היה לי חלום קטן לראות הלילה את האוסקר. הכבלים שלי הם רק לאינטרנט (וגם אם הייתי מפרק את הפילטר, מקורות יודעי דבר אמרו לי שHOT GOLD לא משודר אנלוגית), אז יצאתי לחפש אותו ברשת. סטרימינג, אתם יודעים? בקיצור הלינק המשמעותי היחיד שאני מוצא זה אצל איזה בלוגר איברהים קוקנאר עם כותרת הבלוג המלבבת "כל נשמה תטעם מוות" ומשם לינקים לכל מני אתרי סטרימינג סיניים שדורשים התקנות של תוכנות בסינית שכנראה גם מכילות רוגלות.
ובקיצור, אני מחכה לטורנט והקידמה שיתחילו לחלחל בעולם… אל תספרו לי מי זכה, בלי ספוילרים אני מבקש, אני אחכה לטורנט. שנה שעברה הוא הופיע במינינובה רק אחרי עשרה ימים אבל אני לא אתייאש! אני אסתפק בינתיים באוסקר הזה:
למי שרוצה לראות שידור אונליין שרחוק ממושלם אבל נותן לי להאמין שיש למדיום הזה צ'אנס להגיע רחוק, הציצו ב"רבעחיים". מדובר בסדרה שנכתבה וצולמה לרשת ע"י מארשל הרשקוביץ ואדואר צוויק, היוצרים של סדרות ידועות כמו "שלושים ומשהו" הישנה והטובה ולא מעט סרטים. הפרויקט היה מוצלח עד כדי שNBC קנו את הסדרה להקרנה ארצית. אני חושב שבעתיד נראה יותר ויותר מישמאש של מדיה חדשה מפתה את המדיה הישנה לחפש פורמטים אלטרנטיביים.
אני מייחל ליום שסרטי אינדי יגיעו לזכות באוסקר ויתפרק כבר מגדל השן של האולפנים עם הRIAA והMPAA שלהם. המצחיק הוא שהם אפילו ירוויחו מזה ולא יהיו מוכנים להודות. או אולי אני חי בסרט. אולי.
ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של "בולשיט" שדן בנושא 'מילים בעייתיות', צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ'חגורת התנ"ך' אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק 'ג'יזס קרייסט' אומרים במקום זה 'סנטה וואקה'. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש'חגורת התנ"ך' זה יופמיזם ל'המשוגעים מהדרום'). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית 'ניגר' אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם 'קנדי'. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.
האמריקנים המציאו את התופעה עד כמה שאני יודע. כבר לפני כמאה שנה "חזה" ו"ירכיים" היו מילים רגישות מדי ולכן עד היום לחלקי העוף באטליז קוראים "בשר בהיר" ו"בשר כהה" בהתאמה בחלק מהמקומות שם, וגם בארץ נתקלתי ביופומיזמים כאלו פה ושם (מי אמר "בשר לבן" ו"דבר אחר"?)
עד כאן על למה זה לא עובד בעולם האמיתי. עכשיו על למה זה מעצבן. בעיני שפה אנושית היא הכלי הכי חזק שיש לנו. "העט חזקה מהחרב", "חיים ומוות ביד הלשון" – עושר השפה והניואנסים מאפשרים לנו להעלות רעיונות יותר מורכבים ולפרט דקויות, ומתוך כך לגרות את הדמיון ולהמריץ רעיונות נוספים. דלות שפה גם מצמצמת את מרחב החשיבה – לשם שואפת תנועת הפוליטיקל קורקטנס בדיוק כמו השיחדש לפי אורוול. מוזר לי שצריך אדם להלחם על יכולת השימוש במילים מסוימות. לא מספיקות המלחמות האינסופיות בין זכות הציבור והעתונות להתבטא ובין ממשלות שמנסות להגביל אותם?
למרות הדמוקרטיה שעל הניר אין היום בהרבה מדינות חופש דיבור "כמו בספרים". אין יותר פוליטיקאים ונבחרי עם שמוכנים להלחם עד חורמה על זכותו של מישהו להשמיע דיעה, ובוודאי לא כזו שמנוגדת לדעתם. היום בשם הפלורליזם מקובל לגמרי לגנוז ספרי ילדים כי הם מכילים חזיר, לסלוח לאימאם שמקביל את בנות אוסטרליה הנאוות לבשר ואת הרשימה המתארכת של המוסלמים שנכלאים על אונס לחתולים טפשים ותמימים, וזה מגיע עד לנקודה שהארכיבישוף של קנטרברי מציע שלמען קירוב לבבות אין מנוס מלהתאים את החוק הבריטי לשריעה (מי אמר חזרה לאלף הראשון לספירה ולא קיבל? וזה מהכנסיה האנגליקנית הנאורה, לא הקתולית!). איך אפשר שלא להתעצבן? כאן לא מדובר בלפלפיות פחדנית, מדובר באפולוג'טיקה מסוכנת והרסנית. כמובן שהבעיה הגדולה של סובלנות ופלורליזם זה קבלת השונה, גם זה שלא אוהב להיות סובלן ופלורליסטי, אבל עד איזה גבול? כשהוא מנסה לאכול אותך מבפנים, מצהיר במסגדים הכי גדולים של לונדון ומינכן שהארץ (יענו כל כוכב הלכת) מיועדת למוסלמים והאומה האיסלאמית או-טו-טו אוכלת הכל?
וכמובן באים הקולות המרגיעים "זה קומץ קיצונים, זו לא האמת השולטת אצלנו בתרבות" אבל אי אפשר להתעלם לעולם מממשלות שמממנות טרוריזם במסווה של ארגונים חברתיים, ואם זה לא היה האיום האיסלאמו-פשיסטי זה היה מגיע מכיוון פונדמנטליסטי-נוצרי כמה עשורים אחרי.
עם כל הכבוד לריבוי תרבויות וסובלנות לאחר, יש בהחלט מקום לחשוב על טובתו של עתיד המין האנושי, ולהלחם לא בעזרת נשקים כתגובה ומילים מתנצלות ו"דיפלומטיות", אלא בעזרת חינוך לפלורליזם, בכל בתי הספר בעולם המערבי חייבים להכניס דחוף תכניות חינוך לפלורליזם ויפה שעה קודם. גם בבי"ס הממלכתיים בארץ הפסיקו מזמן לדון בזה, סובלנות לחלוטין לא קיימת ברשתות החינוך התורני והחרדי, ולצערי בעזה "אנשי חינוך" רק מראים לנו מה זה בדיוק "בכיה לדורות". בני אלון מנסה למכור לנו טרנספר ושפיכת כסף כ"פתרון הומאניטרי" באתר hayozma.org, אבל אני מדבר על משהו אחר, על לקיחת אחריות אישית על הדור הבא ולא להפקיר אותו לעוד חינוך פונדמנטליסטי. לצערי חלום רטוב בלבד, זה ברור לי, כי אין אפילו מספיק מורים שיצלחו ליישם את זה גם בבתי הספר שלנו, לא כל שכן מורים פלורליסטיים בעזה ושטחי A שנוכל לדחוף ולקדם איתם אג'נדה שהיא היחידה שתביא באמת למזרח חדש.
במקום זה, לשנות מילים בשפה בסיגנון ה"שיחדש" לא יקדם אותנו לכלום, ואולי אף יעלים מעינינו את הפתרון. שנאה וגזענות לא נעלמות רק כי מחליפים להן את השם, אבל בהחלט יתכן שהפתרונות להן כן נעלמים ככה מהעין.
אתר "הבצל" מספק כרגיל חדשות בכזו רצינות שאפשר בקלות לטעות שמדובר בדיווח אמיתי, כי כאלו כתבות באמת מופיעות לפעמים בטלוויזיה, והמציאות באמת הדביקה כמה פעמים את הדמיון שלהם. גם האייטם המבריק על ילד חולה הסרטן שרושש את קרן המשאלות גרם לי לחייך. אבל הכי מצחיק היה כשידיעה או שתיים מהאתר הזה התגלגלו איכשהוא לפני כמה חודשים להתפרסם כידיעות אמת בטמקא. אין לי לינק כרגע, אבל זה פשוט מאשש את דעתי על האין-עיתונות בארץ.
נראה שכבר אין לאף אחד כבוד. לכלום. דתיים בלי כבוד לחילונים, ממשלות בלי כבוד לאזרחים, הוליווד בלי כבוד לאמנים (או לצופים), נוצרים בלי כבוד למוסלמים, ומוסלמים בלי כבוד לאף אחד.
בניגוד לארצות הברית, עם תוכניות הבידור המוצלחות שמצליחות בקושי להתקייםבליכותבים, לנו יש כותבים עובדים ועדיין לא ברור איך קורה הזבל ההזוי הזה. לשמחתי לא ראיתי את התוכנית השבוע (כמו כל שבוע) כי הייתי מקיא על המקום, אני מתאר את זה מיד שניה. יצפאן קפץ לראיין את אולמרט בביתו. כן, ההוא שלא מדבר עם כתבים, לא עם הנבחרים, ולא עונה לשאלות, ישב לדבר עם אלד הבדרנים הכי גסים ונבובים והצליח בראיון לרדת יותר נמוך ממה שאפילו טופז מסוגל. בין כל שאר השאלות המטומטמות והתשובות המתוסרטות, ובליווי צחוקים מוקלטים של "קהל חי" שבטוח לא היה אצל אולמרט בבית, שאל יצפאן את אודי "נו, מה עם הדו"ח וינוגרד הזה? למה אתה לא הולך כבר לדואר לשלם אותו וגמרנו?" והקהל מתמוגג.
מה היה לנו שם?
* החוצפה של הכותבים להשוות בין מלחמה מיותרת שאיבדנו בה עשרות חיילים ואזרחים, וראש ממשלה שלא לוקח אחריות ומתעלם מביקורת – לדוח חניה. (מדובר כזכור בתוכנית בידור ולא סאטירה, הקונטקסט משנה לדעתי).
* החוצפה של אלי לשאול את ראש הממשלה שאלה כזו.
* העיוורון של אנשי משרד ראש הממשלה לאשר את הבדיחה הזו בתסריט שהוגש להם לפני הצילום ובעריכה שבוודאי הוצגה להם אחריו.
שכחתי מישהו? בתוך העולם המוזר והסוריאליסטי הזה, אחד האמנים השפויים שאני מעריך הוא קליפורני בשם אלפרד ינקוביק. פעם הוא היה חצוף ופוגעני, אבל היום הוא כבר לא מבקר אף אחד, הוא לא מעליב אף אחד, והיצירות שלו לאחרונה מצחיקות גם כשהנושא שלהן הוא כלום וגם כשלמילים כבר אין משמעות:
אולי לשם צריך לשאוף?
.
.
ולסיום הערה לא קשורה: נראה שיש פגם מאוד בסיסי גם בתבנית הסופר-פשוטה הזו ((אם היו לי עוד שערות הייתי תולש אותן!)) – לא משנה כמה שורות רווח אשים בין פסקאות, הן מופיעות צמודות. אין לי הסבר לזה, אלוהי הCSS כועסים עלי, ואין לי כוח להבין או לתקן את זה. אני אנסה מחר לחפור עם פייערבאג, או שאחליף תבנית… שוב 🙁
ראשונות היו התוכניות היומיות. הדיילי שו, קולבר, לנו, לטרמן, אובריין, פרגוסון והאחרות (יש הרבה). אח"כ השבועיות הקבועות כמו SNL, רובוט צ'יקן וכמה סיטקומים. עכשיו מתחילות להאכל לנו הסדרות המושקעות – מד"ב ((לא כל הסדרות טובות, יש כאלו שעדיף אם לא יחזרו לחיים – מעריץ אחד שאל בIMDB למה לא ממחזרים תסריטים של "האישה הביונית" מלפני 30 שנה, ואני חושב שהוא לא אמר את זה בציניות. שאלה טובה! הסדרה היתה אולי משתפרת?)) ומצוירות. לאט לאט הוליווד וברבאנק מאבדות חומר להקרנה והגיע הזמן לעבור לסדרות בריטיות… למי יש המלצות?
