זהירות קפיטליזם בדרך

הנה שיעור מקוצר בקפיטליזם. היצע וביקוש.

בספטמבר נסעתי לחו"ל, במקרה באופן נדיר באותו שבוע, לראשונה מזה כשלוש שנים, היו מספר קטן של בקבוקי לגאבולין 16 על המדף במחיר מציאה הוגן של $60.
לפני חודש מכר לי טל חוטינר, היבואן שלו בארץ (בלי קשר ליבוא של הדיוטי פרי, ובמכירה מיוחדת לחברי מועדון הויסקי) במחיר עדיין לא רע של $80 + מע"מ, זכרו שזה אחרי מכס, והמחיר הרגיל שלו בדרך היין או אצל חינאווי הוא פי שתיים, 800-900 ש"ח!

מאז חזר הלגבולין למדפים כי מסתבר שלפני כ16 שנה (זמן היישון) עברו בלגאבולין הערכת מצב והחליטו לייצר יותר, ועברו משבוע עבודה של יומיים לחמישה, ובהמשך לשבעה. כלומר החלטה נבונה שלהם ב1991 אנורה בימים אלו להפחית מנדירותו ואולי גם ממחירו של הויסקי האהוב עלי., אבל השבוע פגשתי מישהו שסיפר לי שלפני שלושה שבועות כשטס לחו"ל עלה שם בקבוק $85, ואילו ידידה שטסה היום סיפרה שמחיר בקבוק שם עכשיו $100(!!!) או זוג במחיר $150.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון… לגאבולין הוא זהב טהור, עדיין שווה כל גרוש גם במחיר הזה, אבל יש כאן הקפצת מחיר חסרת פרופורציות ומכעיסה מאוד מצד JR, להוסיף כמעט 70% למחיר מוצר תוך חצי שנה זו החלטה כנראה נכונה כלכלית מצידם אבל מאוד מקוממת אותי כלקוח. כל מה שאני יכול להגיד זה שאני ממליץ לאנשים לקחת רשימת מחירים מהאינטרנט לפני שרצים לקנות בדיוטי, מסתבר שהם גם יודעים לדפוק מחירים חסרי פרופורציות כשבא להם, שאין להם קשר למחירים שלוקחים במקומות אחרים.

ובלי שום קשר, אכלתי היום ע משפחתי ב"יועזר בר יין", המסעדה המפורסמת של שאול אברון. אחרי המלצות ומליצות הגעתי ועיניי לא האמינו לתפריט. מחירי מנות ראשונות שמגיעים ועוברים את סף מאה השקלים, סטייק אנטריקוט של 350 גרם שלא הפיל אותי מהכסא – 190 שקלים (ועשו לי טובה שצירפו אליו גם חצי(!!) לביבת רשטי למרות שלא בדיוק מגיע לי…) והיו עוד כמה דוגמאות. היה טעים בהחלט, אבל טעים של 150-180 ש"ח לאדם. לא 300. למישהו עלה השתן לראש. לתשומת לב האוכלים. אם לא הייתה שם סיטואציה דיפלומטית מסוימת ועדינה עם שאר הסועדים הייתי קם אחרי שסרקתי את התפריט ומחפש מקום אחר לאכול. המלך עירום למדי.

נחמה קטנה – החזקנו 0:0 מול האנגלים היום. אחלה :-)

5 Replies to “זהירות קפיטליזם בדרך”

  1. עירא, שמעתי שמועה שהעלייה המטורפת במחירים (אכן גם אני שמעתי שבדיוטי פרי זה קפץ ל-100$) נובעת משריפה במזקקה. מה אתה אומר?

  2. אני אומר שלא יפה להפחיד את הקוראים בשמועות זדוניות. אפשר לשאול את חוטינר. בחיפושי בגוגל לא שמעתי פיפס על הנושא.

  3. אני השגתי אותו דווקא במחיר זול לאללה. חבר הביא לי מצרפת בקבוק של 700, במחיר של 42 וחצי יורו לפני חודשיים. בקרוב אני הולך לנסות להשיג את גרסאת חימינז 1990. אגב עירא תיקון, בדרך היין הבקבוק של 700 עולה 599, לא מחיר של 800-900, שזה באמת מוגזם. לבינתיים הלגבולין בצד ואני על הלפרויג קוארטר קאסק בעיקר, שאומנם יותר אגרסיבי ולדעתי פחות טוב מהלגבולין, אך נמצא בסגנון טעם דומה.

  4. שלא תעיז לבזבז גרוש על החימנז, הוא נפילה איומה, טעמתי אותו, ותסכים איתי גם Islay, שהוא מבייש את הפירמה. עדיף לחפש את ה12 שנה C/S.

    הגודל – לגבולין תמיד נמכר ב70cl ככל הידוע לי.
    600 ש"ח זה מפתיע אבל אם אתה אומר, אז טוב לדעת.

    על כל פנים אני לא חושב שמי מבין הסינגלים שלי הוא יותר מדי חליפי לאחר. לפעמים זה ולפעמים זה :-) אצלי כרגע פתוחים במקביל 11 בקבוקים, וכל שבוע נמזגת כוסית או שתיים כל פעם מבקבוק אחר לפי המצברוח… הקוורטר קאסק כבודו במקומו מונח, ויש לי גם שני ארדבגים שונים לתת משקל לדרום איילה עם באומור מארינר לסגירת המעגל וטאליסקר מוסיף לחבורה את הנופך שאישי שלו, אבל יש לי גם כמה היילנדים וספייסייד שאני אוהב. אין דבר כזה לדבוק באחד ולנטוש את האחרים :-)

  5. שלום, עירא. שנים וכו'.

    אני מסכים לגמרי לגבי "יועזר". נפוח, יקר, לא מוצדק. אוכל בסדר גמור, אפילו טוב, אבל בשום אופן לא מצדיק את המחיר.
    (בעצם אני מסכים גם לגבי הוויסקי, בהערתך.)

כתיבת תגובה