שאטלוורת' (אובונטו) מנסה לפייס את דביאן ולהעביר להם מפתחים.מלחמת הכבוד כאן היא בעייתית. אם דביאן מאיצים את התהליך לכיוון פריז בדצמבר זה לא רק רווח של אובונטו אלא גם של משתמשים כמוני שגם ככה לא מתים על האיטיות המפורסמת של דביאן, מצד שני כולם מפחדים שיהיה מדובר פה על חפזון מהשטן (ולא חסרו התקפות אישיות בטענה שקנוניקאל מנסה לדפוק קופה על הגב של דביאן). איכס, אנשים! מותר לעשות כסף, מותר להיות קפדנים, אבל הנה צד אחד מתגמש, אפשר להתגמש בענין שיתוף פעולה בלי מלחמה ובלי ויתור על עקרונות…
יש כמה לינקים ששכחתי לציין, ואני רוצה בהזדמנות זו לגעור בכל האנשים הנחמדים שקיימו את מסיבת החתימות שדילגו עלי ועל הGPG החדש שלי, וכרגע הוא איננו חתום ע"י אף אחד מלבד המפתח הישן שלי. אם החתימה הזו מעוררת בכם אמון מספק, אני אשמח אם תחתמו לי עליו בכל זאת. אם לא – הרי זו רק עוד סיבה טובה אחת לעשות עוד אלכנס בשביל מסיבת מפתחות…
ראשית לגבי פרויקט שקיפות הכנסת של עפרי רביב, תהיה פגישה ביום חמישי הקרוב, 8 בערב בקפה הנרייטה, ארלוזרוב 186, תל אביב – אבל צרו קשר עמו מראש בכתובת ofri.raviv בג'מיל.
לינקים אחרים שראוי לשים:
http://transparencycamp.org שם היה אתמול ידידי שי מכנס ואני מקווה לשמוע ממנו דיווח בקרוב, הוא אומר אבל שזה היה מאוד ספציפי לארה"ב כמובן.
http://gov2summit.com יפתח עוד חודש בוושינגטון. שמונה עקרונות של מידע פתוח לפי לארי לסיג וחברים.
מישהו רוצה להרים אלכנס על תוכנה חופשית ודמוקרטיה בכלל או על הישראלית בפרט? הפנאי שלי מאד מצומצם אבל אם אף אחד לא ירים את הכפפה אני אעשה זאת בסוף (הוזהרתן).
קיבלתי המון משוב חיובי, תודה לכל המברכים 🙂 לצערי ההרצאה היתה דחוסה והייתי לכן חייב להשטיח מאוד את הנושא, אולי בקרוב אלכנס בנושא (התרגום החביב עלי ל-unconference, ומסתבר לי היום שחביב גם על יהונתן קלינגר. אני בעד שיחליף את "אי-כנס" לפני שיתקבע).
תודה לכל מי שבא אחרי ההרצאה והתעניין, היה לי המון מה לספר על "מה צריך לעשות" ומעט מאוד לספר על "מי עושה מה" כי האמת היא שניסיתי בעבר לרכז את המידע והפנאי שלי לנושא אזל. אני מציע לכם לבקר את עמוד הפרויקט הזה בויקי הדמוקרטיה הישירה ולפנות אולי לאחראי הפרויקטים (או לטל ירון עצמו). כרגע כל מי שיוכל לצלול לתוך הנושא ולרכז אותו או להרים אלכנסים – יבורך. נדמה לי שטל ישמח מאוד להעזר באנשים.
המשתתפים נהנים, סביר להניח שהם לומדים מזה הרבה, גם על הארי פוטר וגם על תרגום באופן כללי. אולי אחרי התנסות כזאת לאחדים מהם גם יש הערכה מחודשת לעבודה שלי. יש לחובבים עוד לא מעט ללמוד, אבל הדרך הכי טובה ללמוד היא לעשות בדיוק מה שהם עושים: לנסות את ידם בתרגום. תוכלו לקרוא את תגובתי לתרגום "הארי פוטר והנסיך-חצוי הדם" בכתבה של רותי קרני, שהתפרסמה לפני שנתיים באתר NRG.
לא נראה לי שתרגום החובבים הוא מתחרה רציני למהדורה הרשמית שתצא, וגם אם כן זאת בעיה של הוצאת הספרים ולא שלי. מבחינתי האישית, בגדול, שיהיה למתרגמים בכיף.
מבחינה חוקית, ייתכן שפנים מסויימים של הפעילות הזאת אינם חוקיים, אבל אני לא צד בעניין.
לעומת זאת בפוסט על התרגום לסטפאני מאייר מיוני 2009 היא מודה שיש לה כבר ספקות בענין. היא מסכימה עם דעת "מחנה דוקטורוב" שזו מתנה ליחס"צ, והיא גם מסכימה שאין מנוס מכך שזו עברה על החוק, ובכל זאת היא חושבת שזו טעות של בית ההוצאה לתבוע את המעריצים. מסובך, כאמור.
המכה שלכאורה סוגרת את הגולל על טיעוני הפוסט היא הההחלטה האישית והקיצונית של מאייר. אחרי שהודלפה בזדון טיוטא של הספר לרשת היא הודיעה שפשוט איננה מתכוונת לסיים ולפרסם את הספר. במקום זה היא בחרה לפרסם את טיוטת הספר האחרונה רשמית אצלה באתר, אבל בכל זאת לא להביאה לדפוס, עם התירוץ המורמוני שהקוראים שרוצים לקרוא בכ"ז את הספר-שלא-יפורסם "לא רגישו שהם מוותרים על משהו בגלל שהם רוצים להשאר ישרים". חינוכי? מֶה… אפקטיבי? לדעתי לא. סתם פאסיבי-אגרסיבי, ויש מי שיאמר "פולני", כי לי זה נשמע כמו "שיהיה לכם לתרופות".
הצעד הזה לא לגמרי ברור לי. כנראה שהיא עושה מספיק כסף משאר הסדרה ומתמלוגים על הסרט, שהיא יכולה להחליט שהיא קוברת את המשך העבודה על הספר (והסדרה כולה?) במקום להוציא אותו אפילו במהדורה קטנה ואולי להיות מאוד מופתעת לטובה. אבל הרי עוד בטרם דלף הספר, לא היתה לה בעיה לפרסם את הפרק הראשון אצלה באתר כקידום המכירות. כאן השאלה שעוברת כחוט דק, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לתת לה תשובה אובייקטיבית, או לבחון אותה אמפירית. האמונה של מו"לים ואולפני סרטים היא שמותר לשחרר טיזרים, אבל האם פרסום הספר או הסרט במלואו (אלקטרונית ובחינם) תורם או מפריע למכירות?
על כל פנים, מאייר לא הפסיקה לכתוב לחלוטין, חס וחלילה… היא עברה לכתוב מד"ב למבוגרים (קריא – יש סקס בספר). זה מחבר אותי חזרה לקורי דוקטורוב ולשאלת ההפצה – קורי טוען בלהט שהוא וכל חבריו לענף כתיבת המדע הבדיוני מאוד הרוויחו ממעבר לפרסום ברשיון החצי-פתוח של CC-by-nc-sa ודומיו. הוא טוען שלפחות בתחום הצר של מד"ב, הסכנה הגדולה ביותר לסופר היא לא שיעתיקו את ספריו אלא שלא ידעו עליהם, או שלא יכתבו עליהם סיפורי סלאש ופאנפיק. הוא ממש מרגיש שהוא יותר שלם עם עצמו מוסרית כשהוא מפרסם את ספריו ברשיון פתוח (אולי עזרה העובדה שהוא התחיל את חייו כאיש סיסטם של מערכות תוכנה חופשית, וכתב את סיפור הפאנפיק הראשון בחייו בגיל בר מצווה).
שאלה קשה לחובבי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית אם ככה, האם זכות הביטוי וזכויות היוצרים בתחרות? גם ככה אנחנו יודעים כמה קשה ליצור פארודיה חוקית וכמה קל להוריד אותה, אפילו אם כתבו עליה בהערכה בניו-יורק טיימז. כמה מאמץ וכסף משקיעים המפיצים ובעלי האינטרסים לתבוע ולהוקיע את מעריצי היצירות? הרי לא מדובר כאן בדוכני הקסטות והדיסקים הבלתי חוקיים שבתחנות המרכזיות ושוק עכו. כולנו שמענו את סיפור נאפסטר ומטאליקה עשרות פעמים, ורוב הקוראים כאן מכירים את האלבומים החופשיים שהפיק, הפיץ וגם הרוויח עליהם טרנט רנזור מNIN.
כמו שרמזתי בחלק השני של הסדרה, ההיסטוריה של בחישת תעשיית הבידור בקלחת הקנין הרוחני עשירה בדוגמאות. אני ממליץ בחום על עוד תוכנית נהדרת של רשות השידור הקנדית, דיון בענין זכויות על רעיונות ויצירות, שהיא כולה מקבץ רעיונות וראיונות מרתקים. אני מאוד אוהב את זה שרשויות שידור מפיצות ידע והפקות בחינם, הגדילה לעשות רשות השידור הנורבגית שמפיצה בעזרת טורנטים. מתי רוממה? אצלנו התכניות ברמה מעליבה לשכל האנושי וניתנות להורדה רק לשבוע… מה הם מפחדים שיקרה? יגנבו את התכנית העקומה שהופקה (תיאורטית) מכספי משלם המיסים וידפקו עליה עוד קופה? אם אנחנו משלמים אגרה אז למה התכנים אינם שלנו?
(אגב, פוסט מספר 700! ווהו!)
תוספת מאוחרת ל14 באוגוסט: אנשים פסיכיים.
אידאולוגיה? אינני יודע. עדיף ללמד אנשים אנגלית, לעזאזל 🙂
