כמה אייטמים מרצפת חדר החדשות

כמה שאני עסוק… אוך! לא יוצא לי להציץ בגרגרן הרססים שלי, אלא אם באיחור ניכר. הנה כמה אייטמים שצדו את עיני ולא יודע כמה שמו לב אליהם…

* גוגל עשו ללקוחות שלהם "ויברח" וכיבו את השאלטר על הסרטים שמכרו עד היום אונליין. אם אין שרת DRM אי אפשר להקרין והלקוחות לפחות פוצו במעין זיכוי קטן של מה ששילמו על הסרטים האלו. אם רשימת המעוצבנים של לקוחות ITUNES לא היתה מספיק ארוכה, קיבלנו עוד הוכחה שDRM זה רע.

* הרב יעקב אריאל של ישיבת "בית אל" מצטרף לדעת הרב דב ליאור מקרית ארבע בפסיקתו לפני חצי שנה שמותר להולך רגל לחצות באדום בשבת וחג "כשאין סכנה". כמה פעמים הייתי במרכז ירושליים בערבי שישי ללא תאורות רחוב באמצע קינג ג'ורג' (הפסקת חשמל או חסכון בתקציב העירייה?), וכמעת דרסתי חרד בקפוטה שחורה וללא מחזירי אור שהלך בהתרסה במרכז המסלול? לא סופר כבר. "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד מאוד" לא תופס כבר כמו פעם.

* אחלה דרך להתחיל את חיי הנישואין: זוג שהתחתן באופקים "דפק מסיבה" יקרה של כ180 אלף ש"ח. למרות שמצד הכלה הגיעו יותר אורחים סוכם מראש (בחוזה חתום!) שהורי החתן ישלמו למעלה משני-שליש מחיר הארוע (כנראה יש להם יותר בבנק). בסוף המסיבה שמו הורי החתן את הכסף ביד מעלי האולם אבל הורי הכלה דפקו ברז. לטענתם הם התנגדו כל הזמן לנישואין וטענו ש"השידוך השפיל אותם". גם אני הייתי מרגיש מושפל אם ביתי הייתה מתחתנת למישפחה עשירה משלי ומזמין למעלה ממספר האורחים שלהם ולא משלם על זה. באמת לא בסדר. במשפט הציגו את החוזה ותמונות של אב הכלה המאושר רוקד ומנשק את אבי החתן מאושר. השופט פסק לאידיוט לשלם להורי החתן 66 אלף ש"ח במקום ה50 שממילא היה חייב לפי החוזה. אני בתור הכלה הייתי מנתק ומכחיש כל קשר עם זוג הורים כזה מטומטם ורשע. פשוט מדהים.

* המערכת המוניטרית של סקונד לייף מתפוררת. מישהו מופתע? אפילו בעולם אידאלי בלי נכים ומקרים סוציאליים, צבא, מערכת משפט וחינוך – קפיטליזם טהור פשוט לא עובד 🙂

* המחזמר "אבניו Q" תורגם לעברית והשבוע החלו החזרות בבית לסין, בין המשתתפים עידן אלתרמן ומיכל ינאי.

גאווה ודיעה קדומה

חשבתי ברצינות לנסוע לירושלים למצעד היום. זה כבר מזמן לא מאבק על זכויות להטב"ים אלא מאבק על מדינה חילונית ושפויה. הקיצונים מבעירים את ההמונים ועכשיו גם לא בוחלים בפגיעה בטבע כדי להדגים איזה אלימות הם היו מתים להרשות לעצמם להגיע, והמשטרה מעריכה שהם גם מסוגלים.

אני מאוד רוצה להפגין היום, ולמחות על המכות החוזרות והנשנות שחוטפות זכויות האזרח שלי, אבל האמת היא שאני מת מפחד מהעצרות האלו…


מצחיק? תחשבו עוד פעם. יש אדיוטים בכנסת שעדיין חושבים שהומוסקסואליות זו בעיה שניתן להגמל ממנה.

ובנושא קרוב-רחוק, חנית ורבים אחרים כותבים על איך שהמדינה מאבדת דמוקרטיה וחופש כל יום. בדיוק הרגע קראתי שגם ת"א תהפוך להיות עיר ללא פרטיות. על זה בדיוק ההרצאה של דוקטורוב מדברת – איך שהמצלמות בלונדון לא עוצרות ולא מאטות את הפשיעה. פושעים נעצרים אחרי מעשה ומפנים את הרחוב לפושעים אחרים, אבל את הכסף הזה אף אחד לא משקיע בחינוך כדי למנוע את הפשע מראש.

הנוער של היום…

German teen unplugs pensioner's 'noisy' life support machine, או איך שאני קורא לידיעה: "אפשר למות מהרעש הזה". למזלו של הפנסיונר המסכן היתה בחדר גם מכונה שעושה "בינג!" וצוות האחיות הציל את המסכן.

ונשאלת השאלה. בגרמניה, בקולומביין קולורדו, בבאר שבע או בעזה. יכול להיות שטמטום או אלימות הם תוצאה של אדישות ההורים או אולי גם משהו לקוי במערכות החינוך? לשיפוטכם הקטע האמנותי הבא, מסיבת סיום בגן ילדים כלשהוא. לפי הדגלים כנראה בחמאסטן. איזה מתוקים!

הטלוויזיה החינוכית למען ההתנתקות

הטלוויזיה החינוכית עושה שרירים ובצדק. מדובר בגוף מוזר, שאת התקציבים שלו מקבל ממשרד החינוך, פרסומות בערוץ השני, מכירת תוכן לערוץ השני, סינדיקציה בכבלים, ומעביר מצד שני אדרות ערוצים במיליונים לשנה לערוץ הראשון. משהו הזוי פה – הערוץ הראשון המדשדש שלנו מקבל מהם מליונים בשנה ומשדר 8 שעות חינוכית ביום, אבל להפיק בעצמו תוכניות אין טורח. הטלוויזיה החינוכית עשתה שריר ובצדק לפני כמה שנים כשרצו לאחד אותם לתוך רשות השידור, אבל עכשיו מדובר בנסיון (נראה שמוצדק) להתנתק מהאיכסה הזה שנקרא ערוץ אחד ולהתמקד בערוץ השני ו23. ברוממה מצד שני מתחילים לבכות שאין להם במה למלא את החלל. מתי יפריטו כבר את הערוץ העלוב הזה וישחררו את המוחות היצירתיים המעטים שאולי עוד שרדו בטלוויזיה החינוכית לעשות דברים טובים? זה א-פרופו מושחתים נמאסתם וככה…

זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

יושבת לה ג'ינג'ית עם כשרון כתיבה וציור, נראית לא מזיקה, מדי פעם עושה שטויות ומספרת עליהם בגאווה. מקבלת מחמאות, כותבת טיפה יותר, מקבלת המון כניסות, אוספת מעריצים, מקבלת בלוג בדה מארקר (מה?!), אוספת עוד מעריצים, מקבלת במה אקהיביציוניסטית בתוכנית אווילית בטלוויזיה, אוספת אפילו יותר מעריצים…

מה חמודה היא הפקצה, ומה מתוקים הם התחתונים הורודים שלראשה.

אבל פוסט אחד עם בדל גזענות וכל עולם הבלוגים כמרקחה… להמשיך לקרוא זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

קנאות דתית

עוד פוסט בסדרת "הסכנות הטמונות ב…".

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.
להמשיך לקרוא קנאות דתית