רובינשטיין, ויתקין, רובינשטיין

יש לי שבת "פנויה" יענו לא קבעתי שום דבר חברתי, ולכן אני מתפנה לאסוף את הניירת לדו"ח מס 2007, ועובר על כמה טיוטיות שהתחלתי והגיע הזמן לסיים ולהוציא כבר, כי או-טו-טו הן יהיו אנאכרוניסטוית או שאני כבר לא אזכור את הפרטים…

למשל הפוסט הזה, על "רובינשטיין, מסעדת קצבים". איך לא הכרתי את המוסד? אולי כי מעולם לא הייתי תלאביבי או חוב"תי.

אחרי שאכלתי שם וסיפרתי לחברים, כולם אומרים לי "כן בטח, ותיקים בעסק!". הכל התחיל כשקיבלתי מהם הזמנה בדואר. לרוב אני נוטה לזרוק דואר זבל כבר מהתיבה עוד לפני שאני חוזר למכונית, אבל הברושור שלהם נראה רציני ואמרתי שאתן להם צ'אנס. אחרי שבועיים סופסוף הגיע היום המתאים וקפצתי עם אפי לשם לארוחת ערב קצת מאוחרת. המקום הוא במרכז המסחרי/קולנוע החדש בפולג, המתהדר בכמה מסעדות (כולל מקס ברנר אחד והוטרז(?)!) וחניה גדולה. המקום בעל תקרה גבוהה ואופנתית אבל לא רועש מדי, הכסאות יפים ונוחים אבל מעץ קשה ואת גיא זה מעצבן את העצמות, אבל בסה"כ עיצוב פשוט ולענין… כמו שאני אוהב את זה. בגלל שבאנו בהתראה קצרה מצאנו את עצמנו ליד הבר, שזה לא אידאלי, אבל אפשרי בהחלט.

רשימה קצרה של מה רע: הבר גבוה מדי. אני לא אדם קצר אבל הרגשתי שמוזר לי בכ"ז שהצלחת בגובה החזה וכמעט תקועה לי בפנים. אין בירות טובות בברזים (אבל יש כמה לא רעות בבקבוק), מעל הבאר מסך ענק שמוקרנים עליו שטויות מרצדות מעצבנות וטיקר חדשות מטמקא (למשל כמה מחבלים נהרגו היום בהתקלויות בעזה. מתאבן מצוין), המוסיקה בסדר רוב הזמן, רק מדי פעם הקצב והווליום לא מתאימים לארוחה רגועה. מבחר הויסקי דל אבל לא רע, הצ'ימיצ'ורי מאכזב ורוטב המרסלה טועם כמו מיץ פטל מרוכז. אה כן, קרפאצ'יו בקר וה"קרפאצ'יו" פרושוטו מוצפים בהרבה יותר מדי בלסאמי.

מה טוב: ראשית הבשר. מדהים. אפי לקח סינטה אם אני זוכר נכון ואני הרגשתי שלא בא לי בשר אדום ולקחתי פילה חזיר. למרות שהיה לי מאוד טעים (אפילו שעשו אותו ורוד נגד כל הפצרותי), הסטייק של אפי הפיל אותי. צבע ארגמן כהה בפנים, רך כמו שמעטים יודעים ליישן בארץ, עוד יותר טוב מהביקור הראשון והנהדר שלי אצל דוריס בראש פינה (שמאז לצערנו הדרדרו). מבחר היינות סביר ביותר, מבחר (מצומצם אבל קיים) של ויתקין, הארוחה על הבר ב10% הנחה (מעבר למחירים המאוד סבירים של המקום!), בלילה מוגשות ארוחות קלות יותר והמקום הופך למעין פאב שמגיש אלכוהול, צ'וריסוס ושאר מנות קטנות שיהיה איפה לשבת כשיוצאים מהקולנוע (למרות שאז העוני האלכוהולי יורגש יותר). את הבשר המעולה וגם את הפרושוטו ונקניקים לא רעים אחרים אפשר לקנות בדוכנון קטנטן ביציאה (שהוא התירוץ שבשבילו מוסיפים את המילה "קצבים" לשם המסעדה).

מה שבכלל הפך לי את היציאה להפתעה היה רוטב הפלפלת שליד הסטייק של אפי (גם הדיז'ון היה מעולה אגב). פעם פעם ב98 כשגרתי בעמק הסיליקון, מסעדת הבשר הטובה באיזור היתה "ברק'ס" שממול טרנסמטא (פעם, כשלינוס עוד עבד שם), ושם אני ואפי אכלנו יום אחד סטייק ברוטב פלפלת שהיה בעיקר שמנת ופלפל ירוק טרי. אני מתכוון לכדורים הקטנים האלו של פלפל אבל טריים, לא אחרי שייבשו אותם. יש להם טעם עדין ונעים, וברוטב הזה הם היו כמו אוכמניות קטנות שהתפוצצו על הלשון בחגיגה של טעם מעולה. מאז לא הצלחתי למצוא כאלו, עד שפתאום נחתנו (שוב אני ואפי ביחד, מוזר? מעניין!) על רוטב פלפלת עם פלפל ירוק לא מיובש. לצערי הקט הפלפל היה מהסוג המשומר בחומץ ובפלפלת היה גם הרבה פלפל שחור שלדעתי גונב את ההצגה, אבל עדיין מעולה. הכדוריות הירוקות היו קצת יותר קשות ממה שזכרנו (למרות 10 השנים שחלפו), ואחרי שעה של הפצרות דרך הבארמן הסכים השף להראות לנו שמדובר בצנצנת פלפל ירוק ממדגסקר, משומר בחומץ (מה שהקשיח אותו אני מניח) ומיובא ע"י קונפינו כאן ברשפון ליד הבית שלי! אין ספק שבקרוב אקפוץ על המציאה, ואראה איך אני משחזר את הפלפלת האגדית של ברק'ס.

מפה לשם ראיתי אצלם את בקבוקי הויתקין על הקיר ושיבחתי אותם על הטעם הטוב ביין, ואז נפלה לי האסימוניה ברעש, הרי עוד שבועיים תהיה כאן הטעימה של ויתקין! וזה כבר התפתח לעוד שיחה ארוכה ונחמדה עם הבארמן.

סקיפ שבועיים קדימה. שבעה אנשים התיישבו בחדר הפרטי של רובינשטיין, וטעמו יינות עתידיים מצויינים וכבדים, תיאור מלא ומפליג תמצאו אצל גיא. הקיצור היתה כוסית ראשונה של גוורצטרמינר מצוין (שיש לי שני בקבוקים 2006 שלו שאני דוגר עליהם בינתיים) בסדרה קטנטנה של 100 בקבוק (כל השאר הלך למסעדות או לתוך הבלנד של מסע לבן). מעולה ויבש כרגיל, ארומות נהדרות. על שאר היינות כתבתי גם כן הרבה הערות תוך כדי המפגש ואפילו הקלטתי קצת אבל אין לי הרבה מה להוסיף על מה שגיא כתב. אולי פעם אחרת. בינתיים הנה 2000 מילים:

דורון מוזג לנו עוד משהו טעים איפה הכוס של אליהו?

אחרי הטעימה בחדר הפרטי ירדנו למסעדה לאכול צהריים. בשבת בסביבות 17:30-18:00 המסעדה היתה פתאום ריקה להפתיע, מדובר בשעות הביניים שבין ארוח"צ לארוח"ע אני מניח. מסביב לשולחן הוזמנו אנטריקוט, סינטה, המבורדר ושאר מנות והיו כמעט כולן דוגמאות מעולות להכנה נכונה של בשר שיושן בצורה המושלמת. הפעם אכלנו כמו בני אדם ליד שולחן ולא ליד הבר, אז לא קיבלנו את ההנחה של הבר, אבל עדיין המחירים סבירים ושפויים לחלוטין. אני ממליץ על המקום בפה מלא, 8.5 בסולם עירא.

מפתחי וורדפרס מציגים – איך להפחיד אנשים בזול

אף אחד לא מושלם, בכל אפליקציה מתגלים חורים. כשאנשי תוכנה דרשו שמיקרוסופט יפסיקו לפרסם שאת ויסטה לא ניתן לפרוץ כי הם מטעים את הציבור, מיקרוסופט ליגלגה ופחות מחודש אחרי כן התגלו כבר שתי פרצות חמורות. זה בסדר להודות שאין סיכוי שאתה מושלם. בניגוד לאבולוציה שקוראת על פני דורות רבים ומאפשרת הרבה יותר מקרי מוות מאשר שינויים גנטיים, בתוכנה המצב הפוך, המון שינויים בקוד קורים עוד לפני שהמוצר הוכיח את עצמו בשוק. במערכת כזו של תכנון תבוני חייבים להיות כשלים…

לפני שבועות ספורים יצאה לה וורדפרס 2.5 לעולם, והיה לכולם ברור שיהיו כאבי גדילה כי ההבדלים היו מהפכניים מספיק כדי לקרוא לה 3.0 בעיני רבים. ברור היה שמייד אחרי הסיבוב יבואו תיקונים (הנה אחד שהציק לי במיוחד), והנה הלילה הוכרזה הגרסא החדשה ושעות ספורות אח"כ גם זו העברית של רי"ה. הבעיה היא לא כמות השינויים (למעלה מ70 באגים נסגרו) אלא העובדה שההודעה דוחקת באנשים למהר ולשדרג כי "יש חורי אבטחה". המוח שלי יש רץ ומפחד מחור XSS כמו זה שפעם הפיל לי את השרת, אבל ההודעה לא מפרטת. רק סקירה דקדקנית של רשימת הבאגים שנסגרו תגלה בסוף שהבעיה היא שמשתמשים שנרשמו אצלך בבלוג כמשתמשים פשוטים יכולים לבצע כמה פעולות יותר מדי. ביננו, כמה מאיתנו בכלל מאפשרים למשתמשים הרשמה בבלוג אם אין סיבה מיוחדת? במילים אחרות החורים האלו לא משפיעים על רב המשתמשים, נדמה לי שאי-הפעלת רישום משתמשים זו אפילו ברירת המחדל של 2.5+

אז בקיצור, לכו לשדרג, אבל אל תרוצו 🙂

בינתיים, הובטחו לנו שיפורי מהירויות פנטאסטיים, אבל אני לא מרגיש אותם כי השרת שלי כבד לאחרונה. כבר שבועיים ששרת MySQL כורע תחת העומס. שיפצרתי לו הרבה מהפראמטרים כדי שיעבוד יותר מול הזכרון ופחות מול הדיסק, הוספתי אינדקסים בעדינות איפה שנראה שהם דרושים ושיפור המצב בטבלאות שונות, אבל נראה שיש אפליקציות שפשוט מתנהגות מולו בצורות מאוד לא אחראיות (PHPnuke) ואחרות בצורות קצת בזבזניות (פלאגים מסוג FireStats, Popularity contest), וזה מאיט בין השאר את קליקי ואת הבלוגים של חנית ושלי בין השאר, למרות שאכלן הביצועים הגדול הוא D-Spot על השרתית הזו. עם הגולשות הסליחה, אנחנו עדיין בודקים מה אפשר לעשות.

אם אפשר היה לעשות החלפת Drop in לפוסטגרסיקוול אולי הייתי כבר עושה גם את זה בתור ניסוי. לא מעט אנשים אמרו לי שהוא מטפל בימינו בנתונים במהירות ויעילות של מייסיקוול, ונכון לכרגע הוא לא מראה סימנים של איומים לסגירת הקוד בניגוד לאחיו המפורסם יותר. חבל שהרוב המוחץ של אפליקציות LAMP הנפוצות לא יודעות לעבוד איתו, אבל אולי בקרוב זה ישתנה…

האם אלמונימיות תורמת לאמון?

בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו "משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית לבלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?