אייפון 3G הוכרז

אייפון 3G החדש הוכרז לפני שעה קלה, אבל איתן מפנה את תשומת ליבי שישראל לא נספרת ברשימת הארצות שיקבלו אותו בקרוב, בניגוד למקומות שמאוד פתוחים טכנולוגית וכלכלית לקבל אותו כמו כמה מדינות נידחות באפריקה. זה מוזר לי, כי הלא איידיגיטל שהשתלטה על עסקי ידע, רוצה לדחוץ לשוק את כל פלאי האייפוד ולפתוח חנות אפל (הם כבר מגייסים עובדים), והשוק בישראל צמא למכשירים האלה. כבר היום יש בארץ כנראה קרוב ל20K מכשירים והיד נטויה, הם גם נמכרים באופן חופשי בחנויות (חפשו בזאפ). אין ספק שישראל מוכנה לאייפון הזה, אם רשמית ואם לא רשמית, אז למה אף אחד לא מרים את הכפפה? אתם מוזמנים לנחש איתי.

אה כן… פרט שולי מהמשוגע החביב עלינו – המכשירים יתחילו מ$199. אני מניח שזה עם תוכנית AT&T ולא מחיר ברזל, אבל זה אות מבשר טובה לבאות. הולכת להיות תחרות חמה בסוף השנה מול שלל מכשירי האנדרואיד, ונוקיה לא יוכלו להשאר ברמות המחירים הפסיכיות שלהם. זה אפילו יותר זול מאייפוד טאץ' עם אותה כמות הזכרון!

כמו שהיתה אומרת חזאית מסוימת "יהיה חם ומגניב".

למה אנחנו תקועים עדיין עם X86?

Supercomputer sets petaflop pace הוא מאמר שקפץ לי אתמול מהBBC. תהיתי מיד – אם ישנם מעבדי סל של שמונה ליבות רצות ב4גיגה-הרץ ומעלה, למה אין לקנות כאלו בשביל תחנות עבודה ביתיות ומשרדיות? למה לא שרתי פיצות להריץ עליהם שרתים בזול? הרי המחשבים הכי זולים שעליהם המעבד הזה רץ הם מכונות הPS3 החביבות של סוני, לא רק מחשבי על?

שי אמר שאינטל פשוט מקובעת בשוק, ולא יכלה להחדיר בעצמה את פלטפורמת IA64. הסיבה שאיטניק… סליחה איטניום היה כשלון היה שהוא פשוט גרוע. עבדתי עם כמה מכונות נסיוניות כאלו של הדור הראשון, והדור השני לא השתפר בהרבה. מדובר בליבות מפלצתיות ששיטת האופקודים שלהם דורשת שלכל מעבד יהיו עשרות מגות של קאש כדי לתת ביצועים סבירים בקושי, מייצר המון חום וטוב בעיקר בנקודה צפה וחישובים מקביליים, אבל בדברים פשוטים כמו שרותי קבצים, מסד נתונים או ווב הפלטפורמה הזו היא צב חולה. מצד שני יש לנו כאן מעבדים מוכחים וטובים של PPC שיש מערכות הפעלה מיינסטרים שרצות עליהם ויכולים לפתוח המון צווארי בקבוק. אז למה דל, יב"מ וסאן וHP לא מציעים מעבדי CELL שכאלו לשרתים רגילים? פיצות של 1U? בין לינוקס ומאק/BSD הרי שעולם השרתים כבר היה אמור לקבל אותם מזמן בברכה, אז מה עוצר אותם בדיוק?

יום תלישת שערות

זהירות, פוסט קצת טכני ומאד בכייני.

יש לי לקוח. חברה מפורסמת, קיבלה הרבה עתונות בזמן האחרון. אני עוזר להם להקים מערכת לצוות פיתוח. לא יודע איך קרה שצוות של 12 איש ועובדים בלי מעקב באגים, עובדים עם RCS על גבי NFS (קראתם נכון, כולם באותה ספריה, לא דרך דימון!) ועוד כל מיני זוועות. בנוסף מדובר בכלים של ספק צד ג' שמכריח אותם לדבוק ברד-האט 4 ולא 5, והם מתעקשים לדבוק בTCSH האיומה.

מפלצת של סטארטאפ: כבר קרוב ל200 איש ברחבי העולם, לא עובדים בלי PO, לא מוציאים PO לפני שיש חוזה, ולא חותמים על חוזה לפני שכולם עברו עליו ותקנו אותו. מצד שני הם היו צריכים אותי "בלחץ אטומי!!" אז החליטו לכופף פינות. הודעתי להם שאני יכול לשריין להם רק 3 ימים בשבוע והשאר כמה שאוכל, יש לי עוד לקוחות. זה כנראה עבר להם ליד האוזן כי היום הם טענו שהבטחתי להם חודש עבודה מלא 25 יום מלאים כל יום. להד"ם.

ביקשתי רשימת מטלות, קיבלתי נפנופי ידיים באוויר.

כתבתי בעצמי את המטלות וביקשתי ATP, אמרו לי "אחר כך".

החלטתי לתת להם שרת קבצים מסודר, באגזילה, SVN, וויקי (שאלו אותי מה זה!), ומערכת ניהול אצוות בין השרתים (קונדור או MAUI, עוד נראה). אחרי שהיתה באגזילה הם גילו שבעצם כבר יש כלי אירגוני מסחרי אז תודה אבל לא צריך.

לפני שאמרתי ג'ק רובינזון, זורקים עלי לתאם עם אנשי הIT והרכש את השרתים החדשים הדרושים, שזה כלל זריקה למים העמוקים הקפואים של הפוליטיקה הארגונית, למשל נתבקשתי (למורת רוחי!) לגעור בכתב באיש הIT שהתעכב להתקין את השרתים בארון עם CC לסמנכ"ל מערכות המידע, וכך לא רק שיצרתי לעצמי "אויב" פוטנציאלי, גם האחראי עלי (נגיד שמו ב') שדרש ממני לעשות את זה חזר אלי ואמר שזה היה מוגזם (זה לא היה, הייתי מאוד ענייני, והוא זה שביקש שאוסיף את הסמנכ"ל בCC!)

הסברתי לאותו ב' לגבי נושא העברת 80G של ספריות בית של היוזרים לשרת החדש שזה יקח זמן וצריך לעשות את זה אחרי שעות העבודה ובתכנון מראש. אתמול העברתי אותו ועוד שניים כניסוי ראשון, וביקשתי פידבק בבוקר. תכננתי היום ללכת לחדר חושך, תכננתי ללכת לכנס בTAU, תכננתי גם להפגש עם חברים לארוחת ערב. הודעתי להם שבוע וחצי מראש שיום רביעי הזה לא אגיע. על הבוקר ב7:15 אימייל "זה לא עובד!", נתתי פתרון והכל היה טוב. ב9 מגיע ב' ומצלצל "זה לא עובד!", אבל תיקנתי הבוקר! "לא, יש לי כאן שגיאה, תגיע". סובבתי את האוטו, החלטתי שזה לא יהרוס לי את היום, אני אציץ 30 דקות, אתקן ואלך.

אחרי 30 דקות מתוחות גיליתי שהבעיה שעבדתי עליה עד אותו הרגע היא בכלל במקום אחר. האיש אמר לי שבמכונה מסוימת הכלים לא רואים את שרת הרשיונות (זו היתה התקלה מהבוקר) ועבדתי קשה לראות מה שונה בה מכל האחרות, אף אחד לא טרח להגיד לי שבעצם מסתבר שהעבודה לא אפשרית מאף מכונה וכולם מושבתים! הבעיה בכלל במקום אחר… אמרתי לו בסבלנות אבל באסרטיביות שכשמדווחים לי על תקלה חייבים להיות יותר ספיציפיים כי עכשיו שרפתי 30 דקות על חיפוש מחט בערימת השחת הלא נכונה, עיכבתי את עצמי ואותם, ואני צריך שהם יעזרו לי לעזור להם. האיש עוד נפגע ממני!

שתי דקות אח"כ הבעיה נפתרה כמובן, ואני בדרך לצאת, אבל הוא עושצר לשאול אותי למה ספרית הבית שלו לא ב/home אלא /net/server/home/blah, הסברתי לו שככה עובד autofs בעולם הגדול וזה מה שיש, אבל הוא התחיל להתווכח שלא מקובל עליו. הסברתי לו שבשביל שכולם יהיו ב/home אני חייב קודם להעביר את כל שאר היוזרים ואת זה התכוונתי לעשות רק מחר בערב, אבל הוא דחק אותי לפינה ואמר שהוא חייב שזה יהיה ככה לכולם ואם צריך אני אעשה את זה כשיצאו לצהריים. הזהרתי שזה יקח יותר אבל הוא הודיע לי שאין חצי עבודה.

אז הודעתי לכולם (סליחה יעל, סליחה עופר, סליחה גיורא) שהיום שלי מבוטל והתחלתי להעביר קבצים, להעביר גם את הסמבה, לשנות את כל הסקריפטים, כמובן שההעברה לקחה יותר מהצפוי, ובא הבוס של ב' ושאל למה ההחלטה המטומטמת להעביר באמצע היום, הצבעתי ואמרתי שזה בניגוד להמלצתי, והנודניק שואל למה אני מעביר אשמה, הרי "אני אמרתי שחצי שעה תספיק". הסברתי לו איזה דג משתין על איזה ומאיפה, הוא מעדיף לחשוב שאני זה שגרמתי לברדק.

הקרקס הזה ממשיך. בינתיים הוא בא בעוד דרישות בזמן שאני מתרכז בלצמצם את הנזק של ההחלטות שהוא מוריד עלי. דרישות של איך נראה הפרומפט ולמה אין עדיין "קונדור" מותקן. לא יעזור שאני מסביר לו שזה שבוע של עבודה ובדיקות, וכרגע אני דואג קודם שיהיה גיבוי לכל השינויים האדירים שנאלצתי לעשות היום. אני מציע שבינתיים יעשו SSH ויריצו על המחשבים החדשים ידנית, והוא מתעקש שהוא לא רוצה. למה? ככה. אני מסביר לו שלהוסיף את הSSH לעוטף ירחיק עוד יותר את התחלת העבודה על ה"קונדור", אז הוא מתרצה, ואז רוצה לראות איך פותחים יוזר חדש, ואז למה חסרות חבילות, וכל פעם אני מבקש ממנו רשימת מטלות עם עדיפויות והוא לא טורח לתת לי אחת, ושוב עוד דרישות ופריצות ואי אפשר לעשות ככה שום עבודה. עכשיו עכשיו עכשיו חשוב שלכולם יראה הפרומפט אותו דבר. יותר מגיבוי או שרת רשיונות. עכשיו! עכשאאאאאאאאאאאאו!

אני חייב לציין, שעד היום לא התמודדתי עם ילדים קטנים שנכנסים לטנטרום לא הגיוני, ולא רציתי. כשעושה לך את זה בנאדם בן 35 זה יכול לשגע פילים. נאלצתי להודיע לו שאני לא יכול לעבוד ככה ושיתחיל ליצור תהליך מסודר מולי, כי כרגע הוא מפריע לי להתרכז ולעבוד ומעכב בסוף רק את עצמו ואת כל הצוות שלו וגורם לי להראות לא מקצועי. אבל אין לי איך לחדור אליו.

בקיצור, אני חושב שלעזאזל הכסף. אני מקים להם את מה שהבטחתי, אבל אין מצב שאני ממשיך לתת להם שירות ככה. לא שווה לי את הבריאות. בגלל שטויות כאלו אני עצמאי ולא שכיר, כדי להגיד לבוס להתראות כשאנחנו לא מדברים באותו גל.

כרגע אני מחכה שתגמר עוד העתקה ארוכה, השעה שש ולא אכלתי צהרים, אכזבתי שלושה אנשים שונים שנאלצתי לדפוק להם ברז, לא פיתחתי את הפילמים (סליחה משפחת מכנס!), לא הגעתי לכנס (סליחה יעל!). אני לא מבין למה אני לא יודע להיות אסרטיבי יותר. כנראה עוד הוכחה שאני לא במקצוע הנכון.

מי ביקש RAW ולא קיבל?

מצלמות קומפקטיות רוצות להיות DSLR אבל היצרנים לא נותנים להן את הכח ביד. הלינק בהתחלת הפוסט מתאר פרויקט מגניב (תוכנה חופשית כמובן) שעושה בשביל מצלמות קומפקטיות את מה שעושה רוקבוקס לנגני מפ3. העתיד בקושחה, רבותי. העם דורש לשחרר את המוצרים מכבלי היצרנים ולתת למשתמשים את הכוח! 🙂

גוגל ממשיכים בהזנחות

פורום תוספי שואש של גוגל נראה שננטש ע"י צוותי הפיתוח שלהם. בפורום/ניוזגרופ הזה אמורים לקבל תמיכה אבל אף אחד מגוגל לא נכנס לשם חודשים ארוכים (או אולי למעלה משנה?), לא עונים על שאלות, לא מעדכנים צפי לתיקון באגים, ואולי הבאג הכי גדול הוא התאימות של "גוגל סינכרון דפדפנים" שלא תואם לשואש3. כיוון שאין צפי הייתי מצפה שגוגל לפחות תשחרר את הקוד תחת GPL או משהו, במקום זה הקבוצה מוצפת בספאם בכל השפות (מה קרה, גוגל?!) ואין עונה.

משתמשים בתוספים של גוגל? אל תסמכו עליהם לשרוד עוד הרבה זמן. נראה שכמעט את כולם הם לא מתחזקים כבר כמה זמן וזה לא נראה כעומד להשתנות.

גאה להיות פיינשמעקר קולינארי

אני גאה להיות פיינשמעקר קולינארי.

זה לא שאני לא מסוגל להנות מאוכל פשוט ולענין, אבל אני לא אוהב שמאכילים אותי עבודות בעיניים. יש הרבה קסם ואיכות דוקא בפשטות, אני מאוד מסכים עם הערכים של ארגון "סלו-פוד" העולמי, על החשיבות של שמירת סביבות אקולוגיות, ולא לערבב בהן כימיכלים, זנים שלא שייכים, יותר מדי הנדסה גנטית שאולי משפרת את העמידות בשיווק גלובלי אבל מאבדות את הטעםם הלוקאלי. המגוון הזה הוא לא רק טעים, אני מאמין שיסכימו איתי מדענים שהוא גם תורם לשרידות של גידולים שונים.

אבל ההקדמה הקטנה הזו באה להוביל לסיפורים קולינאריים קטנים מהחודש האחרון. ראשית שתי אכזבות –
* רובינשטיין בנתניה שכתבתי עליה בעבר עם דגש על איכות הבשר למרות בינוניות הרטבים, אכזבה אותי קשות בשבוע שעבר. ישבתי לצהרים עם אמא שלי, וקיבלתי סטייק סינטה שנחתך פשוט לא נכון. במקום לתת לי פרוסה ממרכז הסינטה קיבלתי איזה מקבץ טנטקלים לא מזוהה מקצה זנב של משהו שאולי היה פעם סינטה, עם טעם חמצמץ למדי של מרינדה מוגזמת בלימון (מי עושה מרינדה לסטייק?!). בנוסף הבשר היה קר, צמיגי וורוד, צבע של חזיר ולא של בקר או עגל מיושנים. כשדרשתי הסברים מהמלצרית, היא פלטה בנונשלאנטיות שתמיד עושים מרינאדה אבל היא חתזיר למטבח, מהר מכפי שאוכל להגיד שלדעתי הבשר עצמו כנראה לא בסדר (אחרת מה ניסו להסתיר עם הלימון?), והוא אכן חזר עשוי וול-דאן. אכזבה כל כך צורמת שלא ברור אם אחזור לשם.
* דיקסי עם חברים שבאו לביקור מאוסטרליה. איכה היתה לזונה מסעדה נאמנה? התפריט היה חסר מעוף, והופ המקום הפך להיות עוד דיינר משודרג, אבל עכשיו מתחרה פתאום באודיאון מלמטה ולא קרוב למה שהיתה דיקסי פעם. להוסיף חטא על פשע השולחן העגול שלנו התנדנד לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – הוחלף פה שף וכנראה גם בעלים, כי מיקה וחיים לא היו נותנים למקום להתדרדר ככה. במקום שפילדלפיה הצמודה תהיה הגרסא המהירה וזולה של דיקסי, דיקסי הפכה להיות הגרסא היקרה והאיטית של פילדלפיה. בעסה.

אחרי שהוצאתי את האכזבות מתור הסיפורים, אני יכול לספר לכם על ארוחת צהריים של יום שישי עם אחותי ב"רוקח 73". למרות שמועות זדוניות על מטבח מעולה ושירות איום, התפעלנו דווקא משירות אישי, נעים ולא לוחץ, מעל ומעבר למצופה, ויופי של מנות אם כי אחת או שתיים היו הרפתקניות מדי, אחת אפילו החלפתי אבל מיהרו לקבל את הצלחת בלי שאלות ולהביא מנה אחרת שבחרתי. שמחנו לגלות יינות ויתקין לפי כוס, ובמיוחד נהנינו מההגשה של אסקלופים בתוך הצדפה, מה שמקובל בחו"ל אבל לא רואים בארץ, ולעומת זאת ההגשה של הסלט היתה מוזרה מאוד: ערימת עלים יפים ממרכז החסה, לא חתוכים(!?) על צלחת קטנה כך שאין ברירה אלא לפזר את הקרוטונים על כל השולחן בעודך נאבק בעלים האדירים. סקאלופס מוקרמים
לחתוך את החסה זה פאסה
ארוחה מומלצת אם יש לכם צהרים להרוג, וכ200-250 ש"ח לאדם.

ולבסוף, מקום נהדר ונסתר שגילתה לי Islay, מתחבא אי שם באזור חצי-תעשייתי ברחוב הנצי"ב בתל אביב, מבנה קטן ומכוער שמתגלה כפיצריה גורמה (תרשמו: גוסטו, 03-609-3515). איש נחמד בשם ערן מלכי, ששנים שיווק בארץ מוצרי מזון איכותיים כמו שוקולד ולרונה ושימש גם כיועץ קולינארי לכמה מקומות, חבר אל שף-קונדיטור שי דובלרו (לשעבר מול ים), מקפיד על חומרים איכותיים מיובאים כמו קמח דורום וגבינות מאיטליה, ז'אמבון (שינקן) מצרפת (חשבתי שאי אפשר לייבא חזיר?), ומעידית תוצרת הארץ כמו פטריות אויסטר טריות שיככבו בקרוב שם עם גבינת חאודה עיזים. אין כאן שום דבר מקופסה, האנשובי בכבישה ביתית, הרוטב מחומרים טריים, ומבחר היין לא רע לפיצריה של משלוחים (קצת קיאנטי, הארדי אוסטראלי, בקבוקוני ברוט ומבחר קטן של רקנאטי, אבל לא מכיל שום יינות בוטיק טובים ונחמדים, ואין רוזה, שזה חובה לאקלים בארץ, כמו שגיליתי בשנה-שנתיים האחרונות). עוד על המסעדה והתפריט תוכלו לקרוא כאן וכאן וכאן וכאן וכאן, אני רק אספר שהמקום מכיל גם שני שולחנות ובר קטן לשבת לדבר עם ערן בין טלפונים, לרכל על הבראנז'ה של עולם המסעדנות, לדבר על הרכיבים, ובגלל שאותו היום (זה היה כבר כמה שבועות אחורה) היה ערב יחסית איטי, קיבלתי גם כוס יין קטנה און דה האוס וטעימה של עיגול שוקולד ולרונה מריר ומצוין לקינוח. ערן סיפר לי שהם מתכננים להכניס בקרוב גם קינוחים וכנראה להרחיב את הפינה הקטנה של שני השולחנות למשהו יותר מרווח, מעין ביסטרו קטן אולי? אני משאיר אוזניים פתוחות לחדשות, ופה פתוח לפיצות. אם אפילו שונא פיצות כמוני אהב והתלהב, אני חושב שהמקום הזה יפיק מטעמים שישמחו כל אחד. איחלתי לו שלא תיפול הרמה כשיתחילו לגלות את המקום יותר אנשים, והוא אמר מה פתאום, אבל אחרי תקופות נפילה של רפאל, ארז, ואחרות כמו גם דיקסי ברשימת המחוקים, אני מקווה שהוא יצליח לעמוד בדיברתו…

עדכון: מחיפושים נראה שיש כרגע עליה מאסיבית של פיצריות גורמה בתל אביב. ליד אמורה מיו הותיקה והנהדרת (שהיא מסעדה-אחות של פיצה פצה העתיקה והנהדרת) קמו טוני וספה ואייסברג וולקאנו שצריכות גם הן להיות מעולות, אבל מכל אלו, עד כמה שידוע לי, רק גוסטו עושה משלוחה.

יש לי עוד שלושה סינגל מאלטים לכתוב עליהם, זה יחכה לפוסט אחר.