Real Big Brother

Real Big Brother כתבה קצרצרה שמדגימה את מה שיכול להיות לנו עוד מעט בתל אביב… במיוחד לגיא ששאל אותי למה ×–×” מפריע לי.

ואת ×–×” לא יסבירו בצורה מספיק ברורה אף אחד מסרטוני האנימציה היפהפיים שמסתובבים…
בסין כבר מאוחר מדי למחות, והאמריקנים כ"כ טמבלים שזה יקרה גם להם (להזכירכם הם בחרו בבוש מחדש למרות פופולאריות של מתחת 40% בסקרים), ואז איפה אנחנו?

BlogFerence

BlogFerence הוא "כנס בלוגרים" בשיחדש. אפילו כנס הבלוגרים הבינלאומי הראשון, מעיזים להכריז. חיפוש קצר בגוגל מגלה כי לא כצעקתה. גם הבינלאומיות היחידה בו היא שחלק מהמרצים מגיעים מחו"ל, אבל לא המשתתפים.

שמתי לב לקיומו באחד האמשים, נראו לי מאד הפאנלים ביום הראשון אבל יום הסדנאות השני נראה פחות מרשים. הגעתי לטופס ההרשמה באתר, מילאתי פרטים למכביר, וכשלחצתי "שלח" קרא הדבר הכי פחות צפוי. לא קיבלתי הודעת שגיאה, ולא הודעת שליחה, קפץ לי חלון תוכנת הדואל עם הפרטים שמילאתי בהיכון לשליחה בדוא"ל, ועוד עם השם שלי בעברית בקידוד לא נכון. מדובר להזכירכם ב"אוניברסיטה של המחר" בשיתוף עם נענע, טורפי אתר הבלוגים המוביל בארץ (עד שבלוגלי יעקפו אותם אינשאללה). את המכתב עם הפרטים האלו (לאחר שלחצתי שליחה) קיבלה מזכירת בית הספר לתקשורת של המוסד הנכבד ידנית וענתה שאתקן את הקידוד.

אתמול, יום שישי, יומיים בלבד לפני הכנס, קיבלתי אימייל שהשיבוצים סופיים, ובתוך המייל לינק לאתר הכנס שהוא עמוד ובתוכו עוד לינק לקובץ אקסל גדול. קובץ האקסל החביב פירט עד האות האחרונה את כל באי הכנס בקובץ חסר כל הגנת פרטיות. גם אנשים שאולי ביקשו שעל תג המשתתף שלהם לא יופיע שמם אלא רק שם הבלוג או מזהה אחר, אנשים שאולי רצו לשמור על אלמונימיות שהיא חלק בלתי נפרד מעולם הבלוגים לפעמים, כל האנשים האלו פורטו בפרוטרוט בקובץ, כמעט וחסרה רק התמונה ומספר הטלפון. עוד נתון תמוה ביותר שעלה מקובץ האקסל ×”× "ל הוא שהדבר ×”×›×™ מעניין בכנס – סט הפאנלים של היום הראשון – סגור לכמעט חצי מנרשמי הכנס (וליתר דיוק אושרו רק 243 נרשמים מתוך 463), וחלקם אפילו לא התקבלו גם לסדנאות היום השני, או במילים אחרות, אנשים אלו יחפשו את חבריהם גם ביום הראשון וגם ביום השני. לא יותר קל ×”×™×” לשלוח להם מייל אישי ולהגיד להם "מצטערים אתם בחוץ"?

(למי שלא רוצה לחתת עכברו עד לתוכנית הכנס, הפאנלים של היום הראשון דנים בבלוגים ככלי פוליטי, הפסיכולוגיה של כתיבת בלוגים, האינטראקציה בין העיתונות לבלוגוספירה, ואילו היום השני רובו סדנאות שיווק של מיקרוסופט או דיונים בנושאים הטכניים של הפקות AV ביתיות לVLOG, ואולי עוד דיון או שניים בנושאים יותר מעניינים)

אחרי פאדיחה טכנית, פאדיחה בעבירה על פרטיות המשתתפים, ×”×’×™×¢×” העת לכסות מהר על הפאדיחות במייל משונה שאומר ש"בשל תקלה טכנית" הרישומים ליום השני נדפקו, והכנס ×™×”×™×” פתוח לכולם בכל הסדנאות "על בסיס מקום פנוי" – וקובץ האקסל השערוריתי הוסר מאתר הכנס. הניסוח ×”×™×” ×›"×› מבולבל שלרגע חשבתי שמותר לי לבוא גם ליום הראשון, אבל לא כן היא. מסתבר שמי שנרשם ×”×™×” צריך לדעת את ×–×” לבד. מי שלא הספיק לראות את האקסל לפני שהוסר צריך לזכור עכשיו בע"פ אם כשהוא נרשם ×”×™×” כתוב בטופס ש"הרישום ליום הכנס הראשון סגור" או לא. אני לא זכרתי. במקרה יש לי את האקסל. אני לא יכול להגיע ליום הראשון (גם גדי שמשון ויהונתן קלינגר לא, אני בחברה טובה), וליום השני התקבלתי אבל לאו דוקא לסדנאות שמאוד עניינו אותי. אני חושד שאני הולך לעבוד אם ×›×›×” באותו היום.

מי ברשימה? חנן כהן, אפי פוקס, יריב חבוט, שרון גפן, איילה, קוקסטה, קלינגר, שמשון ואחרים.
מי בכלל לא רשום? זרובה וייסברג, שושנה, חנית, תום סלע, שוקי גלילי, עידו קינן, יובל דרור והרבה מאוד אחרים.

מי שיגיע ליום הראשון (מחר) ויספר לנו מה קרה בפאנלים הסגורים על אינפורמציה פתוחה, נודה לו יפה מראש. אני אישית מאוד התאכזבתי מהארגון המוזר, אני מקווה לפחות שתוכן טוב יזרום ויתועד מהפאנלים, למרות שאני לא מעיז לקוות לרגע שהם יתועדו בוידאו ויועלו גם לרשת אח"כ.

מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן ×–×” הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד ×–×” לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את ×–×” לעצמי, ×›×™ קוראים את הבלוג ×”×–×” אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'×”-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

גאווה ודיעה קדומה

חשבתי ברצינות לנסוע לירושלים למצעד היום. זה כבר מזמן לא מאבק על זכויות להטב"ים אלא מאבק על מדינה חילונית ושפויה. הקיצונים מבעירים את ההמונים ועכשיו גם לא בוחלים בפגיעה בטבע כדי להדגים איזה אלימות הם היו מתים להרשות לעצמם להגיע, והמשטרה מעריכה שהם גם מסוגלים.

אני מאוד רוצה להפגין היום, ולמחות על המכות החוזרות והנשנות שחוטפות זכויות האזרח שלי, אבל האמת היא שאני מת מפחד מהעצרות האלו…


מצחיק? תחשבו עוד פעם. יש אדיוטים בכנסת שעדיין חושבים שהומוסקסואליות זו בעיה שניתן להגמל ממנה.

ובנושא קרוב-רחוק, חנית ורבים אחרים כותבים על איך שהמדינה מאבדת דמוקרטיה וחופש כל יום. בדיוק הרגע קראתי שגם ת"א תהפוך להיות עיר ללא פרטיות. על ×–×” בדיוק ההרצאה של דוקטורוב מדברת – איך שהמצלמות בלונדון לא עוצרות ולא מאטות את הפשיעה. פושעים נעצרים אחרי מעשה ומפנים את הרחוב לפושעים אחרים, אבל את הכסף ×”×–×” אף אחד לא משקיע בחינוך כדי למנוע את הפשע מראש.

איזה יהודי הוא זה?

חבר הפנה אותי לאנציקלופדיה "דעת" המקוונת, וצחק שהערך "אתאיסט" לא נמצא, אבל חיש קל מצאתי את האפיקורוס. אני קורא שם את הקטע שמסומן "תוספתא מסכת שבת" וחושב איך ×–×” שבעברית אין מילה לג'יהאד. כתבתי להם "הערה" לערך, ×›×™ לא יכולתי להתאפק פשוט. "מהכתוב כאן משתמע שאדם שנולד ליהדות לפי שיוך משפחתו ומרגיש כישראלי ובן העם היהודי אך מתרחק מהדת ומתנגד לסמליה וכופר בעיקר, או במילים אחרות ישראלי אתאיסט שכמותי – ראוי להיות מופקר למאכולת אש או שאר אסונות ושנאה ואולי גם פעולות איבה של ממש מידי מאמינים?"

מעניין אם אני אקבל תשובה.

הנוער של היום…

German teen unplugs pensioner's 'noisy' life support machine, או איך שאני קורא לידיעה: "אפשר למות מהרעש הזה". למזלו של הפנסיונר המסכן היתה בחדר גם מכונה שעושה "בינג!" וצוות האחיות הציל את המסכן.

ונשאלת השאלה. בגרמניה, בקולומביין קולורדו, בבאר שבע או בעזה. יכול להיות שטמטום או אלימות הם תוצאה של אדישות ההורים או אולי גם משהו לקוי במערכות החינוך? לשיפוטכם הקטע האמנותי הבא, מסיבת סיום בגן ילדים כלשהוא. לפי הדגלים כנראה בחמאסטן. איזה מתוקים!