יום תלישת שערות

זהירות, פוסט קצת טכני ומאד בכייני.

יש לי לקוח. חברה מפורסמת, קיבלה הרבה עתונות בזמן האחרון. אני עוזר להם להקים מערכת לצוות פיתוח. לא יודע איך קרה שצוות של 12 איש ועובדים בלי מעקב באגים, עובדים עם RCS על גבי NFS (קראתם נכון, כולם באותה ספריה, לא דרך דימון!) ועוד כל מיני זוועות. בנוסף מדובר בכלים של ספק צד ג' שמכריח אותם לדבוק ברד-האט 4 ולא 5, והם מתעקשים לדבוק בTCSH האיומה.

מפלצת של סטארטאפ: כבר קרוב ל200 איש ברחבי העולם, לא עובדים בלי PO, לא מוציאים PO לפני שיש חוזה, ולא חותמים על חוזה לפני שכולם עברו עליו ותקנו אותו. מצד שני הם היו צריכים אותי "בלחץ אטומי!!" אז החליטו לכופף פינות. הודעתי להם שאני יכול לשריין להם רק 3 ימים בשבוע והשאר כמה שאוכל, יש לי עוד לקוחות. זה כנראה עבר להם ליד האוזן כי היום הם טענו שהבטחתי להם חודש עבודה מלא 25 יום מלאים כל יום. להד"ם.

ביקשתי רשימת מטלות, קיבלתי נפנופי ידיים באוויר.

כתבתי בעצמי את המטלות וביקשתי ATP, אמרו לי "אחר כך".

החלטתי לתת להם שרת קבצים מסודר, באגזילה, SVN, וויקי (שאלו אותי מה זה!), ומערכת ניהול אצוות בין השרתים (קונדור או MAUI, עוד נראה). אחרי שהיתה באגזילה הם גילו שבעצם כבר יש כלי אירגוני מסחרי אז תודה אבל לא צריך.

לפני שאמרתי ג'ק רובינזון, זורקים עלי לתאם עם אנשי הIT והרכש את השרתים החדשים הדרושים, שזה כלל זריקה למים העמוקים הקפואים של הפוליטיקה הארגונית, למשל נתבקשתי (למורת רוחי!) לגעור בכתב באיש הIT שהתעכב להתקין את השרתים בארון עם CC לסמנכ"ל מערכות המידע, וכך לא רק שיצרתי לעצמי "אויב" פוטנציאלי, גם האחראי עלי (נגיד שמו ב') שדרש ממני לעשות את זה חזר אלי ואמר שזה היה מוגזם (זה לא היה, הייתי מאוד ענייני, והוא זה שביקש שאוסיף את הסמנכ"ל בCC!)

הסברתי לאותו ב' לגבי נושא העברת 80G של ספריות בית של היוזרים לשרת החדש שזה יקח זמן וצריך לעשות את זה אחרי שעות העבודה ובתכנון מראש. אתמול העברתי אותו ועוד שניים כניסוי ראשון, וביקשתי פידבק בבוקר. תכננתי היום ללכת לחדר חושך, תכננתי ללכת לכנס בTAU, תכננתי גם להפגש עם חברים לארוחת ערב. הודעתי להם שבוע וחצי מראש שיום רביעי הזה לא אגיע. על הבוקר ב7:15 אימייל "זה לא עובד!", נתתי פתרון והכל היה טוב. ב9 מגיע ב' ומצלצל "זה לא עובד!", אבל תיקנתי הבוקר! "לא, יש לי כאן שגיאה, תגיע". סובבתי את האוטו, החלטתי שזה לא יהרוס לי את היום, אני אציץ 30 דקות, אתקן ואלך.

אחרי 30 דקות מתוחות גיליתי שהבעיה שעבדתי עליה עד אותו הרגע היא בכלל במקום אחר. האיש אמר לי שבמכונה מסוימת הכלים לא רואים את שרת הרשיונות (זו היתה התקלה מהבוקר) ועבדתי קשה לראות מה שונה בה מכל האחרות, אף אחד לא טרח להגיד לי שבעצם מסתבר שהעבודה לא אפשרית מאף מכונה וכולם מושבתים! הבעיה בכלל במקום אחר… אמרתי לו בסבלנות אבל באסרטיביות שכשמדווחים לי על תקלה חייבים להיות יותר ספיציפיים כי עכשיו שרפתי 30 דקות על חיפוש מחט בערימת השחת הלא נכונה, עיכבתי את עצמי ואותם, ואני צריך שהם יעזרו לי לעזור להם. האיש עוד נפגע ממני!

שתי דקות אח"כ הבעיה נפתרה כמובן, ואני בדרך לצאת, אבל הוא עושצר לשאול אותי למה ספרית הבית שלו לא ב/home אלא /net/server/home/blah, הסברתי לו שככה עובד autofs בעולם הגדול וזה מה שיש, אבל הוא התחיל להתווכח שלא מקובל עליו. הסברתי לו שבשביל שכולם יהיו ב/home אני חייב קודם להעביר את כל שאר היוזרים ואת זה התכוונתי לעשות רק מחר בערב, אבל הוא דחק אותי לפינה ואמר שהוא חייב שזה יהיה ככה לכולם ואם צריך אני אעשה את זה כשיצאו לצהריים. הזהרתי שזה יקח יותר אבל הוא הודיע לי שאין חצי עבודה.

אז הודעתי לכולם (סליחה יעל, סליחה עופר, סליחה גיורא) שהיום שלי מבוטל והתחלתי להעביר קבצים, להעביר גם את הסמבה, לשנות את כל הסקריפטים, כמובן שההעברה לקחה יותר מהצפוי, ובא הבוס של ב' ושאל למה ההחלטה המטומטמת להעביר באמצע היום, הצבעתי ואמרתי שזה בניגוד להמלצתי, והנודניק שואל למה אני מעביר אשמה, הרי "אני אמרתי שחצי שעה תספיק". הסברתי לו איזה דג משתין על איזה ומאיפה, הוא מעדיף לחשוב שאני זה שגרמתי לברדק.

הקרקס הזה ממשיך. בינתיים הוא בא בעוד דרישות בזמן שאני מתרכז בלצמצם את הנזק של ההחלטות שהוא מוריד עלי. דרישות של איך נראה הפרומפט ולמה אין עדיין "קונדור" מותקן. לא יעזור שאני מסביר לו שזה שבוע של עבודה ובדיקות, וכרגע אני דואג קודם שיהיה גיבוי לכל השינויים האדירים שנאלצתי לעשות היום. אני מציע שבינתיים יעשו SSH ויריצו על המחשבים החדשים ידנית, והוא מתעקש שהוא לא רוצה. למה? ככה. אני מסביר לו שלהוסיף את הSSH לעוטף ירחיק עוד יותר את התחלת העבודה על ה"קונדור", אז הוא מתרצה, ואז רוצה לראות איך פותחים יוזר חדש, ואז למה חסרות חבילות, וכל פעם אני מבקש ממנו רשימת מטלות עם עדיפויות והוא לא טורח לתת לי אחת, ושוב עוד דרישות ופריצות ואי אפשר לעשות ככה שום עבודה. עכשיו עכשיו עכשיו חשוב שלכולם יראה הפרומפט אותו דבר. יותר מגיבוי או שרת רשיונות. עכשיו! עכשאאאאאאאאאאאאו!

אני חייב לציין, שעד היום לא התמודדתי עם ילדים קטנים שנכנסים לטנטרום לא הגיוני, ולא רציתי. כשעושה לך את זה בנאדם בן 35 זה יכול לשגע פילים. נאלצתי להודיע לו שאני לא יכול לעבוד ככה ושיתחיל ליצור תהליך מסודר מולי, כי כרגע הוא מפריע לי להתרכז ולעבוד ומעכב בסוף רק את עצמו ואת כל הצוות שלו וגורם לי להראות לא מקצועי. אבל אין לי איך לחדור אליו.

בקיצור, אני חושב שלעזאזל הכסף. אני מקים להם את מה שהבטחתי, אבל אין מצב שאני ממשיך לתת להם שירות ככה. לא שווה לי את הבריאות. בגלל שטויות כאלו אני עצמאי ולא שכיר, כדי להגיד לבוס להתראות כשאנחנו לא מדברים באותו גל.

כרגע אני מחכה שתגמר עוד העתקה ארוכה, השעה שש ולא אכלתי צהרים, אכזבתי שלושה אנשים שונים שנאלצתי לדפוק להם ברז, לא פיתחתי את הפילמים (סליחה משפחת מכנס!), לא הגעתי לכנס (סליחה יעל!). אני לא מבין למה אני לא יודע להיות אסרטיבי יותר. כנראה עוד הוכחה שאני לא במקצוע הנכון.

גאה להיות פיינשמעקר קולינארי

אני גאה להיות פיינשמעקר קולינארי.

זה לא שאני לא מסוגל להנות מאוכל פשוט ולענין, אבל אני לא אוהב שמאכילים אותי עבודות בעיניים. יש הרבה קסם ואיכות דוקא בפשטות, אני מאוד מסכים עם הערכים של ארגון "סלו-פוד" העולמי, על החשיבות של שמירת סביבות אקולוגיות, ולא לערבב בהן כימיכלים, זנים שלא שייכים, יותר מדי הנדסה גנטית שאולי משפרת את העמידות בשיווק גלובלי אבל מאבדות את הטעםם הלוקאלי. המגוון הזה הוא לא רק טעים, אני מאמין שיסכימו איתי מדענים שהוא גם תורם לשרידות של גידולים שונים.

אבל ההקדמה הקטנה הזו באה להוביל לסיפורים קולינאריים קטנים מהחודש האחרון. ראשית שתי אכזבות –
* רובינשטיין בנתניה שכתבתי עליה בעבר עם דגש על איכות הבשר למרות בינוניות הרטבים, אכזבה אותי קשות בשבוע שעבר. ישבתי לצהרים עם אמא שלי, וקיבלתי סטייק סינטה שנחתך פשוט לא נכון. במקום לתת לי פרוסה ממרכז הסינטה קיבלתי איזה מקבץ טנטקלים לא מזוהה מקצה זנב של משהו שאולי היה פעם סינטה, עם טעם חמצמץ למדי של מרינדה מוגזמת בלימון (מי עושה מרינדה לסטייק?!). בנוסף הבשר היה קר, צמיגי וורוד, צבע של חזיר ולא של בקר או עגל מיושנים. כשדרשתי הסברים מהמלצרית, היא פלטה בנונשלאנטיות שתמיד עושים מרינאדה אבל היא חתזיר למטבח, מהר מכפי שאוכל להגיד שלדעתי הבשר עצמו כנראה לא בסדר (אחרת מה ניסו להסתיר עם הלימון?), והוא אכן חזר עשוי וול-דאן. אכזבה כל כך צורמת שלא ברור אם אחזור לשם.
* דיקסי עם חברים שבאו לביקור מאוסטרליה. איכה היתה לזונה מסעדה נאמנה? התפריט היה חסר מעוף, והופ המקום הפך להיות עוד דיינר משודרג, אבל עכשיו מתחרה פתאום באודיאון מלמטה ולא קרוב למה שהיתה דיקסי פעם. להוסיף חטא על פשע השולחן העגול שלנו התנדנד לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – הוחלף פה שף וכנראה גם בעלים, כי מיקה וחיים לא היו נותנים למקום להתדרדר ככה. במקום שפילדלפיה הצמודה תהיה הגרסא המהירה וזולה של דיקסי, דיקסי הפכה להיות הגרסא היקרה והאיטית של פילדלפיה. בעסה.

אחרי שהוצאתי את האכזבות מתור הסיפורים, אני יכול לספר לכם על ארוחת צהריים של יום שישי עם אחותי ב"רוקח 73". למרות שמועות זדוניות על מטבח מעולה ושירות איום, התפעלנו דווקא משירות אישי, נעים ולא לוחץ, מעל ומעבר למצופה, ויופי של מנות אם כי אחת או שתיים היו הרפתקניות מדי, אחת אפילו החלפתי אבל מיהרו לקבל את הצלחת בלי שאלות ולהביא מנה אחרת שבחרתי. שמחנו לגלות יינות ויתקין לפי כוס, ובמיוחד נהנינו מההגשה של אסקלופים בתוך הצדפה, מה שמקובל בחו"ל אבל לא רואים בארץ, ולעומת זאת ההגשה של הסלט היתה מוזרה מאוד: ערימת עלים יפים ממרכז החסה, לא חתוכים(!?) על צלחת קטנה כך שאין ברירה אלא לפזר את הקרוטונים על כל השולחן בעודך נאבק בעלים האדירים. סקאלופס מוקרמים
לחתוך את החסה זה פאסה
ארוחה מומלצת אם יש לכם צהרים להרוג, וכ200-250 ש"ח לאדם.

ולבסוף, מקום נהדר ונסתר שגילתה לי Islay, מתחבא אי שם באזור חצי-תעשייתי ברחוב הנצי"ב בתל אביב, מבנה קטן ומכוער שמתגלה כפיצריה גורמה (תרשמו: גוסטו, 03-609-3515). איש נחמד בשם ערן מלכי, ששנים שיווק בארץ מוצרי מזון איכותיים כמו שוקולד ולרונה ושימש גם כיועץ קולינארי לכמה מקומות, חבר אל שף-קונדיטור שי דובלרו (לשעבר מול ים), מקפיד על חומרים איכותיים מיובאים כמו קמח דורום וגבינות מאיטליה, ז'אמבון (שינקן) מצרפת (חשבתי שאי אפשר לייבא חזיר?), ומעידית תוצרת הארץ כמו פטריות אויסטר טריות שיככבו בקרוב שם עם גבינת חאודה עיזים. אין כאן שום דבר מקופסה, האנשובי בכבישה ביתית, הרוטב מחומרים טריים, ומבחר היין לא רע לפיצריה של משלוחים (קצת קיאנטי, הארדי אוסטראלי, בקבוקוני ברוט ומבחר קטן של רקנאטי, אבל לא מכיל שום יינות בוטיק טובים ונחמדים, ואין רוזה, שזה חובה לאקלים בארץ, כמו שגיליתי בשנה-שנתיים האחרונות). עוד על המסעדה והתפריט תוכלו לקרוא כאן וכאן וכאן וכאן וכאן, אני רק אספר שהמקום מכיל גם שני שולחנות ובר קטן לשבת לדבר עם ערן בין טלפונים, לרכל על הבראנז'ה של עולם המסעדנות, לדבר על הרכיבים, ובגלל שאותו היום (זה היה כבר כמה שבועות אחורה) היה ערב יחסית איטי, קיבלתי גם כוס יין קטנה און דה האוס וטעימה של עיגול שוקולד ולרונה מריר ומצוין לקינוח. ערן סיפר לי שהם מתכננים להכניס בקרוב גם קינוחים וכנראה להרחיב את הפינה הקטנה של שני השולחנות למשהו יותר מרווח, מעין ביסטרו קטן אולי? אני משאיר אוזניים פתוחות לחדשות, ופה פתוח לפיצות. אם אפילו שונא פיצות כמוני אהב והתלהב, אני חושב שהמקום הזה יפיק מטעמים שישמחו כל אחד. איחלתי לו שלא תיפול הרמה כשיתחילו לגלות את המקום יותר אנשים, והוא אמר מה פתאום, אבל אחרי תקופות נפילה של רפאל, ארז, ואחרות כמו גם דיקסי ברשימת המחוקים, אני מקווה שהוא יצליח לעמוד בדיברתו…

עדכון: מחיפושים נראה שיש כרגע עליה מאסיבית של פיצריות גורמה בתל אביב. ליד אמורה מיו הותיקה והנהדרת (שהיא מסעדה-אחות של פיצה פצה העתיקה והנהדרת) קמו טוני וספה ואייסברג וולקאנו שצריכות גם הן להיות מעולות, אבל מכל אלו, עד כמה שידוע לי, רק גוסטו עושה משלוחה.

יש לי עוד שלושה סינגל מאלטים לכתוב עליהם, זה יחכה לפוסט אחר.

בום! בום! אומצה אומצה אומצה אומצה, בום!

הפוסט הזה היה צריך לבוא עם כותרת לציון הכיף שבלהיות פיינשמעקר קולינארי, אולי לא אחד שמגיע לאדיקות פודהיסטית, אבל בהחלט מקפיד על חומרים טובים בבית ועל מקומות אוכל איכותיים בחוץ. ולכן אין לי הסבר למה (גררו אותי, נגררתי) הגעתי ל"טעם העיר" אתמול, למרות כל ההכרזות הראשוניות שלי בנושא. לכן הפוסט ההוא נדחה בקצת.

טעם העיר התחיל לפני כמה שנים בתור ארוע קולינארי מצוין, הציגו בו מקומות מהטובים בת"א, מקומות שהקפידו על איכות. אני זוכר צפיפות אבל לא ברמה הזו, אני גם לא זוכר רעש פסיכי כמו שהיה שם השנה או לפני 3 שנים כשהייתי שם בפעם האחרונה. השלטים הכי גדולים היו של תנובה, שטראוס, רד-בול ובמת ריקוד מרכזית של בנק דיסקונט. במת בידור לא ברורה בצד הרביצה עוד דציבלים של הופעות חיות של טררם ומאסטרו צבי כפית, ליד דוכן אדיר של גבינות פיראוס, שזה לא ביתן "רוקדים שבועות עם תנובה" בצדו השני של הדשא שניסה (בהצלחה יתרה!) להלחם בדציבלים של הדאנס עם מוסיקת ריקודי עם ולהרקיד 7.43 אנשים (ספרתי).

את שורת ביתני המסעדות גיליתי לצערי רק לקראת סוף הסיבוב, הם מוצנעים בדרום המתחם. היו כמה שמות מהשורה הראשונה או אולי השורה ה1.5 כמו אודיאון, מאנטה רי, פויקה ואל באבור (שזה אום אל פאחם, לא תל אביב?), היו שם גם מקומות ממוצעים-נחמדים כמו הברוהאוס, סאקורה, וחלק מתחתית הערימה כמו פאפאגאיו וצ'יינה טאון.

בעשרים וחמישה שקלים יכולת לקבל אחד משלושה המבורגרים טריים מעולים של אודיאון או שישיית מאקי אצל איזו סושיה לא מוכרת שהביאה את הסושי מוכן מראש, בארגזים ענקיים ולא נראה שבקירור. ליד כל אלו כמובן שורת הפאסט פוד הענקית, למון-גראס, בורגוס, דים-סאם ומיצי שינקין מעורבבים בכפיפה אחת עם דברים טובים יותר ופחות. כמובן שלא נחסך מקומם של שוקלטייר אחד, מקס ברנר (שכבר לא בדיוק שוקולטייר) ועוד 2-3 עמדות וופל בלגי ופפופרטחס (מה קוראים אותו בארץ פנקייק הולנדי אבל לא עומד באמת בסטנדרט), ודוכנים לא ברורים של הארץ, וואלה, יופלה, וואפל מנעמים(?!). בקיצור ערב רב של "מי שמשלם – שישים דוכן". טעם העיר התחיל בתור משהו שמייצג את הטעם הטוב של העיר תל אביב. מזה שנשאר זה תערובת מסעדות טובות עם גרועות עם דיסקונט ותנובה, ומתל אביב נשאר מעט מאוד, כי את רוב השטח כיסו דוכני חברות שיווק, ובמות בידור של רד-בול (בום! בום!) לעומת אוכל איכותי כמו פויקה (אומצה! אומצה!).אילוסטרציה - בירה מהבהבת. שוק לכבד ולמוח במקביל הוסיפו על זה פחי זבל ירוקים כל 5 מטר ובכל זאת המון המון המון זבל על הרצפה (נוק, לא ללכת יחפה…). השנה חוץ מהרבה פלאסטיק וקלקר של כלים וכוסות ח"פ, הגדיל לעשות אחד ממשווקי הבירות וחילק מאגים מנצנצים עם לדים צבעוניים מתחלפים בתחתית כדי שאת האלכוהול ומוסיקת הדאנס המוגזמת ילווה התקף אפילפטי נעים. אנשים זרקו את זה לפח (או על הרצפה!) עם הסוללה בפנים ועוד חומרים שלא באמת צריכים להגיע לזבל הרגיל. אילוסטרציה ->

אז לסיכום, שומר נפשו ירחק. שומר איכות הסביביה שירחק פעמיים. בין הרעש והזבל הסתובבו בעיקר בני עשרה שסיימו את יום הלימודים והציפו את הפארק כי זה כמו קניון רק האוכל יותר זול והמוסיקה מחרישה ותואמת דיסקוטקים, ומה אכפת להם ההלחצות בתורים לכל דוכן אוכל כמו חיות מורעבות בשעת ההאכלה בספארי. כנראה שזה ארוע בשבילם, כי הוא כבר ממש לא בשבילי.

הפעלות לילדים

גאוהאשינג, זה נסיון (ראשון?) של רנדל מXKCD לעשות לקוראיו שמח כמו בימים הטובים של סנדוויץ' כדור הארץ. לוקחים ריבוע של מעלה אחת על כדור הארץ שבא אתה גר, ובתוכו זורקים כל יום חץ וירטואלי ומזמינים את כל הקוראים להפגש שם. את ישראל חוצים ששה ריבועים כאלו: החץ היום לנפת אזור המרכז הוא הרחק בים לכיוון קפריסין, או 32.941774°, 35.182873° בג'וליס (הכפר) אם אתה גר בגליל, בים מול בירות אם אתה בגליל העליון או הגולן, במצרים אם אתה גר באילת, ירושלמים יסעו לגבעה בשטחים בין בית אל ואוניברסיטת ביר זית (31.941774°, 35.182873°) ולבסוף חמשת האנשים שגרים במזרח הנגב על גבול ירדן ממש עד לדרום ים המלח (מועצה אזורית תמר) יפגשו במקום שפוי וכיף יחסית, בדרום המכתש הקטן (לחצו על כפתור תמונת לווין).

כשרוב החיצים במדינה הזו הם ים ושטחים ומדינות שכינות, אולי צריך לשנות טיפה את האלגוריתם. יהיו קונים לנסיון מפגש כזה באיזו שבת? נגיד פותחים את המפה באותו הבוקר ובודקים באיזה מששת הריבועים החץ נופל במקום הכי שפוי והולכים לטייל שם…

עוד יום רגיל במדינת ישראל

תודה אביבה,

אחרי כל ההתכתבויות, הרגע חזרתי מהדואר ומעטפתך סוף סוף בידי. בתוכה מצאתי צ'ק על החשבונית של דצמבר עם תאריך מפתיע. למרות שסוכם איתי על שוטף+30, אתם כל פעם מרחתם לכיוון שוטף+90. הפעם הפלגתם למחוזות חדשים והדפסתם צ'ק שוטף+120 וידנית תיקנתם לשוטף+180. גם לך מאחרים את המשכורת בשלושה-שישה חודשים כל פעם?

בנוסף גם לא שלחת תשלום על חשבונית מרץ, והנה אנחנו דוהרים אל יוני. השעות בחודש מרץ אגב היו שעות שנתתי ביום חופשי שלי, נסעתי עד אליכם בהתראה של שעתיים, אחרי שעות העסקים הרגילות, כדי לעזור לשי להציל שרת (שנתקע בגלל באג פשוט בתוכנה שלכם שהתרעתי עליו חודשים מראש). לא לקחתי מחיר מיוחד על הקפצה למרות שזה מה שסוכם אי שם בעבר.

השרת שלכם עובד, הכסף על הפרסומות נכנס כמו שעון, יום החופש שלי נחתך, על מחיר הקפצה ויתרתי לכם, אבל לתשלום על הזמן שלי אני לא ראוי.

אני חייב לציין שמכל הלקוחות שלי, הגדלתם לעשות. כל הכבוד. אם הייתי פחות עסוק אצל לקוחות (שמשלמים בזמן), אולי הייתי שוקל לתבוע אותכם בתביעות קטנות סתם כדי להפיג את השעמום. אבל לשמחת שנינו, יש לי מספיק עבודה למלא לי את כל השבוע, אז ל"ג בעומר שמח שיהיה לך ולכל מחלקת הנהלת החשבונות שלכם.

עירא

הצ\'ק בדואר

חץ מתייחס סוף סוף לספקנים

שלום חץ ויום הולדת שמח.

הבטחתי לעצמי שלא אבקר אצלך בבלוג כדי לא ליצור שוב ויכוחים חסרי תוחלת, אבל נכנסתי היום בעקבות הפוסט שלך ב L-IL ואני רואה שהתחלת לנסות לענות לספקנים/סקפטיקנים (ולא "סקפטיים", אם כבר), נושא שבעבר העדפת לטייל מסביבו. אני עונה לך בפוסט פומבי כאן בבלוג שלי מטעמי נוחיות טכנית (עדכונים מיידיים על תגובות) וגם בגלל שבעבר נראה שפגעתי שלא בכוונה בשאר קוראיך הקבועים תוך כדי, ואני מעדיף לפתח הפעם את הנושא במגרש אחר. נקרא לזה "משחק רדיוס" :)

תבין, ספקנים הם לא סתם נודניקים שעושים דוקא. האקטיביסטים שבנו לוקחים על עצמנו את העבודה כפוית הטובה להעיר אנשים מאמונה עיוורת בדברים ערטילאיים ולא מוכחים, כדי לקדם אנשים מתלות רגשית בידעונים, קבליסטים, באבאות, אסטרולוגים ושאר מיסטיקנים ורמאים, כי זה נראה לנו מטרה חשובה בחיים שאנשים יקדמו את עצמם במקום לזרוק את עצמם אחורה בשלבי הקידמה לזמנים שבהם ריפאו מחלות בתפילות במקום הרתחה של מים או קצת אנטיביוטיקה. אנחנו מאמינים שאנשים יחיו יותר טוב בלי פחדים מקללות, רוחות רפאים או עונשים אלוהיים בעולם הבא. אנחנו גם מאמינים שאם יש כוחות כאלו, צריך ללמוד אותם ולנצל אותם, אז אם הם קיימים – הבו אותם ונדעם. זה יעשיר לנו כל מדע אפשרי, זה יאיר באור חדש תופעות ביולוגיות, רפואיות, ופיסיקליות ויקפיץ את המדע שנים קדימה אם זה נכון, אז למה שלא תעזור לי לבדוק אם יש בזה אמת? בוא נארגן כבר ניסוי.

הבעיה שמתוך הקריאה בדבריך נראה שאתה עדיין לא עושה שיעורי בית, לא מעיז לפתוח ספר בנושא השיטה המדעית המודרנית, לא התעניינת בפילוסופיה אמפריציסטית מודרנית, וטיעונים סילוגיסטיים (בייקון, דקארט, ומאוחר יותר פירס, יום, פופר ואחרים) ולא הפנמת על מה בכלל סובב הויכוח בין האמונה שלך (שאני קורא לה עיוורת ו/או נאיבית) ובין תהליך הסקת תוצאות ומסקנות כמקובל באקדמיה ובמחקר מדעי. תחומי עיסוק כמו הומאופתיה, כירופראקטיקה ואחרים קיימים כי מישהו קם יום אחד והחליט שהם נכונים, והתוצאה מעולם לא נבדקה מדעית, או שכל בדיקה שיצאה שלילית נזרקה לפח. ברפואה הסינית יש דברים מוכחים, יש דברים שהם פוקסים או פלאסבו, אבל יש גם אחוז גדול ולא ידוע של תרופות שכלל לא עוזרות ואולי רעילות אבל ממשיכים אותן רק בגלל מסורת. בשורה התחתונה אין כמו רפואה מדעית מודרנית להקלה על סבל, פתרון בעיות דרך הבנתן, ולכן שיעורי תמותה נמוכים יותר, ותוחלת חיים ארוכה יותר. אותם ה"מדענים" שעוסקים בתחומים אחרים לא מאפשרים לרוב לבדוק אותם, טוענים שהבדיקות הרגילות לא תופסות לשיטה שלהם ושלל שאר תירוצים, אבל גם מסרבים לתת מספרים מדויקים על שיעורי הצלחה.

אם אתה משווה לי מסר ממלאך שמתגלה רק למתקשר מסוים עם סיפור מספר שידוע שכתב אותו אדם בשר ודם וכל אחד יכול לקרוא בחנות, אז אין לנו בכלל טיעון בנוי.

אם אתה מדבר על ההצלחות של רפואה סינית כשמה שיש היום בסין זו רפואה 70-80% מדעית מודרנית אחרי הניקיונות של מאו, אתה גם מתעלם מהיסטוריה קרובה ומתועדת.

אם אתה אומר שרנדי "שם כסף כדי להוכיח שמיסטיקה זה שטויות", אתה לא טורח להקשיב למילה שלו, הוא (ושאר התורמים) שמים את הכסף כדי לקבל ידע ותגליות מדעיות חדשות. אם אתה חושב שהוא פוסל את כולם על הסף ולא נותן להם להוכיח את עצמם אז אתה מתעלם מעשרות ואולי מאות אלפי דולרים שהוציאו הוא ונציגיו בהרבה מדינות (גם בארץ) כדי להפגש עם טוענים ליכולות והשקיעו בניסויים, בנית מעבדות לפי התנאים שהוסכמו עם הטוענים ליכולות, והכשלונות הקבועים שחוזרים על עצמם בכל זאת בכל פעם.

אם אתה קורא ל"קריאה קרה" בשם "כריית מידע" אז אתה מראה עוד יותר כמה אתה מסרב ללמוד על הנושא, ומפסיד למעשה כי אתה מתיימר להתגאות ביכולת להכיר רמאים מאנשים כנים, אבל איך תכיר רמאים אם אינך יכול לחשוף את כל שיטותיהם כי אתה לא מכיר אותן אפילו?

בכל פעם שאני קורא אותך אני מוצא שוב ושוב את כל הסימנים לכך שאתה הוא האחד שמסרב להפנים את הבעיות שבטענות המיסטיקנים, מתאמץ להחליק להם על אי דיוקים, מילים גדולות, הגדרות מטושטשות (שזה אוקסימורון יפה בפני עצמו) וטענותיהם המופרכות. אתה מדבר על מחקרי FMRI שלא מתבצעים אבל בפעם-פעמיים שהצעתי לך ניסוי מצאת אלפי תירוצים למה אי אפשר למדוד או לבצע את הניסוי, או שמיהרת להגן על בעל הכוחות ש"נמאסו עליו הטרדות של מדענים חסרי טאקט, הוא לא רוצה להבדק יותר".

הדבר הנהדר באיך שאלוהים מוגדר בדתות המונותאיסטיות, הוא שהוא חיצוני ליקום הגשמי ומעצם הגדרה זו אינו ניתן להוכחה או הפרכה. כנ"ל חוויות אישיות כמו תקשורים. אם היית מוכן לארגן לי מתקשר שאמיתי בעיניך (ונראה שאתה בררן), הייתי מארגן לך קבוצה לא מבוטלת של מדענים שישושו לתרום כמה שעות או יום שלם של מכשור fmri ונבדוק אחת ולתמיד אם פועלים עוד מרכזים במוח מלבד הדמיון בעת התקשור. לצערי אני בטוח שכדגיל תשיב את פני ריקם בתירוצים כי בעל הכוחות לא יכול להפעיל אותם בסביבה של מכון מחקר או כל תירוץ אחר. טיעונים שלא מאפשרים להוכיח את טעותו או שקריו או אולי את אמיתותיו של אותו האיש.

במאמר הראשון ב"שלישית מאמרי הספקנים" אתה טוען שאנחנו מתעכבים על דרך השגת המידע ולא על התוכן. האמת הפשוטה היא שאני אהיה ספקן לגבי כל מידע שדרך ההשגה שלו היא לא עובדות הניתנות למדידה או ניסוי שניתן לחזרה מוצלחת על תוצאותיו. אם אתה מראה לי רק עדויות מסופרות פנטאסטיות, אי אפשר לחקור או להסתמך על הממצאים האלו יותר מאשר אם אבדה מליבי ואגיד לך שמחר תהיה פה רעידת אדמה 7.5 בסולם ריכטר (ומה זה משנה לך אם זה מומצא או מתוקשר או מוגרל ברולטה? רק התוכן חשוב! רוץ לקנות כרטיס טיסה).

היחס שלך לספקנים הוא כאל נודניקים שרוצים לעשות דוקא. אתה לא מבין שמדובר באנשים שמסרבים פשוט לקבל מידע מופרך וסותר ללא נימוקים והוכחות? מה רע בשאלת שאלות ובקשת הוכחה? ככה פיתחנו תרופות, המצאנו חומרים והגענו לירח. לא עם קמעות, לחשים ותקשורים ותטאנים. אין לי שום בעיה לקבל לעולם שלי עוד מידע וידע ואפילו לשלם עליו בגאוותי או ביוקרה וכסף טוב מכיסי, אם רק אפשר היה להראות שמשהו מכל עולם המיסטיקה הוא אכן אמיתי ועקבי, אם איזה שהוא קידום אמיתי למין האנושי היה קורה מתוך זה (למשל שמי מכל החייזרים המתוקשרים היה מראה לנו פיתוחים רפואיים כמו תרופות או כלים אנרגטיים כלשהם שהיו מוכחים כיעילים, שלא לדבר על מכשירים שיאפשרו ללא-מתקשרים לראות אותו, או לטוס לבקר בעולם הבית שלו וכולי).

ובקיצור עד שלא תבין את עמדת הספקן, אני חושב שגם תפיסתך את עולם המיסטיקה האהוב שלך לא תהיה שלמה ומאוזנת.