בעבר (לפחות פעם אחת שפורסם עליה בציבור). הוא אף פעם לא השתקף כאדם מאושר מהספרים שלו שקראתי, ואכן ספרו האחרון שכתב אותו אחרי שכבר הכריז שפרש פעמיים או שלוש נכתב בעיקר מתוך התמרמרות קשה על הנשיא בוש. הוא אצלי כאן על המדף ועוד לא קראתי אותו. שמו "אדם ללא מדינה" (אל תשאלו אותי אם תורגם כי אין לי מושג) ורק מהכותרת אפשר להבין שהוא לא מאושר ממה שבוש והרפובליקנים עשו מארה"ב בשנים האחרונות. לנו אין אפילו חוקה לדרוך עליה, יש רק כמה חוקי יסוד שגם הם לא משהו, ובעיקר חבורה של מושחתים שמזכירים לנו כל פעם את הקשר המעיק של הון ושרלטון.
וונגוט אמר פעם בהומור המריר שלו שהוא רוצה לתבוע את יצרני הסיגריות ששנים מבטיחים לו מוות ומחלות על כל חפיסה אבל עוד לא מקיימים. אני מאחל לעצמי התקף לב קצר ולענין לפני שהגוף ומצב הרוח יתחילו להדרדר. סתם בזבוז שנים וכסף למרוח את הגסיסה הבלתי נמנעת, כשיגמרו הימים האופטימיים של החיים (או לחלופין, שלא אאבד את האופטימיות :-))
לאילת ובחזרה
– פיהוק
– "אתה עייף?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"
5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה
Error 404 – Page does not exist
לאחרונה התחלתי להתבאס מהבלוג של עצמי. לכל בלוגר יש את הקטע שבו הוא עוצר ושואל למה. יש כאלו שעושה להם נעים בבטן לראות כמה מבקרים מגיעים אליהם בחודש. אני מרגיש מוצלח אם פוסט שלי סחב תגובות. זה מדד מחורבן כמובן כי לפעמים אולי אני אומר משהו מענין אבל לאף אחד אין מה להגיב, או לחלופין כמה מהפוסטים עם הכי הרבה תגובות היו על התבנית המשופצרת של הבלוג שלי. עשיתי השבוע ניסוי קטן. העפתי את הבלוג הצידה. שבוע וחצי לקח עד שמישהו בכלל שם לב. אמר לי שזה בגלל שקורא הרססים לא מודיע אם הוא מקבל 404 ואף אחד לא קורא אותי כנראה ישירות.
נו, אז כנראה שהבעיה היא פשוט שאני לא כותב דברי טעם לאחרונה… כשכתבתי דברי טעם בבלוג הישן שלי היו אלו דברים אישיים מדי, וזה לא יופיע פה. אני צריך איזה רעיון מענין או שניים ולפתח אותם (או לתת לחברים שיפתחו בשבילי – כמעט שכחתי מהפוסט ההוא עד ששחר הזכיר לי).
על כל פנים שיהיה לכם חג שמח. למי שמקפיד אז שיהיה גם חג כשר. אני הרגע סיימתי לגלגל חרוסת, ולמי שעוד לא הספיק להכין, הנה מתכון לחרוסת ספרדית:
חצי קילו קווץ' תמרים (נראה כעיסה חומה כהה בתוך בליסטר מניילון)
300-500 גרם אגוזי פקאן ו/או שקדים קלויים ו/או פיסטוק ו/או צנוברים מרוסקים לפירורים במעבד מזון
מיץ מחצי לימון
גרידה מלימון אחד לפחות, או אחד וחצי
1-3 כפות הל טחון לפי הטעם (אני מעדיף בלי קליפות)
בערך כוס של ליקר רימונים (אזל) של דוד סמי (ז"ל) או ליקר דובדבנים של אמא או איזה ליקר טעים אחר עם טעם פירות אדומים "עמום" כזה שלא משתלט. אפשר לחלופין מיץ רימונים סחוט למי שלא רוצה אלכוהול.
(חשוב – כל הכמויות לעיל הם ניחושים פרועים, לא מדדתי, אני מבשל לפי העין והלשון)
לשים בקערה את כל המרכיבים ביחד, מוסיפים עוד מהמרכיבים שרוצים לפי הטעם, אני מוסיף מהפיצוחים הטחונים לאט לאט עד שמתקבל האיזון העדין של משהו שהוא עדיין עיסה דביקה אבל ביס נותן עדיין טקסטורה פריכה מגבשושיות השקדים או הפיסטוקים שבפנים. כשהעיסה מגיעה לטעמים מספקים מגלגלים לכדור בגודל טראפל, מגלגלים בקינמון טחון ומגישים. אפשר לאכול עז-איז או למרוח על מצה. אני את מה שלא מתגלגל בקינמון לארוחת ה"סדר" פשוט ממלא בכלי שטוח בלי קינמון ומורח לי מדי פעם קצת על פריכית או שם ליד גלידה. הממרח יכול להחזיק כמעט שנה במקרר לדעתי. זהירות ממכר!
זהירות קפיטליזם בדרך
הנה שיעור מקוצר בקפיטליזם. היצע וביקוש.
בספטמבר נסעתי לחו"ל, במקרה באופן נדיר באותו שבוע, לראשונה מזה כשלוש שנים, היו מספר קטן של בקבוקי לגאבולין 16 על המדף במחיר מציאה הוגן של $60.
לפני חודש מכר לי טל חוטינר, היבואן שלו בארץ (בלי קשר ליבוא של הדיוטי פרי, ובמכירה מיוחדת לחברי מועדון הויסקי) במחיר עדיין לא רע של $80 + מע"מ, זכרו שזה אחרי מכס, והמחיר הרגיל שלו בדרך היין או אצל חינאווי הוא פי שתיים, 800-900 ש"ח!
מאז חזר הלגבולין למדפים כי מסתבר שלפני כ16 שנה (זמן היישון) עברו בלגאבולין הערכת מצב והחליטו לייצר יותר, ועברו משבוע עבודה של יומיים לחמישה, ובהמשך לשבעה. כלומר החלטה נבונה שלהם ב1991 אנורה בימים אלו להפחית מנדירותו ואולי גם ממחירו של הויסקי האהוב עלי., אבל השבוע פגשתי מישהו שסיפר לי שלפני שלושה שבועות כשטס לחו"ל עלה שם בקבוק $85, ואילו ידידה שטסה היום סיפרה שמחיר בקבוק שם עכשיו $100(!!!) או זוג במחיר $150.
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון… לגאבולין הוא זהב טהור, עדיין שווה כל גרוש גם במחיר הזה, אבל יש כאן הקפצת מחיר חסרת פרופורציות ומכעיסה מאוד מצד JR, להוסיף כמעט 70% למחיר מוצר תוך חצי שנה זו החלטה כנראה נכונה כלכלית מצידם אבל מאוד מקוממת אותי כלקוח. כל מה שאני יכול להגיד זה שאני ממליץ לאנשים לקחת רשימת מחירים מהאינטרנט לפני שרצים לקנות בדיוטי, מסתבר שהם גם יודעים לדפוק מחירים חסרי פרופורציות כשבא להם, שאין להם קשר למחירים שלוקחים במקומות אחרים.
ובלי שום קשר, אכלתי היום ע משפחתי ב"יועזר בר יין", המסעדה המפורסמת של שאול אברון. אחרי המלצות ומליצות הגעתי ועיניי לא האמינו לתפריט. מחירי מנות ראשונות שמגיעים ועוברים את סף מאה השקלים, סטייק אנטריקוט של 350 גרם שלא הפיל אותי מהכסא – 190 שקלים (ועשו לי טובה שצירפו אליו גם חצי(!!) לביבת רשטי למרות שלא בדיוק מגיע לי…) והיו עוד כמה דוגמאות. היה טעים בהחלט, אבל טעים של 150-180 ש"ח לאדם. לא 300. למישהו עלה השתן לראש. לתשומת לב האוכלים. אם לא הייתה שם סיטואציה דיפלומטית מסוימת ועדינה עם שאר הסועדים הייתי קם אחרי שסרקתי את התפריט ומחפש מקום אחר לאכול. המלך עירום למדי.
נחמה קטנה – החזקנו 0:0 מול האנגלים היום. אחלה 🙂
ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה
עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג' הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג'ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של "את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל", כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.
להמשיך לקרוא ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה