אז מה עושים עם ההרגשה שעוקבים אחריך?

גורביץ הטוויט הרגע את הידיעה בנרג' על כך שמל"ט עקב זמן ארוך לפני ואחרי הטבח של זאדה בשפרעם, ולא ברור למה. וליכטש נותן ציטוט מעתון מודפס "צביקה קנפר, המשרד לבטחון פנים: ״המטרה היא לצור הרתעה, להגביר את תחושת הביטחון״ ~ על רישות הערים במצלמות מעקב, ידיעות עמ׳ 8" – כלומר בדיוק מה שאומרים לנו כל הזמן בבריטניה, זה אמור ליצור תחושת ביטחון, אבל לא בטחון אמיתי. בנוסף לינק שהטוויט אתמול קורי דוקטורוב, על איך ש'בטחון נסתר' גורם לבתי הספר להרגיש לילדים ככלא.

צה"ל, בדוגמא מקומית טריה מהלילה, סוגר את בילעין לישראלים בימי שישי. השלב הבא לצלם מי כן נכנס, לזהותו רטרואקטיבית ולהכניסו לכלא? הרי זו הסיבה שהמשטרה מצלמת הפגנות במרכז תל אביב, גם אני אצלם בכמה סרטים, (עם הזקן הישן והמכוער שלי לצערי). אני תוהה כמה מהעוצר ההפוך הזה על בילעין הוא בשביל להדוף מפגינים וכמה הוא בשביל להבחין בין תושבי פנים ותומכי חוץ (אני כבר לא מדבר פה על שלל עבירות זכויות היסוד הדמוקרטיות שקורות פה).

אז מעבר לשאלת הפרטיות ברשת, והפרטיות בהפקות מדיה הזויות, יותר ויותר מאמרים מתייחסים לאחרונה לשאלת רגשות הציבור שאחריו עוקבים. לפני כמה שבועות הזכרתי את הסיפור של אם בריטית שהיתה מטרה למעקב ממושך ויקר ללא סיבה מוצלחת. היא תבעה (קצת בצדק) על עוגמת נפש, וזאת למרות שהחוק הבריטי התיר את כל הפעולות שננקטו כלפיה (ללא צווי שופט!) עוד הרבה לפני שמצלמות המעקב החלו להתחרות במספר התמרורים בבריטניה. מעקב אלקטרוני אחרי פעולות בירוקרטיות ובנקאיות, למי שמודע למה שאפשר להפיק ממנו, מטריד עוד יותר, אבל גם מידע "נטול זיהוי" שחברות פרסמו לצרכי מחקר יכול להיות יותר מדי חושפני.

המאמר בלינק האחרון מציע שתוסיפו אם כך שני משפטי מפתח ל"מידע רוצה להיות חופשי". ראשית סוויני, ראש המרכז לחקר חישובים וחברה בהארוורד: "מידע נוטה לזרום לכאן ולשם ולהצטלב עם מידע אחר" בתגובה על חוקי ההפלות הבעייתיים של אוקלהומה. שנית פול אוהם, פרופסור למשפטים שאומר: "מידע יכול להיות יעיל או אנונימי לחלוטין, אבל לא שניהם".

אבל הפתרון לא יכול להיות זניחת מחקרים, כי זה כמובן לא פותר את הבעיה, רק מניח לה לקרות בשאר המקומות הבעייתיים (כריית מידע עסקי של החברה בתוך עצמה תמיד יהיה). נצטרך להחליט מה היא גישתינו למצב שבו זה יקרה בהצטלבות בין פרטיות לבין הרצון או הצורך לשפר טיפול או ידע רפואי, לשפר שירות מסחרי, להגדיל מכירות או לייעל את שרשרת האספקה וכולי. אנחנו יכולים להחליט שאין יותר מה לעשות כדי למנוע את זה, אבל איך נגיע לשם בלי לאבד צלם אנוש? כמו שאמרתי בעבר, קשה לי להאמין שויתור על פרטיות המידע הזה כמו שמעודד דייויד ברין יכולה לעבוד בחברה המערבית בצורה שלא תשנה את אופי החברה לרעה, תשתק חופש ביטוי ותהפוך את רובנו לפרנואידים.

פרידמן חי

כמו שרמזתי בפוסט קודם בסדרה, כותב ידוע אחר שהתייחס לנושא הוא דייויד "הבן של מילטון" פרידמן, כלכלן ותיק מהצד האנארכו-קפיטליסטי של המפה. כחובב מדע בדיוני, כותב פנטאסיה וגיימר לא קטן (אומרים שהוא "כבד" ב-WOW. מה הסוד שלך, סבא?) הוא מכיר את כל טיעוני הדיסטופיה. בספרו "עתיד לא מושלם" הוא נוגע בהמון תחומים מעניינים (ממותו של הקופירייט ועד טכנולוגיות שיעשירו או ישמידו אותנו) והוא מגיע כמובן לפרטיות בעתיד דיגיטלי. הוא לא מודאג, כי הוא טוען שהמין האנושי יתרגל לכל שינוי טכנולוגי כמו שתמיד היה. הזחיחות הזו מתעלמת מהעובדה שהשינויים הטכנולוגיים עוקפים בקצב מתגבר את יכולת האנשים להבין את ההשלכות הפסיכולוגיות והתרבותיות, הוא כותב:

New technologies change what we can do. Sometimes they make what we want to do easier. After writing a book with a word processor, one wonders how it was ever done without one. Sometimes they make what someone else is doing easier – and make it harder for us to prevent him from doing it. Enforcing copyright law became more difficult when photo typesetting made the cost of producing a pirated edition lower than the cost of the authorized edition it competed with, and more difficult again when inexpensive copying put the tools of piracy in the hands of any college professor in search of reading material for his students. As microphones and video cameras become smaller and cheaper, preventing other people from spying on me becomes harder.

The obvious response is to try to keep doing what we have been doing. If that is easier, good. If it is harder, too bad. The world must go on, the law must be enforced. Let justice be done, though the sky fall.

Obvious – and wrong. The laws we have, the ways we do things, are not handed down from heaven on tablets of stone. They are human contrivances, solutions to particular problems, ways of accomplishing particular ends. If technological change makes a law hard to enforce, the best solution is sometimes to stop enforcing it. There may be other ways of accomplishing the same end – including some enabled by the same technological change. The question is not how to continue to do what we have been doing but how best to achieve our objectives under new circumstances.

בהמשך, בסתירה, הוא גם כותב שהוא בעד ה-DMCA וש-DRM מגובה בחוקים זה יופי של פתרון – וזה מאדם שטוען במקביל שהוא בעד קוד פתוח, מידע חופשי וקפיטליזם אנארכי? מבחינתי הוא קצת לא מפוקס בכיוון, אבל המשכתי לדפדף בספר שסוקר (לצערי קצת בשטחיות) קצת משלל הסתירות החוקיות שמביאה הטכנולוגיה. הוא מראה שכבר עכשיו יוצרים מצבים של תרומות ביציות, פונדקאות, קרייוגניקה של מתים בכוונה להחזירם לחיים וכולי. לרובם אין לו פתרונות להציע.

בקיצור ספר מעניין, אבל חזרה לעניינינו, פרידמן מגדיר כך את הפרטיות: היכולת של אדם לשלוט בגישה של אחרים למידע אודותיו. כמו שרמזתי אתמול, רעלה היא פתרון גרוע כי היא תדרדר יחסי אנוש, מה שאומר שלהסתגר בבית זה רע ולצאת לרחוב בפנים רעולות זה רע, ולהצטלם בכל מקום ע"י המשטרה זה רע מצורה אחרת אבל בלתי נמנע, וכך גם לגבי מצלמות פרטיות עם כוונות טובות יותר וטובות פחות. בקיצור לצערי אני נשאר עם סימני שאלה ביד. אולי כמו שפרידמן אומר, אנחנו צריכים באמת לשנות גישה ולקבל שזה העולם החדש, ולהתאים את עצמינו חברתית? כי ברור שמי שלא יתאים את עצמו, יפול לתוך עתיד מאוד לא נעים בלי אפשרות אמיתית לטפס ממנו חזרה.

ובכל זאת, יום π שמח

הזכרתי בפוסט הקודם שהיום יום π (הוולגארי, לא יום π האמיתי, למרות שמתחילים להתייחס אליו כיום המדע הבינלאומי). זה אומר הרצאות מדע שונות לאורך היום ברכבת ובמקומות שונים, וגם בהמשך השבוע (למשל ארוע מוחי כל יום ב־TAU), הכנס השנתי למשחקים מתמטיים, מפגש ההשקה של ספקנים בפאב מחר בערב (מישהו רוצה להצטרף אלי לנסיעה?), וביום רביעי אפשר למחוק את כל מה שלמדתם במסיבות סט. פטריק…

בכלל, זה שבוע טוב לספקנים בארץ. מלבד האירוע בפאב יושק מתישהוא היום או מחר הפודקאסט הראשון לספקנים בעברית, ומסיבות טובות יותר או פחות, הנושא מככב יותר מתמיד גם אצל חץ בבלוג. אני חושב שסוף סוף אנחנו מתחילים לראות שספקנות אינה מילה גסה, אפילו תינוקות שנשבו בבית רבן כבר לא "קונים" את סיפורי הניסים בתנ"ך. ואגב הטלת ספק בניסים, הסרט על התקבצות ההון והשלטון אצל הרב איפרגן עושה השבוע כותרות, אני מקווה שאנשים יפקחו עיניים.

מחר גם היום האחרון להגיש את מועמדותכם לתכנית הבוגרים של האוניברסיטה הקורצווילינית, ומחרתיים יומולדת ל"אסכולת הכורסא", אני בולג כבר עשר שנים, ווהו!

וקצת חדשות מדע, משמחות יותר ופחות. נתחיל בריצה מהירה על הגלולות המרות ואז נמשיך לדברים המעניינים. ראשית אני מצטער לגלות שאחרי הרבה שנים של פגיעה קשה באוכלוסית הטונה, רק עכשיו מדברים סוף סוף על איסור הציד של אחד מהמינים, מקרה של מעט מדי ומאוחר מדי, אני חושש. דגים או הרים, האדם כובש ומכסח הכל בלי בקרה עצמית. בנושא שינוי האקלים העולמי גם אין חדשות משמחות, נראה שמאגרי המיתאן הקפוא של הפלאנטה משתחררים מהר יותר מההערכות הקודמות וזה לא עוזר לבלום. כרגיל, המצב הופך גרוע יותר ממה שהערכנו קודם, ועדיין יש עקשנים (כולל חברים שלי) שמסרבים להבין ששינוי אקלים קיצוני זה דבר אמיתי, וכל הטיעונים כמו שהשמש היא גורם השינוי הוכחו כשגויים או משניים.

מחקר מראה שצפיה בסרטים מוגבלים (R-rated) גורמת לנוער לנסות דברים מסוכנים, כמו למשל לשתות אלכוהול. מפתיע, בהתחשב בזה שהוכיחו מצד שני שמשחקי מחשב אלימים לא הביאו להתנהגות מסוכנת או אלימה אם אני זוכר נכון. אולי זה הענין של הפורקן הפיסי שבמשחק אינטראקטיבי? גורם אחר של מחשבות שליליות ואי-יושר הוא ההרגשה שלא רואים אותך. מחקר הראה שבמקומות חשוכים משתלטים הרגשות החשוכים, כך מסבירים את הנוער שמסתובב בקפוצ'ונים, את הנהגים שעושים שטויות וגורמים לתאונות תחת road rage, ואולי גם את האלימות שיכולה לצאת מאנשים מופנמים בפורום אינטרנטי, אפילו אם לא אנונימי. אני תוהה אם זה קשור גם למידת האמון שאנחנו נותנים באנשים שמכסים את פניהם ופוגעים ביכולתינו לתקשר איתם, והאם יש לרגש האוטומטי הזה חלק בבעיות המערב עם רעולי ורעולות פנים, גם בהקשר הפשוט של ילדים בבי"ס ציבורי בצרפת. לדעתי זו עוד סיבה שטוב שיש שמש, אפילו שמש מלאכותית.

חוקרים גילו שניתן להפיק DNA באיכות מצוינת מקליפות בייצים מאובנות. אולי בכל זאת ג'וראסיק פארק אפשרי? המדענים מנסים להגדיר מתי חיה נכחדת תזכה לניסיונות החייאה ומתי לא.

וזה מעלה כמובן את השאלה של משמעות החיים, ומגאזין דיסקאברי טוען שהמשמעות היא תרגום אנרגיה. לכולם ברור שמהבנת המנגנונים האלו יבואו פריצות הדרך הבאות באנרגיה סולארית ובבריאות הגוף.

הרבה נכתב השבוע על תוכניות מדע פופ, הBBC השיק השבוע שתי תכניות. פרופ' בראיין קוקס הופיע לראשונה "על הרד"ר" שלי כשסיפר ב־TED על המאיץ של CERN, עכשיו הוא מסתמן בתור מגיש מדע פופ עולה, בסדרה חדשה על אסטרופיסיקה ב-BBC. מישהו הגדיר אותו "קרל סאגן הבריטי" ואיבד אצלי הרבה ריספקט. הנעליים של קרל הרבה יותר גדולות מאשר הגשה של סדרת טלוויזיה, אבל אולי פרופסור קוקס הצעיר עוד יצמח לתוכן. יש לו לוק של חבר "חיפושיות" צעיר, מבטא דומה ועבר כידוען סצנת הפופ הבריטי, ואולי זה הסיבה לסגנון הסכאריני שלו שאני ואחרים לא כל כך מתחברים אליו.

עוד מחקרים שנתקלתי בהם דיברו על יתרונות התעמלות בספרינטים במקום לאורך זמן (לדעתי לא מוצגת שם תמונה שלמה), על כך שלא רק ששעון הקיץ לא משתלם אנרגטית יותר, הוא גם מעלה את הסיכוי לתאונות עבודה, מחקר אחר הוכיח שוב את תורתו של אינשטיין וחיזק את העדויות שחומר ואנרגיה אפלים אינם רק טעויות חישוב. מחקר על תרנגולות אנדרוגיניות מגלה מידע חדש על האבולוציה של ההתמיינות המינית. מחקר אחר יורד לשורש מנגנון ההשמדה העצמית של תאים כדי לשמש בריפוי סרטן (אולי אותו המנגנון שהזכרתי פה פעם בהקשר THC).

וכמובן מוח! איך אפשר בלי? ר. דגלס פילדס פרסם ספר לקהל הרחב על תפקיד תאי הגליה במוח. נראה שהוא מציג אותם כבעלי תפקיד הרבה יותר מרכזי בתהליכי למידה מאשר המעט ששמעתי עליהם בהרצאות של עידן שגב. אין לי מושג אם מדובר בתחומים נפרדים או שאחד מהם פחות מעודכן מהשני על הנושא הספציפי, אבל נשמע שיש על מה לחקור פה. חוקרים בוואנדרבילט טוענים שיש לנו שני סוגי תשומת לב, והפתעות יכולות לעוור אותנו זמנית להסחות מסוימות (טוב, את זה כל איש מכירות יודע). אני לא יודע מה זה אומר לגבי ADD, אבל ברור לי לגמרי שזה אומר שאנשים לא אמורים לנהוג במכוניות וכדאי להחליף אותם בצערכות אוטומטיות בהקדם. מסתבר שתמנונים הם "חסרי אישיות", וזה יתרון בשבילם. האם הורים שמגינים מדי על ילדיהם עלולים לגרום להם לבעית התפתחות מוח אמיתית ואולי מחלת נפש? החוקרים מצאו מתאם אבל אין לדעת מה כיוון ההשפעה (לדעתי הפוך מכותרת הכתבה).

לבסוף, אשאיר אתכם עם קצת אורגזמתמטיקה שאספתי בצנורות.

בחדשות טובות אחרות, פיירפלי של ווידון חוזרת כקומיקס, למעריצים שתהו אם יהיה המשך.

חשבונפש קצרצר

היה לי סופ"ש נעים ושמח עם חברים, לקחנו שני זאטוטים למוזיאון המדע בחיפה. בנין הטכניון הישן נראה באופן מוזר קצת כמו כנסיה עתיקה למרות שהוא עוד לא בן 100, אבל מדע ולמידה שוכנים בו לבטח. יופי של דרך להתחיל שבוע! היום אנחנו חוגגים 400 שנה לפרסום "סידראוס נונציוס", הלא הוא הספר המהפכני של גליליאו ("ואף על פי כן נוע תנוע!") שעלה לו בזמן יקר בכלא. זה גם יום π הבינלאומי ויום הולדתו של אלברט איינשטיין. עם או בלי קשר גם גוגל השיקה היום כלי נוסף לדיפדוף בחדשות ולהעמיק דעת…

אבל אז אני חוזר הביתה, פותח טוויטר וחושכות עיני כאילו הינו ב-1610. אני חש מוכרח לעשות פה פרפראזה על שיר ידוע כדי להעביר לכם את תחושת הקבס שהדבר מעלה בי.

קודם האחים רצינגר השתיקו התעללויות בנערי כנסיה, אבל שתקתי כי לא הייתי אבא לנער כנסיה.
אחר כך הם השתמשו בילדים כמגן חי ואני שתקתי, כי לא הייתי פלאסטיני.
ואז הם דרכו על זכויות עובדים אבל אני שתקתי כי ממילא הייתי די מובטל.
ואז הם התחילו למלמל על הפרדת החילונים מהיהדים ומבתי הקברות, אבל אני שתקתי כי אני שם פס על שלטונות הדת ואת גופתי הורשתי להשתלות, למדע ולאמנות (וכי אני עוד לא מת).
ואז הם התחילו להשתיק עיתונאים ולהעלים אותם אבל אני לא הגבתי כי לא הייתי עיתונאי (וחוץ מזה יש צו איסור פרסום אז אתם לא אמורים לדעת את כל זה).
אבל אז הם התחילו להשתיק בלוגרים, ואני תוהה אם גם אנשים כמוני עלולים להפגע ולא יהיה מי שיציל…

(עדכון – מסתבר שקראתי פרשנות לא נכונה, מי שביקש את הורדת הפוסט בנענע היה מקורב אישי, זו לא היתה דרישה של השב"כ או המשטרה)

למרות שיש עדיין אופטימיים בבראנז'ה, אני מבקש מאנשי השלטון והבטחון שלנו לזכור את דבריו האלמותיים של פולי מהגשש "אתה שמש מציל, לא שמש מטביע!" ולהחזיר את הדמוקרטיה והשפיות על כנם. יש לנו בעיות יותר מעניינות לדבר עליהן.

The Colbert Report Mon – Thurs 11:30pm / 10:30c
Sean Carroll
www.colbertnation.com
Colbert Report Full Episodes Political Humor Health Care reform

"אבל מה אם אני אזרח שומר חוק?"

אני מתנצל על הפוסט מוקדם יותר היום, ערן ורד עשה עבודה משובחת, אבל פרסמתי את הסרט לפני ששמתי לב שהוא עדיין פרטי. עם הצופים הסליחה, והנה הגרסא הסופית לגמרי של הסרט. (מילות מפתח כי אמרו לי שקשה למצוא את הפוסט: רישיון נהיגה, ביומטרי, משרד התחבורה)

ולענייננו.

אני שומע שוב ושוב את הטיעון הזה בעד המאגר. "אני אזרח שומר חוק אז אין לי ממה לפחד". אזרחים תמימים יקרים, אתם שכחתם פשוט שאתם כבר עכשיו בחברת מעקב. מפרסמים בארה"ב אוספים תיק עובדות התנהגויות על אנשים ואני מניח שבארץ נתחיל לראות דברים דומים. אם אתם קצת פעילים ברשת, כותבים בתפוז, מגיבים בYנט וכולי, איפשהוא כל המידע הזה נאסף ויום אחד אולי גם מוצלב (אם זה לא קורה כבר היום). היום כדי לפרסם לכם דברים יותר ממוקדים, מחר אולי כדי לחפש דפוסי התנהגות "מעניינים" למשטרה או כל גורם שיתחיל ללטוש עיניים לכל המידע הטעים הזה. הוספת עוד מאגרים ועוד מידע מצליב לא ישפר את המצב, זה רק יחזק את יכולת העוקבים לעקוב אחריכם, בתחילה כל מי שיש לו גישה חוקית למאגר ויום אחד אולי גם אנשים שלא היו אמורים להיות ברשימה.

הדמוקרטיה בישראל לא מובנת מאליה"אבל כאן יש לנו דמוקרטיה", "אנחנו סומכים על המדינה" – אומרים לי מכרים. מאשימים אותי בפחדנות או בהפצת קנוניות. אבל ראו מה רומז אהרון ברק בכתבה משמאל. מדינה כמו ישראל עוברת בימינו התקפה מאסיבית של פרטיות נדיפה ויותר בולטת המלחמה בחופש הביטוי, ומי אנחנו, אזובי קיר, שנסמוך על הדמוקרטיה כאשר ארה"ב עושה שטויות דומות לאזרחיה השכם והערב (במיוחד בעשור האחרון), בניגוד לחוקה הקדושה שלהם? לנו אין חוקה, אין גם חוק הגנה על חופש הביטוי, אנחנו מרבים לעבור על סעיפי אמנת זכויות האדם הבינלאומית שאנחנו חתומים עליה ולאחרונה גם קיבלנו הוכחה בולטת שישראל חושבת שביטחון המדינה מצדדיק פגיעה שרירותית בבטחון אישי של אזרחים. בארה"ב דנים עכשיו לאט לאט בשאלות של טביעות אצבע במקומות תעסוקה, דבר מאוד נפוץ בארץ, וכמובן הסיפור האחרון של ביה"ס המרגל בבתים. אני עדיין מחכה שהם יתעוררו למה שה-EFF מנסה להתריע כבר שנים, אולי זה יאיץ את המודעות בארץ. עד אז אזרחי ישראל ימשיכו להיות מסנוורים ממילים כמו "מדיניות בטחונית" ו"מלחמת אין-ברירה" ויסכימו לכל דרישה מגוחכת של השלטון.

"למה שירצו לחפש אותי?" – כי יש בזה כוח וכסף. חברות ביטוח רוצות לדעת מה קנית בסופר כדי להרים לך את הפרמייה אם אתה מעשן או אכל שמן מדי. בקליפורניה סופרים לך כמה שקי זבל זרקת וקונסים אותך אם זרקת יותר מהרגיל. באירלנד כבר הגיע דור של פחי זבל עם צ'יפ שמרגל אחריך וסופר כמה זבל זרקת. האם זה הפתרון לבעיות הסביבה? ברור שלא. לגלגל את הבעיות הסביבות על רגשות האשם של האזרחים במקום להקים רגולציה נגד אריזה בעייתית של מוצרים, זה בדיוק אותו המצב שבו מגלגלים את מכבש המאגר הביומטרי על גב האזרחים במקום שהמשטרה ובתי המשפט יפעלו כראוי.

"שטרית אמר שהמאגר יהיה מאובטח ברמה 11", אבל מתעלמים מהנזקים שחוללה כבר דליפת ה"אגרון" ושהמדינה עושה ניסויים ומשחקים במאגרים של עובדים זרים ופלסטינים, ולא ממש תחלוק איתנו את המסקנות, אבל אפשר לדמיין מה תהיה היכולת העתידית של הטכנולוגיות האלו.

אז מה מרגיע אותי?

  • כרגע עוד לא חובה להכנס למאגר, מלבד זה של משרד התחבורה (אני אתעלם כרגע מהמאגר הביומטרי בבקו"ם).
  • כרגע הטכנולוגיה לא מספיק נפוצה וחזקה או אפילו זולה לזיהוי אקראי ברחוב (אז יש לנו כמה שנים עד אז).
  • הרבה יותר קל לאמת מי הוא אדם מול המצלמה מול כרטיס זהות, הרבה יותר קשה (בינתיים) לזהות אנשים ברחוב, זו אמת מתמטית פשוטה שלא קשורה לכמה תוזל הטכנולוגיה.
  • יש סיכוי שהמאגר יפרץ, ינוצל לרעה, ידלוף, או שמשהו דומה יקרה במדינה זרה וישראל אולי תשכיל להשמיד אותו לפני שהאסון יהיה ממש גדול.

נמשיך לקוות.

הדג מסריח מהראש

למי שתהה איך יכול אתר כל כך נחמד כמו פייסבוק לזלזל בפרטיותו, מתפרסם השבוע תחקיר שבו מסתבר שמארק צוקרברג לא רק גנב את הרעיון של פייסבוק, הוא גם פרץ לא פעם לחשבונות הדואל של מתנגדיו, תובעיו ומבקריו, בין השאר בעזרת סיסמאות הפייסבוק שלהם.

אתם עדיין בפייסבוק? ודאו שהסיסמא שלכם לא זהה לזו של הדואל או כל שירות אחר. שוב אני מוצא את עצמי שמח שאני ממשיך לסרב בתוקף להכנס למדמנה הזו.

פוסט פמיניזם

לכבוד יום האשה הבינלאומי, גיא שלח לי עכשיו לינק לפרשה האחרונה שלא ידעתי עליה כלום, חבורת נערים ב"ליידי דייויס" אנסו והרביצו לנערה לאורך שלושת שנות חטיבת הביניים. מה לא היה שם? כל הקלישאות… "בני טובים", "חלקם מתגוררים באחת השכונות היוקרתיות בארץ", "הנערה פרובוקטיבית", "ממשפחה במצוקה", "דיברה עם העובדת הסוציאלית אבל לא סיפרה על המקרה", "ההתעללות כללה כיבוי סיגריות", "במשטרה אף חושדים כי חלק מסרטי הווידאו שבהם נראית הנערה מקיימת עמם יחסי מין הועלו על ידי החשודים לאינטרנט", "המשטרה אספה ראיות", "האזינו להתארגנויות בטלפונים הסלולאריים", "החשודים נשברו", "ההורים החזיקו בגרסה כי "הכל היה בהסכמה"", "החשוד המרכזי טוען שכל יחסי מין היו בהסכמתה המליאה", "לאבי החשוד המרכזי יש תיק, אחר שוטר", "ביה"ס סירב לסדנאות נגד תקיפה".

וכמובן תגובות הקהל ב"טוקבקים": "ממש אופק חדש", "גם אצלי מתחת לבית זה קורה", " מישהו ידע ושטק!!!!!", " הם ס"ה עשו מה שחינכו אותם לעשות", "הכל סגור,יש עסקת טיעון,כי מדובר באשכנזים,הכל מכור", "לא מוכנה שבית הספר יחנך לי את הילדים", "זאת רק הוכחה שהמטפלות הסוצאליות הן סתם עול על צווארו של האזרח", ואתם יכולים לדמיין איך זה ממשיך.

להגיד שהפתיע אותי? לא יכול.

גם לא הפתיע אותי שבאינטרנט התחילו להסתובב תמונותיהם של החשודים, למרות שהם קטינים ועוד לא הוגשו כתבי אישום.

מטריד אותי שאנשים עדיין חושבים שזה אחריות של בית הספר. שזה לא אמור לקרות בשכונות כאלו אלא רק מהסוג ההוא וההוא. שזה לא קורה בכל בית ספר. ששירותי הרווחה יכולים להגיע אל כולם גם בלי תקציב, ושיש כאלה שחושבים שיש להם יותר מדי תקציב כבר עכשיו.

יום אישה עצוב לכולם בארצנו האוכלת יושביה. לפני כמה חודשים שאלתי איך נגיע לפיקוח על גידול האוכלוסיה, חשבתי על כל האופציות והגעתי למסקנה העצובה שכנראה אלימות ומחלות ידאגות לויסות הילודה. לפחות בתרבות הישראלית זה נראה לי כתחזית ריאליסטית מאוד לצערי 🙁