כמה מילים על אי שוויון, אי-דמוקרטיה

לפני שבועיים ומשהו נקלעתי לשיחה מחוממת בנושאי קפיטליזם חזירי מול מדינת רווחה. עמדותי בתחום די קוהרנטיות לעצמי, אבל מדי פעם אני אוהב "להתחזק" כי כלכלה וסוציולוגיה לא היו נושאי התואר שלי. השבוע התפרסם אייטם בדה-מארקר עם הציטוט ההזוי הבא:

"יש הצדקה לשכר המנהלים הגבוה המשולם למנהלים בכירים בישראל: הוא מקטין את מידת הריכוזיות במשק ואת מספר המשפחות השולטות במשק ובמקביל הוא יוצר מוביליות חברתית שהיא בעלת ערך דמוקרטי אדיר" כך אומרת יו"ר פורום סמנכ"לי הכספים (CFO), נגה קינן.

[…]

הטיעון הראשון שהיא מציגה הוא הקטנת הריכוזיות במשק הישראלי. "ישראל מאופיינת בריכוזיות מאד גבוהה של כמה משפחות אך מתן שכר גבוה למנהלים בכירים, שבתורם ישקיעו את הכסף בחזרה במשק, יוצרת "משפחות עשירות" חדשות ובכך הם מקטינים את הריכוזיות במשק ומפזרים את העוצמה הכלכלית", אומרת קינן, "יצירת משפחה שכזו אפשרית רק דרך מתן שכר גבוה ומופרך".

הבנתם? אנחנו צריכים 120 עשירים שולטים בשוק ובממשלה במקום עשרה. צריך שליותר אנשים יהיה ח"כ בכיס כדי שהמדינה תהיה דמוקרטית. אני הולך צעד הלאה ומציע שצריך מליון משפחות עשירות ששולטות בשוק, מה דעתכם?

אני חוזר לדיון ישן שניהלתי עם חברי "התנועה לדמוקרטיה ישירה" בזמנו. אז דנו בחיוב ובשלילה בכלים לדמוקרטיה ישירה בארה"ב ובשווייץ, והשווינו גם את נכונות ומעורבות הקהל בשימוש בהם. אז מתוך הדיון ההוא הנה כמה נתונים שיתנו לכם סדר גודל על אי שיווין כלכלי כי ידוע שזה מדד שמשפיע בצורה די ברורה על לכידות חברתית (אמון בין אנשים, פשע), על בריאות שכבות ציבור שונות, על צמיחה כלכלית (בהנחה שזה דבר טוב) ועוד תחומים. ככלל, מחקרים מצביעים שאי שיוויון כלכלי מחליש את החברה ככל שהוא מחריף.

  • יחס הכנסה בין עשירון עליון לתחתון: ישראל 13.4, ארה"ב 15.9, שוויץ 9
  • מדד ג'יני: ישראל 39.2, ארה"ב 46.3, שוויץ 33.7
  • נתוני OECD מראים בעשרות טבלאות שיש לנו בכל שכבות הגיל יותר אקדמאים אבל בגיל בתי הספר התלמידים שלנו נופלים (נכון ל-2008) מהממוצע, ולמרות שיש יותר סטודנטים בהשכלה הגבוהה, יותר בוגרים שלה וגם עליה אצלנו לעומת ארצות אחרות – אנחנו מצמצמים את התקציבים בקצב מדאיג. ספציפית ההשקעה בהשכלה תיכונית לא מדביקה את עליית המדד וההשכלה הגבוהה נפלה לחצי בעשור האחרון (במספרים מהוונים).
  • עוד נתוני OECD כאן, בהרבה מהם ישראל עדיין לא מופיעה, לצערי.

מה שמסתמן – אנחנו בין שוויץ לארה"ב בכמה מהנתונים שעלולים להיות רלוונטיים (ואין לי מושג ירוק בתחום, אני מנחש), אבל אנחנו גולשים לצד שבעיני הוא פחות טוב ואולי יום אחד נעבור אותו.
מסקנה אחרת – כדאי שנחזור להשקיע בחינוך ודחוף.

לצערי המידע הזה רחוק מלהיות מלא ואין לי את כל הנתונים לאורך זמן, אפשר אולי להשלים אותו מהלמ"ס אבל אם אני לא יודע מה לחפש עדיף שאעזוב את זה כרגע.

הפואנטות:

  • מעורבות חברתית ודמוקרטיה ישירה יכולות לעבוד פה, אבל נצטרך להתאמץ, ובלי ספק הגדלת הפערים ובנית חברת מעמדות איננה הדרך
  • להבין מספיק נתונים בשביל לדעת מה רלוונטי בשביל להחליט החלטות מושכלות זה מאוד מסובך, גם אם אתה ממש רוצה, לפעמים אין דרך קצרה, וצריך לעשות קורס בשביל להחליט החלטות בתחומים מסוימים. לכן לא בכל מקרה יש לעם או לנבחריו דברי טעם להגיד יותר מאשר המלצות של מומחים בתחומם.

בנקודה זו בשיחה, אמרו לי כמה מאנשי התנועה שאני מעליב את האינטיליגנציה של העם אם אני דורש מהם ללמוד נושא לפני שיהיו מוכנים להצביע על החלטות ציבוריות עליו. אני מסכים איתם שפה בדיוק נשברת הדמוקרטיה – הדיוטות שמחליטים בנושאים שאינם מבינים. מצד אחד אם ניתן לכלל העם להחליט בנושא הכבד של סעד מול רווחה מול קפיטליזם "נקי", או של פיקוח קרקעות מול תהליך פירבור מואץ והרסני, אנחנו נגיע להצבעות נוחוּת שאינן בנות קיימא, ואם ניתן רק למבינים להצביע בנושא אזי אין יותר דמוקרטיה.

וזה חוזר לפואנטה שאני מנסה להעביר הרבה זמן פה. לא ברור אם השרדות העם היהודי (או המין האנושי) עומדים בקנה אחד עם דמוקרטיה וצדק עממי, אבל אפילו את זה אין לנו. הממשל שלנו שואב לאיטו את הכוח שלנו להחליט (ע"י התמוססות המשילות) ואת היכולת שלנו להבין את המשמעות של ההחלטות (ע"י עצימת עין להתמוטטות החינוך). לראיה, העם אפילו לא דורש הצבעה ישירה ואפשרות לבחירות הדחה. אנשים לא מבקשים לעצמם עתיד שאינם מסוגלים לדמיין ולכן "מישהו מלמעלה" דואג שלא יהיה להם דמיון מפותח מדי.

אז לתת לעם לבחור לקבל על עצמו כלים של דמוקרטיה ישירה? אני טוען שגם בדמוקרטיה אינו בקיא, ולכן גם אותה חייבים ללמד, בהכרח. אני מאמין שהדמוקרטיה היא לא ידע ולא כלי כי אם ערך תרבותי בסיסי. אני חוזר אל המאמר של גדי טאוב על רב תרבותיות ודמוקרטיה שהמלצתי כאן עליו בעבר, מרתק ופוקח עיניים. מהנתונים נראה כי אם הפער הסוציו-אקונומי והחינוכי ממשיך להתרחב, הרי שאנחנו מתרחקים מהיכולת לנהל דמוקרטיה שוויצרית והולכים במקרה הטוב למיש-מאש חסר תוחלת כמו היוזמה האזרחית בארה"ב, שם רק במקרה קטסטרפה יקום מישהו לצעוק, וגם אז הצבעה תקרה רק אם יהיה מספיק גיבוי של אנשי ממון אינטרסנטיים, ולבסוף ההיסטוריה הראתה שגם אז הצבעות ההדחה לרוב לא מצליחות.

אז האם דמוקרטיה זה בכלל משהו שצריך לשאוף אליו? אני שמח לשחק קצת עם גאפ מיינדר כדי להדגים פואנטות:

1. למשל חינוך. ראו את המתאם ביו אחוז מסיימים בי"ס יסודי ובין תוחלת חיים, הצבע מסמל מדד דמוקרטיות ("Polity"), וכמו שתראו אין קשר הדוק בהכרח.

2. למשל בריאות וכלכלת פחם. ראו את המתאם בין ציון הדמוקרטיה למספר הפטירות מתחת גיל 5 – חלש מאוד. יותר תואם את הסתמכות הכלכלה על פחם במדינות מתפתחות. אפשר לראות גם את המתאם לחינוך שווה לבנים ובנות במדינות עולם שלישי עם הבעיות התברואתיות הכי גרועות.

3. אולי איכות סביבה? לא, דמוקרטיות הן גם פולטות הCO2 הגרועות (לראש) מלבד סין.

ובעצם למה אני מתאמץ? מצאתי הרגע שהאנס רוסלינג מוטרד מאותן הבעיות:

לצערי הוא לא ניסה להציץ ספציפית במתאם בין מדד "פוליטי" לבין אי שוויון. חסר המון מידע אבל המעט שיש ממחיש שאולי גם אני וגם נגה קינן טועים. אני אשמח אם מישהו יתקן אותי…

28 Replies to “כמה מילים על אי שוויון, אי-דמוקרטיה”

  1. אני מבקש להבין ולהבהיר דבר אחד:

    לאן אנו חותרים, לשוויון או לשוויון הזדמנויות?

    שוויון הזדמנויות, פרושו שיש רשת בטחון שתבטיח שאף אחד לא יידחף ע"י אילוצים כלכליים להסתובב רעב בחוץ בליל חורף קר עם מחלה שלא זכתה לטיפול רפואי הולם, ולא ייאלץ לוותר על קורסים או השכלה מאותה הסיבה. מצד שני אם נוצרת שכבה צרה של עשירים גדולים, לא מתערבים בכך.
    שוויון, פרושו שהחזקים והמצליחים לא יורשו להרחיק לכת לפי מיטב יכולתם אם הדבר יקלקל את מדד ג'יני, ולכן תהיה להם נטיה לעזוב את הארץ ולעבור לארץ פחות שוויונית, שבה יוכלו להביא את כשרונותיהם ונקודות החוזק שלהם לביטוי מלא.

    איזו בעיה של עניים אנו רוצים לפתור?

    האם אנו רוצים להגיע למצב שכל אחד יידע שהוא יכול להיחלץ ממצבו הנוכחי ולשפר את מצבו אם רק יהיה מוכן להשקיע (לוותר על התמכרויות יקרות, להיות תכליתי בבחירת הפעילויות שבהן ישקיע את זמנו, וכו')?
    או שאנו רוצים להגיע למצב שבו עניים מכורים ובטלנים לא ייקנאו בעשירים ממוקדי מטרה וחרוצים?

  2. אולי הייתי צריך להבהיר, כי כבר היו חוכמולוגים שהאשימו אותי בחתירה לקומוניזם (שלמרות שהיא אוטופיה יפה, היא ממש לא מתאימה לעולם האמיתי ולאופי האדם העכשווי).

    שוויון זכויות – אני בעד שוויון בפני החוק והמדינה ללא הבדל דת, גזע, מין וכולי, אני מקווה שאין מה להרחיב.

    שוויון הזדמנויות – מעבר לזה חושב שהמדינה צריכה לתת חינוך טוב ובחינם, שווה ערך לפחות ל-15 שנות לימוד של המערכת הנוכחית אם היא הייתה מתפקדת.

    שוויון בהקשר הפוסט הזה – שוויון חומרי, זכויות רפואיות וכולי – אני לא בעד השטחת ההבדלים, אבל אני כן בעד צימצום הפערים, בתקווה בצורה דראסטית. אני חושב שיחס עשירון עליון/תחתון של 9 הוא שאיפה יפה, אל תשאל אותי אם מצב אידאלי הוא 7,8 או 9, אבל הוא בוודאי לא 13 או 16.

    מעבר לאי-שוויון שהוא ערך יחסי יש כמובן את שאלת קו העוני שאמור להיות משהו אבסולוטי (למרות שבארץ מזיזים אותו כל הזמן כדי להסתיר את העובדה ששליש מהמדינה נחשבים עניים בסטנדרטים בינלאומיים). אני חושב שעניים ורעבים זה דבר רע לעתיד היציבות החברתית, וזה גם לא נכון מוסרית.

    הפתרון הברור שאליו כל זה מוביל הוא שפעם בכמה זמן, כמו שמיקרוסופט מפטרת כל שנה את 5% התחתונים בחברה לפי מדדי תפוקה ושביעות רצון, יקום העשירון השני מלמטה ויעשה מנגל מהעשירון התחתון. כדי למנוע את בעית השליטה המצומצמת בעוגת המדינה בידי מעטים אפשר לשקול גם לאכול את העשירים.

  3. נדמה לי שמה שאנחנו רוצים זה שמאמץ שווה יביא פחות-או-יותר פירות שווים. או לפחות לא יחס של 1:100.

    אם נולדת לבית עני בפריפריה, ידרש ממך פי 10 מאמץ להשלים תואר, רק בגלל שתאלץ לפרנס את עצמך ולשלם את שכר הלימוד.

    יש כיום בארץ עשרות או מאות אלפים שעובדים משרה מלאה בשכר שלא מאפשר קיום משפחה בכבוד. ולעומתם מנהלים שלא עובדים יותר קשה ומשתכרים פי 100.

    צריך להבטיח את היכולת להתקדם, להצליח ולחיות ברווחה למי שמוכן לקרוע את התחת.
    נדמה לי שיש שחיקה ביכולת הזו.

  4. קומוניזם זה לא אוטופיה. זה גהינום. קומוניזם אידיאלי זה גהינום אידיאלי.

    אני שייך לדור שזוכר את מצב שרותי הטלפון כאשר הם סופקו ע"י משרד התקשורת, ואת השיפור הדרמטי שחל בהם כאשר הועברו לחברת "בזק". וזו עדיין לא היתה הפרטה במובן של היום – "בזק" היתה חברה ממשלתית, והשיפור היה הודות לדרישה להביא תוצאות, והאפשרות להיות יותר גמישים בתשלום שכר לפי תפוקה לעובדים בחברה ממשלתית מאשר כאשר הם עובדי ממשלה, ז"א לפתוח פער בין עובדים פרודוקטיביים לבין טפילים.

    ארה"ב, שלא היה בה מאמץ למנוע פער חברתי – היתה גם המובילה בעולם בפיתוח הטכנולוגיה שאיפשרה לכבדי שמיעה (טרנזיסטורים למכשירי שמיעה) ולחרשים (TTY) להיות יותר שווים לשומעים – שווים במובן של שוויון הזדמנויות.

    לדעתי שוויון הזדמנויות כולל נגישות לחינוך טוב. אולי לא בחינם אבל רק כדי שאנשים לא ינצלו לרעה את המערכת למשל על ידי בחירה בקריירה המפוקפקת של "סטודנט נצחי".

    בקשר ליחס עשירון עליון/עשירון תחתון. מהמספרים שהבאת, המצב האידיאלי הוא לדעתך לא יותר גרוע מ-9:1.
    זה מעורר את השאלה הבאה. ידוע, שמתכנתים טובים פרודוקטיביים פי 10 יותר ממתכנתים גרועים (שעדיין מפיקים תוצרת). לגירסתך, במשטר שוויוני, אין לשלם למתכנת טוב פי 10 יותר מאשר למתכנת גרוע. ואם נרחיב את היריעה גם לאנשים שמתעצלים ללמוד ולשפר את יכולת ההשתכרות שלהם – נניח שכתוצאה מהעצלנות שלהם, מידת היצרנות שלהם היא רק מאית מזו של אדם שהשקיע בלימודיו ובהכשרתו המקצועית במשך 17 שנה (כולל תואר שני) וכתוצאה מכך הוא בעל מקצוע מיומן ביותר שמביא תועלת רבע. האם יש להגביל את ההכנסה שלו לסכום גדול פי 10 מזו שמקבלים הבטלנים?

    ובקשר להאשמתך בחתירה לקומוניזם – נראה לי שברגע שאתה מתווכח על יחס עשירון עליון/עשירון תחתון אידיאלי, יש הצדקה להצטרפות למחנה החוכמולוגים.

    פול גרהם כתב מאמר שאני ממליץ מאוד לכל מי, שמתעניין בהבדל בין שוויון לבין שוויון הזדמנויות, לקרוא אותו:
    Inequality and Risk

    1. יש לך פה הנחה שלימודים פורמליים והכשרה מקצועית הם דבר שקשור לתפוקה המקצועית של מישהו. תואר שני במחשבים לא יגרום לאף אחד להיות מתכנת טוב יותר.

      אם החזקים והמצליחים לא יורשו להרחיק לכת, ולכן יעזבו את הארץ, רק טוב יצמח מזה. המיליונרים בארצנו הם בעיקר עורכי דין, ספוקלנטים, ואנשי עסקי שקשוקה.

      1. א. יש מקצועות שבהם לימודים פורמליים עוזרים. רפואה, רתכות, מכונאות רכב וכו'. יש עוד הרבה דוגמאות.
        אלה הם מקצועות שבהם אנשי מקצוע מעולים יכולים להרוויח יפה במקומות עבודה שבהם כישוריהם דרושים כדי להשיג יתרון תחרותי.
        ב. האם היית רוצה שמייסדי ומנהלי "טבע", סטף ורטהיימר או המייסדים של ICQ יעזבו את הארץ?
        ההערה על עידוד החזקים והמצליחים לעזוב את הארץ מוכיחה שהספר "מרד הנפילים" של איין ראנד עדיין רלבנטי לימינו.
        ברגע שהמפלגה שלך מעבירה חוקים שיגבילו עורכי דין וספקולנטי נדל"ן ע"י הגבלת הכנסותיהם (להבדיל מהסדרה של פעילויותיהם), אתה מגביל גם את היצרנים האמיתיים.

        1. עומר, מנהלי "טבע" הפכו אותה מחברה אתית ציונית לקונגלומראט ג'נרי בינלאומי. כמה מכספי המיסים שלהם נכנסים לישראל? כמה מוחות ישראלים שעובדים בשבילם יוצאו לסניפיהם בחו"ל ללא שוב? אין לי מספרים ביד אבל אני לא בטוח שהתשובה תהיה מעודדת לנרטיב שלך.

          ורטהיימר זו עוד דוגמא לאדם שהקים ונשאר פה בגלל עקרונות ואידאולוגיה ולא בגלל אפשרויות או אוויר לנשימה מהמדינה. לאריסון יש כאן אינטרס כי היא קיבלה מהמדינה בנק במתנה. האחים עופר מקבלים גם כן מתנות וביצי הפעה בשקשוקה. מהמעט שאני קראתי ראיונות עם ועל ורטהיימר אני מעדיף אותו בהרבה על כל אחד מהם. לא נראה לי נכון לצרור אותם יחד.

          לגבי איין ראנד – לא קראתי את מרד הנפילים, אבל קראתי כמה וכמה מאמרים שלה (ושל ידידה הטוב מילטון פרידמן) על אוביקטיביזם וכלכלה, והתרשמתי שהיא לא רק א-סוציאלית אלא כמעט אנטי-סוציאלית. אני לא אוהב את המוסר שהיא מפתחת מתוך הראייה שלה. אלא אם יש ל"מרד הנפילים" פואנטות חדשות ומרעננות יותר, אני לא אטרח לקרוא אותו (ויש לי אותו על המדף בבית, אבל אין לי פנאי להגיע לשום דבר דומה לו אפילו).

          עכשיו כדי להבהיר – אני לא מדבר על "להגביל" בצורה החותכת שאתה מנסה לצייר את זה, אז אני מקווה שתרד איתי אל קרקע המציאות. התחלתי לתת רעיונות פרקטיים פה, אבל זה התארך אז אני מעביר את הפירוט לפוסט חדש…

  5. שי:
    מבין העובדים שלא מצליחים לפרנס את משפחתם מעבודה במשרה מלאה, כמה מהם הגיעו למצב זה מפני שהתעצלו להשקיע בלימודיהם ובהכשרה המקצועית שלהם, למרות שהיו להם הכשרון והאמצעים לכך?

    ובאופן כללי:
    כשמדברים על חוסר השוויון בישראל, האם דואגים לקזז את החרדים מהמשוואה? הסיבה לקיזוז החרדים היא, שהם עניים מרצון. אם אנו רוצים לשמר את החופש האישי במדינה, עלינו לאפשר לכל אחד את החופש לחיות את חייו כראות עיניו (כל עוד הוא מצליח לפרנס את עצמו בלי לגנוב מאחרים). וזה כולל את החופש להרוויח מעט ולחיות חיי עוני. אבל מצד שני אין שום סיבה להעניש אנשים אחרים מפני שהם בוחרים להשקיע את זמנם בהכשרתם המקצועית ואחר כך בעבודה פרודוקטיבית רק מפני שהיא מכניסה פי יותר מ-10 מההכנסות של אלה שבחרו בחיי עוני.

    אם רוצים להתחיל בפעולות לקידום קבוצות נחשלות באוכלוסיה, יש להתחיל בבדואים.

  6. שודד: אם נולדת לבית עני בפריפריה, יש לך בתי ספר פחות טובים וסביבה פחות טובה ללימודים בבית. ובזמן הלימודים האקדמיים, אתה חייב לחלק את תשומת הלב שלך בין הלימודים לפרנסה (אם אתה בכלל יכול להרשות לעצמך לעשות משהוא חוץ מלעבוד 100% מהזמן). ואז כמובן אתה חוזר לשכונה שלך עם תואר, אבל המשרות היחידות שיש באזור הן בשכר מינימום, ולהגיע לעיר מרכזית כל בוקר לוקח שעתיים, כי התחבורה הציבורית בארץ היא זבל ואין לך כסף לרכב.

    המשחק מוטה.

    אני בעד שיוויון הזדמנויות. ואז שכל אחד יגיע לאן שיגיע.

    אני רק רוצה שילד מבריק מכפר פלסטינאי בגליל או לבחור משקיען מנתיבות יהיה פחות-או-יותר אותו סיכוי להגיע לדוקטוקט או משרת סמנכ"ל כמו ילד מסביון.

    אז ברור שלעולם לא נגיע בדיוק לשיוויון – וזה טבעי. יש הורים, והם רוצים לעזור ולקדם. אז בסביון ההורים יכולים לעזור, ובמקומות אחרים המדינה צריכה לעזור, כך שהרקע שלך לא יהווה יתרון עצום אלא רק יתרון.

    1. שי, אני מסכים איתך 100%. בין השאר עם המשפט "ואז שכל אחד יגיע לאן שיגיע".

      הויכוח שלי עם עירא הוא לא על נקודת זינוק מספיק טובה כדי שלא תגביל את עתידו של הבנאדם אלא עד כמה לאפשר לו להרחיק לכת, אם הוא מצליח מאוד.

      יש לשים לב שככל שאדם יותר מצליח ומרחיק יותר לכת, הוא פותח פער יותר גדול בינו לבין אלה שהצליחו פחות ממנו, פער שמביא לפערים חברתיים. עירא (אם אני מבין אותו נכון) מעוניין להגביל את הפערים החברתיים. אני מעוניין להשאיר את הפערים אבל למנוע מהם מלשלול הזדמנויות מילדיהם של הפחות מצליחים.

    2. לא יכול להיות שוויון בחינוך אלא אם כן כולם גדלים בפנימיות. מכיון שילדים עשירים יותר מצליחים בלימודים יותר כבר בבית ספר יסודי, הסיכוי שלהם להגיע לאוניברסיטה גדול יותר – לכן השקעה בחינוך אוניברסיטאי חינם עוזרת דווקא לעשירים.

      1. שוויון בחינוך במובן של לגדל את כולם בפנימיות זה גהינום. חז"ל קראו לדברים דומים "מיטת סדום".

        וזה גם לא הכרחי. אם בגלל הבדל בנקודות פתיחה, אדם אחד יגיע למיליון הראשון שלו בגיל 40 בעוד שחברו מגיע לזה בגיל 33 אזי אין לכך משמעות. (יש משמעות עם אנשים מקנאים זה בזה, אבל לדעתי קנאה אינה מצדיקות מדיניות כלכלית שמדכאת את אלה שרוצים ומסוגלים לרוץ קדימה.)

  7. אני חושב שהיום חלק גדול מאי-השיוויון נובע מאי-שיוויון בנקודת ההתחלה, ורק מיעוטו מהעובדה שחלק מהאנשים טובים יותר מאחרים.

    בוודאי החלקים מאי השיוויון המראים על הקורולציה החזקה בין מצב כלכלי של ההורים ותארים אקדמיים אצל הילדים.

  8. עומר: "קומוניזם אידיאלי זה גהינום אידיאלי" – אתה בטוח שלא ערבבת עם בולשביזם, שאינו דומה כלל לקומוניזם?

    אתה יודע, לפני שהליברטריאניזם המודרני האמריקני הנוכחי נדבק לתחת של אנארכו-קפיטליזם, לפני משהו כמו 100-200 שנה, "ליברטריאניזם" היה בעצם אנארכו-סוציאליזם. מעין מריטוקראטיה של "כל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכו".

    כמו ששי מדגים, אי שוויון בנקודת ההתחלה גורם להחרפה של הפער, וכמו שאני טוען בפוסט, החרפת הפער מפרקת לכידות חברתית. צריך פער כדי ש"יהיה לאן לשאוף" אבל פער ללא תקרה זה לתת אץ סיכויי ההישרדות הטובה יותר לא לאנשים הכי יצירתיים, לממציאים, הסופרים, המרפאים, המדענים והמשוררים, אלא לעסקנים, לסוחרים, למשחדים והמשוחדים, ליורשים ומעלימי המיסים. לטוב ולרע, אני לא בטוח שזו חבורה אידאלית לטיפוח בכל מחיר, לא כולם בה שווים את היחס הזה, במיוחד אם היחס הוא על חשבון אנשים מוכשרים שלא יבואו לידי ביטוי.

    תחשבו למשל כמה מדענים זוכי נובל היו אמורים לצאת מהודו, אפריקה, סין, לעומת חלקם של עמים אלו באוכלוסיה העולמית. האם לא עולה בדעתכם שהמון כשרונות וגאונים סטייל "Good Will Hunting" לא מגיעים למיצוי הפוטנציאל או אפילו לגילויו בגלל שלא ניתן להם סיכוי שווה לממש אותו? האם בעת המודרנית שבה אין כל חסם טכני להבאת השפע, הרפואה, המים הנקיים והתזונה לכל אדם בעולם, יש עדיין הצדקה שאנשים ימותו ממחלות בנאליות ומרעב? המימון הזה יכול לבוא כמס אחיד מהתושבים או כמס פרוגרסיבי, ובראשם מיסי הירושה שהימין הישראלי והאמריקני אוהבים כ"כ להלחם בהם. אני לא רואה למה זה צריך להיות כזה סיפור לחשוב שזה צדק חברתי הגיוני לתת פחות למליונרים כדי להרים אנשים מאשפתות. סה"כ הם בסופו של דבר מרוויחים ממדינה עם פחות פשע ויותר אנשים עם כוח קניה. קשה לי להשתכנע שהגדלת אי השוויון תורמת לאיכות החיים בכלל והדמוקרטיה בפרט.

    1. האם אין בולשביזם יותר קרוב לקומוניזם אידיאלי מאשר "סתם" קומוניזם?

      לא נראה לי שההגדרות שהיו בתוקף לפני 100 שנה למונחים מסוימים הינן רלבנטיות להכרעה בין שוויון לבין שוויון הזדמנויות.

      אני רוצה לחדד עוד את ההבדל בין צמצום הפער לבין שוויון בנקודת ההתחלה.
      עשירים רבים למדו שזה לא בריא להוריש לילדיהם יותר מדי כסף. ילדיהם צריכים הזדמנות להרוויח כסף בעצמם, למען עצמם ולמען צאצאיהם. ביל גייטס למשל לא מתכנן להוריש לילדיו יותר מכמה מיליוני דולרים כ"א.

      מיליונים אחדים זה נקודת התחלה מספיק טובה לכל הדעות.
      מה ייעשה בשאר העושר שהאב המוכשר לעילא אסף במשך חייו ולא יוריש לילדיו? אחת מהאפשרויות היא שאחרי מות העשיר, לחלק את הירושה בתור מלגות כדי לאפשר לצעירים אחרים להנות מנקודת התחלה מספיק טובה כדי להביא את כשרונם למלוא ביטויו.
      לא נראה לי שיהיה בלתי אפשרי להסביר לעשירים את יתרונות השיטה עבורם (יהיו פחות צעירים מתוסכלים שפונים לחיי פשע כי לא קיבלו נקודת התחלה מספיק טובה), עבור ילדיהם (שהכסף לא יקלקל אותם ולא ימנע מהם מללמוד איך להסתדר בחיים) וגם עבור נשמתם (הודות לעזרה לצעירים אחרים).

      אבל מצד שני יש לאפשר להם להתעשר ככל שירצו במהלך חייהם, בלי לעשות חשבונות כמה פער חברתי זה יפתח.

      בתקופה הנוכחית, הצעירים גדלים בהרגשה שהשמיים הם הגבול, כי כיום מערכות המיסוי בעולם אינן מתוכננות כדי למנוע מאנשים מלהתעשר יותר מדי.

      לפני כ-30-40 שנה, המשטר היה שונה. מס ההכנסה השולי היה גבוה מאוד (בישראל היה 87%, בבריטניה היה 99.5%, בשוודיה הגיעו למצב שבו מס הכנסה+ביטוח לאומי היו 102% מהכנסות גבוהות, מה שאילץ את הבמאי אינגמר ברגמן לברוח משוודיה). זו היתה בהחלט הרגשה לא נעימה להרגיש, שיש גבול שהוא יותר נמוך מהשמיים. במשטר כזה, מי שהתעשר שמר על עושרו, אבל כמעט אי אפשר היה להיות מתעשר חדש.

      אני מציע גם לבדוק את שיעור ההתאבדויות של צעירים בארצות שדואגות לשמור על פער חברתי נמוך (כמו ארצות סקנדינביה) לעומת ארצות שנותנות לאנשים יותר סמכות ואחריות על החיים שלהם.

  9. עומר – מדובר בקטע הומוריסטי, ואני לא אחראי על כך שקומדי סנטרל לא שמים כותרות.

    הקטע מדבר על כך שפוקס ניוז עושים המון טרראם שעות ארוכות מזה שיש כל מני נצלנים (כמו נכים, אמהות חד הוריות וסבתות על הבטחת הכנסה) שלא משלמים מסים פדרליים (אבל לא פטורים ממיסי מדינה או עיריה), וליד זה הידיעה שאקסון מוביל שילמה השנה 15 מליארד דולר לזכיונות בכל מני ארצות אבל לא גרוש אחד מיסים לממשלת ארה"ב. השמוקים של פוקס אפילו מעודדים אותם על הרווחים הנאים שהם דפקו בשנתיים האחרונות.

    לגבי בולשביזם מול קומונות וקיבוצים שמתקיימים בכל העולם, אני חושב שאתה קופץ בכל את למסקנות, אבל זה לא הויכוח ולא בא לי להכנס אליו.

    לגבי ביל גייטס – הוא איננו דוגמא סטנדארטית, ואני גם מתקשה להאמין שהוא ישאיר לילדיו (לא רק "בתו"?) פחות מכמה מליארדים שמנמנים. אני לא רואה את אריסון תורמת עשרות מליונים, או נוהגת בהגינות כלפי עובדי האמפריה שלה.

    לבסוף לגבי שיעור ההתאבדויות בסקנדינביה, נמאס לי לשמוע את הקלישאה הזו. פעם זה בגלל משטר מדכא (אבל יש להם דמוקרטיה), פעם זה בגלל המיסים ופעם בגלל החורף הארוך… למישהו יש סטטיסטיקה להראות את זה או ששולפים את הנתון הזה מהתחת?

    אני בהחלט בעד לתת לאנשים סמכות ואחריות על חייהם שלהם, אני גם בהחלט בעד שאנשים יפתחו קהילות ואחריות הדדית במקום לשבת כמו זומבים מול הטלוויזיה עם תוכניות על איך חיים עשירים אמיתיים או בדיוניים. אני גם לא בעד שינחמו את עצמם בכך שילכו לעשות שופינג. אני בעד המון דברים, ואני מחפש את האיזון הכלכלי שיגרום לזה לקרות, קפיטליזם חזירי אינו מוסרי, כלכלת סעד זה גם דבר גרוע ולכן אני חושב שצמצום פערים ומדיניות רווחה זה הדרך הכי בריאה. אם אתם מעדיפים גישה אחרת או חושבים שהציטוט של נגה קינן נשמע הגיוני יותר, אני הייתי שמח לנסות להתמקד בזה חזרה במקום להתקיף אנשי קש כל הזמן.

    1. כן, יש בזה משהו מוזר. אני מתאר לי שזה קשור בהגירה במקרים מסוימים או בסתירות דיווחים במקרה של המלדיביים (LOST מצולם בהוואי, המאלדיביים זו מדינה מוסלמית ליד הודו)

      (עדכון) אה, השרדות זה לא לוסט. מצטער אני מתמצא מעט מאוד בטלוויזיה בכלל וריאליטי בפרט, אולי אתה צודק :-)

  10. לגבי חוכמת ההמון-
    אין שום בעייה בהחלטות שמקבלים אנשים טיפשים על סמך אפס מידע.
    החלטות טובות בנושאים כל כך רחבים ומסובכים כמו מדיניות עוברות דרך האונה הימנית- הן מתקבלות מהבטן, וכוללות שיקולים כמו- שירים של שלום חנוך, תנועות ידיים של אובמה, מיקומה של ירושליים על הר, ותמונת השער בעיתון. מה שצריך כדי שאדם עם אייקיו 40 שלא יודע לקרוא יבחר את הבחירה הנכונה זה תרבות טובה ומתפקדת, ושיוצג לו הנושא בכמה מלים, כשהוא צריך לבחור מה טוב ומה רע בלחיצת כפתור.
    אנשים אינטיליגנטים מחשבים חישובים וממציאים המצאות, אבל הכרעה ערכית כל אחד יכול לעשות.

  11. מודי ועומר – העלתם שוב את הנקודה קצרת הרואי של בריחת העשירים, ואני שואל למה זה צריך להטריד אותי? כיום יש לי בריחת מוחות כי לא משקיעים בחינוך ומחקר, זה לא הרבה יותר גרוע? למה אני צריך להשקיע בעשירים על חשבון החוקרים? אני מעדיף חוקרים שיורישו פה ידע מאשר עשירים שיורישו פה כסף.

    הניחוש שלכם שאנשים יברחו מתבסס על ראיה ישראלית צרה שהדבר היחידי שמעניין אנשים זה כסף ולא איכות חיים, וכל הפוסט הזה נועד להגיד שאי שוויון מוריד את רמת החיים של כווווולם. העניים עניים יותר, והעשירים נגעלים מזה שהם חיים בחברה יותר מפוררת ולא יציבה. מי אמר שאני מתכוון לחתוך בתוכניתנים של מעמד הביניים? מי אמר שהמטרה שלי היא לא לחתוך דווקא אנשים עם משכורות של 80K-100K ש"ח לחודש ומעלה ולפזר את עושרם לרווחת העניים כדי לצמצם את הפער? בתור אחד שנדד 3-4 עשירונים בשנתיים האחרונות (לכיוון למטה לצערי) אני יכול להגיד לכם שבאמצע אין הרבה טוב אבל גם אפשר לחיות עם זה.

כתיבת תגובה