איך לצרוך אלכוהול באחריות

המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.

מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. ×–×” המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים ×”×’×™×¢ תורו של בלנד מוזר בשם ×’'וני בלו. המוזר ×”×™×” שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען ×›×™ הטעם ×”×™×” פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".

כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר ×¢×¥ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא ×–×™×”×”) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-×¢×¥, החידוש החדש. יש לו ×›10 ברזי בירה טובים (ברבר ×›×”×” וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"×— לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-×›×›×” עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא ×”×™×” עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ×›×›×” ×–×” כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר ×”×–×” חלוקות 🙁 אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.

לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 8 ((שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים)) אבל ×”×™×” בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ×’'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.

בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.

מרי חנוכה והפי כריסטמס

We Vishnu a Merry Christmasאי שם באחורי זכרוני יש עכשיו כמה חגים באוויר, נדמה לי שחלקם יהודיים וחלקם של הגויים. אני יודע על זה כי צצות סופגניות בעבודה, אמא של אפרת הזמינה אותנו הערב לסופגניות ופאפאנש, ומחר הזמינו אותי לקשט עץ בשני מקומות שונים (אחד נוצרי ואחד פאגאני אם אתם שואלים). אני חייב לציין שעם זאת שהזנחתי את הצילום השנה, לפחות צילמתי קצת בסקוטלנד, אבל בבואי לארוז עכשיו את מצלמת הפילם שלי כדי לצלם היום בואדי ניסנאס גיליתי שבפנים נמצא עדיין רול שקופיות משנה שעברה מהביקור הקודם באותו הפסטיבל עצמו. מאז אני עסוק בהלקאה עצמית. אני לא מצלם מספיק.

היום התכוונתי שאם לא ירד גשם לקפוץ לואדי ניסנאס ולצלם לפחות פילם שלם פלוס ×–×” שבמצלמה ואולי אחד שלישי – ובשחור-לבן ×›×™ ×–×” ×›×™×£ ויותר מדי זמן לא עשיתי את ×–×”. שוכבים לי במקרר פאקט אילפורד 50, פאקט קודאק Tri-X 400, ועוד ×›×”× ×” וולביה פה, וקודאק עלית שם (נגטיבים צבעוניים אני לא מצלם שנים). יש לי גם עוד כמה סרטים 120 ומצלמה 6X6 מצוינת ובושה עלי שאינני עושה איתם כלום, אני רק מסתכל כל פעם בתמונות החדשות של מישקה ומקנא… אבל בסוף השלמתי שעות שינה. עכשיו כבר 10:30 וואדי ניסנאס הופך לו למרק בשר :-/ לא נורא, אני הולך לטעום קמאמבר תוצרת בית ולעזור לקשט ×¢×¥…

למי שלא מכיר, בואדי ניסנאס יש פסטיבל אירועים כל שנה בסופי השבוע של דצמבר. אוכל, ריקודים ואמנות. שווה לבוא מוקדם כי בצהריים כבר נהיה מרק בשר. היום ב13:00 יהיה גם קונצרט ווקאלי מעניין של ויולדי וחברים (כנסית סנט-ג'ון, 50-60 ש"ח בכניסה), ובקיצור שישו ושמחו. חברים שלי לחלופין מצפינים עד הקריות כי מסתבר שבקריון יש קולנוע IMAX תלת מימדי והם הולכים להקרנה של באווולף. מנסיוני בעבר סרטי איימאקס זה מגניב, אבל אני חוטף מיגרנה אחרי 20 דקות, ותוך 7-8 דקות אם זה בתלת מימד. מעבר לזה קראתי שהסרט הוא אכזבה פנומנאלית. הם הולכים לאכול לעומת זאת במקום שמסקרן אותי מאז הכתבה הזו, שנקרא "אלבאבור" באום-אל-פאחם. לא נורא פעם אחרת.

ואם כבר הזכרתי מסעדה, הייתי השבוע בשתי מסעדות בפעם הראשונה, אני אולי חוטא להן שאני לא מזכיר אותן בפוסט מלא. אחת היא אבו אדהם, חומוסיה ידועה למדי בקרליבך. החומוס לא רע למרות שטיפה תפל, ואם מגיעים בצהריים הצפיפות הפסיכית מאיטה מאוד את השירות, אבל בסה"כ מחירים מצוינים, סלט טרי ויופי של מקום לצהרים טעימים וטריים. באותו ערב המשכתי גם ונפגשתי עם שי בקזאנקי, "שרימפס בר" שנראה לי תמיד זול ותעשייתי מבחוץ בהרצליה, אבל הופתעתי לגלות מקום שיודע להכין מאכלי ים לא רעים במחירים מאוד נמוכים ואווירה חביבה מאוד (למרות שמוסיקת הרקע היתה קצבית מדי וחזקה מדי).

היידה, עוד מעט קריסטמס, צריך ללכת לקנות מתנות לילדים 🙂

לכל אחד יש סבתא מרומניה

גיא מכריז על עצמו בגאווה ×›×™ הוא רומני, משפט אחרי ×–×” הוא יודה שהוא לא אוהב חצילים, דקה אחרי ×–×” יסתבר שהצד של אימו הביא את רומניה למטבח ועוד מחקר קל יספר לכם שבעצם רק הסבתא מרומניה. אבל הסבתא ×–×” הצד המבשל וזה העיקר…. המורשת המשפחתית שלי דילגה על אבא שלי, אבל אחותו ואחותי מבשלות (ואופות) עדיין ממטעמי המטבח של סבתא. הוריו של אבי הצבר נולדו שניהם באותו איזור (בוקובינה) כמו סבתו של גיא, רק שהם נולדו ×›15 שנה קודם כשהאזור ×”×™×” עדיין בשליטה אוסטרו-הונגרית ודבר גרמנית. הבישולים אותו דבר רק עם שמות אחרים, ×›×™ השלטון והשפה השתנו אולי אבל לא המצרכים במטבח. את הכרוב הממולא ×”×™×” "הולישקעס" והממליגה היתה פולנטה אבל רוב המאכלים סה"×› מאוד דומים. היום אגב, אם ארצה דרכון רומני אין עם מי לדבר, ×›×™ כפרי הולדתם של סבא וגם של סבתא נמצאים מאחורי הגבול האוקראיני, ובאזור מסוכן ביותר לתיירים, גם אם הייתי רוצה לבקר שם.

סבתא בטי שלי עזבה אותנו ב94, לפני 13 שנה החודש, אחרי ×›-3 שנים עוד מצאנו בפריזר עוגת שוקולד שלה וזה ×”×™×” טעם שהביא לנו דמעות לעיניים. אחותי ודודתי עוד יכולות להגיע קרוב אבל לא מושלם, לטעם של המטבח שלה. יש מתכונים שפשוט לא יעבדו אם תבשל בכף מתכת ולא ×¢×¥, יש אולי איזה רכיב שהיצרן שינה את טעמו עם השנים ואין להחזיר… יש דברים מושלמים שאי אפשר לשחזר פשוט ×›×™ הם אצלנו בזכרון כבר עם אסוציאציות מאוד מסוימות.

אבל היום ×–×” נחת לי על בלוטות הטעם בלשון, ותהיתי איך לא תפסתי את ×–×” קודם. הכרוב הממולא אצל חיים הרומני בת"א פשוט זרק אותי אחורה שנים למטבח ההוא בחיפה שכבר לא קיים. וילי (הבן של חיים) סוגר את המקום לצערי, פשוט התעייף, ולא מצא מישהו שמוכן לקחת את המקום בידיים ולהמשיך את מסורת המקום. אם היו לי בייצים אולי הייתי הולך על הרפתקה כזו של החלפת קאריירה, אבל אני בייצימלס. בינתיים נשאר לי ולגיא לקפוץ אל וילי למסעדה בשישי לארוחה מצוינת וקורעת תפרים במכנסיים, ובגלל הגעגועים לכרוב הממולא חזרנו שוב אתמול בערב. ישבו איתנו גם ענבה (25% מרומניה) ואפרת (100% שורשים מרומניה) אבל אני יכול להבטיח לכם שאין שום צורך בגנים מפוברקים (×›×™ כולנו בולגרים, כמאמר הרב סנדרסון זצוקלל"×”, או שמא כולנו בלוגרים? לא חשוב)…

הפואנטה שאוכל טוב ובייתי עושה לך טוב. ואפשר להתלונן שההולישקעס של סבתא היו יותר מתקתקים ואילו של וילי חמצמצים ועם עגבניות, אבל זה היה כ"כ דומה, והכבד הקצוץ היה ממש בול.. כל ארבעת יושבי השולחן באים ממשפחות שמקפידות במסעדות להזמין את מגוון המנות הגדול ביותר ואז להתייחס אליהן כמגש מרכזי. כולם טועמים מהכל (למרות שאני מודה שאצלי במשפחה זה אולי הכי קיצוני) אבל אתמול ארבעתנו הזמנו את אותה המנה ולאף אחד זה לא הפריע.

נראה לי שמי שאוהב אוכל פשוט אוהב. לא גנים קובעים את ×–×”. אולי קצת מסורת מהבית. בין סטייק פילה לבן לבין הכרוב הממולא עם הממליגה והמטיטה (קבב רומני בשבילכם) גיא התקשה להבין איך פגש אנשים (בעיקר ממוצאים צפון אפריקנים אבל גם אשכנזים שסבתא שלהם לא בישלה להם) שטוענים שהמטבח האשכנזי תפל ומשעמם וחסר נשמה. אני מציע לכם לקפוץ למסעדה החביבה הזו באמצע רחוב נס ציונה (בין מגדל האופרה ובית המגדלור) לפני שבמוצ"ש תוגש שם הארוחה האחרונה…

הקוראים מוזמנים לחלוק חוויות ממטבחה של הסבתא (לי יש עוד הרבה), ו/או להמליץ על עוד מסעדות פשוטות ואותנתיות שכאלו, מכל מוצא שהוא.

דיקסי גריל בר

דיקסי גריל בר היא מסעדה שיוצא לי להגיע אליה רק פעם בשנה בערך, אבל לא ברור למה ×›"×› מעט. למעט נפילות בודדות בהיסטוריה, זו מסעדה מצוינת שיודעת לשמור על רמה גבוהה, לאחורי הקלעים נמצאים שמות מהמובילים בענף כמו חיים כהן, אירית שנקר ואילן סומך, והמקום פתוח 14 שנה ברציפות באותו המקום, שבארץ זו לא יציבות מובנת מאליה. יופי של בשרים ומאכלי ים, התוספות והמצעים לא מוזנחים, שרימפס על מצע ריזוטו שאכלתי שם היום ×”×™×” מופלא. אמנם מנה ראשונה קטנה, אבל מושקעת וטעימה להפליא, כבר כמעט וחשבתי שאין ריזוטו נורמלי במסעדות בארץ 🙂

הוסיפו על ×–×” מנות אחרונות מצוינות, והנה ארוחה שלמה ומצוינת. שווה לציין שהמקום כולו ללא עישון, פתוח 24/7, מגיש גינס בדראפט… הנקודה ×”"שלילית" היחידה היא שאין תפריט צהריים במחירים "עסקיים". המסעדה פשוט יכולה להרשות לעצמה לא לרדת ברמה ולא לוותר על איכות רק בשביל למלא שולחנות בצהריים – מה שקורה בהרבה מסעדות טובות בהרצליה למשל, וחבל.

איך קוראים למלכוד הזה?

מאז יוסוף הלר, כולם פולטים "מלכוד 22" על כל מלכוד שהוא. אבל הרי יש כל מני מלכודים, הרשימה ארוכה.

כרגע אני מתכנן את הטיול לסקוטלנד, ואיתי אני מתכוון לקחת מחשב ×›×£ יד עם תוכנת GPS. אפשר לקרוא לי גיק גאדג'טים רציונלי – אני קורא ומתלהב אבל אני לא רץ לקנות ואני לא יושב שעות על רשימות SPEC כדי להשוות כל תכונה קטנה, במיוחד אם אין לי צורך אמיתי במוצר. עד היום הסתדרתי יופי בארץ ללא GPS ולכן אני לא רואה בזה פואנטה, אבל לטיולים הוא מאוד נוח. אתה הולך יום שלם לאיבוד (בכוונה!) בהרים היפים, או בכבישים לא מסומנים באיזור כרמים על גדת הנהר, וברגע שאתה רוצה לחזור לתרבות ולחפש מסעדה או מלון אתה מדליק את ×”GPS ותוך דקות מוצא חזרה את הדרך לעולם התרבותי.

אם כן, אני צריך מכשיר רק לשבועיים, ואין מי שישאיל לי אחד, כי כל החברים משתמשים בשלהם.
לקנות משומש? לך תדע אם הוא לא יעשה בעיות באמצע הטיול.
לקנות חדש? אם כבר אז כבר. אחד גם עם GPS אבל גם WIFI כדי לבדוק דואל בנקודות חמות. זה קצת מייקר. אני רוצה גם תמיכה בSDHC וכל התקנים החדשים אבל זה עדיין לא נתמך ברוב המכשירים בשוק.
והופ… ×”× ×” קפץ המחיר של הצעצוע בכמה מאות שקלים. בעסה. במיוחד אם רוצים את כל התמיכות… WM6, GPS, WiFi, BT, GSM, BDSM…

החיים קשים 🙂

ארוחה בפויקה

טוב.. אז ביקורת המסעדות של עבדאללה יוצאת לדרך מחדש. והפעם מסעדת פויקה, אותה ניסינו לראשונה אמש.
הרבה זמן אני שומע על המסעדה הזו הרבה דברים טובים, ואתמול, בעזרתו האדיבה ובארגונו של שי, תפסנו שולחן לשישה.
אקדים ואומר שכל מה שאמרו על המסעדה הזו נכון, כך שמי שירצה יוכל לעצור כבר עכשיו.
להמשיך לקרוא ארוחה בפויקה