מה זו בעצם כלכלה אקולוגית?

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:

אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.

הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.

לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.

יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו הנחה יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).

השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.

השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.

כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.

ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.

אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.

זו אולי הצרה הכי גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.

כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.

אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא יהיה קל או נעים לכל השכבות, אבל זה יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי הזה יהיה חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה יהיה די בעסה.

דמוקרטיה מתחדשת

דמוקרטיה אמיתית היא זו שבה העם מפקח על אלו שבהם בחר באופן שוטף, ואם הם מפרים את הבטחותיהם בצורה כל כך בוטה, או מועלים בתפקידם בצורה כל כך עמוקה, אז הם צריכים לפנות את כיסאם למישהו שלא יעשה זאת. ברור שצריך לתת מרווח נשימה, זמן וצ'אנס למלא הבטחות, אבל אפשר לומר שביבי כבר מיצה את כל מרווח הנשימה שלו ואת כל הצ'אנסים האפשריים. וביבי וממשלתו והכנסת שלו בהחלט צריכים ללכת.

יונית מוזס, השני באוגוסט 2011

אבל איך המחאה תסתיים? ככל הנראה הדרך היחידה היא בהחלפה של השלטון אבל גם של הסדר החברתי; יש חובה לשנות את הסדר החברתי מהיסוד. אולי, אחרי מעל למאה שנים של תיאוריה, ניתן יהיה לבחון האם יש מקום למהפכה מעמדית אמיתית במקום אחד בעולם.

יהונתן קלינגר, השני באוגוסט 2011

When injustice becomes law, rebellion becomes duty.

God forbid we should ever be twenty years without such a rebellion. The people cannot be all, and always, well informed. The part which is wrong will be discontented, in proportion to the importance of the facts they misconceive. If they remain quiet under such misconceptions, it is lethargy, the forerunner of death to the public liberty…. And what country can preserve its liberties, if its rulers are not warned from time to time, that this people preserve the spirit of resistance? Let them take arms. The remedy is to set them right as to the facts, pardon and pacify them. What signify a few lives lost in a century or two? The tree of liberty must be refreshed from time to time, with the blood of patriots and tyrants. It is its natural manure.

— Thomas Jefferson

Don't you know you're talking about a revolution. It sounds like a whisper.

Tracy Chapman

ברוטשילד קמה צעקה
על הנהגה שלא יוצרת
קשר עם כור מחצבתם
(כאילו אי אפשר אחרת).

שלדון לא יחסוך פרטים גם
איך הכל מעשיה הוא,
אלו רק קצת קומוניסטים
דורשי ראש של נתניהו.

אין חשד שלא עלה,
או קנוניה שלא הציעו
ככה זה עם ישראל
"אם אין דם אז אל תביאו"

אבל תחת פני השטח,
מהפך אחר, חצוף
שחותר לו תחת כנסת,
להפוך הכל שקוף.

להשקיף את התקציב,
תהליך החקיקה.
את המו"ם, את דיוניו
כל מילה, בכל דקה.

אני בעד, שלא תבינו…
אני רק מקווה שאם
נגיע לנהר של דאטה,
העם ישוט ואין טובעים.

כי כשמתחילים לקדוח
ופתאום יש הצפה
פתאום קל מאוד לשכוח
לנפות קש מגבבה.

ואת זאת יודעים הח"כים
עוד אפשר אף לנצל.
כי מחטף קשה לתפוס
כשמבול מידע נופל.

אבל זו צרת עשיר
שטרם נאלצו לפתור
בארצנו בינתיים
גיקים באו לעזור.

מדברים שקוף, נקי
לניהול המאבק
תשתיות מידע פתוחות,
מחאה זה לא משחק

הן ההנהגה לא נחה,
וצריך דיון פורה.
שח רם און אגמון לי ככה:
"בלי לינוקס זה לא היה קורה!"

להפוך שלטון או לא?
מה זה משנה ביננו,
כל תחליף שלא יבוא –
אם לא שקוף אז בעוכרינו

אז טוב יקרא העם ברחוב,
שצדק חברתי רוצים.
אך גם שקיפות, יושרה, אמון
חובה לדרוש, בלי תירוצים.

צוות מנואל 2011

נספר כאן מה שמענו,
מה היה עם "צוות מנו"
שם קצר אז אעלוז
שאין את "טרכטנברג" לחרוז.

מה אם כך הוא "צוות מנו"?
אל תגידו "לא ידענו"!
זוגתי ניחשה מצחיק:
"מה נוכל עוד להזיק?"

כי ניחשנו, נתניהו
ששנים לעם הן סח הוא
"חשוב רק הבטחון"
לא ירצה לתת פתרון

אז האם אכן רוצה הוא
לתקן ולעזור?
או רק ועד לנפח
והמאבק לקבור?

קם לו צוות וקראו לו
"צוות רוטשילד" – רק שכאן
מבלבל השם, ביננו,
בין מפגין ובין מופגן.

"ועד טרכטנברג" עברה
אז העיתונות לקרוא לו
זה ארוך, אשכנזי,
לא קליט, איבדנו Follow.

אז ישבו יועצי ביבי
ובחרו בשם חדש.
הן העם רוצה "חביבי"
איש "אחוקי" של ממש.

מנואל הפך ל"מנו"
"ועדה" זה מיושן.
"צוות" יצלצל צעיר
לדור רוטשילד המזוין.

מנו איש חביב הוא, שמע!
בא לעם ביום ראשון
בלב כיכר המדינה
וסיפר בזו לשון:

לצידכם אני מגיע!
בלי תקשורת, לדבר
ולמאבק מצדיע
זה לא טריק! אני חבר!

הופ, למחרת בבוקר
יוטיוב, טוויטר ופייסבוק
אמיתי? פרצוף של פוקר?
מנו רק שחקן חיזוק?

כי אם "בלי תקשורת" איך
יש סרטון של השיחה?
ביבי בטח מחייך,
יש בלבול, יש שיכחה.

כי כולנו התרגלנו
לספין דוקטור של עילית
"התמקדו בעשייה
ולא במדיה החברתית
"

אבל מנו יש לו פנאי
לצלם בתוך ביתו
ענה גם לציוץ ניתאי
כמו איש "אולד ספייס" בשעתו.

לי עצמי אין עוד דיעה
אם זה ספין או יש רצון.
אשמח אם ספיבק ורעיו
לא יתנו להם לישון.

דוקטור, דוקטור ופרופסור
אקדמיה תני לי טון
טוב לראות מומחים בשטח
במקום משווקי קרטון.

כולי תקווה שנתקדם
מהר משכולם צפו.
לאן עפים האוהלים
כשהמשא-מתן קפוא?

צוות מנו, צאו לדרך
אל הסכם רחב, קונקורד.
אך מלהטוטים עזבונו,
פן נכריז כולנו: פנורד!

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

The diplomatic incident around RMS' visit to Israel

A week ago a story broke – RMS would not be talking at Israeli universities while in Israel, since the sponsors of his visit in the West Bank (soon to be a democratic Palestine inshallah) are adamant about this boycott. The odd thing is that the University of Haifa is the Alma Mater of many Arabs, some told me that maybe most of the students currently enrolled are non-Jews. It's also a pretty petty demand that he is allowed to speak in Israel but not in a university building. It made absolutely no sense to me.

Some people offered to share the costs of take on the sponsorship altogether, but as this idea didn't come from RMS, there were many on HaMakor's mailing list who preferred to interpret his original reply as a hint of support of the BDS movement, who asks people not only to boycott Israel financially, but also academically.

I have written RMS to get his unfiltered remarks on the uproar:

"What I said in my message is the story. There is nothing else except some details. Palestinians invited me and offered to buy my tickets. When they saw I had offered to give talks at Israeli universities, they said they would not support it."

When you refer to your Palestinian hosts who dictated this ban on talks in Israel, is this an independent group, or part of the PA?

"I didn't ask. They asked me to come and give some talks about free software at universities in the West Bank, and I was glad to accept. I also looked forward to the opportunity to see friends and relatives in Israel and to give talks there. So I set up several tasks, not realising that universities as venues would create a conflict.

The Palestinians did not convince me it is wrong to give a speech about freedom issues in a hall of an Israeli university, but I see no reason to go to the wire to do talks in Israel in universities. I have one planned talk in Israel which is not at a university, and we could set up more."

Israelis produce many (if not the most) patches for right-to-left support in FS projects, and have been known to happily collaborate with developers in Iran and Arab countries. Could you and would you use this to build a narrative for the aid of para-political collaborations?

"I would love to do that. I tried to encourage such cooperation in my previous visit too, but I don't think it got very far."

Could you help the readers understand what led to this decision? Is is that your Palestinian hosts "were there first" or are the subjects of your talks there more important for your agendas? In a other words, what caused the sudden attack of pragmatism in the man who quipped that ideology is the best tool to achieve change?

"That contrast is only apparent. The free software movement is a campaign for freedom and community. That's a goal based on principle.

I wouldn't normally call that "ideology", since that word carries negative spin, and tends to imply a broad stand that applies to all aspects of life rather than a specific stand on a specific issue.

I've always been pragmatic about achieving this goal. See http://www.gnu.org/philosophy/pragmatic.html, which I wrote at least 20 years ago. Part of being pragmatic about achieving a goal of social change is talking about the goal so we don't forget it.

I personally had hoped that your talks in Israel would have some political edge to them. I have heard too many times people calling your views Anti-Israeli where I correct them each time that you are, like most of us on the Israeli left, fighting against the oppression and denial of liberty.The Palestinians are oppressed both by the Hammas and by Israel, and the PA is far from being clean of corruption.

"That is true, but of these oppressions the occupation is clearly the worst. The PA is corrupt, but it held an honest election which handed power to a different party, and that's the first milestone of a democracy. I would hate to live in a country ruled by Hamas, but the Republican Party is pushing hard to rival it and the Democratic Party follows behind on the same route. If we let Palestinian democracy develop, I think it would adopt democratic and liberal ideals from the Egyptians."

I must admit though, that my defence of your choices has been severely discredited once this item was published:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities. (If I did, I would not have offered in the first place to give speeches in them.) But I am not going to campaign against it either.

I myself haven't picked sides on the economic boycott actions of BDS, I can see why it's actually legitimate and maybe even effective, but an academic boycott goes against my beliefs, and frankly I was quite disappointed you took such an ambiguous stand on the matter.

"I am surprised it had that effect, since I said I do not advocate the boycott. But what can you do?"

Well, be unambiguous. Take a clear stand against academic boycotts and refusal to communicate between thinking people. This boycott on the University of Haifa is especially odd since a lot of the students there, possibly even the majority, are Arabs.

"That is not what my views are. As I've said, I do not advocate the boycott but I am not going to campaign against it either. I decided to follow the policy of the organisers of the trip.

I hope to give a talk at another venue in Haifa and speak to the same people."

I can not really see a perfect way out of this at the moment. If your first response would have been to go against the boycott and ask the Israelis to try and fund the trip instead (and still visit the west bank), it would have been the perfect course of action – win-win for all but the perpetrators of the boycott. But now I'm not sure if it is not too late. Since the idea for asking for unconditional funding did not come from you on that first letter to Mr. Aronovich, people interpreted it for the worse and decided you have chosen to take a side in favour of the boycott, which was in turn seen as breaking away from your principles, etc.

"Quite the contrary. I am doing my best to act on my various principles in a complex situation. I think that they may have taken some of my real principles and reinterpreted them in a way that doesn't come from me."

After this email exchange, RMS' latest letter to Eddie had reached the paper, the original Email read thus:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities, but I am not going to campaign against it either. I see where they are coming from: Israel's occupation policies are horrible. Non-violent protests are crushed with persistent brutality. (See http://www.jpost.com/Opinion/Columnists/Article.aspx?id=221897.)

Palestinians who are against violence are looking desperately for some method of non-violent resistance. I can't blame them for it even if I don't agree entirely with the details. Thus, I decided to follow their policies in the trip they organised.

I wish I had discussed the issue in advance and avoided having to cancel a plan I had agreed to.

I will give at least one talk in Israel, at a non-university venue, and I am hoping more can be arranged.

To me, it is clear that RMS has indeed attempted to make the best of a very problematic situation. He decided to circumvent the boycott without supporting it nor strongly opposing it, because coming here and talking about what's important to him is more important than taking sides on the academic boycott issue. I must confess I am not entirely happy with that myself, and I have advocated the community not to cancel the bookings, but use them instead to invite Palestinians and talk about keeping academic communications free from boycotts and gags, or there really will be no civilised way of keeping open channels of hope for peace and collaboration. I hope this does happen after all. The idea of Freedom of expression and information, including that of knowledge exchange in the shape of free content and software, are in my eyes all facets of the same set of tools and goals.

If people are still disappointed with RMS I can't say I don't understand them. Just remember that the ideas are more important than this persona or the other. The man is not the issue, keep the ideals alive though, if you agree with them.

Bidirectional writing in WordPress

This howto aimed at bloggers wanting to post in more than one language and need bidirectional support. I could not find this info gathered elsewhere, so I'm summarizing what I know here. Distribution license and other info is at the end.

The options I've encountered so far:

1. Open two blogs and "ignore" the problem, like Dr. Gadi Taub and others. There are localized RTL themes ans editions of WordPress in Hebrew (T1 T2), Arabic (T1 T2) and Farsi (T). The maintainer for the Arabic WP is an Israeli, btw.

Pros: No changes in core code, no need for special tricks in themes, sidebar items and other strings are always in the same language as the posts. Mostly Useful if your reader groups are not intersecting.
Cons: You need to keep two installations up to date, backup two databases, match design of seperate themes if you want the same look, and be used to two management interfaces or get used to one of them aligning all the editors and category names the wrong way.
Hint: if you have shell access on the server, you can save some of the double-tasks with symbolic links of plug-ins and such.

2. Start each blog post of the non-default directionality with a manual directionality tag. E.g. if your Theme is in Farsi and you want to post in Italian use <div dir=ltr> or <div style='direction: ltr;'>

Pros: Works in any setup, just paste a tiny string.
Cons: Visual editor may screw this up, doesn't offer a solution to comment directionality, doesn't justify subject and doesn't translate labels in the theme.

3. Yohay at Things.co.il went all out, created two category trees, and hacked his theme to display a post in a directionality based on the post's category's base being English or עברית. cool hack, but I'm too lazy…

4. Hey! the damn COMMENTS are automatically Bidi… When you comment in English on most Hebrew themes and it just shows up right. I remember this used to be a plug-in way back but now I guess Ran has merged it into the code. I wanted to hack that function to flip the posts' bodies and subjects too but could not find it (well, I was just being lazy. didn't look hard enough, I admit…), plus I hate making changes to the core and have them reversedon the next upgrade because I was too lazy to submit them… 🙂

5. (drum roll) Enter Nadav Elyada's Hebrew4wp! I looked for something like this two weeks ago for Niv Calderon thinking "it's open source, someone MUST have scratched this itch", but I googled in Hebrew… never occured to me It will be published in that other rare language…

So… If your blog's theme is Left-To-Right and you have an occasional post in Hebrew/Farsi/Arabic/Urdu, then hebrew4wp is for you! It will test the first char of every element on the page and change the directionality to RTL based on the UTF-8 value or leave it.

However if you are using an RTL theme and need an occasional post in English, I changed two lines in the Javascript to reverse the effect. Check this out. It works for me, but the hack is so basic it might not do the right thing for everyone. If you find a problem and a nice fix for it, let us know…
This post is…

  • Posted in English so it reaches as many WordPress users as possible, but you are encouraged to translate it.
  • Dedicated to and written in the spirit of Free Software: promoting freedom of speech, cooperation and individual rights and freedoms.
  • Released by me, Ira Abramov, under the CC-sa license with special exception for translators: If you feel certain that Israeli references hurt the propagation of the info in your language/country/community I'll waive you the attribution clause but please drop a comment below with a link to let us know. Feel free to translate it into any language and fix/update as needed. If you have any corrections or additions, please update me and everyone in the comments.
  • Aimed at WordPress at the moment because that's the platform I know best. MovableType issues and other additions are welcome.
  • Aimed especially at my fellow bloggers writing in RTL (Right to left) languages such as Arabic, Farsi, Afghan, Urdu, Uyghur, Yiddish and of course Hebrew.

  • Eager to know If you are posting in rare RTL writing systems like Arameic, Dhivehi, Mende/Ki-ka-ku, N'Ko or Tifinagh. Please drop a link or pingback!
  • Anyone dedicated enough to blog in dead RTL like Etruscan, Meroïtic, Hieroglyphics, Sabaean, Syriac, Nabatean, Oscan, Orkhon, Mandaic, Avestan, Cypriot, Enochian or others – That's very cool! Please comment this post with a link or send a pingback 🙂
  • Needs multilingual keywords for search engines so help me translate: wordpress, ووردبريس, וורדפרס, bidi, bidirectional, דו-כיווני, LTR, RTL, מימין לשמאל, משמאל לימין, bilingual, דו-לשוני, שתי שפות, Blog, בלוג, posts, מאמרים, כתיבה, help, tip, עזרה, עצות

IDN ושרת הלינוקס שלכם

לא אוהב IDN, IDN זה מעצבן. ה-URL מכוער והקונפיגורציה גם כן.

התבקשתי לצרף לאתר אצלי על השרת דומיין בעברית, האתר היום הוא yaro.co.il ומהיום הוא גם צלמת.co.il. אם הכתובת הזו מכוערת בעיניכם, תתחילו לחשוב על איך לכתוב http://צלמת.co.il או http://www.צלמת.co.il ושזה יראה קריא, ובכל מקרה הדפדפן מיד יתרגם את זה ויגלוש אל http://xn--hebews.co.il/. באופן מעצבן, זה יראה לרוב יותר קריא כשזה בתוך פסקה משמאל לימין. אני אישית לא יודע למה שמישהו ירצה את זה. לקרוא עוד על הפוליטיקה ועניינים אחרים מאחורי הרישומים האלו, אני ממליץ על הפוסט הזה של שחר.

אני אניח בצד את הטיעונים לכך שאתר שמופיע בכמה שמות נראה לגוגל כתוכן מועתק ומאבד פוטנציאלית פייג'ראנק אלא אם תצרו לו sitemap שיתקן את הרושם הקלוקל, אני לא אכנס כאן לשאלות של URL שמכיל RTL באמצע, אני אגיד לכם רק איך טכנית פתרתי את הבעיה בקבצים.

מחרוזת אותיות בעברית איננה נכתבת ב-ASCII ולכן אין לה מקום בתשתיות הישנות. לרוב אנחנו כותבים עברית בקבצי טקסט ע"י קידוד ביוניקוד, ISO8859-8i או אחיו CP1255 aka Windows-1255. באיזה מאילו מקודדים שמות IDN? אף אחד מהם. אז איך יודעים לפי איזה קידוד לכתוב את שם הדומיין בקבצים של BIND ו־Apache? לא ממש מצאתי הסבר מניח את הדעת. היה ברור לי שאצטרך להשתמש בשם בסגנון xn--something אבל לא היה לי מושג מאיפה להשיג אותו, אז זה השלב הראשון. הנה מה שמצאתי:

  1. הקלידו פקודת whois עם שם הדומיין בעברית, עם קצת מזל יש לכם את הכלי המודרני והקידוד הנכון (אצלי LANG=en_US.UTF-8) ותקבלו חזרה מ-ISOC את הקידוד הנכון, יצא ש"צלמת" זה xn--hebews
  2. שגרו apt-get install idn, ותקבלו כלי CLI לתרגום המחרוזות המעצבנות האלו.
  3. חפשו בגוגל מתורגמן IDN, יש הרבה.

ניסיתי להכניס את המחרוזת בעברית יוניקוד לקבצי הקונפיג של BIND ישירות אבל זה פשוט לא הצליח. מצטער, חברים. חייבים להכניס שם IDN מתורגם, עד כמה שזה מכוער.

עצה – הדרך הנוחה לניהול דומיינים מרובים לאותו האתר תחת BIND הוא הפניית כמה דומיינים לאותו קובץ zone, אם כתבתם אותו נכון ללא שמות מלאים (למשל השמות בקובץ מתייחסים ל־www ולא לשם מלא כמו www.yaro.co.il. – עם הנקודה בסוף כמובן). אני מייצר את ה-named.conf אוטומטית מרשימות שמות של דומיינים שמצביעים על קבצים עם שמות כמו הדומיינים, אז אני עושה דבר דומה עם symlinks ברמת קבצי ה־zone במקום בקובץ הקונפיג אבל התוצאה זהה. אפשרות אחרת היא לעשות שימוש ברשומת DNAME, ולפתור כמה בעיות במכה, כולל אולי זרימת הדואל. לא ניסיתי.

בעיה בדביאן לני – כלי חיפוש השמות host לא תומך כנראה יוניקוד, כי לחפש whois עם מחרוזת בעברית הצלחתי, אבל לא host. עוד נקודה לרעת השיטה.

בשלב הבא צריך להוסיף את האתר גם באפאצ'י. גם כאן עברית יוניקוד בקבצי קונפיגורציה לא תעבוד ותאלצו להוסיף את כתובות ה-IDN המכוערות. לכן בקונפיגורציה של האתר הסטאנזה עכשיו נראית ככה:

ServerName yaro.co.il
ServerAlias www.yaro.co.il
ServerAlias xn--6dbfabcqvj1f4b.co.il
ServerAlias xn—-zhcpbrbbyge2cxcu.co.il
ServerAlias xn--hebews.co.il
ServerAlias www.xn--6dbfabcqvj1f4b.co.il
ServerAlias www.xn—-zhcpbrbbyge2cxcu.co.il
ServerAlias www.xn--hebews.co.il

(הערה, בזמן הפרסום, הדומיינים המוזכרים פה עוד לא מופנים אל השרת שלי אז הלינקים העבריים עוד לא עובדים, זה יקח עוד כיומיים)