למה לי להתנגד למאגר ביומטרי?

הפוסט הזה נועד לנסות לסכם את הסיבות שבגללן אני חושב שצריך אנשים שיבואו להפגנה נגד החוק. לא הספקתי לערוך אותו, אתם מוזמנים להעיר לי איפה טעיתי ואיפה צדקתי בתגובות, כי הוא נכתב בחיפזון ולכן עם הרבה פחות הקפדה ממה שאני לרוב דורש מעצמי, ואני מאמין שאני עוד אתקן אותו ואוסיף לינקים בהמשך השבוע. עוד מידע מרוכז במטה המאבק, ודיווחים שוטפים אצל דורון.

ראשית כמה גופים שמסכימים איתנו שהמאגר מיותר וזו כבר סיבה להאמין פחות לשיטרית: המשטרה והשב"כ הודיעו שהמאגר לא יסייע להם בעבודה. לשכת עורכי הדין טענה שהמאגר מסכן את זכויות הפרט והליכי המשפט התקין במדינה.

הירשאוגה כתב בטוש משפט קצת מזלזל וחסר בסיס: "מדוע אם כן אותם ישראלים שמזדרזים לשתף את ציבור הגולשים במעלליהם האינטימיים ביותר בטוויטר ובפייסבוק חוששים מהקמתו של מאגר ביומטרי?", ואני תוהה למה הוא חושב שיש רוב לאנשים כאלה בכלל, ובפרט בתוך קבוצת המתנגדים למאגר הביומטרי הממשלתי (ואם יש לו הוכחות אמיתיות אז אנחנו באמת בצרות). לחלופין השאלה הזו אומרת לי שהוא לא מבין את הבעייתיות והשוני של ההופעה במאגרים השונים האלו.

כן, כמובן שהחשיפה לפייסבוק יש בה מן הבעייתיות ואיבוד הפרטיות, אבל זה פחות מטריד אותי. גם אם אני לא כותב פה ובטוויטר על חיי הפרטיים, יש מספיק חברים שלי שידועים ומוכרים ככאלה, ואפשר לברר עלי מידע ע"י ריגול גם אחריהם או שיטות כאלו, אבל זה לא מאוד משנה את המצב שהיה בטרם האינטרנט, זה מקצר קצת תהליכים. הבעיה עם המאגר הביומטרי היא גניבת זהות, חבות מול שלטון החוק, והקושי בהוכחה לאי קיומה של צאצאית נוספת למי מהורי לאחר מעשה.

חשוב לי גם לציין, אינני נגד תעודות זהות חכמות שיכילו מידע מוצפן עלי שישמש רק במצבים מיוחדים ומוגבלים, אבל אני בהחלט נגד מאגר מרכזי כזה. המטרה היא שהמדינה תוכל לסמוך עלי ואני עליה, תעודה חכמה יכולה לתת את הבטחון הזה. מאגר ביומטרי ימוטט את שני סוגי האמון האלו לגמרי.

בעבר הבאתי לכם רשימת לינקים, אבל לא פירטתי את דעתי. ניתחו את זה לפני אבל אני לא בטוח שהכל כוסה (וגם אני יודע שלפחות ששה-שבעה מהקוראים שלי לא קוראים כמעט בכלל בלוגים אחרים), אז הנה סיכום הנקודות שאני רואה כבעיה. מי שרוצה אגב לראות את החוק כפי שעבר בקריאה ראשונה, מוזמן להוריד את הPDF מכאן. הוא מעט שוכתב מאז אבל העיקר לא שונה.

אי אפשר לסמוך על הממשלה עם מידע אישי

רבות כבר נכתב על הקלות הבלתי נסבלת של הגישה ל"אגרון", התוכנה ומסד הנתונים של כל מרשם התושבים. מדינת ישראל לא מודאגת מהפרטיות שלנו, האגרון הנ"ל מחולקת חופשי לכל מני גורמים (אני מנחש למשל מפעילות סלולאריות, מפעילת כביש 6, עיריות, מפלגות בזמן קמפיינים ואחרים), האגרון מוצאת את עצמה נצרבת בסיטונות בין מתנדבי קמפיינים פוליטיים, עובדי רשויות, חוקרים פרטיים, ואין לי ספק שאי שם באימיול או טורנט כלשהוא תמצאו לכם עותק. אני מכיר לפחות שני אנשים שיש להם עותק ואני מסרב להצעותיהם להחזיק אחד בבית "שיהיה". אבל עם העובדות בשטח אי אפשר להתווכח: קל להצליב עליכם מידע לפי מידע חלקי: שם, כתובת, כתובת עבר, מספר עוסק מורשה שהוא גם תעודת הזהות ועוד הרבה, והגענו לשמחתי הרבה למצב שאפילו שר ממשלה מבין שיש פה בעיה, אבל הוא ממש לא אדם טכני (שמעתי למשל את הרעיונות שלו על שכלול ההצבעות בבחירות בישראל ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות). אנשים לא טכניים כאלו יהיו מופקדים על איסוף המידע הביומטרי, ואתם יכולים לדמיין מה אני חושב על זה.

ההצעה האחרונה של ועדת הכנסת להפריד את המידע לשני מאגרים הוא מגוחך לחלוטין לכל מי שמבין איך עובד בסיס נתונים, הרי שני המאגרים בסוף מתייחסים חד-חד ערכית לבני אדם, ולכן צריך להיות שם אינדקס ייחודי, אבל איך יחברו את המאגרים יום אחד אם האינדקס לא זהה? האם מאגר אחד ילך לפי מספרי זהות והשני לפי מספר מומצא חדש? אז איך תמפה את הנתונים לאנשים במאגר אם אתה לא שומר מיפוי ממספר הזהות למספר הנוסף שהוצמד לכל אדם? ברור שיש פה זריקת רעיוני הדיוטי ואידיוטי לאוויר.

המאגר יכיל יותר מדי מידע עלינו

המאגר הביומטרי יכיל למעשה את האגרון, שזה שם מלא, שמות קודמים, כתובות נוכחית והיסטוריות וקרובי משפחה, ובנוסף (לפי המסתמן):
— צילום אחד או יותר ברמה מפורטת של הפנים לפחות מזווית אחת. גם כשהם מדברים על "איכות מופחתת" מדברים על תמונה שמחשב יכול להשתמש בה לזיהוי די טוב בתמונה.
— צילום של טביעת שתי אצבעות לפחות שלכם, או hash של הטביעות (אני לא מכיר את כל השיטות הטכנולוגיות או מה מהן ייושם כאן, צריך לקרוא את הצעת החוק כדי לדעת מה מתוכנן)
— פרטים מזהים אחרים כראות עיני המדינה בהמשך (סריקת טביעת אייריס? אוזניים? זיהויי ביומטריה אחרים?)

כמה נזק אפשר לעשות עם זה? תלוי בעיקר עד כמה קל להשתמש במידע, וכמה המדינה וגופים אחרים מוכנים לסמוך עליו, ראו בנקודות הבאות.

מערכות ביומטריות הן לא אמינות

בטיחות מידע מתפרקת להרבה גורמים, אבל בגדול, יש את הענין של ביסוס אמינות הצדדים המתקשרים, וביסוס בטיחות מעבר המידע ביניהם. אני לא אתחיל לפרט כאן את כל התורה (אתם מוזמנים ללכת לקרוא את ספריו ובלוגו של ברוס שנאייר), אבל בגדול כדי לסמוך על בן השיחה שלכם כדאי לוודא את זהותו בכמה דרכים, ולא להניח הנחות לא זהירות. נהוג לפרק את זה ל"מי אתה", "מה יש לך" ו"מה אתה יודע".

מה אתה יודע: זו סיסמא או מידע כלשהוא שאמור להיות שמור רק במוחו של האדם שרוצה ליצור כאן קשר בטוח עם הצד השני. המערכת של תעודות הזיהוי החכמות אינה דורשת הזדהות שכזו(!!)

מה יש לך: זה חפץ או מידע שהמזדהה נושא עימו את ההעתק היחיד ממנו, ובשמירה סבירה על בטחונו הפיסי של אדם, לא אמור להגנב לו, למשל כרטיס אשראי. במערכת ת.ז. חכמה יש לי את הכרטיס עצמו (ניתן לגנבה, ניתן להחלפה ע"י הגוף המנפק), יש לי טביעת אצבע (שגם אותה ניתן לגנוב או לזייף, אבל אי אפשר להחליף).

מי אתה: זה אמור להיות הזיהוי הביומטרי, אבל זה לא ישים כרגע ואפרט מדוע…

  • מערכות לזיהוי פנים כיום נופלות על ההנחה שהמשתמשים בהן תמימים או אדיוטים. על הרבה מהן ניתן לעבוד בעזרת צילום. עם זאת יש לציין שהן מאוד השתכללו, פיקאסה מציעה לכם זיהוי תמונות של החברים שלכם כבר כשנה, ולאחרונה נוספו לשוק אתרים נוספים. עם מאגר תמונות אינטרנטי אפשר לנחש מעט ישראלים, עם מאגר תמונות רשמי של הממשלה אפשר יהיה לזהות את כל הישראלים, ויש לזה משמעויות בטחוניות כשציוד מחשב שיוכל לעשות את זה בזמן אמיתי בשטח יהפוך ממילא לזול יותר ויותר.

    אגב, תמונות "באיכות ביומטרית" של עצמי כבר העליתי לרשת לא פעם, וגם שלחתי לממשלת ארה"ב כדי לקבל ויזה, אבל עדיין מטריד אותי הצורך של משרד התחבורה בתמונה כזו ברשיון שלי.

  • מערכות לזיהוי טביעות אצבע – אין כזה דבר. לא לחמישה-ששה מליון אזרחים. מה שיש זה מערכת שמזהה אותך לפי מספר סידורי (ת"ז, שם משתמש) ומאשררת אותך בעזרת טביעת האצבע (כמו סיסמא, רק שאצבע, כאמור, אי אפשר להחליף). מה עושים כשאדם הוא קטוע אצבעות או ידיים? או אולי ככדורסלן או חקלאי נשחקות לו הטביעות? או אדם שבגלל סוג עור (תימנים, לפי מה ששמעתי) או תרופות נגד סרטן, אין להם טביעת אצבע ניתנת לקריאה במכונות?

    כמו כן, מסתבר שטביעות אצבעות אינן ייחודיות באמת. יש נדירות יותר ונדירות פחות, אבל מערכות ביומטריות (שגם ככה קל לעבוד עליהן) יזהו לכם בממוצע שני אנשים בתוך קהל של 150K איש כבעלי אותה טביעת האצבע. זה בערך אותו הסיכוי כמו למצוא שני אנשים שנולדו לא רק באותו התאריך אלא גם באותן 10 דקות (במילים אחרות, לא נדיר מאוד – טל גלילי יוכל לתת את המספרים המדויקים).

  • טביעות אוזניים, ביומטריה של צורת ההליכה – שיטות שנמצאות בחיתולים ונחקרות.
  • טביעות עיניים – מכשור יקר למדי (שטרית הרי רוצה שלכולנו יהיו מכשירים כאלו בבית ובכל מקום), אין לי מושג אם הרבה יותר יעיל מטביעות אצבע.

הממשלה רוצה לתת יותר מדי אמון בפעולות שמשתמשות במאגר

לפי אחת מהפרשנויות המשפטיות ששמעתי (אבל לא ברור אם היא נכונה), בתי המשפט מתכוונים או שואפים לסמוך בעיניים כמעט עצומות על חתימות דיגיטליות, בעוד חתימות פיסיות לרוב מכריחות את הגעת בעל החתימה לבית הדין להעיד שהחתימה אכן שלו.

"והמחיר… ללא תחרות!"

ההוצאה של כספי הציבור על המערכת היא אדירה, והתוצאה לדעתי לא תצדיק את ההשקעה. תעודות יזויפו תוך שנים ספורות וגנבי זהות ימצאו דרכים לעבוד על אנשים עם או בלי לעבוד על מחשבים.

והספק? גם ללא תחרות

משום מה 5-6 שנים כבר מדברים על תעודות חכמות אבל משום מה רק לחברת HP יש פתרון שעומד בתנאים. לא מוזר?

הנזק הפלילי, הכלכלי והדמוקרטי יהיה קשה עד בלתי הפיך

מדינה עם חוסן כלכלי כמו בריטניה נוקטת זהירות, ואילו אנחנו נמצאים תמיד על פי תהום. בבריטניה רצו לעשות תעודות זהות חכמות שיכריחו כל אזרח לתת תביעות אצבע למערכת תוך 4-5 שנים מצאת החוק, או שיזכה לקנס כבד, ההצעה נפלה. תקופה של 4-5 שנים היתה מספיקה כדי לראות אם המערכת מועילה לציבור או מסכנת אותו. הצעת החוק של שטרית, לעומתה, דרשה מאסר של שנה לסרבני תביעות האצבעות בתום חצי שנה. הסעיף הזה כנראה יבוטל, ואולי זו תמיד היתה עז שהוכנסה כדי שיהיה על מה להתמקח, אבל עדיין יש פה טעם מר שנשאר בפה, במיוחד כאשר שטרית מצביע פה אחד על אישור שאר הסעיפים. דמוקרטיה דה-מי-קולו.

אם המאגר הזה יגרום, כמו שאני מפחד, לעליה בגניבות הזהות לצורך פשעים כלכליים, וכנראה לא ימנע את הפשעים האחרים, הדרך היחידה לחזור למצב טוב יותר תהיה להחזיר את השיטות הישנות של זיהוי אנשים ולהתחיל מחדש חיפוש אחרי שיטות זיהוי אחרות. זה יקח יותר מדי זמן, כסף, והודאה בטעויות, ואף חבר ממשלה לא יעיז לנסות להכנס לביצה הזו, אף סיעה לא תהיה מוכנה לקחת זאת על עצמה, והעם ישאר לעוד שנים עם המערכת המסוכנת והמסכנת הזו.

בשורה התחתונה – המאגר הזה לא עושה את מה שהוא מתיימר לעשות – למנוע זיופים ולזהות פושעים לפי רמזים בזירה (בירנהק מרחיב). את זה יעשו תעודות חכמות יותר, בלי מאגר. כמו שאני יכול להגיע עם OpenID ולהזדהות בכל מקום בלי לתת לו את הסיסמא שלי.

הערת בעל הבלוג: אני מתנצל בפני קוראי "הפלאנט" שהפוסט הזה לא מופיע שם, אבל התבקשתי שלא לסמן להצגה פוסטים שקשורים לפוליטיקה אבל לא לנושאים של קוד פתוח, ולכן הפוסט הזה שפוט לא מתאים להגדרות. אני מקווה שתקראו אותו בטעות ותבואו להפגין איתנו בכל מקרה.

רגע של שפיות בעיר המשוגעים

C:\DOS\RUN.EXEלפני הבחירות בי-ם התגלה ברגע האחרון ברקת כרוקח הסכמים עם גורמים כתומים ליצירת רצף התיישבותי מירושלים, דרך שטחים של כפרי מיעוטים, ועד להתנחלות מעלה אדומים. ירושלמים רבים שאינם מסכימים לבלגן שכזה התחלחלו שזו האופציה הכי שפויה לרב פרוש. חלקם בצר להם סתם את האף והצביע לא על אף הכל כדי שלפחות תרד רמת הכפיה הדתית בעיר, וחלקם החליט שלמרות התחזיות הנוראות לכאן והנוראות לשם, אין להם יכולת מצפונית ללכת ולהצביע לאף אחד מהשניים והצביע מעין הצבעת מחאה לדן בירון, שיצא לרגע מענן ירוק כדי להיות ברירת מחדל שפויה. אין על העיר הזו… לא סתם זו אחת היחידות בעולם שיש על שמה סינדרום, וספציפית אחד שמדבר על איבוד עשתונות באקסטאזה דתית.

בין כל האכזבות מברקת, הגדולה ביותר לרגע זה היתה הכניעה לדרישותיהם (האלימות) של החרדים שלא לפתוח את חניון ספרא בסופי השבוע (התמונה באדיבות גיא, נלקחה מהוושינגטון פוסט עד כמה שהצלחתי לברר, ומופיעה פה בוודאי בלי רשות, עד שיבואו להרביץ לי). למי שלא יודע במה מדובר, היתה הפגנה אלימה למדי שהסתיימה בפציעות של שוטרים רבים, כהתנגדות על כך שהעריה תפתח בחינם את החניון שמתחת לשער יפו כדי שלא ימשיך שם המצב האבסורדי של חניה על מדרכות ופקקים איומים. אני לא יכול לקבל התנגדות דבילית בלי הצעת אלטרנטיבות שאינן פונדמנטליסטיות-רגשיות וחסרות כל קשר למציאות (וגם ללא הצדקה הלכתית או משהו, חס וחלילה). אבל בעיר הזו כבר אי אפשר לצפות באמת להתנהגות בוגרת והגיונית. הקהל החרדי האנטי-ציוני מסרב להשמע לממשלת המינות ביום האחד, ומתנגד בכל כוחו להתנהגות ה"חילונית מדי" של הממשל היהודי ביום אחר. שיחליטו אולי?

ואז כמובן הגיע תורו של מצעד הגאווה. אני שמחתי לשמוע שהשנה לא עושים למצעד יותר מדי בעיות, ואם הוא היה בשישי ולא מחר, הייתי גם נוסע לצעוד בו.

Ynet מתח דתי בי-ם? "העיתוי למצעד הגאווה נפלא" – חדשות

במקום זה אריע לו מרחוק כדי לנסות לעבוד, ואשמח לרגע קט שיש סיכוי שברקת בכ"ז יחזור בו מחזרתו ויפתח את החניון למרות ההתקפלות לפני שבוע. במקביל התחילו דיבורים כתומים על הפגנות נוכחות בערים ערביות בישראל. בשנה שעברה שיפדו אותי כאן חברי באותו הנושא על שאני עושה איפה ואיפה ומתנגד לחופש הביטוי של אנשים שאני לא מסכים עם דעתם. אני אמרתי שאני מתנגד לניצול חופש הביטוי (שקיים רק בפוקס בישראל), כדי ליצור פרובוקציות, ויצאנו בלי הסכמות מיוחדות על מה נכון ולא נכון.

סינדרום ירושלים - מאיר לוינגראז איך לשגע את המשוגעים, בלי לפגוע בזכותם להתבטא? השנה יש לי רעיון חדש. לא לעצור את המצעדים הללו בעליון, גם לא לעשות הפגנה נגדית באותו הזמן והמקום, אלא לקחת את הצד של "הנדסה חברתית", ברוח ההאקרים שבכובעים הלבנים-עד-אפורים, ולהצטרף פשוט לשורות המפגינים הכתומים. המצעד יצא, אבל יהיה מוצף בכל כך הרבה "ירוקים" עד שיוטבע הקול ה"כתום". מה אתם אומרים? אם ננסה, נוכל לגייס שני לובשי טישרט ירוק על כל מפגין כתום ולהשתלט להם על המצעד מבפנים. נראה לי שווה לנסות… את הפרובוקציה הזו אני מתבל בציור השמן הנהדר של ידידי מאיר לווינגר, שנקרא, איך לא, "סינדרום ירושלים". אם יוצא לכם לבקר בסיאטל, שווה לראות את התמונה בגודלה האמיתי והמרשים מאוד, וגם את שאר האמנות שהאיש המוכשר והרגיש הזה יוצר.

לבסוף, כדי לתפור ביחד אמנות, שגעון ונימה חיובית, הציצו בכמה תמונות מקדימות מהפקה עתידית של טים ברטון לעליסה בארץ הפלאות (או שמא סיפור המשך לסיפור המקורי?). תודה לנורית על הלינק!

פלאי פלילים – שקרים קטנים שישלחו אותך מאחורי הסורגים

Sabbath Monkeys » האם אפשר להאשים שטחיות כמשהו פלילי? הוא פוסט של גיא מלפני שבוע ומשהו, הגעתי אליו קצת מאוחר אבל התגובה מספיק ארוכה כדי להקדיש לה פוסט.

עדכון 16.4 – יום אחרי: עזבו את הסיפור המקורי (אני מוחק אותו, אנחנו לא יודעים אם הוא אמיתי או אגדה אורבנית), הפוסט הזה ממילא מתייחס ללשון חוק העונשין לגבי אינוס.

הסיפור בקצרה – בליין השכיב כמה בחורות שהקסים בחנופות, וקצת כופף את האמת לגבי כנפי הטיס שלו. לא סחט כספים או הזיק, מלבד "לדפוק ולזרוק". אחת מהגולד-דיגריות הפתיות התעצבנה ולקחה את הענין למשטרה והאיש סיים את הענין עם רישום פלילי על "קבלת דבר במרמה" ועונש בהתאם.

רמאי מסוג נמוך? בוודאי. שקרן כמו 80% מדיירי פיק-אפ בארים? לצערי. תביעת פיצוי אזרחית? אולי בארצות הברית (וגם שם אני לא בטוח). אבל בארץ – חוק העונשין נגדו, לא פחות ולא יותר. הסיפור פשוט הזוי ואני גם הייתי שמח לראות לינק לאתר בתי המשפט או משהו, אבל מה שליזי הביאה בציטוט בכלל מדהים..

חוק העונשין – עבירות מין – אינוס: הבועל אישה […] בהסכמת האישה, שהושגה במירמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה.

חוק העונשין – עבירות מין – בעילה אסורה בהסכמה: הבועל אישה שמלאו לה 18 שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי דינו מאסר שלוש שנים.

מה שאומרת לשון החוק אם ככה (ועזבו רגע בצד את "קבלת דבר במרמה" כי כאן מדובר באונס) הוא אחד מהבאים:

  1. שאשה המחפשת זה יצור רפה שכל שעלול ליפול בדברי חלקות ולכן יש להגן עליו בחוק כמו על ילד קטן.
  2. שזכותה של האישה להשתמש במין כטובין בהימור בדרך להשגת (לדוגמא) בטחון כלכלי וחתונה, אבל פשע מצד הגבר לנצח נגדה בהימור הזה.
  3. שידול לתשלום על סקס הוא עבירה אבל מין הוא תשלום מקדמה מקובל בקנית פוליסה לחיי זוגיות מאושרים.
  4. אי עמידה בתאור על "תוית התכולה של המוצר" היא עבירה פלילית, גם כשמדובר באדם שמייפה בצורה מוגזמת את האמת.

(ואולי אופציות נוספות כיד הדמיון, הבנתם את הכיוון)

אני יכול לספר לכם על שכן שלי, איש בן 60+ בגיל הורי: מאז שהתגרש לפני שנה ומשהו, הוא מתלונן לי שהפך להיות רווק מבוקש ברשת, בכל מני אתרי היכרויות דוברי רוסית לבני הגיל השלישי. נמרחות עליו כל מני גרושות שמחפשות תומך, וכשהוא מגלה שזה האינטרס שלהן הוא בורח כמו מאש כי אין לו כסף וזה ממש לא האינטרס שלו. האם גם לו יש עילה לתבוע אם מסתבר שאישה שכבה איתו בשביל כסף שאין לו? בוודאי שלפי החוק האישה תוכל תמיד להגיד שהוא זה שעבד עליה בהבטחות, ולך תוכיח אחרי זה שאין להוריך עוד צאצאית (ביולוגית או מאומצת).

יש גבול לכל תעלול וסייג לכל אפליה מתקנת. ארגוני פמיניסטיות כל כך היו טובים תמיד בלצעוק בזמנים והמקומות הלא נכונים, ולהתעלם כשדבר כזה בוער לו בספר החוקים. גניבת זרע (בליווי תביעת מזונות) מותרת עדיין בארץ ואין כמעט הגנה לגבר, כל שקר קטן עכשיו יוכל להיות עילה למשפט פלילי… מה עם שקרים לבנים כמו "הייתי רק עם 4 נשים עד היום" או "הייתי כבר עם 80 נשים אבל את הכי סקסית" או כל דבר שירשים את הבחורה הנתונה (שלא נספור את כל הסרטים שבהן הגיבור משיג בחורה בטענה שמאז שהוא התאלמן הוא לא היה עם אף אחת 5 שנים, או לחלופין סתם "אני אוהב אותך" שלא ביושרה).

אצלי בבלוג היו כבר פעמיים ויכוחים לגבי עניין הchildfree, וגם חברים ייעצו לי לא פעם לשתוק בנושא, לצאת איזה חודשיים-שלושה ולראות איך ומה יהיה לפני שאני יוצא בהכרזות שמפרקות מערכת יחסים. לפי החוק הזה נראה שלא רק מערכת היחסים יכולה להתפרק אלא גם מסגרת חיי כאזרח חופשי… כשבחורה נותנת לך את גופה – אומר החוק – הרי שזה מחייב אותך ליושר ויושרה מלאים גם אם לא סיכנת את בריאותה בהדבקתה במחלות. ציון מקצוע שאינו שלך או הסתרת חוסר רצונך בילדים או חתונה, כמוהם כמו התחזות לרופא או שוטר אולי – אתה מציג למעשה שקר 1 שמגיע עליו עונש פלילי!

אם כך, מה על כל פעם שיימתח מישהו במצלמה נסתרת? הרי כל פעם שהמפיק מתח מישהו – הוא קיבל את תגובתו המופתעת כדי להכניס לסרט, והוא קיבל אותה במרמה! ומה כשהלוטו והטוטו מספרים לנו שאנחנו יכולים לזכות במליונים? גם זה, לפי כללי תוחלת סטאטיסטית, שקר שבעזרתו הם מקבלים במירמה כסף מכיסם של כמה מהעניים של המדינה.

אז לא, אני לא מקבל שבחורה ששוכבת עם גבר לפני החתונה שכ"כ חשובה לה תרגיש מרומה כל כך שמגיע לבחור כלא או עבודות שירות או אפילו קנס. הרי הסקס שהיא "נתנה" תמורת אותה המרמה הוא מרמה בפני עצמו – הוא לא ניתן חינם אלא בציפיה לחתונה והבטחות – ובזה היא מודה מעצם זה שהתאכזבה מספיק כדי ללכת עם זה למשטרה (ולא לתביעה אזרחית למשל, שגם זה די נבזי ומגעיל).

אם מישהיא מאמינה שעל המקרה הזה מגיע למישהוא להכנס לכלא או לעשות עבודות שרות, מספיק בשביל ללכת למשטרה ולעשות ברדק מהענין, ספרו לי, כדי שאדע לא לצאת איתכן או עם חברותיכן. לא בגלל שאני משקר, אלא בגלל שזו בעיני עמדה מטרידה שזורקת יותר מדי אחריות על הסביבה ולא לוקחת כמעט כלום על עצמה.


1 הרי כל הגברים רוצים להתחתן מחר וללדת מחרותיים בדיוק כמו הנשים. נכון? חוסר הרחם הוא סיפור משני…

דוקטור? שו?

לפני כמה זמן זרקתי משפט בבלוג, וחץ נבעת מהרעיון שהעליתי שדייויד טנאנט יכול לשחק את ג'יימס בונד, ואני מרגיש חובה להסביר לקהל הקוראת שלי מי הוא ואיזה דוקטור הוא.

טנאנט הוא שחקן מוכשר, גבוה וחתיך בן 37 שמזכיר טיפה את מראה הילדון של האמונד מטופ-גיר.הדוקטור העשירי ומרתה - טנאנט ואג'ימן הוא משחק ברויאל שייקספיר קומפני, בעבר הופיע גם ברויאל נאשיונאל ת'יאטר ובכמה סרטים ותוכניות טלוויזיה. הוא ממוצא סקוטי עם מבטא כבד וחביב, והתפרסם דווקא בגלל כמה תפקיד "הדוקטור" בסדרה הבריטית "Doctor who". על הסדרה הזו כתבו כבר הרים, וויקיפדיה נתנה לה "פורטל" משלה. בשם הסדרה נתקלתי לראשונה בביוגראפיה של דאגלס אדמס, שכתב לה גם כמה פרקים, ומהמעט שיצא לי לראות בעבר ביטלתי אותה כתוכנית ילדים קצת אינפנטילית, מעין מדע-בדיוני-חינוכי זול לבני 8-12 כדי לעודד אותם להתענין במדע, אבל חברים שכנעו אותי לצפות בכ"ז בגלגול האחרון החדש של הסדרה, ולאורך חצי השנה האחרון הפכתי למעריץ שרוף ואני לא המשוגע היחיד בארץ 🙂

"הדוקטור" התחילה באמת לפני 45 שנה (לא טעות!) כסדרה חינוכית של הBBC, ועם הזמן הפכה לדרמת נוער ולסדרת קאלט. אחרי 26 שנים של ריצה רצופה נפל הרייטינג בסוף שנות השמונים, כשל נסיון התנעה אחד ב1996, אבל ההתנעה החדשה ב2005 הצליחה מאוד. החזרה למסך היתה אולי בעקבות לחץ קהל לחזור לנאיביות של מלחמה בכוחות רשע "פשוטים ומובנים" כקונטרה למחלוקת ההשתתפות במלחמת עירק. אולי גם בעידוד סקר אנשי התעשייה שבחר אותה בשנת 2000 במקום השלישי והמפתיע ברשימת הסדרות הבריטיות הטובות בכל הזמנים (שמתם לב כמה הבריטים אוהבים קומדיות?).הדוקטור התשיעי ורוז - אקסלסטון ופייפר שיפור בתקציב, טכנולוגיות CG ובעיקר כותבים מצוינים תחת שרביטו של סר ראסל ט. דייויס ועלילות משופרות הביאו את הסדרה לרמה שהיא יכולה להתחרות בהפקות מודרניות (ובעיקר סדרות אמריקניות), מכוונת גם לגילאים יותר מבוגרים, נותנת עומק לדמויות שעד כה היו טיפה שטוחות, וזה כולל קונפליקטים רגשיים יותר משכנעים במקום פאתוס פשוט, הומור יותר מבוגר, מסרים פוליטיים של חופש, פלורליזם, הומניזם ואפילו אתאיזם(!) ובצורה מיותרת אבל לפחות קצת מתוחכמת עדיין דבקים בחלק מהאויבים האיקוניים ומגוכחים-לעיתים של סדרות העבר כמו הדאלקים (מוטאנטים גזעניים עם תסביך נחיתות/עליונות בתוך טאנקים אישיים עם מטרות השמדה פאשיסטיות וחסרות פשרה), הסייברמן (רובוטים מפחידים עם תסביך עליונות ומטרות השמדה או סיפוח פאשיסטיות וחסרות פשרה ואולי ההשראה ל"בורג" של סטאר טרק TNG) ועוד כמה (עליהם לא אפרט ואספיילר אבל רק אציין שיש לרובם תסביך עליונות פאשיסטי ויצר השמדה חסר פשרות). לשמחת כולם הדמויות האלו שומרו/שודרגו במידה כדי להשתלב בסגנון הסדרה החדש ולא ליצור דיסונאנס של פער מוזר מדי מול תדמיתן הנאיבית-שטחית משהו בסדרות הישנות. אני אישית מעדיף את הפרקים שלא נוגעים לדאלקים, מאסטר וסייברמנים, הם תופסים שליש מפרקי הסדרה כמעט, שזה מציק אבל לא מעיק. אני מניח שפשוט צריך טיפה מסורת?

בויקיפדיה תוכלו למצוא עוד על הרקע של דמות הדוקטור, למרות שנשמר תמיד הרבה בערפל. הדוקטור הוא שריד אחרון לגזע "אדוני הזמן" החייזרי בעלי שני לבבות ויכולת פניקסית להתגלגל מחדש במקום למות. למרות זאת הוא נראה כאדם, מתנהג כבן 30 ולא 900, מתאהב וכואב, מתעצבן וחומל, ובעיקר לא אוהב לדבר על עברו. איפשהוא בין 1996 ובין 2005 אומרים לנו שהתרחשו "מלחמות הזמן" הנוראות שבסופן הושמדו כל אדוני הזמן והדאלקים, ונרמז גם כי השמדת העמים הכפולה היתה באשמת הדוקטור עצמו אבל את זה עוד לא הבהירו. למרות זאת הדאלקים חוזרים להעיק מדי פעם, הדוקטור משמיד אותם שוד עד האחרון שבהם, והופ מופיעים עוד. האם יופיעו עוד אדוני זמן או שכולם מתו? ומה עם נכדתו של הדוקטור מהעונה הראשונה? כנראה שהדאלקים הם בכל זאת גזע נעלה על אדוני הזמן כי מהם כבר לא שומעים פיפס. משחקים כאן עם דמות גיבור טראגי עם עבר עצוב, אבל לרוב מלא תקווה ורצון טוב, וגם אקסלסטון וטנאנט (שני "גילגולים" של הדוקטור בסדרה הנוכחית) מצליחים להעביר את זה בצורה מעניינת אבל די שונה.

אז איזה דוקטור אתם אוהבים יותר? כיון שבאופן מכוון ניתנת יד חופשית לכל אחד מהשחקנים לפרש לעצמו את הדמות, הדוקטורים לא רק שונים מאוד במראה, הם גם שונים באופי, ולכל אחד מוקדש ערך ויקיפדיה שמנתח את האופי האישי שלו. רוב האנשים שיוצא להם להתקל בסדרה החדשה מעדיפים את טנאנט (אקא הדוקטור העשירי), אבל אני מאוד חיבבתי את הדוקטור התשיעי, אקסלסטון, שפרש מיד אחרי עונה אחת (וחבל), הוא היה יותר משעשע, למרות שלפעמים ליצני וילדותי, אבל יודע להזכיר לנו שהוא כבר בן כמעט אלף שנה וכבר ראה הרבה דברים כואבים. טננט לעומתו מתחיל את העונה שלו קצת חצוי ביחסו לרוז, שהרי הוא חצי מאוהב בה אבל מפחד שיקרה לה משהו במסעותיה איתו, והאופי שלו לשארית העונה נשאר קצת מכונס, דכדוכי, רציני לעיתים, ואפילו ציני ומריר עד כמה שהבמאי מרשה. זה לא שהוא לא צוחק ועליז יותר, אבל זה נראה כאילו זה קורה לו לעיתים הרבה יותר רחוקות, או כשהוא ממש מתאמץ – זה מוזר כי זו לא דמות שמזכירה כמעט בכלל דוקטורים קודמים ולבטח איננה תואמת את אופיו האישי של טננט, לא יודע מאיפה זה בא, אולי מדמותו של מאלדר מתיקים באפלה? זו לא דמות גרועה, אבל היא מרחיקה אותך כשאתה מתחיל ליצור אמפתיה, ומקרבת ברגע שאתה כמעט מתייאש לחקות שהאופטימיות תחזור. מסתורי ומטלטל ויכול להיות גם מעמיס רגשית (שזה טוב בדרמות, אבל כאן זה מד"ב לנוער ומבוגרים צעירים…), ולכן אני מתגעגע בכל זאת לאקסלסטון. מה קורה אותו מאז? נראה שאחרי כמה הצלחות קולנועיות הוא החליט שהוא מנסה את מזלו בהוליווד, התארח מאז בכמה פרקים של "גיבורים", נתן קמאו חמוד בתוכנית של שרה סילברמן בתור לוחם חללי בשם Doctor Laser Rage ושיחק בכמה סרטים שיצאו בשנה הבאה. נתגעגע אליו.

במאמצים להפוך את הדוקטור למושך גם לקהל המבוגר, הדוקטור גם מתאהב. בסדרות העבר היו מתלווים למסעותיו אנשים בני זמנינו כמו מדענים ובלשי משטרה, אבל בסדרה הנוכחית המלוות הן חתיכות צעירות מדור Y והמתח המיני/רומנטי בהחלט בשימוש ברור בסדרה. הקהל הותיק התרעם קצת, אבל העובדות בשטח מוכיחות שיצא מוצלח והרייטינג בהתאם. במקביל יצר דייויס גם משהו לדור המעריצים ה"מבוגרים" יותר, ספין-עוף בשם טורצ'ווד, משהו בין גברים בשחור ותיקים באפלה מעורבבים עם קריצות ל"הכי גאים שיש" (הסדרה שהביאה את דייויס לזרקורים) ועונות "באפי" האפלות של זיונים פרועים עם ספייק (ובמקרה או שלא, אפילו ג'ון מארסטרס קופץ לבקר בתור מניאק דו מיני עם מכונת זמן ואינטרסים מנוגדים). העלילות לא יותר מעניינות בעיני, הדמויות לא יותר עמוקות, אבל יש הרבה סקס אז זה "למבוגרים". לא יודע אם זה יחזיק מים ואם תהיה עונה שלישית. בואו נגיד שאני לא אתפלא אם לא תהיה.

לפני כחודש, בעת מעמד הזכיה בפרס הבאפטה השנתי, הודיע טנאנט שישחק רק בעוד עונה אחת (שאפילו לא ברור אם תהיה עונה או רק שלושה-ארבעה ספיישלים), הבנות התעלפו מגודל האכזבה וחרושת השמועות התחילה לגבי זהותו של הדוקטור הבא. שיא המתח חל כאשר יצא הקדימון לספיישל חג המולד באמצע נובמבר, שם פוגש הדוקטור של טנאנט עוד "דוקטור" אחר. קרה כמה פעמים בסדרה שהדוקטור פוגש גילגול אחר של עצמו בגלל ביקור לא זהיר באותו זמן ומקום, אבל האם זה חקיין או באמת הדוקטור הבא (והמלווה עתידית החדשה שלו)? לפי ויקיפדיה מדובר בחקיין, אבל הביביסי תחמנים וקראו לפרק "הדוקטור הבא" וישאירו את קהל הצופים הבריטי במתח עד לפריים טיים המטורף של ערב קריסטמס ב6 בערב, ומורידי הביטורנט אני מניח שעתיים אחרי… אני חושב שהרבה ארוחות חג באיים הבריטיים יתחילו השנה מאוחר מהרגיל 🙂

כמות המידע מאת מעריצים ברשת על יקום הדוקטור היא מכובדת, חוצה את האטלנטי גם לארה"ב, מתחרה רק בזאת של סטאר טרק, ואני לא בטוח שלא עוברת את כמות ההקדשה של מעריצי מלחמת הכוכבים. כוכבי התוכנית מתקבלים בזרועות פתוחות גם על ידי קהל מבוגר שגדל על הסדרה בילדות, וטנאנט שיודע להיות ג'וקר לא קטן, שמח תמיד לרדת על עצמו ועל התפקיד בקטעי פארודיה חביבים. ביוטיוב אפשר למצוא בין שירבולי המעריצים הרבים אפילו שרבול דוקטור+טופ-גיר של מעריצים מבין עובדי הביביסי. ההומור והנוסטלגיה משחקים כאן יד ביד לבדל את הקהל הזה מהאחרים, ולמרות העובדה שמדובר בסדרה ש(בעברה) היא קצת "גבי ודבי" של הביביסי לנוער עם חורי עלילה ומשחק שלפעמים מתדרדר בין חפיף לגרוע (לשמחתי לא בעונות האחרונות), יש משהו שובה לב בסיפור המורכב והשזור בנאמנות לאורך 26 עונות ישנות ועוד ארבע חדשות. זה גורם לדברים נחמדים כמו השילוב חסר העוררין של פאדיחות מהווי התוכנית בעלילה: הדוקטור יכול לעבור גלגול לגוף חדש (כי צריך להחליף שחקנים), חללית הטארדיס יכולה להחליף צורות כדי להשתלב בסביבה אבל היא "נתקעה" בצורת תא טלפון-חירום משטרתי משנות השישים בגלל תקלה (כי לביביסי לא היה תקציב לבנות לה צורות אחרות), כל מנעול נפרץ וכל מכונה מסובכת מתקנים בקלי קלות עם מברג גלי הקול, אבל לתיקון מנועי ספינות חלל, מכונות זמן ונטרול נשקי-על או רובוטים מרושעים במיוחד – לעולם יהיה היפוך קוטביות זרם הנויטרונים הפתרון לבעיות השעה (כי השחקן שכח את השורות שלו, בעיה שנדמה שקרתה לא מעט גם בסטאר-טרק) ועוד כהנה פתיתי תרבות. על רקע מסורת פתרונות "אלגנטיים" כאלו במד"ב הבריטי אפשר להבין איך דאגלס אדמס פתר בקריצה את בעיות התרגום בעולם "המדריך" עם דג בבל המפורסם, אולי זה היה פשוט הומאז' קטן? 🙂

קוריוז נוסף וראוי לציון: לנעימת הנושא של התוכנית יש מעריצים משלה. היא הולחנה ובוצעה לראשונה ב1963 וכמעט ולא השתנתה מאז, ונשארה רלוונטית! המדהים הוא שכשמקשיבים לה באוזניים מודרניות קולטים שמדובר ממש בקטע דאנס שהקדים את זמנו בשלושים שנה. דליה דרבישייר עיבדה והקליטה את הלחן של רון גריינר עם משחקים ידניים יצירתיים במחוללי גלים ופילטרים אנלוגיים (כן, אנחנו מדברים על שנתיים לפני שהסינתסייזרים הראשונים של Moog יצאו לשוק!) אבל למרות שהיצירה הסופית אולי יותר שלה מאשר של גריינר, תקני הביביסי לגבי תוצרים של אנשי הרדיופוניק וורקשופ שמרו את זכויות הלחן על שמו ורק אחרי מותה זכתה להכרה הראויה. מאז בישלו ועיבדו אותה מאות מעריצים אנונימיים, אבל גם הKLF, אורביטל, פינק פלויד ואחרים.

לרקע נוסף, כמו על החללית המוזרה שלו (שמתנהגת כיצור חי ולפעמים נרמז שהיא חולקת את נישמתו של הדוקטור כדי לפעול), גשו לויקיפדיה. יש אפילו הרבה ערכים בעברית. לפי מה שקראתי התוכנית משודרת ביס, ובמקביל כמובן מוצגת גם בטורנט טראקר הקרוב לבתיכם… קריסטמס שמח, דוקטור יקר!

על זכות הדיבור והבעת הדעות בישראל (בהמשך ל"חיות אדם")

כתבתי היום בבוקר פוסט על מה שנתפס אצלי כהתפוררות מוסרית וחינוכית ועשיתי שם ערבוב קל. כמובן שהידיעה על גבירזל ובג"ץ תפסה מיד את התגובות שהגיעו ברובן ממסרים פרטיים (יש לי חבר או שניים שמעדיפים משום מה לא לענות לי בבלוג, למרות שאני מרגיש שאני מתנסח יותר בבהירות בכתב) והדיון הפך לשאלת זכויות הבעת דעות ולא על ענין חינוך לאדיבות, פלורליזם ויחס הדדי בחברה.

למי שמנותק מהחדשות כמוני: גבירזל וחברים סיכמו אחרי הרבה דיונים בבג"צ כי בעוד שבועיים תאופשר להם צעדה דרך אום אל פאחם, הידועה בתור מרכז הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל – זה שלא מכיר בזכות הריבונות של מדינת ישראל, מה שגרם לכיכוב העיר בארועי אוקטובר 2000.
לפי גבירזל המטרה להניף שם את דגל המדינה, וגם לעשות שם סיור לבדוק את חוקיות הבניה במקום, "כמו שעושים ארגוני השמאל בהתנחלויות".

כיון שלענין זכות הדיבור והבעת הדיעות מגיע פוסט נפרד, אז אני פותח אותו מהר כאן לפני שזה מטביע את הדיון השני, שאני רוצה שיתמקד בחינוך ומוסר.

אז זו נקודת ההתחלה: שחר שאל אותי מה הייתי מחליט במקום בג"ץ. תשובתי תואמת פוסט של גורביץ מלפני כמה חודשים (שנדמה לי שיתפתי בגוגל רידר) בג"ץ נתן את התשובה הנכונה ברמת החוק היבש: יש להם זכות להביע את דעתם איפה שירצו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל במקומות ציבוריים ובלי להפר חוקים אחרים. הבעיה היא שבכך הפך בג"ץ את החלטת המשטרה כי למרות הלגיטימיות, ההפגנה מסוכנת מדי. האם בג"ץ טוען שהחלטת המשטרה היתה פוליטית ולא מקצועית? או שאולי החלטת המשטרה היתה נכונה ובג"ץ הופך אותה מסיבות פוליטיות? האופציה הראשונה מביכה, והשניה מביישת עוד יותר.

השאלה היא מהם הנימוקים שפורטו בהחלטה, כי הם ישפיעו על המשך התגלגלות הסיפור, והשימוש בפסק הדין הזה בטיעונים בשנים הבאות. את הנימוקים לא הצלחתי למצוא באתר הרשות השופטת, ולמעשה גם את ההחלטה מהיום עוד לא פרסמו שם, הכי טוב שאפשר היה למצוא היתה ההחלטה הקודמת בתיק. חבל שזה לא יותר מעודכן.

ולפני שאמשיך, חשוב לי לציין בפעם האלף שאני לא משפטן כמובן (למרות שלשם שינוי, כאן אולי הייתי רוצה יותר רקע כדי לענות בצורה טובה).

לגוף הענין: ברור שיש כאן פוטנציאל פיצוץ עצום, עקב המיקום וסוג האוכלוסיה שגרה בו, ההסטוריה שלה ושל המפגינים/צועדים. בטיעונים מול בג"ץ העלו החיותעותרים את מצעד הגאווה הירושלמי כטיעון שוב ושוב – אם שמרתם שם על המפגינים אתם חייבים לשמור עלינו.

ברור שבין השורות (והם לא מסתירים את זה), הרעיון הוא ליצור כאן תקדים, שאם תפסל ההפגנה הזו, תהיה זו מנוף לבטל את מצעד הגאווה בעוד חודשים ספורים. כאן אני מקווה שבנימוקי פסק הדין יופיעו עשרות ההבדלים בין שתי ההפגנות ולמה ההחלטה כאן חייבת להיות ביד המשטרה ולא החוק היבש. מצד אחד אני אומר לא נורא – הרי בג"ץ למעשה לא נתן להם כאן את התקדים שהם רצו כנשק נגד מצעד הגאווה, ולכן הם לא יוכלו לעשות פיפס כשיגיע זמן המצעד הירושלמי הבא (שעכשיו יזכה גם בגיבוי מועצת העיר אני מאמין). זו אכן שמירה על חופש הביטוי, שאינה מעוגנת בחוק יסוד במדינתינו, אלא רק בפסקי בג"ץ ובראשם בג"ץ קול העם. אם אין חוק חופש ביטוי (אגב, תקנו אותי אם טעיתי) כמו בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אז לפחות תקדים בג"ץ כזה מקדם את הזרם הפלורליסטי/ליבראלי, ומעודד אותי לקוות שיום אחד יהפוך לחוק בכל זאת. בינתיים נראה שדעת השופטים ברוב הפסיקות היא שחופש הביטוי הוא ערך בסיסי במשפט הישראלי, מלבד כשיש התנגשות באינטרסים בטחוניים.

בניגוד להעדרה של זכות ביטוי מפורשת בחוק, דווקא קיימים סעיפים בחוקים אחרים שמתנגשים בה, ובראשם סעיף חוק העונשין "פגיעה ברגשות הדת" הידוע לשמצה, נגדו כתב השופט אור "הטלת מיגבלה על התנהגותו של אחד, בשל העובדה שעצם התנהגותו זו סותרת את ערכיו של האחר, ולכן פוגעת ברגשותיו של האחר, אינה מתיישבת עם תפיסות היסוד של מדינה דמוקרטית" בפס"ד משפט סוסצקין (תודה לקלינגר על מראה המקום והציטוט). על ההיסטוריה של סעיף העונשין הזה אפשר לקרוא גם בכתבה הזו. מעניין שאף אחד לא עתר לציין שהנפת דגל ישראל במשולש זו פגיעה ברגשות הדת! הרי להזכיר למוסלמי שהוא תחת שלטון שאינו מבוסס שריעה, כמוה כלהטיח בפניו שאיננו מקיים את ציווי הג'יהאד כראוי ובכך להעמיד בסימן שאלה את אדיקותו. יש קייס? אני מקווה שאף אחד לא יחשוב לנצל את הרעיון הבזוי הזה ברצינות, כי אני לא חושב שהסעיף הזה בכלל ראוי שישאר בספר החוקים שלנו.

כי הרי ברור שהחלטת הבג"ץ היא לתת לגזענים לעשות הצגת כוח במרכז אוכלוסיה שאותו הם מבקשים לדכא, ולו רק בהנפת דגל ישראל במרכז אוכלוסיה שמעדיפה להיות מסופחת לפלאסטין בדקה שתקום. זה חבל, אבל זה המחיר של זכות הבעת הדעות. בפרפראזה על וולטיר: אני נגעל מהדעות החשוכות שלהם, אבל חובתי כאדם בכלל וישראלי יהודי בפרט לתת לכם להביע אותה.

כמובן מגעילה כאן הגזענות. כמובן מגעילה כאן הבחירה המתריסה של מקום ההפגנה, והיות כל המהלך פרובוקציה כדי לנצל את בג"ץ לעשות רעש תקשורתי ופוליטי. אבל בעיני הכי ציני כאן הוא השימוש וההשוואה לשמירה על זכויות של מצעד הגאווה – איך צעדה שכולה הפגנת עליונות על אזרחים סוג ג' (דה פקטו ודה-יורה) בתוך מגרשם הפרטי, יכולה להיות מושווה לבקשת אזרחים סוג ב' לקבל שוויון זכויות ע"י הפגנה בעיר הבירה של מדינה הקוראת לעצמה דמוקראטית ומונעת מהם זכויות. להזכירכם מארגני המצעד האחרון לא ביקשו לעשות אותו בלב שכונות חרדיות וגם הסכימו ללבוש צנוע ושלטים רגועים, ובכל זאת המשטרה הכריחה אותם לצמצם את הצעדה לכדי אספה נייחת בלבד בקמפוס האוניברסיטה. אפילו עד הכנסת הם לא היו אמורים לטייל, מרחק כמה מאות מטרים משם, הסיבה האמיתית לקיום האסיפה בירושלים ולא באף עיר אחרת. האחת הפגנת אנטי אלימות ותמיכה בדמוקרטיה וזכויות וקידמה, והשניה הפגנה של ארגון שפעל באלימות להפוך את ישראל לפחות דמוקראטית נגד אוכלוסיה שחלקה פעל באלימות כי אינו מכיר בה כלל, ולפי חוקי דתו, גם דמוקרטיה זה לא בדיוק רעיון טוב.

וכאן הענין: השיקול הוא של המשטרה לתת אישור והגנה להפגנה. גבירזל מצטטים בג"ץ קודם שהגדיר למפקד המחוז קריטריונים לבחור לפסול הפגנה: "נקודת המוצא העקרונית היא, כי מוכרת זכותו של היחיד להשתתף בהפגנה או בתהלוכה. המאיים על הפעלתה של זכות זו, והמפריע בכוח להגשמתה, פועל שלא כדין…על-כן חייבת המשטרה לנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, כדי למנוע את האיומים וכדי להגן על המשתתפים בהפגנה מפניהם". והסייג? "היעדר כוח משטרה מספיק, היעדר ציוד ומיומנות או היעדר יכולת לשליטה אפקטיבית עקב התנאים הפיזיים בשטח. במצב כזה, עשויה להיות הצדקה לאיסור על התהלוכה או ההפגנה" אבל "נדרשות ראיות קונקרטיות כדי לבסס את הקביעה כי מדובר, אמנם, ב'ודאות קרובה לפגיעה ממשית'. לעניין זה, אין די בהערכות או בספקולציות". השופטים סיכמו: "יש לנקוט את האמצעי אשר יש בכוחו לשמור על הסדר הציבורי תוך הפגיעה המזערית ביותר בחופש ההפגנה…האיסור על ההפגנה או התהלוכה צריך שיהא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו נוכח פני הסכנה הצפויה".

אני מסכים, יופי של ניסוח, והחלטת בית המשפט היתה צריכה להיות פחות או יותר כזו: "כמובן שהחוק מתיר לכם להפגין, אבל ההחלטה הסופית היא של מפקד המחוז בהתאם לקריטריונים שממילא קבועים בחוק. עברנו על נימוקי המשטרה ואין בהם הטיה פוליטית, המומחים החליטו שיש סכנה בטחונית, אז יש לקבל את דעת המשטרה." נקודה. אם בית המשפט הופך החלטה מקצועית של המשטרה, יש כאן מראית עין של החלטה פוליטית בלתי ראויה לרשות השופטת. לכן אני רוצה לראות מהם הנימוקים של הפסיקה.

האם נכון היה לבית המשפט להכריח את המשטרה לפעול נגד שיקול דעתו של מפקד המחוז, במיוחד לאור ההיסטוריה של אוקטובר 2000? האם הצעד הזה כולל שיקולי דעת קהל או מראית עין שלא אמורים להיות חלק משיקולי מערכת המשפט? צדק (זכות הביטוי) צריך להראות, זה נכון, אבל במחיר ביטול סמכות החלטת המשטרה ואישור של גירוי ברור וממוקד של תגובה אלימה עד פגיעה בחיי אדם ושוטרים?

אני מקווה שאנשי אום אל פאחם יעשו את הדבר הכי לא צפוי – לא התנגדות אלימה ואפילו לא הפגנה רועשת מנגד כמו שהציע יוסי גורביץ. מטרת הצעדה הזו אינו הפגנה נגד אום אל פאחם אלא נגד השמאל, הליבראלים, הפלורליזם ומצעד הגאווה. זה לא צריך להזיז לאנשי אום אל פאחם במילימטר, ולכן לדעתי הדבר הכי נכון להם לעשות, הוא כלום. פשוט ללכת לעבודה או לבית הספר כרגיל באותו היום, לשבת במסעדות וללכת לקניות, להתנהג כמו כל יום רגיל. פשוט להתעלם. רוע חי מלעורר כעס באחרים. רוע שמתעלמים ממנו פשוט יעלם לבד כי הוא מבזבז אנרגיה, כסף ואמינות איום על קהל שלא אוכל את הטנטרום שלו. פשוט תנו לשנאה של הגבירזלים לאכול את בריאות גופם מבפנים ע"י שלא תספקו להם את התגובה שהם רוצים.

הלוואי.

——-
עדכונצ'יק: עברו כמה שעות, בינתים גיליתי פוסט תגובה של נמרוד אבישר לגורביץ, ונראה שהגעתי למסקנות יותר קרובות לשלו, למרות שבשיקולים טיפה שונים. אתם מוזמנים לקפוץ לקרוא גם אותו, כי אחרי שקראתי את עצמי מחדש אני חושב שאצלו הרעיונות מנוסחים יותר ברור 🙂

המשך הרפתקאותי הבירוקרטיות (בערך): הפעם – משרד המשפטים שם קצוץ על הפרטיות שלכם וכך גם "דאן אנד ברדסטריט"

לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג'ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.

אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ'ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.

מה לא בסדר בזה?

  • הכתובת הפרטית שלי שהם מפרסמים, איננה כתובת העסק שלי כפי שרשומה ברשות המיסים, היא גם איננה הכתובת שרשומה במשרד הפנים.
  • בעזרת מספר הזהות שלי אפשר לבצע כל מיני פשעי "גניבת זהות" כמו לבצע בשמי פעולות בנק או ביטוח או בשאר מקומות, לך תדע כמה נותני שירות לא מבקשים זיהוי מעבר למספר הזהות בימינו. זה לא אמור להיות כ"כ קל, אבל לצערנו זה כן, ודנסגייד מתעלמים מזה בלי להניד עפעף.

(האמת היא שאין לי אפילו הרבה מה לכעוס בימינו על D&B כאשר דיסק מעודכן חדש של מרשם התושבים מוצא את מקומו כל כמה חודשים ברשת. אני מכיר כמה אנשים שיש להם את העותק שלו בבית, ככה בשביל הנוחות של למצוא אנשים… בשבילי יש כאן איזה גבול חוקי תחתון ואני לא מעיז להחזיק עותק שלו, אבל הפואנטה שהוא מאוד זמין. אם רק הייתי רוצה להשתמש בו או לעשות מחקר "גנאולוגי וגניקולוגי" על כל אזרח רשום במדינה.)

אבל עדיין, מדובר על זה שכתובתי הפרטית ומספר הת.ז. מפורסמים בצמוד לשמי בצורה שעכשיו שמורה בגוגל קאש. כעסתי, חיפשתי את פרטי ההתקשרות (נחשו מה, האתר קצת שבור בפיירפוקס) וכתבתי להם מכתב זועם על כך שאינם מנסים לבנות איזו שהיא שכבת הגנה בסיסית נגד קצירת המידע הנ"ל, אבל קיבלתי תשובה קרה, משפטית ומזלזלת (לדעתי) מרכזת פניות הציבור שלהם, לירון מאור-לוי ((שלצערי לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלה, אחרת הייתי מפרסם אותו פה)):

תלונתך שבסימוכין הועברה אלי לצורך טיפול והריני להשיב כדלקמן:
הצגת מידע עסקי על חברות ועסקים הינה צורך משקי חשוב ביותר ומטרתו בין היתר לאפשר לעסקים וליחידים לבצע עסקים בבטחה. לאור חשיבות זו הכיר המחוקק בצורך זה, אפשר איסוף ומסירת מידע על חברות ועסקים ואף התיר זאת באופן מוסדר במסגרת חוק נתוני אשראי.
פעולותיה ומאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט מוסדרים על פי חוק ומאפשרים לה לאסוף, לנהל ולמסור מידע אודות עוסקים וחברות. חברתנו מחזיקה לשם כך ברישיון אשר הונפק לה ממשרד המשפטים. למותר לציין, כי דן אנד ברדסטריט אינה נדרשת לקבל את הסכמתם של העוסקים והחברות כדי לאסוף או לספק מידע אודותם.

אנו תיקווה כי הינכם מבינים את הצורך ואת העובדה כי אנו פועלים במסגרת החוק ולא נוכל להיענות לדרישתך בדבר מחיקת פרטי המידע המצויים בידנו על העסק אשר ברשותך.

למרות האמור, במידה והמידע אותו אנו מספקים הינו שגוי או אינו מעודכן נשמח לקבל את הערותיך על מנת שנוכל להציגו באופן המדויק ביותר.

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.

בכבוד רב,
לירון מאור לוי
רכזת פניות הציבור
דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ
טלפון: 03-7331530
פקס: 03-7330340
:E-mail maorl@dbisrael.co.il

השארתי לה הודעה טלפונית והיא חזרה אלי אחרי כשעה וחצי או שעתיים. המכתב הוכתב ע"י סמנכ"ל המידע של D&B בשם משה ברדוגו ((שבאופן מפתיע לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלו במאגר! חבל, הייתי מפרסם גם אותו, לפחות כדי שלא תתבלבלו בטעות עם משה ברדוגו השני, שיושב עכשיו בכלא על רצח)). מסתבר שהחברה אינה עוברת על שום חוק, המאגר הוא באחריות ורשיון משרד המשפטים, רשם החברות, ואין איך לבקש הסרה מהאתר. אני חוזר שנית – אין איך לבקש להסיר או להסתיר פרטים. אלא אם אתה חברה. הפרטים של חברה בע"מ עולים כסף ולא נגלים לגוגל. הפרטים האישיים של עוסקים מורשים הם יותר אישיים אבל פחות ריווחיים, אז הם גלויים לכל דורש.

הגב' מאור-לוי היתה מאוד אדיבה איתי בטלפון, למרות שאני קצת איבדתי את קור רוחי בהתווכחי איתה. מסתבר שאני גם לא הראשון שפונה. הטענות החוזרות והנשנות שלה שכל המידע מופיע גם באתרים ממשלתיים שגויות. באתר שע"ם אפשר למצוא את חלק מהמידע על חברה או ע"מ אם יש לך את מספר הזהות שלי מראש, אבל לא יתנו לך את הרשימה המלאה או את מספר הזהות שלי לפי שמי, וגם אז זה מוגבל למספר מצומצם של מספרי ע"מ בכל בקשה ומעבר מוצלח של מבחן קאפצ'ה. גם באתר רשם החברות אי אפשר להוציא מידע מלא של עוסקים מורשים, רק מספרי ח.פ. של חברות, ורק לאחר חיפוש עם בקשת POST, כלומר שוב, לא כתובת GET קבועה וגלויה למנועי חיפוש.

נתתי לה את ההנאה מהספק, ניסיתי לפנות היום מספר פעמים אל רשם החברות טלפונית, אבל המערכת האוטומטית תמיד מפנה אותי את מערכת תאים קוליים ותמיד אני מקבל את ההודעה המדהימה כל כך של "הופנית לתא הקולי של מנוי XXXX, לצערינו אין למנוי תא קולי במערכת. שלום! (ניתוק)". אין עם מי לדבר אם לא ניגשים אישית. כרגיל.

התקשרתי למחלק עבירות מחשב במשטרה, כדי להתייעץ מה אפשר לעשות. השוטר האדיב בצד שני הסכים איתי לחלוטין שמדובר בפוטנציאל לגניבות זהות מבהיל למדי אבל אמר שאם המאגר שבידיהם חוקי וההצגה שלו חוקית אז אין לו מה לעשות, ובוודאי לא למחלקה שלו. גם אם מדובר בפעילות מונעת גניבות זהות, הדבר יטופל ע"י מפלג ההונאות הכללי ולא מחלקת עבירות מחשב. ככלל המלצתו היתה שהדרך היחידה המוצלחת לפעולה בנידון תהיה פניה לעיתונות, אבל את זה העדפתי שלא לעשות כדי לא למשוך יתר תשומת לב לעצמי ומספר הזהות שלי. שלחתי בטוויטר פניה נרגשת לכל אנשי התקשורת שמנויים על הטוויטים שלי ((כלכליסט, נענע, עידוק ולא יודע מי עוד)) מי מעוניין בסיפור על גניבות זהות וזכיתי ל0 תגובות. זה אכן מפחיד רק אותי?

עם המידע ה"מרענן" הזה פניתי חזרה אל הנהלת D&B. הסברתי להם שחבל לי שהם מחזירים לי תשובה משפטית קרה במקום להיות קצת יותר מודאגים לפרטיות שלי ושל כל העוסקים המורשים בישראל. הוספתי שהמשמעות של פרסום המידע היא נזק תדמיתי להם ונזק פוטנציאלי אישי שלי גדול פי כמה, אבל אם לא תהיה ברירה אהפוך את זה לענין ציבורי. על זה כבר קיבלתי תגובה ממשרדי עורכדין החברה. ענה לי עו"ד ניב סבר ((גם כן אין לי ת.ז. לצערי)) מחברת עו"ד מ. פירון מאבא הילל סילבר 16 ברמת גן. הוא הקליד מכתב יפה, הדפיס אותו, חתם עליו, סרק אותו ונתן לעו"ד שירי לינד ((שוב אין לי ת.ז. לצערי)) לשלוח לי PDF של הסריקה במייל (אז אני לא יכול אפילו לחתוך ממנו טקסט), אבל אספר לכם שבה ענה כי 'מרשתנו לא השיבה לך תשובה "משפטית" כמשתמע מהפניה האחרונה אליה' וכך הלאה, וכי כל המידע נמסר לפי חוק בהתאם לסעיף 33 לחוק נתוני האשראי 2002 ורשיון מידע. האיום שצורף כאן היה עדין שבעדינים:

3. כפי שידוע לך היטב, פעולותיה של מרשתינו הינן חוקיות וכאמור נעשות מכוח הרשיון שניתן לה. מרשתנו דוחה את האיום המסווה בפנייתך האחרונה אליה, לפיה תפעל באופן שיגרום לה נזק תדמיתי אם לא תסיר את פרטיך. מרשתנו תדע לעמוד על משמר זכויותיה.

יפה. פתאום אני רואה שהפכתי להיות "הלמו" וזו לא הייתה הכוונה שלי. לא אמרתי שאנסה לפגוע בתדמיתם, אמרתי שאביא את העובדות היבשות לידיעת הציבור וזה יפגע להם בתדמית לבד. אם יהיו להם אילו שהן טענות, הרי שיש לי את הגנת "אמת דיברתי", וכך עניתי (נערך כדי לחסוך את האורך). ההדגשות במקור.

צר לי מאוד שאתם (דאן אנד ברדסטריט) בוחרים להמשיך להתעלם מהבעיה שהצגתי, ומעדיפים להציג אותי כנודניק.

אינני אומר שמה שד.ב. עושים הוא לא חוקי, אך אני עדיין חש כי פרסום פרטי האישיים (מספר ת.ז. מרשות המיסים וכתובתי הפרטית שהוצלבה ממקור אחר שאינם מפרטים, אני עדיין מחכה) ללא שום פיקוח מאפשר לפושעים לפגוע בי ובכל עוסק מורשה בישראל ביתר קלות.

כיון שלא הצלחתי לעורר את אהדתכם לעובדה שדרך פרסום המידע, חוקית ככל שתהיה, מהווה סיכון אמיתי לכל עוסק מורשה בישראל שמופיע אצלכם במאגר, אני נאלץ לפנות לעתונות. ד.ב יכולים היו לנקוט באמצעים פשוטים כנהוג באתר הממשלה כמו ש.ע.מ. ורשם החברות, אבל מעדיפים לחשוף את המידע בהקלת ראש וללא התחשבות בסיכון הרב שנגרם לעוסקים המורשים שבמאגר. מבחינתם "אנחנו תואמים את החוק ואחרינו המבול". במקום לתת לי תשובה מדוע לא תגנו על הפרטים היקרים שהופקדו בידיכם, אתם מפנים אותי לעורכי דין.

אינני מאיים להוציא דיבה, אני מבטיח שלא אכפיש את שמכם, ורק אתן את הפרטים היבשים, כי לדעתי הם מספיק גרועים כמות שהם: החברה מפרסמת ללא סייג ובמרוכז את שמם, כתובתם ומספר תעודת הזהות של כל העוסקים המורשים בישראל, בצורה המופיעה בחיפוש פשוט בגוגל ומנועים אחרים. הצגת המאגר בצורה לא מוגבלת שכזו, למרות היותה כפי הנראה חוקית לחלוטין, מסכנת את העוסקים המורשים בישראל ומקילה על גניבת זהותם ע"י גורמים עוינים. אינני מנסה להגיד שיש כאן כוונה שלילית מצד החברה, אבל קשה לטעון לתמימות לאחר שהבאתי את הדבר לתשומת ליבכם וסירבתם לשנות את נוהלי פרטיות המידע באתר.

הסכימו איתי גם אנשי מחלק עבירות מחשב של המשטרה שיש כאן סיכון לא קטן לפרטיותם ונכסיהם של האנשים עקב חשיפת המידע, אבל ידיהם קשורות והם המליצו לי בעצמם על פניה לעתונות. נראה שאינכם מתירים לי ברירה. אם יגרם לכם מכך נזק תדמיתי, הרי שזה לא בשל הוצאת דיבה אלא אך ורק בשל חוסר ההתחשבות שלכם בפרטיות והרגישות של המידע עליו אתם מופקדים.

לצערי עורך הדין היחידי שאני מכיר שהייתי רוצה שייצג אותי אם יקרה משהו, התנהג איתי לפני כמה חודשים בצורה לא ראויה ולכן אין מצב שאפנה אליו. למרות זאת, הנה אני מפרסם את זה. אם מישהו מכם מכיר עיתונאי שרוצה לרוץ עם הסיפור, איך משרד המשפטים נותן אישור וD&B מצליבים מידע נוסף ומפרסמים בלי הגנת פרטיות בסיסית, אני אשמח לחלוק איתו את הנוסחים המלאים של כל המכתבים והקלטות של השיחות. אני מעדיף ששמי לא יוזכר בכתבה אבל אחרי שאני לוחץ כאן על כפתור הפרסום בבלוג כנראה שכבר לא תהיה לזה משמעות רבה מדי.

לכל העוסקים המורשים שקוראים – תתחילו לבדוק פעמיים בחודש את כל המוסדות הפיננסיים שמחזיקים את כספכם מעכשיו. בכלל זה קרנות השתלמות, נאמנות, ביטוחים וכך הלאה.

החזיקו לי אצבעות. אין לי כסף וראש לחטוף עכשיו תביעה, אפילו אם היא חסרת בסיס לחלוטין. יותר זול בשבילם הרי לתקן את אתר האינטרנט מאשר לשלח בי את משרד עו"ד פירון בבית המשפט, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק על זה.