עו"ד חוזר הניגון

שלשום קיבלתי פתק בתיבה ללכת להוציא דואר רשום מסניף הדואר. חשבתי שזו החבילה מאמאזון אבל זו אכן הייתה מעטפה רשומה. דרישה לתשלום ממשרד עורכי דין על חוב לחברת נזק בינלאומי.

יש איזה צבי רוזן מנתניה ואיזו אלונה רוזן מבת ים. בין אפריל ליולי 2004 היה להם חשבון ADSL עם נזק בינ"ל עם יוזר שלא שמעתי עליו מעולם לצורך עסק בשם "קופי קולג'" שלא שמעתי עליו בעולם, על קו בזק באיזור 03 שבו לא גרתי מעולם ושולם מבנק איגוד שבו לא היה לי מעולם חשבון. למרות זאת במכתב ניתנו לי 7 ימים לשלם 1952 ש"ח כי "לצורך שימוש בשירותי [נזק בינלאומי] פנה מר עירא אברמוב והוסף כאיש קשר וכמשתמש". הקטע המדהים שהיש לי אותו הסרט (לא זוכר אם אותם השמות) עם בזק לפני כשנה. משהו הזוי מאוד. מחלקת הכספים של נזק בינלאומי חזרה אלי (העו"ד עוד לא) ואחרי שעות בHOLD אישרו שאני לא קשור ואחרי עוד טיפה סחיטה גם הובטח לי שישלח אלי מכתב בדואר שמאשר שאני לא קשור שיגן עלי מפני עיקולים שונים שהעו"ד עלול עדיין להפעיל. ימ"ש של הבאג או האדיוט האנושי שהכניס אותי לתביעה המטומטמת הזו, אבל אם ציפורן שלהם תיגע לי בחשבון הבנק אני אקרקס להם תביעת פיצויים שתקנה לי צמוד קרקע ושני חתולים "רוסי כחול" גזעיים ואחד בורמזי.

על כל פנים מורן (עובדת 86796) הבטיחה לי אתמול בשיחה מ10:30 פניה 17719197 ששמי נמחק מהסיפור. אם עו"ד שי לביא מגולדברג-סיון-גרשוני ימשיך במעלליו אני אתלוש לו ביצה. כולכם עדים 🙂

לקורא אפי פוקס ועו"דים אחרים – השבעו לי בבקשה שלא תדרדרו לעסוק בשטויות כאלו לעולם.

אינטל ומדד הקוליות

אניטל התחילה סופסוף למכור BMC לתחנות עבודה. מדובר בכרטיס שפעם היה נמכר במאות דולרים לשרת אבל עכשיו בייצור המוני אפשר להכריז עליו כהגיוני גם לתחנות – איש תחזוקת הרשת יכול להתחבר למכונה מרחוק ישירות דרך החומרה, לשלוט במסך, מקלדת, עכבר וכפתור הכיבוי בלי להגיע לשולחן המשתמש, התחנה אפילו לא צריכה להיות דלוקה ומערכת ההפעלה יכולה אפילו להיות בתקלה שלא מאפשרת לה לצאת לרשת, אבל הכרטיס עוקף את כל אלו. בגלגול הדסקטופי של המוצר אינטל גם נותנים פיירוול חומרה קטן (נדמה לי, הטקסטים שלהם נוראיים ושיווקיים, אין מידע תכלס) כדי להפריד תחנות שחטפו וירוס לפני שידביקו את השכנים. בקיצור יותר שליטה ריכוזית לצוות הIT.

האחרונים שהיו קוליים בהפקות משרדיות (אני חושב) היו מיקרוסופט בריטניה ששכרו את ריקי ג'רבייז לעשות להם זוג פרקים של "יעוץ" סטייל "המשרד". מאז אין פיפס של מגניבות בתחום, אפילו שאינטל שכרו את קריסטופר גסט לביים שני קליפים (הוא ידוע גם כזמר של ספיינל טאפ והרוזן רוגאן בעל שש האצבעות) – עדיין זה נסיון עלוב. למה אין לחברות האלו חוש למגניבות? הם שוכרים חברות שיווק מרובעות מדי?

ביטוח רכב – האיש הקטן והקיר הענק

בכל הקשור לביטוחים, פנסיות, חסכונות, הלוואות ומשכנתות אני תמיד מרגיש שהכל עבודה אחת גדולה בעיניים והכל ניתן למיקוח. ביטוח הוא הרי הימור חוקי! אני מתערב (על סכומי כסף גדולים) עם סוכן הביטוח שלי שהרכב שלי יגנב, יתרסק או יפרץ השנה והוא מתערב שלא. מי שמפסיד משלם לשני.

קניתי שלשום אוטו חדש כזכור, ובפעם הראשונה יצאתי ללמוד כמה עולה ביטוח מקיף. יש כאן שלוש הבעיות שנכונות לביטוח כמעט מכל סוג:

* תנאי הפוליסה מאוד דומים בין החברות השונות באותיות הגדולות אבל השטן הוא בפרטים: סעיפים שפוטרים את הביטוח, מי חברת הגרירה, מי הוא מוסך ההסדר ובאיזה גובה ההשתתפות העצמית.
* ההפרשים במחיר בין החברות השונות עצומים, לעיתים למעלה מ100%. לרוב לא מוסבר למה. לרוב זה בגלל שחברות ביטוח שונות לא מקבלות הצהרות של חוסר תביעה מטעם חברות אחרות
* ישראלים הם לקוחות מטומטמים, אין באינטרנט ביקורות בעד ונגד חברות ביטוח. לא אמרתי "אין מספיק" ולא אמרתי "ביקורות לא מפורטות", פשוט אין ביקורות. חפרתי שעה בגוגל, פורום ביטוח בתפוז וכל מיני מקומות. יש אנשים מעוצבנים אבל אין ביקורות מפורטות וברורות.

מיד כשהעברתי את הבעלות קפצתי לסוכן הביטוח שלי ועשיתי ביטוח חובה וצד ג' לפני שבעלת האוטו הקודמת מבטלת את שלה, ובאותו מעמד היא הבטיחה לחזור אלי עם הצעות מחיר לביטוח מקיף. עבר יום וחזרה אלי עם מחירים (חברת כלל). שאלתי על כמה קומבינציות (עם ובלי נהגים נוספים) והסכומים נעו בין 5035 (נהג יחיד) ועד 6000 ש"ח (כל נהג מעל גיל 24) והשתתפות עצמית של 1700 ש"ח (1200 במוסך הסדר אבל עד היום טופל במוסכי סובארו רשמיים וככה ימשיך). המחירים הבהילו אותי אבל ציפיתי למחירים כאלו ממה ששמעתי מחברים. למרות זאת החלטתי לעשות סקר שוק ולו כדי לדעת מול מה התחרות.

פתחתי גוגל, ומסתבר שיש כמה אתרים שמבטיחים לך שתוכל לשלוח פעם אחת את פרטיך ומיד יחזרו אליך מ4-5 חברות ביטוח שונות. לא ברור מה האינטרס אבל למי אכפת, שלחתי הטמ"לי על פני המים. וגם התקשרתי לעוד שמות ברשימה שמצאתי. ביקשתי הצעת מקיף מלאה (גרירה, רכב חלופי, שמשות, מערכת שמע, וכולי). מסתברים הדברים הבאים:

* ביטוח ישיר (הקש על החמש) נתנו לי למלא באתר (400 ש"ח הנחה על שירות טלפוני בערך) טופס מאוד מבלבל עם זיליון פרטים ויצא יותר זול ביטוח לשני נהגים מאשר נהג בודד. יכול להיות שהם הורידו מחיר אוטומטית כי במחשב היה כתוב שכבר קיבלתי הצעה קודמת, אז הנחה אוטומטית? על כל פנים יצא כ3100 ש"ח ו1250 השתתפות עצמית. הטופס ביקש מספר ת"ז אבל נתתי אחד מזויף 🙂
* AIG, אישי ישיר ואיחוד ישיר לא נותנים הצעות באתר אלא רק טלפונית, ולא היו מוכנים לתת הצעת מחיר בלי שאמסור תעודת זהות (למה מי מת?). AIG זרקו שזה יהיה בסביבות ה3000 ש"ח אבל בלי ת"ז הוא לא יכול לתת לי מספר מדויק.
* "דורון ורוזן ענק הביטוח" נתן מחיר גמד. 2200 ש"ח. חיפשתי קאצ' ולא מצאתי. אשת המכירות היתה מאוד אדיבה אבל זה לא אומר כלום על יום הפקודה. השתתפות עצמית 1000 במוסך הסדר ו1600 בשלי, הכי זולים.
* "כלל ישיר" אמרו שאין להם מחיר זול יותר ממה שהציע לי הסוכן.
* ICI היה מאוד אדיב, הלך לברר וחזר אחרי חצי שעה והתנצל, המחירים שלו מתחילים בכ4000 ש"ח אז לצערו אין לו איך לסייע לי.
* ביטוח מיקא הציעה לי 2260 ש"ח דרך "הכשרת היישוב", עם השתתפות 850/1500. הם עובדים גם עם "אליהו" אבל שם הפוליסה עלתה 3900 ש"ח גם כן. היא שאלה (כמו כולם) איפה קיבלתי הצעות יותר נמוכות ואמרתי לה שאצל "ענק" והיא מיד קפצה שאין לה בעיה להפסיד מכירה לכל אחד מהישירים אבל כדאי לי מאוד להזהר מ"ענק" ושות', לטענתה מכל הלקוחות שעוברים אליה הלקוחות שלהם מקללים הכי הרבה. למרות שאין לי סיבה להאמין לה יותר מדי (יש לה עמלה מהמכירה) אני אכן למדתי בגילי שאם קונים בזול משלמים ביוקר, וללכת על המותג הכי זול זה אולי לא הרעיון הכי מבריק.

חזרתי אל הסוכן, ונאמר לי שעצוב להם אבל הם מבינים ואין להם מה להציע לי באותה הזדמנות גם התגלה לי שכיוון שאני מחליף מצד ג' לצד א' אני חייב לעבור קודם שמאי, כי חברת כלל מסתכלת על מעבר כזה בעין עקומה. לא יעלה לי כסף, רק זמן מעצבן…

בקיצור חזרתי אל מיקא ומסרתי לה את הפרטים, נשאר לי רק לפקסס לה אישור על אי תביעות ישנות והיידה. אני מבוטח כבר מעכשיו. אפילו לא צריך לקנות מראש ביטוח על נהגים נוספים, רק להודיע מראש ובכלום כסף יוסיפו לי לשבוע פה או חודש שם עוד נהג (נדמה לי, גיא, שאתה לא עולה עוד שקל, אבל רונן יעלה עוד שקל או שניים לשבוע)

* לא כל חברות הביטוח נותנות הנחות לפי הצהרות על אי תביעה מחברות אחרות.
* לא כל החברות מרימות את גובה הפרמיה אם היו לי תאונות ושלילות (גם אם לא תבעתי).
* מיקא לא שיקללו את עיר המגורים למחיר הביטוח אבל אחרות כן – אבן יהודה יותר מסוכנת לרכבים פופולאריים מסתבר, ויש הפרש של מאות שקלים בביטוחי גנבות לעומת ת"א למשל. אולי כי זה ישוב לא צפוף וגם הקרבה למשולש לא מועילה.

נשאר לי רק לגלות אם הם נותנים שירות טוב כשקורה משהו, אבל אני כמובן מקווה שלעולם לא יצא לי לבדוק אותם… ואני מקווה שלפחות עזרתי למישהו עם המספרים האלו.

מתנצל…

כמה אנשים שאלו מתי יפתח הפוסט המוגן, אבל בעלי הזכויות המופיעים בקליפ עוד לא נתנו לי את הסכמתם הסופית (לא כולם בודקים דואל כל שעה). זה יקרה יש להניח לאורך יום חמישי…

ובינתיים, בצידו השני של העולם…

את הקטע החביב הזה מצאתי באתר מיני-יוטיובי (יש הרבה כאלו לאחרונה) מבית מינינובה ושמו סנוטר. אני לא מבין למה צריך לחתוך ולהדביק את בוש בשביל שיצא מצחיק, הוא עושה את זה יופי לבד

עוד למדתי שם סיבות להתמוטטות האימפריה הבריטית, דגי זהב מאולפים, למה לוויתן קטלן בעצם מפחיד כמו כריש ועדיף לנסות להציל פנדות, והעובדה שאנשים משחזרים עם סורקים את השטויות שבגילי עשינו עם כונני דיסקטים של קומודור ואפל.

אין לי הרבה מה להגיד הבוקר… רואים, לא? 🙂

עשר קריירות שאני לא מקנא בהן

פרוייקט הכתיבה קבוצתית החדש של חנית יצא לדרך, ובניגוד לפעם הקודמת אני מנסה לא לפספס את הרכבת שוב. הנושא הוא "עשר" וההנחה היא רשימות של "עשרה דברים ש..", ונפלתי גם אני למלכודת הרשימות… כי לא קיבלתי אף פעם עשר בכלום (יסודי לא נחשב) ולא קרה לי שום דבר חשוב בגיל עשר… אז הנה.

1. כותב בדיחות ללטרמן. נו באמת, כל שבוע לחשוב על 2-3 רשימות של "עשר" כאלו? הזעתי דם 🙂

2. שף. כן. הרבה אנשים אומרים לי שאני מבשל מצוין ולמה אני לא עובד בזה. האמת היא שמדובר בעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, המון עבודות ניקוי (ואני את המטבח שלי אפילו לא מנקה מספיק), ושוחקת בטירוף. אז נכון שיש שפים סלבריטאים שיש להם פנאי להשתעשע ולהמציא מנות פסיכיות, או להרוויח מליונים מתוכניות טלוויזיה, אבל מדובר בתחום מאוד תחרותי ומלחיץ, אני רואה את זה מהקריירה של אימי בתחום, צריך אישיות מיוחדת לזה.

3. ראש מדינה. אני צריך לפרט? לחץ והמון אחריות על הראש… אלא אם כן זה מיקרונזיה או משהו 🙂

4. רופא. נו שוב הלחץ לפעול בזמן ולזכור את כל ההשפעות על כל דבר בגוף שתעשה כל פעולה שתנקוט. אנשים שעושים את זה כמו שצריך הם באמת על אנושיים בעיני (והרבה מהם אכן מאבדים אנושיות בדרך למעלה)

5. בודק איכות במפעלי ג'ונסון את ג'ונסון (מי שלא מכיר את הבדיחה, חפשו בגוגל)

6. מבקר מסעדות. הפתעתי אתכם, אה? כן, אני מאוד אוהב לאכול בחוץ, אבל כל יום? ולמצוא דברים מקוריים לכתוב על זה? ולהיות תפוס כל ערב בענייני עבודה במקום לפגוש את החברים שעובדים בשעות נורמליות? טוב, אולי אם הייתי צריך לכתוב ביקורת אחת בחודש 🙂 (ואת זה אני בערך עושה כאן)

7. מנהל בית לוויות. איך אפשר לעמוד בזה בלי להפוך לציני מוחלט, ואיך לטפל בלקוחות עם כל הציניות שאתה צובר? בררר…

8. אורי גלר או הבבא סאלי/ברוך/רנטגן ודומיהם. לא יכול לשקר לאנשים בפרצוף.

9. שוטר תנועה. נו, אני רוצה שישארו לי חבר או שניים…

10. סיפרה לי פעם מישהיא שדוד שלה עובד בניקוי ה"לבניות" של מפרץ חיפה. כן, אנשים בחליפות אסבסט ואלוהים יודע באילו תנאים של חום, נשימה מבקבוקי חמצן על הגב וסכנות מוות וסרטן משונות, מסתובבים בתוך מגדלי הבטון המפחידים הללו ומנקים את קירותיהם ידנית (לפחות אני מקווה שמאז פיתחו לזה רובוטים). אני חושב שזה אולי אחד הדברים הכי פחות נעימים או מעניינים שיש, ובאותה העת מסוכנים. זה מסכם בערך.

עדכון: ומסתבר בדיעבד שאני אפילו לא מקורי לגמרי. אני אנסה שנית בערב…

הפסקת צחוקים

גם אתם מתגעגעים להירוז כמוני?

טוב, לא ממש מתגעגע כמו "נו על מה הם עוד יחשבו?" כמו עם לוסט.. 🙂

כמה סרטים שראיתי לאחרונה וחשבתי להקדיש לכל אחד מהם פוסט אבל לא הגעתי לזה:
* 16 Blocks – נסיון לשלב את מקליין של DIE HARD עם סיפור צדקני. זה לא הולך. הרגישו חופשי לוותר אם עוד לא ראיתם.
* My Super Ex-Girlfriend – סרט דבילי לחלוטין, אומה תורמן היחידה שעוד איכשהוא מחזיקה את הסרט, אדי איזארד בתפקיד שלא נותן לו להתבטא… גם עליו אפשר לדלג.
* Hot Fuzz – מעט גיקים מכירים את Shaun of the dead בארץ כי לא מקרינים דברים כאלו בטלוויזיה. זהו סרט הקולנוע השלישי של אדגר רייט (שבד"כ מביים לטלוויזיה) ושוב בכיכובו של סיימון פג וכמה הצצות של קומיקאים בריטיים מצוינים וטימוטי דלטון שמסתבר שיודע גם לשחק בקומדיה. אני לא רוצה להרוס כלום מהסרט, אני אנסה לסכם: שוטר כוכב מגיע לעיירה שקטה ו… מה שממשיך משם הוא בין קומדיה לפרודיה ואני לא יכול פשוט לספר כלום חוץ מזה שאני וגיא התפתלנו מצחוק שעתיים. עבודת צילום ועריכה מבריקים, ציטוטים מסרטים אחרים, אם יש, לא הצלחנו לזהות, אבל הסיטואציות מעלות כ"כ הרבה אסוציאציות נהדרות. אין לי מושג אם ומתי יגיע לקולנוע בארץ…
* ואחרונים חביבים, פריי ולאורי הנהדרים, ערכתי לגיא היכרות עם אחת הסדרות החביבות עלי משנות התשעים המוקדמות "Jeeves and Wooster" שהעלתה את פריי ולאורי מדרגה מ"מצחיקנים צעירים" לדרגת שחקנים כוכבים, ובהמשך נחרוש מחדש גם את A bit of Fry and Laurie. כבוד לקלאסיקות.

ולבסוף אזהרה קטנה. היזהרו לכם מאנשים שחושבים שיש להם הומור והורסים בדיחה טובה לחתיכות קטנות 🙂