הבלוג לעניני
המלצות והזהרות, כל מה שקשור לאנשים שקונים דברים שהם צריכים או לא, ומה הם מוכנים לעשות בשביל להשיג אותם.
BBC – Newsbeat – Technology – 'Life' auction brought back down to earth
טוב, לקח לי לקרוא חצי כתבה כדי להבין מה רוצים ממני. האיש לא מוכר את חייו אבל את כל רכושו. אחרי שהתפרקו לו הנישואים הוא מציע למכירה את הבית, המכונית, הג'טסקי, מקום העבודה, ציוד צניחה ואפילו את החבר'ה שלו מהפאב. הוא רוצה לעלות על המטוס הראשון עם מושב פנוי ולהעלם לו בשקט לטיול ארוך לא חשוב איפה. חייב להגיד שאני מקנא בו קצת כרגע, בהנחה שהמכירה תצליח 🙂
20080607124253GQ1233(at)ira.abramov.org
השטרודל הוחלף כמובן, אבל כל בר דעת אמור להבין שכאן לא מדובר בכתובת אמיתית, נכון? חמש כתובות מפוברקות שונות בסגנון חטפו אצלי הבוקר ספאם. פעם פעם, הדרך שלי לחמוק מספאמרים היתה להתכתב עם כל אדם וחברה מכתובת אחרת. מסיבות שונות הרעיון היה מבריק, אם ספאם היה מגיע לאחת מהכתובות בדומיין הייתי יודע לחסום רק את אותה הכתובת והייתי גם יודע ממי הספאם הגיע. אבל ספאם הפך לזול יותר לקראת שנת 2000 עם כניסת הפס הרחב, ואנשים כבר לא צריכים לארח שרת יקר, ורשתות זומבים התחילו לשלוח לכתובות מפוברקות. לוקחים את 500 השמות הנפוצים בעולם ומחברים להם שמות דומיינים ומתחילים להפגיז. כמובן שמשתמשים בכתובת חוזרת מסוג מפוברק אף הוא והמתגוננים לא יודעים את מי לחסום.
הבוקר התחלתי לקבל ספאם לפיברוקים כאלו, אבל לא מהסוג הנפוץ של joe, marcia, mark וכדומה. זה היה לי הזוי. התקשרתי טלפונית לאותו פוץ מהוד השרון (אקטיב.קו.יל, נא להכניס לפילטר הספאם שלכם!) ונתתי לו את דעתי על אי חוקיות הענין. הוא טען שהוא מפרסם דרכי פרסום למפרסמים והוא שולח את הזבל שלו אך ורק לאנשים ששלחו אליו פרסומות. המכתב גם נפתח ב"אנו שולחים לך דוא"ל זה כיוון שקיבלנו ממך פרסום באינטרנט."
אני אניח שהוא רק אדיוט מתחיל ולא מבין שכתובות חוזרות של ספאמרים הן פיברוקים נפוצים, ולכן אמרתי לו שאת שמו, כתובתו והוכחת הספאם העברתי לספק האינטרנט שלו הידועים בשמם "012-גיחוך", ואם אקבל ממנו עוד פריט אחד של ספאם לא אתבייש ללכת עם זה למשטרה ((עדכון: שחר אומר לי שאין עדיין חוק נגד זה בתוקף)). הוא המשיך לטעון שאין כאן שום דבר לא חוקי, אבל חצי שעה כבר יש לי שקט בתיבה, אז אולי עשיתי את שלי. לא טרחתי להגיד לו מה הדומיין כמובן, אמרתי לו, כי אני רוצה שהוא יפסיק להפגיז את כל שאר המדינה גם כן.
אז שוב רבותי, שם הדומיין של הטמבל העבריין הוא אקטיב.קו.יל, לא אכתוב באיות באנגלית את שמו כדי שלא יקבל נקודות גוגל, אני סומך עליכם שאתם תדעו לאיית אותו כשתכניסו אותו למסנן הלוף האהוד עליכם.
כנראה שאני צריך להתחיל לסגור את כניסת כל כתובות הדומיין ולעבוד משיטה אקסקלוסיבית לשיטה אינקלוסיבית.
ומלבד זאת אני סבור שיש להפסיק כל רצח שיטתי, ובכלל זה דארפור, טיבט, זמני הפנוי ותאי המוח שלי.
עדכון: בהמשך הלכתי לחפור עוד ספאמרים עבריים מתיבת הספאם התופחת, והתפלאתי לגלות שמכללת היטק זיבלה אותי לא פחות מ12 פעם החודש בעזרתו האדיבה של צחי כרמלי מMBCV.קו.יל, כל ההפצצות מכתובות שונות בפורמט זהה מ"חשבונות" 012 אמיתיים או לא, ונשלחו לכתובת הרזומה שלי, כלומר זה נקצר מג'ובאינפו או אחד האתרים שפעם נתתי להם בתמימותי את אותה הכתובת. ראו הוזהרתם. אותו הספאמר השתמש עוד כ7 פעמים החודש מאותן כתובות ולאותה תיבה שלי כדי לפרסם את 'המרכז להשכלה פיננסית מבית "מטריקס"'. אכן. מכללת הי-טק ומאטריקס משתמשות בספאם כדי להגיע למחפשי עבודה מיואשים. תרשמו לכם את זה בפעם הבאה שאתם חושבים לקנות מהם משהו.
עוד שם מתיבת הספאם: ספידי הדברות. לא בא לי להמשיך לחפור. ספאם עברי מהווה פחות מ1% מהספאם שאני מקבל.
חדשות nrg – המאבק של זק"א בשריפות הגופות
ישראלי שמחליט לתרום או לשרוף את גופת בן משפחתו יגלה שהארגון החרדי הכריז עליו מלחמת חורמה בה כל האמצעים מותרים וכשרים
הכותרת המתאימה היא "חוטפי הגופות", אבל אני מניח שאפילו עורך צהובון כמו מעריב צריך מדי פעם לגלות איפוק.
כמה פעמים כבר אמרנו ש"אי אפשר למות בשקט במדינה הזו"? הזכרתי זאת כאן פעם ואגיד את זה שוב – מצבות ונדל"ן בתי קברות זו שטות. כשאמות אני מצפה שכל אחד שירצה יזכור אותי בדרכו, ולא יחויב לטקס דתי או אזרחי או שום דבר שמשפחתי וחברי לא ירצו, כולל לא הוצאות של אלפי שקלים על קבורה ומצבה. את גופי אני תורם להשתלות, מה שישאר יתרם למדע ומה שישאר אחרי זה לאמנות או שיהיה קומפוסט או כל דבר מועיל אחר, עדיף ידידותי לסביבה. מעדיף שזק"א, קדישא ושאר החבר'ה לא יכתיבו ולא יצערו בזמן הקשה של השבעה את מי שישאר להתגעגע אלי. ההתנהגות שמתוארת בכתבה הזו גורמת לי שוב לחשוב כמה אין קשר בין מוסר יהודי והתנהגות יהודית-דתית בשטח.
ליכטש מאיים פתאום בסגירה. מוכר לי מאוד, גם אני עשיתי את זה לפני חודשים וחצי, גם שרונג, ובאופן מפתיע עשינו סדר בראש וחזרנו בנו. היום גם אני מרגיש מרוסק ולא רוצה לקרוא יותר רססים, ושוש מנסה לנחם (בתשובה לא יודע למי ספציפית, כנראה לפוסט הזה של גל או לזה של עידן… הי, אולי מישהו צריך לקרוא לשירותים הפסיכיאטרים? או לפחות לבלוגדיבייט?). אני מאמין שהלחץ לקרוא והלחץ לייצר תוכן עלולים לבוא מאתו המקום אצל רבים מאיתנו. תומר טוען שהוא מרגיש ש"נגמר לו המקום" בבלוג, והוא רוצה עדיין לבתוכ רק בפורמט אחר. זה מאדם שסגר בדיוק בלוג בפורמט אחר למדי החודש (ולא זוכר פרטים, אבל נדמה לי שהוא דיבר אז על איחוד שלו עם הפנקס), ועדיין יש לו בלוג נוסף באנגלית.
אכן, יש לחץ מ"מה הדבר הבא שאכתוב" וגם "איך אכתוב שיהיה שונה", יש לחץ מ"איך אאפס את הקאונטר בגוגל רידר" (וגוגל לא עושים את החיים יותר קלים כשהם כותבים לי 1000+ במקום את המספר האמיתי, אולי אפילו יותר גרוע). מעולם לא היו בני אנוש מופצצים בכל כך הרבה מידע. אני חושב שגם אוהב קולינריה שכמותי לא הרגיש אף פעם את הרגשת ה"ילד בחנות ממתקים" כמו שגוגל רידר גורם לי. ה"פחד" הזה שאפספס משהו מוצלח כשהוא כל כך נגיש, יכול לשגע בימים רעים, ואתה יושב ולוחץ על עוד "נקסט אייטם" ועוד אחד על חשבון שעות השינה ופתאום עולה בחוץ השחר, והעובדה שיש כ"כ הרבה מידע שאתה לא מצליח לעבור עליו לפעמים מתנחמת ע"י זה שאתה משתף אייטמים טעימים במיוחד ומרגיש שעשית לחברים שלך טובה, אבל לא ברור אם זה המצב 🙂
עלה לי בראש כרגע… אני אתאיסט שמצא אלוהים לדבוק בו, וזה אלוהים שנותן תשובות! חבל שגם על כל כך הרבה שאלות שלא שאלתי…
לא עוד. אני מבטיח בזאת לעצמי להתחיל ללחוץ "mark all as read", ולבלוע את הרגשת הכשלון. כמו שאמר מישהו "עושה לט גו". אני חושב שהקריירה שלי לא עוזרת ובשבוע הבא אני לוקח חופש ממנה. תקופת אבטלה מרצון, ואני מחפש משהו חדש. אם יש למישהו יועצי קריירה מוצלחים להמליץ לי, אשמח. רק לא שומדבר ניו-אייג'י, NLP וכאלו כמו שכמה נחמדים המליצו. מישהו שבאמת יוכל לראיין ולנתח אותי ולראות את הכיוון הבא שאני לא מצליח לראות כרגע בגלל שהמוח שלי, חה חה, עמוס בהרבה עצים, אבל מרוב דובים לא רואים את היער.
צעד סמלי קטן לידידותיות הסביבה (מוחות הקוראים) ואולי האצה של הבלוג, אני חושב שאוריד את כמות המידע בויג'טים. אם אתם רוצים לקרוא את התגובות האחרונות יש לכם רסס, כנ"ל זרם הפריטים המשותפים שלי מגוגל, אתם גם לא צריכים שלושה פוסטים אחרים מומלצים מכל פוסט שכאן, נכון? קמפיין נוגד SEO אולי, אבל לפחות אני ארגיש שאני לא מעמיס לחינם את מוחותיהם של קוראי במידע מיותר.
Ynet מחשבים – האם Firefox 3 ישבור את שיא גינס בהורדות?
אני לא מבין למה לחנוק את שרתי ההורדות, לא מבין למה לא להקים אתרי מראה בינלאומיים. פעם פעם, אני זוכר איך אתרים היו מתחננים להמתין בזבלנות כשהיה יוצא קרנל 2.6.0 או פדורה/מנדריבה/אובונטו/סנטוס/קנופיקס חדש, שלא יתמוטטו השרתים. וכמו שבת"א או ניו יורק מצפצפים מאחוריך ברמזור כבר כשמתחלף רמזור הולכי הרגל עוד לפני שקיבלת ירוק, תמיד ביומיים הראשונים היו עפות התלונות בlinux-il על מהירות העדכון של המראות ו"למה לא הזיזו הלילה את הקרונג'וב כדי להקדים את המכה?".
מישהו שכח שביט-טורנט לא פותח במקור דוקא בשביל להוריד סרטים ואת הדיילי-שו, אלא לגרום לזה שהורדות של ISO וקבצים גדולים אחרים יהיו יותר מהירות כדי לרדד את העומס ולפתור את האתר המרכזי מדאגות רוחב פס ומחיר שרותי האירוח. אין לי מושג איך תחרות שיאי הורדות תהיה "ידידותית לסביבה". כמה ילדים יורידו את מוזילה עשר פעמים רק בשביל הסטטיסטיקה ובשביל גינס? על כמה מתערבים שזה ימנע מאנשים רגילים להוריד? לא ברור לי הענין הזה 🙂
ובחדשות אחרות, נראה שעד היום לא ממש החליטו על מקום למסיבת ההשקה. תרמתי את רעיונותי בפוסט הרלוונטי כמו ללכת לפאב או משהו דומה. קרה כאן משהו מוזר כשה"מארגנים" זרקו על הקהל לארגן, נתנו לינק להרשמה אבל אין נתונים כמה נרשמו ואם הם בכלל בגיל מתאים לפאב, אבל ארגון מסיבות זה לא הצד החזק של הקהילה כידוע. נראה שבקצב ההתלהבות הנוכחי לא תהיה מסיבה. בזמנים כאלו אני מתגעגע לשנותי בקליפורניה, שם אנשים ידעו לחגוג השקה של דפדפן!
ושלום לקוראי הפלאנט! השבוע שמעתי עליו בפעם הראשונה, והיום גיליתי שאני משתתף בו כנראה כבר כמה זמן בלי שידעתי 🙂 עכשיו גם אתם אצלי בקורא הרססים.
יוסי שריד בפוסט "פתאום ויכוח טוב" מדבר על תביעת העלבונות של סופרים ומבקרי ספרות בבחירה של פרסי ספרות, ספיציפית פרס ספיר.
הנושא הזה הטריד אותי לא פעם. איך אפשר לתת דירוג ליצירה אישית? איך אפשר לשים ציון על אמנות לא-שימושית ((יש הגדרה כזו? אני מתכוון לאמנות שאינה ארכיטקטורה או עיצוב תעשייתי או שיש לה שימוש מעבר להיותה שם תלויה על הקיר או מותקנת על כן וכולי))? למרות שפילוסופים כתבו שאמנות אמורה להיות "כשלעצמה" וללא השפעות זרות, אין ספק שהיוצר יש לו את האגו שלו והיה רוצה להיות מוערך. אם אסתכל על כמה עיצובים תעשייתיים מתחרים לאוזניות בלוטות' או לחלופין כלי מטבח, מנורות סלון, או מגדלי משרדים, הם יכולים להתחרות על יעילות, ארגונומיה, נוחות שימוש, ידידותיות לסביבה, ניצול אנרגיה, עמידות ועוד המון קריטריונים מדידים, אבל איך ולמה לעזאזל למדוד יצירות שלא אמורות לתת בונוס באף אחד מהתחומים המדידים? לא משנה אם מדובר בפרס ספיר, הוגו, נבולה, נובל לספרות או פרס הביאנאלה של ונציה, אין כאן קריטריונים אוביקטיביים, כל תהליך השיפוט צריך להיות של הקהל שיקנה מה שנראה לו טוב.
תפקיד המול"ים לדחוף לנו ספרים, המוכרים והמבקרים תפקידם לעזור לנו למיין אותם ותפקידנו להתמכר לקנית ספרים ((קניתי למעלה מ30 ספרים מצוינים החודש ביותר מאלף ש"ח, אבל אינני יודע מתי אגיע לקרוא אותם)). מפעל הפיס נרתם במסגרת פעילויות התרבות שלו ומחלק פרס ספיר. מפעל הפיס להזכירכם הוא נספח של השלטון המקומי הווה אומר גוף ממשלתי מחד, אבל לא ממומן מכספי מיסים מאידך. האנשים בועדת הפרס אינם בעלי אינטרסים אישיים כפי הנראה, אבל השאלה הבסיסית עדיין שם – האם צריך לתת פרסים לספרות בכלל, והאם מכספי הגוף הזה בפרט?
(כן, ברור לי שאני דורך כאן על כמה אגואים כשאני אומר שאי אפשר לשים תווית "מנצח" על ספר אחד לעומת אחר. כל אחד אוהב הכרה ביצירה שלו, אני רק שואל למה מישהו חושב שגוף ציבורי צריך להעניק פרסים לאמנות מסחרית כדי לעודד את שוק הספרות? האם זה ניצול טוב של כספי הפיס? אני מעדיף לתרום לקרן פרטית שתעשה את אותו הדבר. או ישירות למפעל הפיס אם הוא היה גוף פרטי, אבל הוא לא.)