ג'מיל התעורר הבוקר עם קוד חדש לחלוטין. הוא עולה הרבה יותר מהר מהרגיל, יש לו כל מיני פיצ'רים מגניבים חדשים של תיבות מעופפות, אבל השמות והתכולה של הDOM שלו שונו לגמרי. שני תוספי פיירפורקס ולפחות ששה סקריפטים של גריזמונקי הפסיקו לפעול לי פתאום. "ג'מיל נוטיפייר" עודכן לפני שאמרתי אלכסנדר פן, אבל כשלוחצים עליו אני לא קופץ לטאב של ג'מיל אלא לטאב חדש. אין יותר כפתורי כיווני עיברית, ואין יותר צבעים-לפי-תגיות להודעות שבאינבוקס. אין ברירה אלא לדבג את מה שאפשר ולוותר על מה שאי אפשר.
אני לא אומר שג'מיל צריכים להודיע לנו מראש או להשאר תואמים אחורה – להפך, תביאו את כל האג'אקס שיש ואני שמח שהג'מיל עולה יותר מהר ונראה שמעסיק פחות את הCPU, אבל רבאק, תוכלו לתת אופציה לחזור למנשק הישן בינתיים? הרי יש לכם למטה לינקים לחזרה אל מנשק ללא צ'אט, או לHTML פשוט, למה לא עוד אחד למנשק הישן, ככה לשבוע חפיפה? אנשים צריכים לענות למיילים בעברית שלא מרוחה על הצד השמאלי של המסך, או שתואילו לתת פתרון הולם לעברית תחת מנשק האנגלית.
בשבועות האחרונים גם במקום החביב עלי, הנורמה-ג'ין, הפסיקו להתיר עישון בשולחנות פנים ועכשיו כנראה גם העישון יאסר על הבר. אם הנושא באמת יאכף, 15 נקודות זכות לאיכות החיים הפיסיולוגית המיידית שלי, 5 נקודות חובה לאיכות הדמוקרטיה שבה אני חי. הגעתי למסקנה שכל חוק הוא הרי גם ויתור על חופש, והרבה חוקים גוררים ויתורים קשים מנשוא, והרי האיזון הוא כמה נכון לוותר מרגע שהחלטת. למרות שאני רואה את הצד הרע שבחוק הזה, אני מוכן לויתור הזה.
הייתי מעדיף חוק שמתיר רשיון עישון במסעדות ל50-60% מהמסעדות. בלבד תחשבו על זה! בבואך להוציא רשיון הפעלת מסעדה אתה יכול לבקש רשיון עם ובלי עישון. אם באיזור המסעדה שלך יש כבר 50% מסעדות עם אישור עישון, תוכל לקבל רק רשיון ללא עישון. אם תתעקש, תוכל לנסות "לקנות" בכסף את הזכות לעשן מאחד מבתי העסק האחרים, ובתמורה כמובן לדרוש יותר מהלקוחות המעשנים שלך עבור הזכות לשבת במסעדה שמותר לעשן בה, וככה נפטרת לנו הבעיה בצורה קפיטליסטית ופשוטה.
אני רוצה לחגוג את השיפור הזה הערב על סטייק ובירה בנורמה ג'ין, מי מצטרף? 🙂
הפוסט הזה מוקדש לידידי שי, שתר כרגע את לונדון בחיפוש אחרי מאלטים מעניינים, מסעדות מיוחדות ושתית high tea כמו בספרים. ידיעותי בתה לא מעמיקות כמו של כמה מחברי, וכבר ביישתי את עצמי בבלוג של "דרינקינג" פעם אחת, אז פניתי אל המומחה שלי, סרן (מיל) מיכאל ברנד, מייסד וקפטן פינת התה ע"ש ז'אן-לוק פיקארד OBE (בהמתנה). סיפורה של פינת התה ע"ש זל"פ אולי יובא בפוסט אחר בהמשך.
מר ברנד, כמו גיקים רבים בדורנו, מעדיף לכתוב על תה באנגלית, כמו שלי קשה להתבטא בנושאים טכניים בשפת עבר. לכן תשובתיו מתורגמת בזאת על ידי:
ש: כמה סוגי תה קיימים, והאם הם זנים שונים של אותו הצמח? האם את כולם שותים כמות שהם במים רותחים או שיש כאלו שמשמשים רק ל"תבלון" משקה אחר?
ת: קיימים התה הלבן, הירוק, האדום והשחור, את כולם ניתן לשתות כמות שהם. האדום נקרא גם "אולונג", לתה הלבן יש שם נוסף יותר טכני שכרגע זרח מפרחוני. הוא מאוד יקר אך לא שמעתי על מישהוא שמדלל אותו.
כל "משפחות" התה הללו הן אותו הדבר: צמח הקמליה סיננסיס (Camellia Sinensis). ה"צבעים" קשורים לצורת הטיפול בעלים והכנתם: ביבוש, קליה וכולי. תה "ציילון" הוא על שם המדינה הקרויה היום סרי-לאנקה או טאמיל, אסאם גם היא מדינה שהיתה חלק מהודו עד לפני מספר קטן של שנים, ושתיהן יצרניות תה. ניתן לבדל עלי תה בקלות כמו יין, ואף באופן יותר מובהק. גובה השדות מעל פני הים, לחות וטמפרטורה משחקים תפקיד חשוב. הוסף לכך תת-זנים במשפחה (כמו מרלו וקבארנה בענבים) ותגלה טעמים שונים למדי. כמעט כל תה אסאם וציילון נקלה לעלי תה שחורים, וכמעט כל התה במזרח מיובשים לעלים ירוקים. למרות זאת יש יוצאי דופן, ואם תחפש באדיקות, תמצא את עצמך עם תה ירוק מאסאם, אבל זה לא שווה את המאמץ. חשוב על תה יותר כמו מאכלים שונים ממטבחים שונים שהוכנו בארצות שונות.
ש: ומה אם כן בין תה בשמות כגון "אינגליש ברקפאסט" ו"ארל גריי"?
ת: רוב השמות המסחריים כמו "אינגליש ברקפאסט" מתייחסים לערבוב (בלנד) מסוים של תה (במקרה זה 50% אסאם ו50% ציילון) בדיוק כמו יין או ויסקי. לעיתים השם המסחרי מתייחס לא רק למרכיבי הבלנד אלא גם לדרך ההכנה ("בתוספת שמן ברגמות'" בארל גריי, "מעושן" בלאפסאנג סושונג).
תה אולונג (Oolong) הוא אדום בצבעו, בערך אמצע הדרך בין שחור וירוק (כלומר הוא מתחיל לעבור תהליך קליה מסוים שמופסק בטרם עת), כרגע שכחתי באילו מסורות הוא פופולארי.
תה לבן הוא בקצה המעודן ביותר של התה (מעבר לירוק). הוא לא יעורבב עם עלים אחרים אבל אפשר בהחלט להסתפק בארבעה עלים בכוס, וזה לא בגלל המחיר הגבוה אלא בגלל שהטעם מאוד עדין, וארבעה עלים לכוס הם הכמות המדויקת כדי להנות מהטעם הנכון מבלי שיהיה "צפוף מדי" בכוס.
בפעם הבאה: אמנות הגשת התה ושתיתו.
הערות, הארות ושאלות תה נוספות למומחה שלנו ניתן להוסיף בהמשך 🙂
Liquid Rescale GIMP plugin – זוכרים את הדמו המגניב מסיגגראף, פרויקט הריסקייל החכם של אריאל ושי? אדובי קנתה אותו (אותם? את הפטנט? לא ברור) אחרי שבוע של באזז ביוטיוב. עכשיו מצאתי שכבר יש פלאגאין לגימפ שמממש את האלגוריתם לפי המאמר המדעי המקורי. אני מקווה שלא יעופו כאן תביעות פטנטים או משהו. אני שונא פטנטים על אלגוריתמים ונוסחאות, זה חייב לצאת מהחוק ומהר.
גוגל מתכוונת לתת פייט לפייסבוק ולהפעיל את כל תותחי כריית המידע שיש לה כדי לתת API וגישות לכל המידע המצליב שניתן למצוא באורקוט, ג'מיל, iגוגל ועוד בהמשך, הכל כדי למפות גראפים חברתיים יותר נרחבים ומושכים ממה שיש לאחרים להציע (וכרגע פייסבוק הוא הפיל הכי גדול בחדר לפי מה ששמעתי השבוע). האם אנחנו באמת רוצים את כל המידע וההקשרים הללו זמינים לנו? כמובן. מה אנחנו מפסידים אבל בדרך? האם, כמו שמנסח את זה קורי דוקטורוב, אנו עלולים להיות "Scroogled" באיזה יום מן הימים? האם יש לנו מה להתחיל לפחד או להתחיל להסיר משרתי גוגל מידע? המפף.
קודם כל לתקן את מה שכולכם בטוח חושבים בטעות, אחוזת לאנגהלא שוכנת על האי לאנגה. שמה המקורי הוא "אחוזת דייל של המקדוגלים של לאנגה", תת משפחה של שבט מקדוגל, (שאת סיסמתו "ניצחון או מוות" מצאתי מתנוססת חקוקה באבן על אחד מקירות האחוזה, בתרגום אחר "לכבוש או למות").
האחוזה בבעלות משפחת מקדוגל (כיום לינדסי-מקדוגל) מזה 300 שנה. המקום התחיל כבית-מגדל שצפה על האיזור לפני כ450 שנה, שוחפץ לטירה קטנה כשנקנה לפני 300 שנה והורחב לבסוף לאחוזה לפני כ200+ שנים, עם מגרש גולף ועוד כמה קוטג'ים שהתווספו בשטח הנרחב. משפחת המקדוגאלים של לאנגה עזבה את לאנגה עם השנים והתפזרה לה בסקוטלנד ובניכר. האחוזה הזו היום היא ביתו של קולין, היורש לבית המשפחה, וחלקים ממנו מושכרים כB&B או קוטג'ים בשירות עצמי לתקופות ארוכות יותר, וכמעט כל ערב נערכות ארוחות חגיגיות או מסיבות ממש בחדר האוכל. הקטע המגניב הוא הנוף. לא, בעצם זה הריהוט העתיק בכל מקום. או אולי העובדה שהמחיר כמו כל B&B אחר והחוויה מיוחדת. אה, וגם בעל הבית לוקח את עצמו ואת האחוזה בקלילות. ובקיצור, בחרנו את המקום לפי שתי תמונות פיציות באינטרנט, לא ידענו לאן אנחנו מגיעים. המיקום היה לא אידאלי (נהגנו 35 ק"מ חזרה דרומה מאובן כדי להגיע לשם, בכיוון ההפוך מהטיול שלנו), אבל מגניייייייב….
כשהגענו דרך הכביש המשובש (שנשטף כל כמה חודשים בגשמים) נזכרתי בפתיח של הסרט Murder by Death (מלבד שהגשם היה רק טיפטוף קל). כשעמדנו ליד הדלת להכנס לא נזרק עלינו gargoyle מלמעלה אבל בחדר הכניסה היה ראש מפוחלץ של אייל, חרבות מוצלבים על הקיר, פורטרטים של שמן בני מאתיים שנה ומיני אביזרי מצעדי קרב כקרנות, אשפות חיצים, ותופים מקושטים. טיילנו דרך עוד דלת ומצאנו את עצמנו בחדר אוכל ספון עץ מהודר ומרשים ואח בוערת (שהתברר בדיעבד כ"The Morning Room', אז מעניין איך נראה חדר האוכל לשלושים איש שמוזכר באתר, לא ביררנו…) נרות דלקו על השולחן אבל אין נפש חיה! התחלתי לצחקק שאנחנו עוד מעט ניתקל בגופה ונצטרך לברר לבד איפה לישון הלילה, כשלפתע גיליתי בשלל עומס הפרטים והפריטים על הקירות "פעמון אורחים", ולמרות שלחיצה עליו לא הפעילה שום פעמון שאנחנו שמענו, אחרי חצי דקה הופיע קולין מצידה השני של האחוזה דרך איזו דלת והראה לנו את החדר שלנו ללילה. בדרך הוא הראה לנו פינת אינטרנט והחווה בידו על ה playing room, שמא נרצה לנגן בפסנתר. החדר שלנו התגלה כחדר/דירה בקומה השניה, גדול מהבית שלי כמעט, עם ספות עתיקות, ויטרינות חרסינה, שידות עם ידיות מעוצבות כאריות מתקופות ויקטוריאניות, מדפי ספרים עמוסים לעייפה ושטיחים אדירים מול אח, וכלי קיבול מיוחד לפחמים על ידו שהיה גם הוא מלא ומוכן לשימושינו אם היינו רוצים. הדבר היחידי שמנע ממני להתענג על המקום החמוד ב100% היה בקבוק הברורה שעוד ניקר לי בראש מאז אובן 🙂
בבוקר ירדנו ל"חדר הבוקר" שהסתבר כבעל skylights בתקרתו, על הקירות תראו בתמונות, מצאתי sporans ישנים מסורתיים (התיק עם השניצים שהסקוטים תולים בחזית הקילט) עשויים מפרוות טבעיות של יונקים חביבים ז"ל. המשכנו אחרי האוכל לטייל ומצאנו שה"פליינג רום" הוא גם חדר משחקים ולאו דווקא נגינה. החל מזוג בובות "טיגר" שישבו במקום פמוטים בכניסה אליו, וכלה שבתוכו, תחת נברשות ענק וליד במת עץ לרסיטלים ועליה הפסנתר, גם היו מונחים שולחן פינגפונג, שולחן אייר הוקי ושולחן ביליארד, וניכר שבחדר הזה מתקיימות גם מסיבות יותר פרועות, כי בפינה היתה מערכת סטיריאו וכדור אורות דיסקו קטן ואפילו בארבי צבועה סגול ונצנצים פסיכדליים… אילו מסיבות עושים כאן? מחוץ לאחוזה יש נוף נפלא בכיוון דרום ליערות ענק יפים, ונחל, וטרמפולינה אדירה לילדים. מצפון אפשר לראות את מגרש הגולף הקטן (ששימש כרגע את הכבשים יותר) ועוד כמה קוטג'ים עתיקים וחמודים להשכרה, וכמובן נוף אדיר למפרץ ולאי לאנגה, וביום בהיר ניתו לראות את השפיץ הצפוני של ג'ורה לפי דברי המארחת שלנו (שלא הבנתי אם היא אישתו של קולין, או מנהלת הבית או מה). המקום מרחק דקות נסיעה מאובן, היילנדז, סטירלינג, לוך לומונד, הרבה שמורות טבע, טירות,כפרי דייגים ומעבורות לאיים השכנים.
ובמילים אחרות – בסיס מעולה לטיולים, ומקום מגניב ולא יקר לחנות בו ללילה או שניים או יותר. מומלץ בהחלט!
קודם כל לתקן את מה שכולכם בטוח חושבים בטעות, 
