מושג הכסף הולך להשתנות או להעלם

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

במילים אחרות, קפיטליזם היום מבוסס על נדירות הכסף, אבל כרגע הבעיה היא נדירות מקומות התעסוקה, והבעיה לעולם תחריף כי הטכנולוגיה מתקדמת ומייעלת את הייצור. לכן האבטלה תגדל, וכל עוד מבססים את רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.

במערכת שמתכננת לפי עתיד שכזה, מבינים שמושג הכסף הולך להשתנות או להעלם.

המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה. המערכת הנוכחית גם מעודדת רווחים מיידיים על פני השקעות לטווח ארוך, יוצאת מהנחה שכל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא תעסוקה, ושמשאבי הטבע אינסופיים. אם נגיע למקום שבו ההנחות האלו נמוגות (ולדעתי אנחנו כבר עמוק אחרי ההתנגשות רק שמצליחים לכסות אותה כרגע בבועה אחרי בועה), הרי שאין מנוס מלשנות את כל המערכת הכלכלית. לא לסוציאל דמוקרטיה של מיסוי עשירים וסיבסוד העניים, אלא תפיסה חדשה כלשהיא של חלוקת משאבים, ערך לעבודת כפיים וכולי.

אני גם לא מדבר על חזרה לכלכלת בארטרים ובנקאות בינאישית, אלא ממש מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת מתנות, דגש על חזרה לקהילתיות במקום השגיות עסקית, או אולי לחלופין התמוטטות וכאוס חברתי אם זה לא ישתלב בתרבות והממשל בצורה נכונה.

מה דעתכם?

בנק לאומי ויתר, קולבר הגיע לסיפור ההדבקות דרך הדואר

עדכון אחד משמח: בנק לאומי החליט שכנראה יש מספיק דעות שליליות נגד פרויקט הריאליטי המכוער שלו, והחליט לסגור את הבאסטה.

עומר כביר צייץ:

לאומי מפסיק את פרויקט 2 מיליון סיבות. לאומי כותב: "מצאנו את עצמנו בלבה של ביקורת ציבורית, שפגעה גם בעמותות. מספר עמותות פנו אלינו באומרן כי האווירה שנוצרה מזיקה להן. כתאגיד הקשוב לדיאלוג עם הציבור הגענו למסקנה כי המודל שאימצנו לא השיג את מטרתו. כיוון שכך, החלטנו שטוב נעשה אם בשלב זה נפסיק את הפרויקט" לאומי יחלק את הכסף בכל זאת – כל 139 העמותות שלקחו חלק בפרויקט יקבלו 10 אלף ש' כל אחת; שאר הכסף – למיזמים אחרים.

ובהמשך לפוסט הזה על חיסונים:

ביוטרוריזם או ילדות שמרנית?

אייייייכככס, חזרת!כשהייתי בן 5, חטפתי בגן חזרת. לא היו אז חיסונים בארץ, הורים פשוט וידאו שילדים יחטפו את המחלה הנוראית הזו בגיל צעיר ככל האפשר, כדי שיהיו מחוסנים. למעשה בן של חברה של אימי, בגיל בר-מצווה, לא נדבק עדיין, ואחד מזכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי היה איך שנתנו לי גלידה שוקו וניל בגביע וופל ודרשו שאלקק ואתן גם לשגיב. אני עוד התווכחתי כי בתור ילד טוב למדתי כבר לפני גן חובה שלא מלקקים מאותה הגלידה אם חולים, אבל הסבירו לי שזה בסדר וזה בכוונה. שגיב כבר בן 13 ואם לא תהיה לו חזרת עכשיו, זה יהיה לו מסוכן לחלות רק בגיל מאוחר יותר. במרוצת השנים שמעתי שאבי בגיל העשרה חטף חזרת וסבא הצטווה להתרחק מהבית לשבועיים לפחות כי לא נדבק במחלה בילדותו. הסבא היקה שלי לא אהב לישון מחוץ למיטה הרגילה שלו וחזר כבר אחרי שבוע. למרות שאבי כבר לא היה חולה והבית אוורר והוחלפו הסדינים, סבא נדבק, וכיוון שלא היה צעיר הוירוס תקף אותו בצורה מאוד אגרסיבית. מאיש שרירים ספורטיבי (היו לו מקבילים ומתח בגינה שהיה מתאמן עליהם הרבה, מספרים לי), הוא הפך להיות אסטמתי שברירי, וככה הכרתי אותו כילד.

היום שלחה לי ד"ר לנדסמן, חובבת המגפות, לינק לסיפור האחרון בסאגה של מתנגדי החיסונים. לא מספיק לא לחסן את הילדים בחיידק מוחלש ולא מידבק, למה לא נחזור לימי קדם ונדביק אותם בחיידק החי? אבל כאן לא מדובר בקפיצה לשכנים להחליף ליקוק על גלידת שטראוס עתיקה, כאן מדובר בהתארגנות פייסבוק ומישלוח חיידקים חיים בדואר! בצורה שמסכנת גם את עובדי רשות הדואר ומהווה עבירה של ממש על החוק. למעשה ההבדל היחידי, לפי כותב הפוסט ההוא, בין הנוהג החדש לביוטרוריזם זו הכוונה, וכאן מודגם יפה הפתגם כי "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות". אם לא ראיתם את ההרצאה של קרן בכנס אייקון, אני מקווה בחום שהיא תעלה בקרוב ליוטיוב או משהו. מפחיד ממש מה שלומדים שם.

עדכון: רועי צזנה ניגש לנושא בסגנונו הרגיל והפיל אחריות על אישתו (הדמיונית…). אני מתאר לי שבהמשך לוטם וקרן יוסיפו לנו חוכמה, אני אעדכן לינקים כשיהיו. בינתיים למדתי שגם בארץ מתארגנות מסיבות כאלו, אבל לשמחתי עוד לא ידוע על משלוח וירוסים בדואר. אני בטוח שזה יגיע.

אנחנו מקימים בימים אלו אתר ישראלי של "רפואה מבוססת מדע", בדומה ל-SBM האמריקני. אם יש לכם מה לתרום או מכירים מישהו שיתאים לכתוב שם ערכי ויקי או מאמרים, אנא הפנו אלי. תודה מראש!

לא סולח

צוף הכריז היום שהוא לא סולח לזהבית, נוחי, יצחק, דודי וכל חבריהם העושקים המורשים.

אני לא סולח להם על מעשיהם, אבל אני סולח להם על חמדנותם כי הם אנושיים. כי הם גדלו על ברכיו של מילטון פרידמן שאמר שמותר להם. כי הם צמחו כי הושקו וזובלו ע"י ראשי ממשלות וקואליציות כבר 20 שנה ויותר.

אני השנה לא סולח לנערי האוצר הבלתי מרוסנים שמוותרים על הכנסות מדינה מתמלוגים, זכיונות וחובות של מוסדות גדולים. אני גם לא סולח להם על ניצול חוק ההסדרים עד טיפת דמינו האחרונה (תרתי).

אני לא סולח לראש הממשלה שמקצץ את כנפי הרגולטורים, החשכ"ל, הרשות להגבלים עסקיים, וביטל השנה את משרד נציב הדורות הבאים. אני גם לא סולח לו על שהוא מוכר בזול נכסי מדינה, גנים לאומיים ואת בריאותם, פרנסתם ואיכות חייהם של אזרחי המדינה.

אני לא סולח לרשויות המס שרודפים עד חורמה את החייבים הקטנים אבל מוחקים חובות ומספרים תספורות לעושקים הגדולים של המדינה, ולא סותמים פרצות בחוקי המס ובאכיפתם.

אני לא סולח למשטרה שאוכפת את החוק רק על מי שנוח לה. לא על הפושעים האמיתיים.

אני לא סולח למשרד המשפטים שלא עושה מספיק כדי לחזק את רשויות המשפט בשופטים וכוח פעולה כדי לגבות את מעט הסדר שהמשטרה מדי פעם עוד מנסה לאכוף.

אני לא סולח לקואליציות שאישרו שוב ושוב חוקי הסדרים שנתיים (או דו-שנתיים!) ותקציבים דו-שנתיים במקום לבטל את הפגע הרע והאנטי-דמוקרטי הזה.

אני לא סולח לתקשורת שניסתה לסובב את ידיה של המחאה ולהכריח אותה לדבר בשפה הישנה במקום לנסות להבין את השפה החדשה, ובדרך זרעו בלבול ומיסאינפורמציה.

אני לא סולח לימנים, החרדים והערבים שחשבו שאין להם מקום במחאה והעדיפו להשאיר אותה לשמאל בלבד במקום לתמוך בה כמחאת כל העם שהיא ניסתה להיות, ואז היינו מוציאים אפילו מליון איש לרחובות. בסה"כ התוצאות יהיה גם בשבילם.

אני לא סולח לאנשי משרד הפנים שנותנים לתופעות מכוערות של שינאת נשים וזרים להכתיב סדרי ישיבה באוטובוסים, מגורים בערים, ואת צביון חייהם של ערים כמו בית שמש וקציר-חריש.

אני לא סולח לכל מי שבשרשרת ההחלטות של הפרטות מוסדות טיפוליים לתשושי נפש, שרידי שואה, אוטיסטים, וכל החוסים האחרים, ובעצם כלל שירותי הבריאות ובריאות הנפש.

אני לא סולח לשירותי הדת בישראל, אם זה משרד הדתות ואם זה הרבנויות המקומיות שמתעללים במי שתלוי בשירותיהם ומתעלקים על קופת הציבור. בעצם אני גם לא סולח לכל רב או מנהיג דתי שתומך באפליה, מיזוגניה, גזענות, אנטי-דמוקרטיה ואי-הפרדה של דת מהמדינה. הרעל שלכם מבוכן במיוחד בעיני כי הוא מחלחל לאנשים עמוק יותר במוחם.

ולבסוף ברמה האישית אני לא סולח להרבה אנשים שפגעו במשפחתי בשנים האחרונות בצורות אנוכיות ומרושעות שלא אפרט פה. אני מאחל לכם לפגוש את עצמכם יום אחד, זה הכל.

אז מה זה בעצם צדק חברתי? פרויקט וידאו

זוגתי שרון החליטה לפרוט את המושג הגדול של "צדק חברתי" לפרוטות ברורות יותר. היא התחילה לאסוף ראיונות אותם היא מנסה לערוך לכדי כשלוש דקות, בתקווה שיצטרפו אליה רבים אחרים ויעלו ראיונות בפורמט דומה, וכך בשיטת crowdsourcing לאסוף הסברים. דרך עוולות שנגרמות לאנשים אמיתיים, ואמירה ברורה שלהם "בשבילי צדק חברתי זה […]", להדגיש איפה הפער עדיין עומד בין הרצוי למצוי.

מספר שבועות לאחר תחילת המאבק לצדק חברתי, שמתמקד במונופולים, בבעיות הדיור ויוקר המחייה הרגשתי שישנם עוולות חברתיות (שלא נתונים לשום ויכוח בין קפיטליסטים לסוציאליסטים) שחשוב להזכיר ולזכור, כי גם אם יהיה פה דיור בר השגה לא יהיה פה שום צדק חברתי כל עוד עוולות אלו ודומות להן לא יתוקנו. כדי שלא ישכחו אותן עוולות בלהט המאבק, בחרתי להפיק סרטונים קצרים שבהם אדם פרטי יספר את העוול החברתי שנעשה לו. מדובר אמנם בסיפור אישי, אך כזה שמיצג ציבור שלם שנגרם לו עוול. אני מתכוונת לרכז את כל הסרטונים שאפיק באתר באינטרנט תחת הכותרת "העם דורש צדק חברתי" להלן 2 סרטים שצלמתי עד כה:

אריק מספר את סיפורם של נכי צה"ל

אלה מספרת את סיפורם של שרידי שואה

תודה לאריק ולאלה שהקדישו לי מזמנם היקר והצטלמו לסרטים (זה לא קל פיזית ונפשית) וכן לירון ברוך שעזר בעריכה של הסרטון של אלה. לא הייתי מסתדרת בלעדיו. תודה גם לעמותת אביב שחיברו אותי לאלה וחיזקו את ידי.

אם מישהו מכם מכיר מישהו עם סיפור של עוול חברתי שמייצג ציבור שלם כגון למשל מתמחה ברפואה, קרבן של מערכת הבריאות החולה, מישהו שהופקעו ממנו קרקעות לכאורה למען הציבור ובפועל המדינה מכרה את הקרקע לקבלנים פרטיים, קורבנות של משרד הרווחה וכד' אשמח אם תפנו אותו אליי אני מעוניינת להפיק לפחות סרטון אחד לכל פן של אי צדק חברתי שקיים במדינה.

בנוסף, אריק שמופיע בסרט הראשון, כורע תחת עומס העבודה. הוא זקוק למתנדב בעל ראש גדול שיכול לקחת על עצמו חלק מהמקרים של נכי צה"ל וללוות אותם לאורך זמן. התפקיד כרוך בעיקר בחיזור אחרי משרדי ממשלה ובפרט אגף השיקום במשרד הבטחון כדי שאלו יעשו את עבודתם ויושיטו לאותם נכים את העזרה המגיעה להם.

אודה לכל עזרה בעניין זה וכן אשמח לשמוע את דעתכם על הפרויקט ועל הסרטים.

שבת שלום,
שרון

כמו שאתם רואים, כרגע אין לה ציוד צילום או נסיון עריכה טובים, והיא תשמח לשיתוף פעולה ממתנדבים – אם עורכים, אם מראיינים או צלמים, ואולי גם מעצב(ת) גראפי(ת) שיעזרו לסגנן את המסר עם שפה גראפית אחידה. כמובן, כמו שהיא אומרת, עוד סיפורים אישיים של אנשים שמוכנים לספר, יעזרו מאוד.

בואו להפגין למען העתיד. של כולנו.

קשה לי להמעיט בערכו של המאבק הצעיר שלנו. מעולם לא יצאו בארץ כל כך הרבה אנשים להפגנה אחת, ועל נושא חשוב כל כך. אם לא תכננתם עדיין לצאת להפגין, אני מבקש שתשקלו את זה, כי עד כמה שזה מרגיש מיותר להכנס להמון הצפוף, לצעוק ולהזיע, זו ההצבעה הדמוקרטית שלנו ברגליים. הפוליטיקאים כבר לא מתרשמים מהסקרים שרואים ש90%+ מהעם מרגישים הזדהות עם מטרות המאבק, הם צריכים לראות נחילי אנשים ברחובות, אנשים רגילים שמספיק כואב להם ומספיק אכפת להם בשביל לצאת לרחובות בליל אוגוסט חם, כדי להגיד את מה שלא הצליחו להגיד עם הפתק בקלפי כבר 20 שנה.

אתם גם לא חייבים לעלות על ההסעות לתל אביב, יהיו צעדות ועצרות בכל הארץ. אני בעצמי עוד לא יודע אם אהיה בירושלים, או נס ציונה או ראשון לציון, אבל מה שבטוח, אני ושרון נצעד. איך אפשר שלא?

זו לא מחאת הבינוניים ולא מחאת התחתונים. זו מחאה של 95% התחתונים של העם, תשעה וחצי עשירונים. גם עובדי הייטק נפגעים מהמדיניות הזו, ובטח שהדור הבא. אתם חייבים את ההצבעה הדמוקרטית הזו ברגליים לעצמכם, להורים ולילדים שלכם.

גיא הביא בבלוג שלו דואל שרשרת, אני אביא אחד אחר שקיבלתי אני:

בשבת הקרובה יתקיים אחד האירועים החשובים בתולדות מדינת ישראל. הגזמתי? תחליטו בעצמכם:..
בסך הכל לפני חודש וחצי עוד ישבנו בבתים שלנו וכאבנו את המצב. התלוננו על הריכזויות, על הפערים, על העדר השוויון, על השירותים החברתיים המופרטים, על החינוך המתדרדר, על מערכת הבריאות הקורסת, על שירותי רווחה אומללים, על דיור בלתי אפשרי, על יוקר המחיה, על הפילוג, על ערכי דמוקרטיה מתמוססים, על תעסוקה בלתי הוגנת, על חסרונם הבלתי נסבל של סולידריות וערבות הדדית, על אלימות הולכת וגוברת, על אתוסים של "בטחון-בטחון-בטחון", על מוסדות שלטון מושחתים, על חלוקת משאבים לא הוגנת, על מדיניות כלכלית משולחת רסן, על סדרי עדיפויות מעוותים, על שנתנו לכל זה לקרות.
אלא שאז קרה משהו גדול – נזכרנו שהמצב הזה הוא לא נתון משמיים. נזכרנו שאנחנו העם ואנחנו קובעים, וביחד החלטנו שיכול וצריך להיות כאן אחרת. להבנה האישית והמשותפת הזאת יש שם פשוט – קוראים לה "תקווה".
התקווה חזרה לשכון במעוננו ואיתה חלף זמנם של הישיבה מול המסך, שיחות הסלון וצקצוקי הלשון. הגיע זמן מעורבות, נטילת אחריות ועשייה.
בשבת הקרובה ייצא לרחוב כל מי שהלב שלו אומר לו שאנחנו חייבים לתקן את תחלואי החברה שלנו, כל מי שאכפת לו, כל מי שנמאס לו, כל מי שדואג, שכועס, שאוהב, שרוצה, שמקווה, שמאמין. נצעד ביחד, נקח אחריות על עצמנו ונדרוש מנבחרינו להתעורר ולעשות את אותו הדבר. בקול אחד נודיע להם איך אנחנו רוצים את המדינה שלנו: מדינה של צדק חברתי.
אם זה לא אחד האירועים החשובים בתולדות מדינת ישראל, אני לא יודעת מה כן.
אני סומכת עליכם שתבינו את גודל השעה ואת חשיבותה, אבל להגיע זה לא מספיק. האירוע מספיק חשוב כדי שתעשו יותר מזה. ומה אפשר לעשות? לדאוג שכמה שיותר אנשים יבינו ויגיעו. איך? אנחנו דור חכם ויצירתי, תחשבו על משהו. כל הדרכים טובות. פרט לכך, השתמשו באמצעי התקשורת שעומדים לרשותכם כדי להפיץ את הבשורה, ואל תשכחו את אמצעי התקשורת העתיק והאפקטיבי ביותר – הפה שלכם. פשוט דברו על חשיבות העצרת עם כל מי שיוצא לכם: חברים בעבודה, קרובי משפחה, השומרת בכניסה לבר, נהג האוטובוס, הרופאה שקבעתם אצלה תור, השכן שנתקלתם בה במדרגות, הקופאי בסופר… תם עידן הניכור. אנחנו מתחילים לדבר אחת עם השני.

אז הנה הפרטים:
תל אביב –
מוצאי שבת הקרובה, ה-3.9.2011, 21:00 בערב
צועדים מהבימה-רוטשילד לכיוון העצרת שתתקיים בכיכר המדינה

עצרות נוספות יתקיימו בחיפה, בירושלים ובבאר שבע.

מי שרוצה לעזור עוד וצריך שנעזור לו בזה, מוזמן לפנות אלי בדוא"ל:
Orly_w@yahoo.com
או בכל דרך אחרת

תרגישו חופשיים להפיץ את המייל למי שבא לכם.
אורלי וייסלברג

עמוד פייס להתפקדות, וללוגיסטיקה של טרמפים והסעות. גם התאחדות הסטודנטים מסדרת הסעות לכל המעוניינים.

ומוסיף חגי קוט מהעמותה לכלכלה בת קיימא:

הייתי בשתי הפגנות עד כה. מעבר לחשיבות להיות שם, זה ממש מרגש להיות שם!
אחד מהשירים האהובים עליי שמבטאים יותר מכל את ההרגשה שלי למהפכה:

אני מאמין / שאול טשרנחובסקי
שחקי שחקי על החלומות
זו אני החולם שח
שחקי כי באדם אאמין
כי עודני מאמין בך

כי עוד נפשי דרור שואפת
לא מכרתיה לעגל פז
כי עוד אאמין גם באדם
גם ברוחו רוח עז

רוחו ישליך כבלי הבל
ירוממנו בומתי על
לא ברעב ימות עובד
דרור לנפש פת לדל

נתראה בעצרות!!