גאווה ודיעה קדומה

חשבתי ברצינות לנסוע לירושלים למצעד היום. זה כבר מזמן לא מאבק על זכויות להטב"ים אלא מאבק על מדינה חילונית ושפויה. הקיצונים מבעירים את ההמונים ועכשיו גם לא בוחלים בפגיעה בטבע כדי להדגים איזה אלימות הם היו מתים להרשות לעצמם להגיע, והמשטרה מעריכה שהם גם מסוגלים.

אני מאוד רוצה להפגין היום, ולמחות על המכות החוזרות והנשנות שחוטפות זכויות האזרח שלי, אבל האמת היא שאני מת מפחד מהעצרות האלו…


מצחיק? תחשבו עוד פעם. יש אדיוטים בכנסת שעדיין חושבים שהומוסקסואליות זו בעיה שניתן להגמל ממנה.

ובנושא קרוב-רחוק, חנית ורבים אחרים כותבים על איך שהמדינה מאבדת דמוקרטיה וחופש כל יום. בדיוק הרגע קראתי שגם ת"א תהפוך להיות עיר ללא פרטיות. על זה בדיוק ההרצאה של דוקטורוב מדברת – איך שהמצלמות בלונדון לא עוצרות ולא מאטות את הפשיעה. פושעים נעצרים אחרי מעשה ומפנים את הרחוב לפושעים אחרים, אבל את הכסף הזה אף אחד לא משקיע בחינוך כדי למנוע את הפשע מראש.

הנוער של היום…

German teen unplugs pensioner's 'noisy' life support machine, או איך שאני קורא לידיעה: "אפשר למות מהרעש הזה". למזלו של הפנסיונר המסכן היתה בחדר גם מכונה שעושה "בינג!" וצוות האחיות הציל את המסכן.

ונשאלת השאלה. בגרמניה, בקולומביין קולורדו, בבאר שבע או בעזה. יכול להיות שטמטום או אלימות הם תוצאה של אדישות ההורים או אולי גם משהו לקוי במערכות החינוך? לשיפוטכם הקטע האמנותי הבא, מסיבת סיום בגן ילדים כלשהוא. לפי הדגלים כנראה בחמאסטן. איזה מתוקים!

קנאות דתית

עוד פוסט בסדרת "הסכנות הטמונות ב…".

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.
להמשיך לקרוא קנאות דתית

למה דווקא, תסבירו לי?

מאיפה בא הצורך האנושי לעשות מצעדים? זה לא שריד טוטאליטארי ממשטרים שהרגישו צורך להפגין עוצמה צבאית?

המשטרה כנראה תודיע בבוקר שאין מצעד גאווה. אני מאוד פרו-ליברליזם ועצוב לי שככה חשכת ימי הביניים דורסת את הדמוקרטיה באיומי אלימות. אני מקווה שהמשטרה גם תעצור ובתי המשפט יענשו את יוזמי הבלגנים שהובטחו (פירות עם סכיני גילוח תקועים בתוכם?!)

אבל מהצד השני אני גם פציפיסט. מה העקשנות הזו לערוך מצעד ולחסום צירים? ולא משנה עכשיו אם זה רחוב יפו בי-ם או הירקון בת"א. למה אי אפשר לעשות יום פסטיבל בגן סאקר או גני יהושע בלי להפוך את העיר שמסביב לפקק תנועה?  בשביל זה אנשים משלמים ארנונה? למשטרה אין דברים יותר חשובים לעשות? אפשר לקחת גן ציבורי ולשכור מאבטחים ולעשות יום כיף, וחלאס. אני חושב שעשיית הדווקא של איגוד ההומו/לסביות (סליחה על השעה אבל ברח לי שמו כרגע) יוצאת בעוכריו. המצעד הרי אמור לבוא עם מסר של ליברליזם ושיתוף פעולה, אז למה זה הפך להכרזת מלחמה?

למה דווקא?

Happy days

(או: "זכות הציבור להיגעל")

"זה אחד הימים המאושרים בחייו של יגאל". אני בטוח. לפחות כמו היום שבו הוא רצח איזה ראש ממשלה אחד, מי זוכר אותו. לעומת מר עמיר הוא כבר שנים לא הופיע בעיתונים.

הציטוט הנ"ל בא או מאימו או מאחיו של יגעל עמיר, תלוי איזה עיתון קראתם. בעוד כ7 שעות תצעד לריסה טרימבובלר לתוך חדר לממש סוף סוף את ברית נישואיה השניים בהתייחדות רבתי עם בחיר ליבה המוזר ('סתומרת גם הלב וגם הבחור מוזרים).

ראש ממשלה אחד מוטל בקבר, יד לזיכרו בכיכר רבין מחוללת פעם בכמה שנים, אבל יגעל ומשפחתו עולים שוב ושוב לכותרות. כל המדינה תדע בדיוק מתי היא נכנסת לחדר ההתייחדות ומתי היא תצא משם. מדינה שלמה תדע אם היא נכנסה להריון וכמה פעמים הם עשו את זה. מדינה שלמה אולי תזכה אפילו להדלפה של השב"ס באיזה פוזות הם עשו את זה וכמה רעש היה שם. לריסה טרימבובלר-עמיר היא אמא לכמה ילדים שהתחתנה עם רוצח שלא הביע חרטה. יהודי שרצח יהודי, עבר על דיבר ולא מתייסר על כך. אפילו בעלה לשעבר מריע ותומך. זו הדת שלנו היום, והעיתונות מסקרת כל פרט ושומרת להם על מעמד הסלבריטאים. איזה, העתונות לא תספר לכם מתי יודה ונינטייב עושים את זה, אבל על לריסה ויגעל תקבלו את כל הפרטים החשובים. יום גדול וכחול לעיתונות הצהובה.

וברור לי ששניהם יכתבו ספרי זכרונות, ואחריהם מר שמפניה וגברת הר-שפי. וברור לי שהם יהיהו רבי מכר לא רק בכל העולם אלא אפילו בארץ. הוא יצא יום אחד מהכלא אדם מאוד עשיר או לפחות ילדיו יחיו טוב מאוד, עם פנסיה שמנה, כי הקהל ישלם יפה יפה על הספר ויתגמל את ילדי הרוצח בעל החיוך המתנשא במשכורת לכל החיים.

ככה יעשה לאיש אשר אלוהים חפץ ביקרו. אם היה אלוהים, אני חושב שיש פה הוכחה שהוא אירוני ובן זונה. ואם לא אלוהים (ברור שלא), אז יש פה הוכחה שהמין האנושי הוא חיה רודפת מין ואלימות באיצטלה של עיתונות וזכות הציבור לדעת.
אם הייתי עורך הייתי עושה את הדבר האחראי ולא מתייחס. לא נותן לפושע משום סוג שהוא מעמד של סלבריטי. לא מפרט את השעות המדויקות שבהן הוא ולריסה מקיימים מצוות משכב בהמה ושופכים זרעם במהדורות כל הערוצים לתוך עינינו ואוזנינו על אפינו וחמתינו. דיינו.

עכברי הבארים הביתה

רוחמה אברהם שולפת חוק פופוליסטי להפסקת מכירת אלכוהול בשתיים בבוקר. הסטטיסטיקה טוענת שמקרי האלימות ותאונות דרכים בלילה ירדו ב50% במדינות שבהן הנהיגו את החוק. אני בתור אדם שבד"כ יוצא מהפאב בסביבות 1-1:30 הכי מאוחר לא נפגע מזה. מצד שני אני יכול לדמיין את בעלי הפאבים נפגעים גם נפגעים. להמשיך לקרוא עכברי הבארים הביתה