קיימות 3: על הקשר לכלכלה, בריאות, חוק, חינוך, חברה ופוליטיקה

בבלוג של התנועה הירוקה תוכלו למצוא את "למה בעצם קיימות" הוא פוסט הקדמה לפוסט הזה, אתם מוזמנים להציץ בו. אני מעלה שם את הרעיון (המבהיל להרבה אנשים) שאין מנוס מלהגיע ליום שבו גידול האוכלוסיה העולמית יהיה חייב להגיע ל0%. אין מדובר פה באידאולוגיה אלא בעובדה מדעית פשוטה – כדור הארץ סופי והמשאבים הזמינים עליו סופיים. גם אם נשכלל מאוד טכנולוגיות של אנרגיות מתחדשות, נהפוך כולנו לצימחוניים, נמצא טכנולוגיות למחזור מושלם של מי קולחין… בסופו של דבר אין לנו כוכב לכת אחר לברוח אליו במערכת השמש כרגע, ולא ברור מתי יהיה, ומאיפה נשיג את הטכנולוגיה להעביר אליו מליארדי אנשים כשהאפשרות תהפוך להגיונית. צריכים אם כך להשאר חזרה עם רגליים על הקרקע ולחשוב איך שורדים את השלב הזה בחיי המין האנושי.


פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות.
פיזור הגילאים באוכלוסיה השויצרית, אופייני למדינות מתועשות. המאמר המלא בלינק (PDF), עוד מידע בויקיפדיה בערך פירמידת אוכלוסין.

בקפיצת דרך של הדמיון, בואו נניח לרגע שעכשיו 2040 ושהצלחנו לפתור את כל בעיות ההלכה והתרבות הקשורות להגבלת ילודה – כלומר גידול האוכלוסיה נעצר מתוך אחריות הדדית ולא ממגיפות, רעב או מלחמות. נגיד גם שהצלחנו לעצור את ההתחממות ועלית פני הים, וכולנו חיים בעולם שכולו בר קיימא ובנוי מחומרים ברי מחזור. אילו שינויים יצטרכו לעבור החברה והכלכלה שלנו?

בריאות הציבור, רווחה ותעסוקה: ובכן, אורך החיים הממוצע עולה כל הזמן, נכון ל2008 מעריכים בעולם הראשון שתוחלת החיים של תינוק שנולד היא ארוכה ב4 חודשים עד שנה מזו של אחיו שנולד שנה לפניו. מדובר אם כך בדורות של אנשים שיחיו יותר שנים, ולכן אחוז האזרחים המבוגרים יגדל, לעומת קצב ילודה שיעצר. אנחנו מדברים אם כן על אוכלוסיה שגיל הממוצע והחציון שבה גבוהים הרבה יותר מהיום, וזה אומר לא מעט על אופי כוח העבודה, אורך שנות העבודה לעומת אורך שנות היציאה לגמלאות, מה שאומר שגיל היציאה לגמלאות יעלה ויתרחק. מה אנחנו עושים עם כוח עבודה מתבגר ומזדקן, כאשר קצב השינוי הטכנולוגי עובר בהרבה תחומים את יכולת עובד יותר מבוגר להתעדכן? או שמא טכנולוגיה ואוטומציה יפנו מקום להרבה אנשים לעסוק בתחביבים ולמידה במקום להמשיך לעבוד עד כלות הכוחות?

ומה עם מחלות זקנה? אם אחוז הצעירים באוכלוסיה קטן ואחוז הגיל השלישי גדל, ועדיין אין לנו מרפא לסרטנים שונים, עוורון מזקנה, אלצהיימר, ועוד המון צרות – הרי שיש לנו בעיה גם של טיפול באוכלוסיה המתבגרת, עומס על מערכת הבריאות, הגמלאות וכולי. שינויים כלכליים מרחיקי לכת יהיו חייבים לקרות ברווחה וכלכלת הבריאות, וכמובן מחקר רפואי חייב להדביק את הפער, אז אסור לוותר על השקעה כלכלית של המדינה במחקר רפואי.

באותו הנושא, לדעתי אסור גם שמחקר רפואי במימון משלם המיסים יקבל הגנת פטנט בצורה שתפגע בזכות החולים לקבל טיפול – וכוונתי, יכול להיות שפטנטים על תרופות יכולים לגרום לפער חברתי ותברואתי עוד יותר חריף אפילו מהקיים היום, ולכן יש לשקול לשנות את חוקי הפטנטים הרפואיים בצורה יסודית, ואולי אף לבטל את כל סוגי הפטנטים מלבד בנושאים מאוד מסוימים ברפואה והנדסת חומרים.

ובכלכלת הצריכה – העולם הקפיטליסטי של חברת השפע חי לפי פיחות מתמיד בערך הכסף וצמיחה של 7% בשנה. הוא מעודד אותנו לצרוך, הוא מעודד את היצרנים לייצר בזול ובכמויות כדי שנאלץ לקנות עוד כשדברים מתקלקלים ונזרקים, למעשה יש תמריץ לייצר מוצרים בלתי עמידים, וכיום אפילו לא נספר הזיהום הסביבתי בעלות התובלה… כדי שמעגל הצריכה הזה ימשיך, היצרן משכנע אותנו בהפגזה בכל החושים שככל שנקנה עוד נרגיש יותר שמחים, נהיה מעודכנים לפי האופנה, ובקיצור – שקר תרבות הצריכה הקלאסי.

אם אנחנו רוצים לזהם פחות, הרי שמוצרים בהכרח יעלו יותר, יעשו שימוש באריזות מתכלות שיוצרו קרוב ולא יובאו מרחוק, אבל לחלופין המוצרים שאינם מתכלים (חומרי בנין, בגדים, כלים, רהיטים) גם אמורים להחזיק יותר זמן מעמד ועדיף שיהיו מיוצרים מקומית וממוחזרים מקומית. המלחמה בגלובליזציה איננה רק בגלל מלחמה חברתית בחברות בינלאומיות, ואיננה רק מלחמה כלכלית בדיכוי של ידיים זולות במדינות עניות, זו גם מלחמה בזיהום שתובלה ימית ואווירית מסיבית גורמת. קנו כחול לבן, עכשיו אתם יודעים למה – כי בסוף זה גם יותר ירוק :-) אבל השתדלו להקפיד על מוצרים שהם באמת תוצרת הארץ, שייצורם אינו צורך כמויות אנרגיה או משאבים מתכלים אחרים בכמות מוגזמת, ועדיף שלא יהיה מבוסס על משאבים בלתי מתחדשים בכלל.

פוליטיקה, חוק וחברה: כדי להגיע למצב בו נשמרות באמת אמות מידה של אחריות חברתית ואקולוגית, חשוב שרוב האנשיםיהיו בעלי מודעות ויקפידו (ולכן חייבים חינוך), חייבים פיקוח על מי שאינו מקפיד (ולכן חקיקה פחות ליבראלית), ואי אפשר לצפות שלכל אזרח תהיה מודעות לכל הבעיות שעלולות להיות בשרשרת האספקה, אז צריך גם רגולציה הדוקה על יבוא ומסחר. זה אומר כלכלה מאוד מפוקחת ומנוטרת, די שונה מכלכלת שוק חופשית קלאסית, ו"תמחור" עלויות סביבתיות וחברתיות לתוך עלויות הייצור וההפצה. זה אומר גם אחריות הדדית בין התושבים, וזה אומר טיפול בענייני אי-שיוויון, כי ידוע שאי-שיוויון גורר פלגנות חברתית, אי-שיוויון תרבותי, חינוכי, ותברואתי.

ולסיכום: חינוך, אחריותיות וממשל: איך עושים את כל הפיקוח והשיוויון הזה בלי ליפול לסוציאליזם טוטליטארי? דמוקרטיה כערך תרבותי מהבית וחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר. ממשל פתוח ושקוף שמאפשר לפקח שכל חלקי המכונה משתפים פעולה ולא מנסים לצבור כוח על חשבון האחר. ואיך בונים קיימות לתוך הכלכלה המודרנית? יש אנשים שמנסים. כמובן שגם בישראל. השאלה כמה גרוע עוד יהיה לפני שממשלה ישראלית תאמץ תוכנית אב, ולמה לא מתחילים מללמוד טיפה מגישות שאובמה מנסה להכניס בכיוון.

הייתי כאן מאוד פשטני וסכמטי (פירוט והבנה יותר מעמיקה תמצאו בלינקים) ואפילו נאיבי (ואפרט בפוסט אחר). אני מקווה שהפוסט הזה מצליח להתחיל להסביר למה קיימות איננה נישה אלא צו השעה להבנה של הכיוון אליו האנושות וישראל חייבות לחתור, ויפה עשור אחד קודם…

16 תגובות בנושא “קיימות 3: על הקשר לכלכלה, בריאות, חוק, חינוך, חברה ופוליטיקה”

  1. דווקא את הקטע של ישראל ספציפית לא ממש הסברת. האוכלוסיות שמתרבות הכי הרבה פה באזור הם כמובן דתיים וערבים (שניהם פחות או יותר על אותו בסיס "מצוותי" של מצוות פרו ורבו). האם אתה חושב שממשלה כלשהיא (ימין או שמאל, לא חשוב מי) תעיז להעלות בדעתה להגביל ילודה? הרי זו התאבדות במזרח התיכון! הערבים בוודאי שלא יפסיקו להתרבות, ואם נניח תאורתית שאצלנו כן יפסיקו, זה יהיה רק עניין של זמן עד שהסכמי השלום יהיה אפשר לנגב איתם את הישבן ותיפתח מלחמה.
    אתה מתעלם לחלוטין מכל הקטע של המתיחות באזור שלא תרגע עם שום הסכמים, עם מדינה כמו איראן שמוכנה לזרוק את כל הרווחים מהנפט ולעזאזל האזרחים – העיקר שיהיה טילים גרעיניים, ולצערי רבים חושבים שחיוך המיליון דולר של אובמה ישנה משהו לעם פנאטי לחלוטין כמו אירן.
    אתה מדבר על 2040? מה דעתך על 2012 או 2013? הנה כמה עובדות מעניינות:
    * אף אחד במערב לא יודע אם קים ז'ונג-איל, מנהיג צפון קוריאה בכלל חי ומי שולט במדינה בעלת הטילים הגרעיניים. התקשורת שם מספקת תמונות שלו שכל חובב פוטושופ יכול לאמר לך שהתמונות מודבקות ברישול (כן, קרה להם כמה פעמים שהם הדביקו תמונה שהצל בכלל לא תאם לתמונה סביב המנהיג). הם עזרו לסוריה להרים כור גרעיני, אולי הם עזרו לעוד כמה "לוחמי חופש" להשיג דברים אחרים?
    * ה-CIA עשה את הפאדיחות שלו בשנה שעברה שטען שאיראן הפסיקה את הפיתוח הגרעין שלהם ב-2003, כל סוכנויות הביון האחרות צחקו מהפאדיחות, אבל זה רק מראה כמה סוכנויות הביון יודעות באמת מה קורה שם בארץ שבשליטת הגמד הקופיף.
    * ארה"ב בעקבות שיגור הנסיון של הטיל האיראני ל-2000 ק"מ רוצה מחדש לשים טילים בצ'כיה ובפולין, הרוסים אומרים שאם הם שמים, הם גם יביאו טילים לכוון לאו דווקא לאיראן, אותו עימות שהיה מלפני שנה וחצי, חוזר סיבוב שני.
    * פקיסטן, אפגניסטן, טאליבן – שישו ושמחו בע"מ! מושארף בחוץ ולפקיסטן יש נשק גרעיני, כמה זמן יקח לדעתך לאל-קאעידה לשים יד על כל מיני דברים שם?

    אתה מעלה נקודות מעניינות בהחלט, אבל בוא נהיה על קרקע מציאותית: מה שטיל גרעיני אחד יעשה, 20 שנה של חימום גלובאלי לא יעשה.

    1. חץ, הכל נקודות נכונות. מה אגיד? לעצור את הילודה בלי הסברה תהיה התאבדות פוליטית. לתת לה להמשיך לדהור תהיה התאבדות פיסית. הצע פתרון.

      לגבי משוגעים עם ראשי חץ גרעיניים – מה תעשה? תפסיק לחיות פה? תעזוב את כדוה"א? מה אתה מציע?

      תראה, אי שם בשנות ה-80, עדיין המלחמה הקרה, התחילו לדבר על האפשרות הפיסיקלית של חורף גרעיני. אתה יודע – מספיק פצצות אטום ירימו כל כך הרבה נשורת לאוויר ואבק אחר, שיכוסו השמיים וכלל האטמוספירה לעשרות ומאות שנים ופחות או יותר יהרגו את רוב צורות החי והצומח. הסתבר שבין ארה"ב לבין רוסיה היו מספיק פצצות להשמיד כך את העולם 20 פעם, אבל הם המשיכו לייצר ראשי נפץ גרעיניים בכ"ז…

      למעשה חישבו כמה פצצות אטום קטנות ועלובות בסדרי הגודל של הירושימה (עשרות קילוטון, לא פצצות מגהטון שפיתחו מאז) דרושות כדי לפורר את הכלכלה והחברה של מעצמה ולהותיר אותה "לעוף השמיים" – התשובה היא בערך 10-12 פצצות לארה"ב וכ7 לברית המועצות. מספיק שתפגע בצמתי הרכבות העיקריים כדי ש-80-90% מהאוכלוסיה פשוט תגווע ברעב תוך שבועיים.

      ומאז לא הפסיק העולם להתפתח, לא הפסיקו גם לייצר ראשי נפץ, למעשה הגלובליזציה בקושי התחילה אז. התלות של עולם המערב במזרח ולהיפך רק התחזקה.

      אז מה אתה מציע, שנתמודד קודם עם האטום, או שצריך לבנות כאן חברה שתצטרך לשרוד משהו גרוע בהרבה? (כי אטום זה זבנג וגמרנו, הגעה לקיימות ותחזוקתה זה ענין הרבה יותר מסובך של הרבה שנים והרבה דורות).

  2. פעם קראתי על מדד חלופי למדד ה"צמיחה", שמקזז נזקים לסביבה ונזקים אחרים מהעלייה בתל"ג/תמ"ג. כלומר, ה"צמיחה" שכולם מנסים להעלות אותה היא בעצם גידול בתל"ג/תמ"ג, שהוא למעשה סכום כל העברות הכספים במדינה בשנה אחת (בהגדרה גסה). המדד שקראתי עליו מקזז מהסכום הזה את העלות המשוערת של הנזקים שנגרמו למשאבים ולנכסים הציבוריים באותה שנה. האם מישהו דואג לפרסם את המדד הזה, להביא אותו לידיעת הציבור, ולהדגים באמצעותו את הבעיות שיוצרת ה"צמיחה"?

    1. יש כמה תאוריות ונסיונות לבנות מודלים כלכליים חדשים. בכל מקרה, "צמיחה" של 7% בשנה לא תמשיך להיות. רוחניקים מדברים על מציאה של "צמיחה" פנימית, כלומר שנעסיק את עצמנו בלימוד ובניית קהילות במקום צריכת מוצרים, אבל אני לא יודע איך לדעתם זה פותר בעיות כלכלה :-)

      בכלכלה, על כל פנים, אני חלש. אני עכשיו קורא את הפרקים האלו באקו-ויקי בעצמי (הצץ על שלושת הלינקים בפסקה האחת-לפני-האחרונה לפירוט נוסף), אבל ברור שיש כמה דברים שחייבים יהיו לקרות אחרת. אני אנסה לקרוא שם קצת ואז לסכם פה את מה שהבנתי שעומד להיות הכיוון.

  3. מחקר רפואי במימון ממשלתי הוא לרוב מחקר בסיסי. לקבלת תרופה עדיין נדרשות כיום כמעט עוד 10 שנות מחקרים יקרים. כיום חברות התרופות מבצעות את המחקרים הללו מתוך תקווה להנות מתמלוגי הפטנטים. יש לך מודל חלופי למימון הפיתוח המדובר?

  4. אולי כדאי לבדוק למה המחקרים האלה כל כך יקרים? יכול להיות שחלק מהעלויות נובעות מכל מיני מוסכמות שרצוי לשנות אותן. אני סתם זורק דוגמאות לא-מאומתות מדמיוני הקודח – אם המחקרים יקרים כי הפרופסורים שעורכים אותם צריכים לפרסם עשרות מאמרים ולשלם אלפי פרנקים שווייצריים למו"ל על כל פרסום של מאמר, אולי הגיע הזמן לחשוב על אמצעי פרסום רשמיים אחרים. אם המחקרים יקרים כי הוועדות שמאשרות אותם רגילות לשבת במסעדה הכי יוקרתית במונטה-קרלו, אולי הגיע הזמן להכיר להן את בתי הקפה ברח' באזל. הבעיה היא שהתרגלנו לחשוב לפי מודלים מסוימים, והגיע הזמן לבדוק עד כמה המודלים האלה תקפים.

    1. דרור: אכן דוגמאות לא מאומתות. הייתי אומר פשוט לא נכונות.

      עירא: התקציבים הדרושים לפיתוח תרופות גדול בהרבה מהתקציב שהממשלה מעמידה לרשות האוניברסיטאות. אם תשנה את סדרי העדיפויות הממשלתי ותוסיף כסף למחקר – נהדר. עד אז, תהיה תלות רבה במימון המגיע מגורמים פרטיים.

      1. ברור שתקציב המחקר עולה על תקציב הפרסום בסדר גודל או שניים, דחיל רבאק.

        אבל גם ברור שהממשלה שלנו עסוקה מדי בהפרטות ומכירת המדינה למשמני כיסי הנבחרים בזול, במקום לשים את טובת הציבור בראש סולם העדיפויות. כמה מפלגות שרצו בבחירות האחרונות הודיעו שיגדילו את ההשקעה במחקר בכלל ורפואי בפרט? (רמז, אפשר לספור אותן על פחות מיד אחת)

      2. השאלה שלי היא האם במהלך המחקר יש הוצאות מעין ההוצאות שתיארתי בדוגמאות הדמיוניות שהבאתי. אני לא מדבר על שחיתות. אני מדבר על שיטות עבודה נורמטיביות וחוקיות שאיש אינו מהרהר אחריהן, אבל אולי הגיע הזמן לבחון אותן מחדש.

        1. הפעלת מעבדת מחקר היא עסק מאוד יקר. החומרים שבהם הם משתמשים חייבים להיות נקיים. המכשירים שבהם הם משתמשים חייבים לעמוד בדרישות מפולפלות והם יקרים בהתאם.

          הניסויים שלהם חייבים לעמוד בדרישות קפדניות של ה־FDA. כולל תעוד מפורט ומדוקדק של הניסוי. כל זה יקר. כמוכן הניסויים שאותם תרופה מחוייבת לעבור כדי להראות שהיא מועילה ושהיא לא מזיקה הם יקרים ומסובכים גם כן.

          ובסופו של דבר מדובר על כמה שנים טובות עד שאפשר לייצר תרופה. מחזור פיתוח ארוך בהרבה מזה המוכר בתחום המחשבים. עצם העובדה הזו מחייבת מימון רציני הרבה יותר.

          אם אפשר לפתח תרופות יותר בזול: זו שאלה טובה. אתה מוזמן להציע הצעות.

        2. דרור,

          מההיכרות שלי עם מחקר מדעי – העיניין מתנהל בתקציבים זעומים יחסית. המלונות צנועים, מעולם לא שמעתי על פרופסור מן המניין שטס מחלקה ראשונה (אולי זה אחרת לנשיאי אוניברסיטה) או ישן בסוויטה, החדרים די סטנדרטיים, המחשבים האישיים לא מיוחדים, אין מסעדות יוקרה (בכנסים מדעיים מקובל לשמור על העלות של הארוחה החגיגית של הכנס מתחת ל $30 לאדם) וכו'.

          אני לא טוען שאין חריגות. אבל אם יש – אני לא ראיתי אותם, מה שאומר שהן אינן נרחבות / מערכתיות.

          בגדול – זו מערכת שתמיד מתנהלת בחוסר תקציב. כל הזמן מנסים לחסוך. לגייס כסף מקרנות מחקר, מנדבנים עשירים ומגופים מסחריים.

          רוב המדענים העוסקים במחקר בעל השלכות מעשיות / מסחריות במסגרת אוניברסיטאית היו יכולים לעשות פחות-או-יותר את אותו מחקר בחברה חיצונית במשכורת כפולה. מבין האנשים "הפרקטיים", מי שנשאר באקדמיה אלו אנשים שיותר חשוב להם החופש האינטלקטואלי מהמשכורת והתנאים.

          (כמובן שיש את הרחפנים בתורת המיתרים וטופולוגיה, שלא לדבר על פילוסופים וחוקרי המקרא שלא יכולים למצוא תנאים דומים מחוץ לאוניברסיטה. אבל לא עליהם אנחנו מדברים).

  5. כן צפריר. המחקרים האלו צריכים להועיל לציבור ולאו דווקא להכניס כסף לכיס החברה הכלכלית שפיתחה אותן. אם המדינה מאפשרת לחברה לשמור על התרופה בפטנט אבל גם לא מגבילה את המחיר, אז יש חולים שלא יקבלו את הטיפול, או שהקופה הציבורית נשפכת ישירות לכיסי המפתחים.

    מה הבעיה? שהרבה מחקר קורה גם באוניברסיטאות למען חברות מסחריות!

    כלומר פרופסור, חוקר באוניברסיטה ממשלתית, שמשכורתו משולמת מכספי משלם המיסים ומעבדתו מתוחזקת ולפעמים גם מוקמת מכספי משלם המיסים (או תורמים שאין איש שואל את אישורם לניצול) – מקבל השקעה פרטית במחקר תמורת משכורת נוספת או שכר יועץ, או אולי האוניברסיטה גם מקבלת חלק ברווחים (מקובל בארה"ב באוניברסיטה פרטית, אבל בישראל?). בא לו איזה תאגיד תרופות שוויצרי או אמריקני, וקונה את הסודיות והנאמנות. בסוף, הפיתוח הכימי/ביולוגי/רפואי שמפותח בחלקו עם כספי ציבור נמכר חזרה לאותו הציבור במחיר מפולפל.

    אז כן, אני רואה טעם לפגם, צפריר. אין שום סיבה שהממשלה לא תתנה את השימוש בחוקרים והמעבדות הממשלתיות בזה שישראל תקבל אח"כ את התרופה במחירים מיוחדים מאוד, או תנאים הגיוניים אחרים, ואין סיבה שישראל לא תפתח מחשבון משלם המיסים תרופות מועילות ותחזיק פטנטים בבעלותה כדי למכור את רשיון הייצור במחירים שיכניסו לקופת המדינה כסף שיקל את נטל המיסים במקום להגדיל את נטל התברואה.

    1. דיברת כאן על מה יקרה בשנת 2040. פטנט שנרשם עכשיו יפוג כבר עד שנת 2040. אם יש לך דרך חלופית לממן את המחקר הרפואי, אתה מוזמן להציג אותה.

      מדינת ישראל יכולה היתה לכאורה לפתח בעצמה פטנטים. אולם פיתוח דרך האוניברסיטאות בארץ עובד יותר טוב. אם זה עובד, למה לשבור את זה? צריך לזכור שהממציא צריך להיות מעורב בפיתוח המצאתו. מה שקורה בפועל הוא שהאוניברסיטאות מוכרות את ההמצאות לחברות מסחריות. מי שמרוויח כאן הוא בעיקר האוניברסיטאות (חברות מסחריות היו בכל מקרה מרוויחות כאן).

      עירא, נסה לחזור לכאן עם המלצה מסודרת שכוללת קצת מספרים. בפרט: האם אתה מציע תרופות שנמכרות במחירים מוזלים רק בישראל (למה רק בישראל? ואם התרופה היא תוצאה של מחקר משותף בין מכון וייצמן ל־UCLA?) או בכלל להפטר מהמונח "פטנט"? אם "רק בישראל", לא שינית הרבה (אנחנו ארץ קטנה) ולכן לא ברור למה עדיף מימון ממשלתי על השיטה הקיימת והעובדת של מימון דרך חברות תרופות. ברור שיצרת עיוות מחירים וסיבה לעוינות מול מדינות אחרות.

    2. דרך אגב, קראתי עכשיו ספרון חביב של האוניברסיטה המשודרת בשם "הקפיטליזם של הידע" שעוסק בדיוק בנושא הזה – העברת הידע מהחוקרים (בעיקר האוניברסיטאות) למוצרים מסחריים. המחברת, חגית מסר־ירון, היתה המדענית הראשית במשרד המדע ויותר מאוחר יו"ר רמות, חברת העברת הטכנולוגיה של אוניברסיטת ת"א, ולכן עמדתה בנושא ברורה.

      דוגמה מעניינת מהספר:
      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=561889

  6. "הפעלת מעבדת מחקר היא עסק מאוד יקר." – מה, באמת? צפריר, אתה מוזמן להניח שאתה לא מדבר עם טמבלים מהרחוב. ברור שזה יקר, ואני ספציפית גם מכיר לפחות חמש נשים (משום מה לא גברים) שעובדות בתחום, אם זה ניסוח ותפעול ניסויים, ואם זה הכנת בירוקרטיה להגשה לFDA וכל מה שבאמצע.

    "מדינת ישראל יכולה היתה לכאורה לפתח בעצמה פטנטים. אולם פיתוח דרך האוניברסיטאות בארץ עובד יותר טוב." – אממ… ברור שהאוניברסיטאות הממשלתיות נמצאות שם גם בשביל מו"פ, על אילו עוד מכונים חשבת שאני רומז? שרפא"ל יפתחו תרופות?!

    "מי שמרוויח כאן הוא בעיקר האוניברסיטאות" – הוא אשר אמרתי. הן אינן גופים פרטיים, למה הרווחים לא חוזרים גם אל המדינה, שהיא משקיע לא קטן?

    ולגבי הדיעה נגד המדען הראשי ומשרד החקלאות – למה לקחת את המערכת שניתן לתקן ולזרוק את כל מה שטוב בא ישר ללוע הזאב הקפיטליסטי? אני חושב שישראל לא מספיק דמוקרטית ולא מספיק של העם, ולכיוון הזה אני חותר. נשמע שאתה בדעתו של ביבי, שאת הכל צריך להפריט, וזה נשמע לי מסוכן הרבה יותר מהמצב הקיים.

  7. רוב הדיון כאן על תרופות (איך הגענו לזה) והפרטת המחקר האקדמי הוא קצת מפוספס. השאלה היא לא קודם כל "איך נחקור ונמצא תרופות" אלא – "איך מתנהל המחקר המדעי". הוא כיום מתנהל יותר ויותר בצורה קפיטליסטית כלומר מדע שמנסה לתת תשובות לשאלות שבסופו של דבר יניבו כסף ורווחים.

    זה גורם ל:
    1. אובדן ידע כאשר כל המדענים הולכים לכיוון אחד (לדוגמה בביולוגיה יותר ויותר חוקרים הולכים לגנטיקה ומזניחים תחומים כמו זאולוגיה או מחקר של תהליכים ברמה מעל התא).
    2. הזנחה של מחקר ארוך טווח
    3. הזנחה של מחקר בסיסי שבכלל לא ברור איך הוא יעזור למשהו.

    מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של המדע, יודע שלפחות חלק מהדברים החשובים מתגלים לא רק על ידי ענקיות תרופות או עשרות אלפי מדענים חשובים, אלא דווקא אנשים "משוגעים" שנמצאים לא פעם בשולי העולם האקדמי או אפילו מחוצה לו.

    – איינשטין היה פקיד במשרד הפטנטים
    – ווטסן וקריק (בהנחה שהיה להם תפקיד חשוב בגילוי) היו 2 סטודנטים מרחפים שהדוקטורט שלהם היה תקוע
    – על מנדל בכלל לא שמעו באקדמיה אלא שנים רבות לאחר מותו
    – P53 ומנגון התאבדות התאים (דבר שמונע סרטן) נתגלו על ידי מנתח-שלאחר המוות בגימלאות

    עוד אנקדוטה – במשך כ-2000 שנה לא היה ידוע שימוש מעשי לתורת המספרים (הבסיס להצפנה באינטרנט).

    בקיצור – במדע אתה יודע מה אתה מחפש (לפעמים) אבל אין לך מושג מה אתה תמצא.

    אם מדברים על תרופות – מה שצריך לדבר עליו הוא בריאות, לא תרופות. רוב התרופות המפותחות היום מפותחות לפי ההיגיון הבא:
    – זה צריך לפתור בעיה של אנשים בעולם השבע.
    – לא כדאי שזה ירפא את הבעיה באופן חד פעמי, עדיף לפתח משהו שניתן לתת במשך שנים.

    פעם אחרונה ששמעתי לדגומה, סוכרת שתתה כ-17% מתקציב הבריאות שלנו עם כ-3% מהחולים (טיפול יקר, במשך שנים רבות). עוד מיליארדי שקלים הולכים על טיפול בנפגעי תאונות דרכים (כ5000 פצועים קשה בשנה, כ30,000 בינוני וקל למיטב זכרוני). הנה 2 דוגמאות למשהו שהמחקר בטיפול בו מועיל מעט וצעדים מעשיים למניעה בו יכול לעשות המון. (ובמקרה של תאונות דרכים – גם יחסוך המון כסף בדרך בתחומים אחרים).

    למעט מידי גורמים במערכת הבריאות יש אינרטס לרפואה מונעת – בטח לא לחברות התרופות או לרוב מקורות המימון של המחקר הרפואי.

כתיבת תגובה