מילים בזול

נראה שכבר אין לאף אחד כבוד. לכלום. דתיים בלי כבוד לחילונים, ממשלות בלי כבוד לאזרחים, הוליווד בלי כבוד לאמנים (או לצופים), נוצרים בלי כבוד למוסלמים, ומוסלמים בלי כבוד לאף אחד.

אני יכול להבין שמישהו מתבכיין שרומסים זכר של אסונות בשביל בידור, והשבוע גם ראינו שרומסים את זכר השואה בשביל כסף או סתם מחוסר רגישות מוזרה.

ואז יש את יצפאן.

בניגוד לארצות הברית, עם תוכניות הבידור המוצלחות שמצליחות בקושי
להתקיים בלי כותבים, לנו יש כותבים עובדים ועדיין לא ברור איך קורה הזבל ההזוי הזה. לשמחתי לא ראיתי את התוכנית השבוע (כמו כל שבוע) כי הייתי מקיא על המקום, אני מתאר את זה מיד שניה. יצפאן קפץ לראיין את אולמרט בביתו. כן, ההוא שלא מדבר עם כתבים, לא עם הנבחרים, ולא עונה לשאלות, ישב לדבר עם אלד הבדרנים הכי גסים ונבובים והצליח בראיון לרדת יותר נמוך ממה שאפילו טופז מסוגל. בין כל שאר השאלות המטומטמות והתשובות המתוסרטות, ובליווי צחוקים מוקלטים של "קהל חי" שבטוח לא היה אצל אולמרט בבית, שאל יצפאן את אודי "נו, מה עם הדו"ח וינוגרד הזה? למה אתה לא הולך כבר לדואר לשלם אותו וגמרנו?" והקהל מתמוגג.

מה היה לנו שם?

* החוצפה של הכותבים להשוות בין מלחמה מיותרת שאיבדנו בה עשרות חיילים ואזרחים, וראש ממשלה שלא לוקח אחריות ומתעלם מביקורת – לדוח חניה. (מדובר כזכור בתוכנית בידור ולא סאטירה, הקונטקסט משנה לדעתי).

* החוצפה של אלי לשאול את ראש הממשלה שאלה כזו.

* העיוורון של אנשי משרד ראש הממשלה לאשר את הבדיחה הזו בתסריט שהוגש להם לפני הצילום ובעריכה שבוודאי הוצגה להם אחריו.

שכחתי מישהו? בתוך העולם המוזר והסוריאליסטי הזה, אחד האמנים השפויים שאני מעריך הוא קליפורני בשם אלפרד ינקוביק. פעם הוא היה חצוף ופוגעני, אבל היום הוא כבר לא מבקר אף אחד, הוא לא מעליב אף אחד, והיצירות שלו לאחרונה מצחיקות גם כשהנושא שלהן הוא כלום וגם כשלמילים כבר אין משמעות:

אולי לשם צריך לשאוף?

.
.
ולסיום הערה לא קשורה: נראה שיש פגם מאוד בסיסי גם בתבנית הסופר-פשוטה הזו1 – לא משנה כמה שורות רווח אשים בין פסקאות, הן מופיעות צמודות. אין לי הסבר לזה, אלוהי הCSS כועסים עלי, ואין לי כוח להבין או לתקן את זה. אני אנסה מחר לחפור עם פייערבאג, או שאחליף תבנית… שוב :-(

-------
  1. אם היו לי עוד שערות הייתי תולש אותן![^]

6 Replies to “מילים בזול”

  1. בשביל הרקורד (ואני לא יכולה לקחת קרדיט על הפוסט של נתאי שגם אני לא ממש הבנתי, ולדעתי דווקא ירד על מיזם יפה), הLOL-שואה אצלנו (שהוא בהחלט חולה ודוחה, ואני מאוד גאה בו בדיוק בשל כך) הובא בכוונה על מנת להדגיש עד כמה מופרכת זילות השואה שבמכירות פומביות של ממורביליה שואתית מעין זו.

  2. לאאאאאאאאאאאא…. מה באמת?????

    ולשרון – הרעיון אולי היה יפה, ברמה שיווקית והלו-קיטי ורוד עם נצנצים. זה לא רע אבל זה "סימבולי מדי" אם את מבינה למה אני מתכוון. אז ילדי בית ספר יביאו מהדקים לכיתה כי המורה אמרה להם כי המנהלת אמרה לה. אבל האם ילדי בי"ס יסודי יכולים להבין את המשמעות? גם למדו אותם על המשמעויות של השמדת עם או רק אמרו להם להביא מהדקים מהבית? על פניו זה נראה ריק מתוכן ונועד ליח"צ למארגנים יותר מאשר שיעורי מורשת לתלמידים.

  3. ['צמע, אי אפשר לדעת ממה אתה תיעלב אצלנו בהיתוך הקר, ולכן חשתי צורך להבהיר את הנקודה]

    אתה מעלה כאן נקודה מעניינת בנוגע למהדקים, שאין לי תשובה עליה. נתקלתי מתישהו בבלוקבסטר בסרט דוקומנטרי על הפרוייקט הזה בשוודיה (או איפה שזה לא היה), אבל לא טרחתי להתעמק יותר מדי.

  4. שרון דארלינג, אני לא נעלב כל כך בקלות, רק מהתקפות אישיות בוקטורים מאוד ספיציפיים, היתוך קר מעולם לא העליב אותי.

    אני מדבר על זה שפרויקט המהדקים הזה נשמע שטחי ומעליב לזכר השואה, אבל לא האשמתי אתכם, זה שפילברג או משרד החינוך השוודי או מי שיזם את זה. מצד שני אנחנו באמת לא יודעים שנינו את הפרטים אז עדיף שנשתוק :-)

Leave a Reply