ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה

עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג' הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג'ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של "את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל", כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.

לעומת זאת ביקרה פה מישהיא מאוד מוכשרת, כשרון עילוי, יצירתית, נעימה, עם לא מעט שאפשר היה לכתוב על התכנים, על המוסיקה, על הקול, על היחס לקהל, על הנקודה היהודית, הנקודה הישראלית, על ההופעה החיה הטובה שראיתי בחיי (וזה כולל את ביורק בקיסריה). לא צריך להקה גדולה, אורות מהבהבים, זיקוקים וליטושים, צריך כשרון ואישיות, וזו רגינה בתמצית.

הגעתי לבארבי 40 דקות לפני פתיחת ההופעה הרשמית, התור לכרטיסים היה מאורגן בצורה כמעט הכי גרועה שיכולתי לדמיין, כבר ביררתי מראש והתאכזבתי לשמוע שההופעה תהיה בעמידה ואני עם הגב שלי נסבול, אבל נקודת אור אחת הייתה – רגינה ביקשה שהקהל לא יעשן. בסוף הכל הסתדר – הצלחתי למצוא מקום בישיבה, ואפילו היה לי קשר עין עם הבמה כ25% מהזמן, אבל זה בסדר. כיף לראות מדי פעם את החיוכים הנבוכים והמקסימים של רגינה, אבל את ההופעה הזו בהחלט היה כיף להעביר דקות ארוכות בעיניים עצומות ופשוט להסחף באנרגיה שהדהדה בין הקהל לאמנית הקטנה שעל הבמה. אני אדלג בקלילות על ההופעה הפותחת של Only son כי היא פשוט לא דיברה אלי, ואחרי המתנה מעצבנת והצצה הזויה של איזה תמוי שרצה להקריא את הערך עליה מהויקיפדיה, סופסוף עלתה הכוכבת על הבמה. אבל היא מסרבת בתוקף להיות כוכבת, היא מסמיקה, מודה שכואבים לה הפנים מחיוכים וכואב לה הראש משמחה, אבל לא לפני שבלי מילים היא פותחת באקאפלה, Ain't no Cover שלא הכרתי קודם. רק קול מופלא וחיקוי פעימות לב עם האצבע על המיקרופון…

אחרי התשואות היא מתיישבת לפסנתר, אומרת מדי פעם תודה באנגלית ומידי פעם באנגלית, מתרגשת שוב, מנגנת שירים משני התקליטים החדשים אבל גם מהשניים הראשונים שיצאו בהוצאה עצמית ונדירים היום (מזל שיש ביטטורנט). הנה "אסירים" מהתקליט השני:

קיוויתי שלכבוד הופעה ראשונה בישראל היא תחשוף איזה שיר חדש. "לפני עשר שנים, כאן בישראל, העזתי לשיר למישהו בפעם הראשונה בחיי", היא סיפרה, "אמרו לי שאני מוכשרת ושאני אחזור כשיהיו לי עוד שירים… אז הנה חזרתי עם עוד כמה שירים". שיר לכבוד סגירת המעגל לא קיבלנו, אבל היו המון שירים לא ממש מוכרים, שעד שיצאו בתקליט, מכיר אותם רק מי שחפר הופעות חיות שלה ביוטיוב. כך נראה לי שרוב הקהל, כמוני, לא הכיר את Baby Jesus (שמופיע למטה וגם כאן באיכויות סאונד שונות אבל לא מההופעה בת"א). שיר עם קריצה אתאיסטית בעיני :-) "כל הלא-מאמינים יזכו לאכול עפר, וכל המאמינים יכולים לירוק על קברם", עם הרבה סרקאזם ותיאטרליות קאברטית.

גם הפתיע עוד שיר חדש שעוד לא הוקלט: Bobbing For Apples

"מישהו בחדר הסמוך מזדיין לצלילי אחד מהשירים שלי". איתן צעק לה בסוף השיר "אבל איזה שיר זה היה?!" אבל היא לא מספרת. אני בטוח שהיא פשוט לא רוצה שיחשבו שיש לה שירים פייבוריטיים :-) אבל לשלב סיפורי זיונים, זו הרי מסורת ארוכת שנים אצל זמרי רוק ובלוז (אני טועה?), ונזכרתי בקטע חביב של הדרה לוין…

בהדרן התעלפה בחורה בשורה הראשונה, רגינה עצרה את השיר ורצה לתת לה מים, אחרי זה חזרה לכיסא וביקשה מכולם לשתות ולא להתייבש. "לכולם יש מים?" שואלת היידישע מאמע ליד הפסנתר, וכמובן שמתרוממות ידיים והיא קמה שוב לתת לאנשים בקהל את בקבוק המים השני שלה. אבל זה באמת מתוך רצון טוב ולא מתוך בדיחה, זאת פשוט האישיות שלה. הקהל מרגיש איתה מאוד בבית. אם בהתחלת הערב מעריצות זרקו עליה עלי ורדים, עכשיו אחת מהן פשוט עלתה על הבמה עם מצלמה ועשתה לה אמבוש. רגינה מתבלבלת וחוזרת לנגן, אבל שוב עוצרת מבולבלת וחוזרת, היא באמת לא רגילה לחוצפה הישראלית הזו…

הקהל לא מרפה, ורוקע של רצפת העץ, ורגינה עולה בכל זאת לתת הדרן שני, סוגרת באקאפלה כמו שהתחילה, עם שיר ג'אזי חמוד על צבעי עיניים. Silly Eye Color Generalizations

אחורי זה הלכנו לסיים את הערב עם בירה טובה וקצת בשר ב"נורמה ג'ין", בהמלצת בעל הבית לקחתי בירה גרמנית כהה בשם "טוכר" שמזכירה מרחוק את הבר-בר של החורף (שאין יותר, חזרה הברבר הבהירה של הקיץ לצערי), ונהנינו מאוד.

לסיכום, מזל ששמעתי על המופע בזמן ותפסתי כרטיסים, חבל שלא מפרסמים אותה יותר בעיתוני הבידור, ברור לי שכשרון פחות חשוב כאן מאשר יחסי ציבור והתפכחתי מהתקווה האחרונה שעוד הייתה לי שכלי התקשורת באמת מדי פעם ירדפו אחרי תוכן ולא יסתפקו בפרסום מי שמשלם יותר. עצוב…

13 תגובות בנושא “ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה”

  1. ראיתי כמה כתבות בכמה מקומות גם בלמהנט ובגלריה בהארץ. בסופו של דבר כולם אומרים, פחות או יותר, את אותו הדבר – הבחורה יודעת את העבודה.

    כמה הערות:

    1 – הבחור ההזוי מההתחלה הוא דגנרט ידוע ברשת המקומית. הוא דביל צמא פירסום שכותב על עצמו ערכים בויקיפדיה. אני צעקתי לו "רד מהבמה אידיוט!" מישהו מאחורי צעק: "על תרד? פשוט תמות!". nuff said

    אין לי שם כוונה לפרסם את השם שלו פה. לא רואה סיבה להעלות לו את הראנק בגוגל.

    2 – הבחורה עם המצלמה הרגיזה אותי מאוד. יש סיכוי סביר מאוד שקיבלנו רק שני הדרנים (ולא יותר) בגללה. למה רגינה צריכה לפגוש שני דוגמאות של הישראלי/ת המכוער/ת בהופעה שלה? ממש מרגיז.

    3 – לגבי רגינה: לפעמים, אבל רק לפעמים – כשרון צרוף *כן* מצליח. ההופעה אכן היתה נהדרת. לא הופעה שהשפיעה עלי הכי הרבה (זה כבוד שישאר לאדון גבריאל והשלג המאולתר בפארק הירקון 94…), אבל הופעה נהדרת בכל מקרה.

    4 – ממש מוזר לחזור הביתה, וללבוש את אותו סוודר ומכנסיים יום אחרי הופעה ופאב בתל-אביב. תודה רגינה!

  2. אה-פרופו פרובינציאליות, "רגינה ספקטור" אפשר לתרגם ל"מלכה שמאי", או משהו, לא? :-)

    מעניין אם יש קרבת משפחה לפיל ספקטור…

  3. היו לי תהיות קשות האם ללכת להופעה או לא (לא מכירה מספיק את המוסיקה שלה, אבל נהנית מאוד מהמעט שכן).

    בסוף יצא איכשהו שגם אני וגם חברה שתהתה האם ללכת שכחנו מזה לגמרי, וכך נמנעה מאיתנו החוויה. אוף.
    *אנחה כבדה*

    (אז מזל שצילמת!)

  4. לא צילמתי, אלו נשמות טובות אחרות מיוטיוב. אני ישבתי מאחורה עם הגב שלי ומדי פעם מתחתי צוואר בין כל הקהל שלפני.

    אני יכול רק להמליץ לך מאוד בחום ללכת, אם היא תגיע שוב…

  5. יום אחד… יום אחד…
    *אנחה כבדה*
    אין ספק שהרגשתי נורא מפגרת כשראיתי את הפוסט שלך ואמרתי לעצמי "ססססאמק! ידעתי ששכחתי משהו!"

  6. מגניב שמישהו טרח לפרסם את כל קטעי הוידאו האלה. אני אבדוק אותם כשאחזור מהעבודה.

    מאוד שמחתי שרג'ינה מבקרת בישראל, כי היא נורא חמודה. אבל הרבה מהשירים שלה לא נגישים בשבילי (נראה לי שאפשר לשמוע את כולם, באיכות מונו, באתר שלה, אז בגלל זה לא באתי להופעה.

    שמתי לב שכתבו הרבה גם על כך שרג'ינה וגם שון לנון מופיעים, אבל אף אחד לא כתב איך היתה ההופעה שלהם בסוף. בכל מקרה, שניהם זכו לחשיפה דומה בעיתונות המקוונת וגם בגלגל"צ ו88fm. למעשה, רג'ינה קיבלה יותר חשיפה ברדיו.

    בנוגע לשון, אגב, שמעתי את ההופעה שלו ברדיו ומאוד נהניתי.

    אמורה להיות הופעה של רג'ינה בגלגל"צ? התקשרתי אליהם ואמרו לי שהיא תהיה ביום ראשון הקרוב. אבל משום מה אני חושש שישכחו ממנה. די תמוה שאין לגלגל"צ אתר עם לוח שידורים מאורגן.

  7. אם אתה מסתפק בקבצי מונו באיכות נמוכה במזיד, והאנרגיות של הופעה חיה לא עושות לך את זה אין לי מה להוסיף, תמשיך להנות! :-)

    אם תשודר הופעה ספר לי (למרות שאני יודע שהיו לה רק שתי הופעות חיות בשבת וראשון אז כנראה היה ועבר), בעיקר כי כל כך כיף לשמוע את "כתבינו ספי עובדיה" נותן הערות לא מעניינות ודורס שירים. דמו בראשו אמן סלה.

  8. נראה לך שאני מסתפק במונו? אני מאוד אודיופיל. ואני גם מת על הופעות חיות.

    אבל מה, הבנתי ממש ששמעתי, שאת רוב השירים שלה אני לא אוהב (למרות שאני מאוד אוהב את נאמנות ושמשון). לכן יהיה עצוב אם אני אלך להופעה ואשתעמם רוב הזמן.

  9. טוב, ראיתי את כל הסרטונים.

    רג'ינה היא בהחלט בחורה מקסימה וראויה להערצה (גם בגלל שהיא לא מתביישת להראות את החנוניות שלה). אבל אני לא מתחבר כמעט לכל השירים שלה, אז לא הייתי נהנה בהופעה.

    אגב, למה אתה קורא לה רגינה? "רגינה ספקטור" נשמע כמו שם של מורה שמלמדת את המקצוע הכי משעמם בביה"ס. רג'ינה, לעומת זאת, זה שם שמעביר נכון את הקסם של הבחורה.

    מעניין אם יש סיכוי לשכנע אותה לעשות עלייה בשבילי.

  10. מה לעשות שהיא ממוצא רוסי, נולדה במוסקבה, והשם זה "רגינה" במשמעות "מלכה" מלטינית. אתה יכול לקרוא לה איך שבא לך :-)

    לכן אני אומר מכונית רנו, או בה-אם-וה ולא רנאולט ובי-אם-דאבליו. לכן בארץ אומרים קה-גה-בה ולא קיי-ג'י-בי. רוצה עוד דוגמאות?

    מצאתי עכשיו טוררנט עם 4 התקליטים הידועים שלה (מסתבר שהיו עוד שניים בהפצות פצפונות וסופר נגירות) והקלטות בוטלג מכ15 הופעות חיות מ2002 עד 2006, וזה מגניב לשמוע אותן, אבל זו באמת לא מוזיקת רקע לעבודה. זה בלוז וזה אנטי-פולק וזה קברט וזה ג'אז עם המון תוספות ותופעות של תיפוף על כיסאות ושינוי מקצבים וקולות גרוניים ושאר הפתעות, דברים עוד הרבה פחות מיינסטרים ממה שבתקליטים ובהופעות הנוכחיות. לא לכל אחד, זה נכון…

  11. עירא!! תוכנת הבלוג שלך לא זוכרת את השם, הכתובת והאתר שלי. פעם היא כן היתה זוכרת.. תעשה משהו (ולא, אני לא סובל את הצורה בה השוא"ש שומר את המידע הזה, ולא משתמש בזה)

    כרגע שמעתי בגלגל"צ שביום ראשון הקרוב ב"הקצה" (כנראה בשעה 22:00), אכן יהיה ספיישל רג'ינה, שיכלול הופעה שלה. תרשום ביומן.

    (יש לה חבר, אה? איזה באסה)

  12. השמועות טוענות שהאלט-פופר אונלי-צ'יילד הזה הוא החבר שלה, אין לי מושג. לפני רגע אמרת שאתה לא אוהב את המוסיקה שלה, עכשיו אתה רוצה לקחת אותה לחופה? אתה חי באספמיה יקירי :-)

    ולגבי תיקוני מכבשת המילים – צ'כח מזה. אם זה לא בא בפלאגין, אני לא הולך לגעת בזה. אולי המעבר ל2.1 דפק משהו. אני לא נכנס לקוד של הPHP כדי לתקן שטויות קטנות כאלו.

    אני מגיב בכמה בלוגים של WP והשואש זוכר מצוין, ובמקרה אחד שהוא היה שוכח (אצל שרון) פשוט יצרתי יוזר והוא זוכר אותי בכל פעם שאני מתחבר, נפתרה הבעיה. אתה מוזמן ליצור לך פה יוזר עד שהעדכון הבא יתקן את הפרובלמה.

  13. האמת שניסיתי למצוא את האפשרות לעשות login לפני כתיבת התגובה הקודמת, אבל לא מצאתי אותה. החבאת אותה טוב שם בין ערימות הלינקים..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

:wink: :wai: :twisted: :roll: :oops: :mrgreen: :lol: :idea: :evil: :cry: :arrow: :?: :-| :-x :-o :-P :-D :-? :) :( :!: 8-O 8)