איך לצרוך אלכוהול באחריות

המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.

מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. זה המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים הגיע תורו של בלנד מוזר בשם ג'וני בלו. המוזר היה שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען כי הטעם היה פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".

כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר עץ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא זיהה) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-עץ, החידוש החדש. יש לו כ10 ברזי בירה טובים (ברבר כהה וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"ח לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-ככה עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא היה עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ככה זה כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר הזה חלוקות :-( אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.

לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 81 אבל היה בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ג'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.

בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.

-------
  1. שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים[^]

2 Replies to “איך לצרוך אלכוהול באחריות”

  1. עירא, אני מצטער אבל אתה באמת לא צודק כאן. אני מבין את הרצון שלך למוסיקה בווליום נמוך יותר, אני מבין גם את הרצון שלך לפאב נקי מעשן. אז פאב נקי קיבלת – אנשים מעשנים בחוץ. לאן תרצה להעביר אותם מכאן? לגולאגים מיוחדים למעשנים..? ולגבי המוסיקה – איש – זה פאב וזה סופ"ש. זה מקום פרטי, שמותר לו לעשות מה שבא לו בשביל שרוב האנשים יהנו. ואם רוב האנשים מגיעים לשם ואוהבים את המוסיקה, מחרישת אזניים ככל שתהיה, ההחלטה שלך תהיה להיות שם או לא, אבל אתה לא יכול להעמיד את הבר הזה בצורה כזו. ימי שישי הם ימי בילוי, גם בתל אביב, ברוב המקומות שהם לא מסעדות פרופר, אתה תמצא מוסיקה רועשת בסגנון זה או אחר.

    אז איש – באמת די לקיטורים. אי אפשר שתמיד הכל יהיה בדיוק כמו שאתה רוצה. אם החברים שלך נהנו, נסה לפרגן. או שמראש תתיישב במקום אחר.

    מצטער על התגובה החריפה, אבל באמת – אם ייקחו את המוסיקה כמו שלקחו את עשן הסיגריות, זה כבר לא יהיה ממש פאב. כבר עדיף לשבת בבית. או ללכת לנחם אבלים. ועזוב השוואות לסקוטלנד. פה זה ישראל ויש קהל אחר.

  2. גיא, אתה נכנס למגננה מיותרת.

    לא אמרתי שצריך לאסור מוזיקה בפאבים, אמרתי שבפאב הספיציפי הזה הדציבלים היו יותר גבוהים מאשר על רחבת ריקודים.

    לא אמרתי שצריך לאסור על עישון בפאבים, הסכמתי איתך שיש מקום לתת רשיונות לחלק מהבארים להתיר עישון.

    תאמין לי, השוותי את זה לווליום בחתונה שבה היית איתי יום לפני והיה מדובר לא בסתם ווליום מחריש אלא בווליום מכאיב. אני בטוח שיש רמות סופיות של דציבלים מומלצים להשמעה במקום כזה לפי משרד הבריאות או משהו, הם מאוד התקרבו לשם. אני לא מדבר על "לא הצלחתי לשמוע את החברים", אלא על ממש כאב פיסי באוזניים. זה לא היה בפרופורציה לכלום.

    אם יש לך פאב עם שתיה טובה ומוזיקה לא רועשת להמליץ לי מלבד הנורמה-ג'ין-של-עד-11-בלילה אתה מוזמן. אני עדיין מחפש אחד. אני משחק עם הרעיון הפסיכי של לפתוח פאב בעצמי. "הפאב השקט" נקרא לו.

כתיבת תגובה