סתם עצה כדי שיהיה לי משהו לתקוע רטרואקטיבית בתאריך 9-9-9-9-9 🙂
גיליתי דבר מאוד חשוב על סייטמאפס. יש לי מנוי על אלרטים ללינקים חדשים לבלוג שלי, אבל אני מקבל בהם אלרטים גם על פוסטים חדשים בבלוגים שבהם אני מופיע בבלוגרול או ברשימת המגיבים האחרונים בווידג'ט, אבל נראה שזה לא קורה כשמדובר בבלוג שמקפיד על סייטמאפס. נראה שבמצב כזה גוגל מבדילים בין תוכן הפוסט לבין מידע ווידג'טים קבוע (או משתנה בלי קשר לתוכן הפוסט). נראה לי שזה ה-SEO הראשון שאני רואה שבאמת חשוב להקפיד עליו בבלוג כי החיפוש בו הופך ליעיל פי כמה.
ואז הפרויקט הבא של ברטון, אליס בארץ הפלאות, ישוחרר במרץ 2010, ונראה כמו הגרסה הכי מבטיחה מאז גרסת הסופט-פורן…
והנה עוד משהו לשנה הבאה – ההמשך של טרון… הטריילר הנ"ל מסרב להטמע בבלוג, אז הנה כתבה קצרה:
כמו שהם אומרים, "ניסינו לעשות לוק דיגיטאלי עם כלים אנלוגיים, הפעם אנחנו עושים מאמצים להראות מצולמים בעזרת כלים דיגיטליים". האם יהיה טוב או רע? אני לא יודע, אני מקווה שיהיה משהו יותר מוצלח מאשר המתכון לאפילפסיה שנקרא ספידרייסר. עוד פרטים על הסרט מקומיק-קון: [1] [2] [3] [4].
סוני עם "גשם של פלאפל" – פרס התרגום הדפוק-ביותר-מזה-שנים לסרט "מעונן, עם חשש לקציצות". כמה קפיטליסטי ושטחי אפשר להיות? 🙂
אה כן, אפשר ליצור מכונת זמן מג'קוזי…
ואפשר להפוך את הפחד של בני אדם מחייזרים ולגנוב סצנות מכל סרט חייזרים אפשרי. הסרט הזה נראה כל כך דלוח שאני אפילו לא אעשה אימבד, הנה טריילר ראשון וטריילר שני ל"פלאנטה 51". במקום זה, קדימון לגרסת פיטר ג'קסון למפגשי חייזרים ואנשים (תודו שזה היה חייב לקרות!) בסרט "מחוז 9":
ולמנצח בקטגורית "מה הדפק?", אחרי שהפכו את רספוטין ודמויות אחרות לסופר גיבורים – קבלו את רוברט "איירונמן" דאוני ג'וניור בתור… שרלוק הולמס? אכן, גאי ריצ'י, הגאון שמאחורי "לוק סטוק", בסרט עטור מכות, פיצוצים, סקס וספיישל אפקטס. מעניין מה א.ק. דויל היה אומר, אני אומר "מתי כבר יגיע?!" 🙂 והתשובה לפי עכבר העיר היא "חודש לפני ארה"ב". מוזר אבל שיהיה…
(הלינק הזה לקדימון הרשמי באיכות גבוהה, אבל למטה אני נאלץ להטמיע אחד באיכות פחותה)
בהמשך לפוסט על זכויות זרעים, יש נושא שלא ניכנסתי אליו מספיק, וזה המגוון הגנטי. מה שקראתי שם "ביו-פיראטים" הם אותם הגורמים (חברות, ממשלות ולחצי שוק אחרים) שגורמים לכך שמגוון ביולוגי (או גנטי) יצטמצם דראסטית, ועל הסכנות הנובעות מכך. ראשית יש להקדים ולהגיד שהטענה העיקרית של יבול "מהונדס" או טרנס-גני (כלומר לא הכלאות מכוונות אלא מניפולציות של גנים) עוד לא הוכח בכל המקרים כנעלה על זנים אורגניים (אני לא אכנס לאורגניות של הגידול עצמו כי בזה אין לי מושג). הסכנה היא שהכנסתו מעיפה מהשוק זנים אחרים ובסוף מעיפה אותם מהטבע. אנחנו בוכים על מאות סוגי חיות שנכחדות במאות התעשיתיות האחרונות, אבל אנחנו מתעלמים ממאות אלפי זני הצמחים, ובתוכם עשרות אלפי זני פירות וירקות שפשוט נכחדו. ההרצאה הבאה מחדדת את הענין:
הבעיה לא חדשה, והדוגמא הידועה ביותר היא הבננה שאתם קונים בסופרמרקט. לבננות אין זרעים, מרבים את העשב שעליו הן גדלות כמו שמרבים תפודים או בטטות – חיתוך השורש ושתילתו בעוד מקומות. משמע כל הבננות שנמכרות היום בעולם המערבי (הזן נקרא "קוונדיש") הן זהות גנטית, וכולן פגיעות לאותם מזיקים, מה שאכן קורה היום. נבגים של עובש מסוים שפרץ באוסטרליה ועושה את מסע הנזק לאט לאט בשאר העולם. כיום הדרך היחידה היא לגדל את הבננות במקומות יותר גבוהים שקרים מדי לנבגים אבל לכמה מדינות בעולם יש את הלוקסוס של מטעים גבוהים מספיק? אז זהו, שאין ממש, ותוך 10-30 שנה לא יהיו יותר קוונדיש על המדפים אם לא יצליחו להנדס אותן גנטית לעמידות.
איך אנחנו יודעים את זה? כי זה כבר קרה בעבר. לקוונדיש קדם זן טעים ועמיד בהרבה בשם גרו-מישל, שחטף עובש דומה ("פנמה") והחל להעלם בשנות החמישים מהמדפים. ארגוני הפירות של ארה"ב (תחשבו על תמובה בשוק החלב הישראלי רק הרבה הרבה יותר גדול וחזק) הפעילו לחץ אדיר על הממשלה לעזור בגלל אי היכולת לספק זן עמיד בזמן לשוק. זה גרם לכמה מהלכים מעניינים ומוזרים, בין השאר גל ההפיכות בדרום אמריקה במימון ה־CIA שנועד להעמיד בשלטון כל מיני גנרלים מורדים כדי שיגדלו בתמורה יותר בננות לשוק האמריקני (אם אי פעם תהיתם מאיפה בא המונח המקורי של "רפובליקת בננות", תחשבו על מדינה טרופית מנוהלת ע"י תאגיד פירות אמריקני דרך גנרל-בובה). כמה אנשים מתו בהפיכות האלו כדי שלילדי ארה"ב יהיו בננות לארוחת הבוקר? למה בפרו אפשר ללכת לשוק ולבחור בין 12-15 זני בננות אבל במערב מגדלים רק אחת וגם היא בדרך להעלם? עוד מידע אפשר לקרוא בספר של דן קופל ואחרים, אני דליתי בעצלנות את המידע מתוך הראיון המוקלט המרתק הזה.
[audio:http://public.npr.org/anon.npr-mp3/npr/fa/2008/02/20080218_fa_01.mp3]
ואנחנו? גם אנחנו זן נדיר, כמו ששרה פעם קורין אלאל, ואנחנו חייבים מגוון. גם תרבות היא יצור אבולוציוני וחייב מגוון, אבל מתי מגוון מחזק ומתי הוא מחליש? איזה מבנה קהילתי/פוליטי מייצר יותר אחריות הדדית ומודעות? אני עוד לא הגעתי למסקנות סופיות אבל האמונה שלי בנידון ידועה כבר לקוראים, היא נוטה לכיוון קומונות ושבטים בצורה כלשהיא. אולי לא נהפוך כולנו מחר בבוקר לקיבוצניקים, אבל צפו עליה של שיתוף משאבים קואופרטיבי, אם זה שירות מיקרו-בשכרה כמו זה של קאר2גו, או השכרה של הרכב הפרטי שלך, ועד לרעיונות כמו שיתוף אדמה שמנסים להביא לארץ כמה אנשים (ואני אנסה לעזור להם). אם יש לכם עוד רעיונות למיזמים כאלו, אני אשמח לשמוע, אני מחפש להקים או להצטרף למשהו.
תקציר הפרק הקודם, למי שלא עוקב אחרי הפוסט הכי נענה בהיסטורית הבלוג, הדיון התפצל לשני דיונים. באחד מודי הביא לנו טיעונים בעד הומאופתיה, אפילו אם היא "מדע פלאסבו", על זה אפתח דיון לחוד. בשני מציע חץ לבדוק אם הילינג אנרגטי הוא דבר אמיתי.
הויכוח בינינו נסוב על העובדה שלדעתי צריך בדיקה מסודרת, זה אומר ראשית כל על הסכמה בין מי הוא "הילר אמיתי", "אנטי הילר", "סתם איש ללא אנרגיות" (כי אולי אפילו לי יש אנרגיות שאיני מודע להן), ו"הילר טוב ביום רע שנותן אנרגיות ג'יפה בלי להרגיש" – מילים שלי להגדרה של חץ.
לצורך כך חץ מציע אנשי "צד ג'" שאני קראתי להם "ממיינים", והם ידעו להגיד לנו מי הוא מי. לדברי חץ הם רק ישמעו או יראו את שם ההילר ותוך שניות תקפוץ במוחם התשובה (אבל זו לא טלפתיה, אומר חץ) בעזרת תקשור. בנקודה זו התלהבתי. עד היום כשהצעתי לחץ ניסויים תמיד היה תנאי קצה. כדי לבחון אם אנשים מקוללים או לא צריך יהיה לקלל אנשים ובעניו זו עבירה אתית. במקרים אחרים היו בעיות אחרות, אבל הנה כאן נתן לי חץ מתנה! הרי אם אני מגיש טופס שמות לאותן ממיינים, אני לא צריך אפילו הילרים ומטופלים ובדיקות ארוכות ובעייתיות, יש לי בדיקה קצרה ופשוטה. אני מכין להם רשימה שמכילה שמות "קונטרול", הילרים ידועים, לידה שמות הילרים לא ידועים, אנטי הילרים (שחץ אולי יוכל להמליץ), אנשים רגילים מהיישוב, שמות אנשים מתים, שמות מומצאים. את כל זה אגיש למספר ממיינים כאלו שימלאו לי טופס "טוטו". ממש "אחד שתיים איקס" אמריקני – מי האמיתי, מי הג'יפה, מי מת ומי בכלל לא קיים. אם שניים ינחשו את הפופס ב90% התאמה אני אתרשם. אם שלושה, ארבעה או חמישה ימלאו אותו זהה אני כבר אהיה מוכן לאכול את הכובע. (אני כמובן מדבר על ניסוי של סמיות כפולה מלאה, שבו כל הממיינים אינם נמצאים בקשר טבעי אחד עם השני וכולי). זה עוד לא יוכיח את קיומו של הילינג, אבל בהחלט יוכיח את קיומה של היכולת-האנרגטית-שאיננה-טתפתיה-וחץ-לא-נותן-לה-שם קיומו של תקשור והיכולת לזהות תכונה מסוימת אצל אדם ששמו על הנייר. אם ניתן יהיה להראות את הדבר הזה פועל, אז מבחינתי יש כאן כוחות ששווה לחקור.
תשובת חץ בינתיים: ההצעה מגוחכת, היא מתחמקת מהנקודה המרכזית, היא מתעסקת בקטנות, זה לא קשור להילינג אנרגטי, ולמה זה יעזור להוכיח לכל ספקן בעולם – זה רק בזבוז זמן.
על כך עניתי לו שאם תרופות ותהליכים קונבנציונאליים הוכחו לכל העולם, וכך קיבלו לגיטימציה, מימון ממשלתי וכניסה למערכות הבריאות הציבורית, הכשרה של המיינסטרים והעשרה של הידע העולמי – אם מחקר מדעי יתן את כל אלו, למה זה לא טוב להילרים והמרפאים האחרים? הסיבה היחידה לא להסכים לבדיקה שכזו היא אי בטחון ביכולות. הרי אם שני "ממיינים מומחים" לא יסכימו ביניהם על מי מההילרים אמיתי ומי ג'יפה, מה אמורים לעשות אזובי הקיר? איך ידע אדם אם הוא לא מסכן את נפשו וגופו בהליכה לטיפול שכזה?
מצד שני, אם מגוחך שאבקש לראות שיש אחידות בדעה על יכולות ההילרים, איזו הסכמה בסיסית שיש בכלל כוחות כאלו הרי דורשת שלמישהו יהיה את היכולת להבין אם הכוחות קיימים אצלם בכלל ואם טובים או רעים, אחרת איך יודע מישהו אם יש טיפול, ואיך נדע אם הוא עובד?
אם לא תהיה פה פריצת דרך תקשורתית בסיסית, זה יהיה הפוסט האחרון שלי בנושא אנרגיות וריפויים חייזריים. אולי בפעם הבאה אכנס בהומאופתיה,אחרי שאתאושש. המזגן שלי שוב הפסיק לעבוד והייתי היום מושבת לחלוטין. הפתרון הוא כמובן לשבת במשרד במקום במזגן המקולקל. למישהו יש עבודה בשבילי? 🙂
אמא שלי בדיוק מחפשת שם לאולם האירועים החדש שהעסק שלה מקים. אחת ההצעות שעלו היא "שבע". מספר ראשוני יפה שמתקשר להמון דברים חיוביים, אולי גם לשבע הברכות שבחתונה היהודית, ומצד שני יהיה חביב לדמיין את הדיאלוג הבא חוזר על עצמו…
– "אז איפה אתם מתחתנים?"
– "החתונה תהיה בשבע"
– "לא שאלתי מתי, שאלתי איפה"
– "אהה.. החופה בשמונה וחצי, אבל החתונה בשבע…"
מוסד התוכנה החופשית פועל בשוק האמריקני לא מעט ולכן בחרו להתקיף במילים נוצריות את שבעת החטאים של התוכנה הקניינית (המקבילים לשבעת החטאים בנצרות) לכבוד צאת "חלונות 7".
"חלונות שבע(ת החטאים)" הוא האתר שנוצר לקמפיין. כנגד שבעה חטאי מיקרוסופט חלזונות 7 דיברה התוכנה החופשית ואילו הם: הרעלת מערכת החינוך, הפלישה לפרטיות, התנהגות מונופוליסטית, נעילה-לספק (תקנים קנייניים), ניצול לרעה ועיוות תקנים פתוחים, DRM, איום על בטחונם האישי ופרטיותם של המשתמשים.
תגובתי לרעיון – שבעה חטאי הFSF:
אני לא מת על הרעיון שה־FSF הופך מארגון שבעד חופש ונלחם בקונספטים (למשל נז"ק דיגיטלי באשר הוא) מתחיל להלחם במוצרים ספציפיים. זה גורם לכל העסק להראות כאילו תוכנה חופשית זה נגד מיקרוסופט באופן אישי, וזה קונטראפרודוקטיבי.
העמוד דינאמי בצורה שלא מאפשרת ללנקג' לטיעונים על סעיף ספציפי. "מידע נוסף" מופיע בחלון מרחף.
את אותם הטיעונים אפשר היה להריץ נגד אפל, אז למה חוסר האיזון?
את המכתב הם שלחו ל499 מתוך חברות "פורצ'ון 500", כי הם חשבו ש"מיקרוסופט לא תקשיב". זו שטות לייצר ככה איש קש בכח, מחליש את הטיעונים, מה גם שבמיקרוסופט מריצים מערכות הפעלה פתוחות ועושים די הרבה כדי למצוא חן בעיני הקהילה בשנים האחרונות, צריך לנצל את רצונם הטוב במקום להתקיף את טבעם המסורתי.
אני ידעתי שסטולמן בכלל אתאיסט… מה אלו הדיבורים הנוצריים האלו?
הם משתמשים באתר ל"סחיטה" של תרומות – כל $25 שתשלחו להם יממנו עוד 50 מכתבים לארגונים שונים. אני לא סובל שמתנים את פעולות הארגון בצורה כזו, זו מין סחיטה רגשית-פולנית שמקומה לא יאה כאן.
האתר כולו מוגש כשירות לציבור תחת רשיון לא חופשי שאוסר על יצירות נגזרות. מה הדפק?!
מעבר לתלונות על הקמפיין הזה אז אני חוזר לאתר האם, עדיין מתנוסס שם סטיבן פריי, איש יקר ונהדר שנואם שם למען חופש התוכנה אבל בחייו הפרטיים הוא מעריץ של אפל כמעט כמו ידידו הטוב דאגלס אדמס ז"ל. איה יושב הראש? המצחיק הוא שפריי מקדם שם הפצת גנו/לינוקס קדושה יותר מהאפיפיות (האתר טוען שאפילו דביאן לא חופשית מספיק, אבל זה בסדר, כי גם דביאן האשימו את המוסד באי-חופש על רשיון GFDL. עכשיו כולם פיטים, ואין אף אחד מושלם.
במילים אחרות – המטרה ראויה, אבל הדרך צולעת. אני לא אוהב את מה שעיני קוראות. בצורה הזו הרי השתלטו לפני 20 שנה על גרינפיס אנשים שמטרותיהם יותר אנטי-ממסדיות ואנטי חברות מאשר פרו-סביבה ואדם, והארגון ההוא הפך לדי לא אמין בעיני. אני לא עקבתי אחרי התנהלות תוככי ה־FSF מעולם, האם מישהו יודע מה קרה לשורות המוסד לתוכנה חופשית בשנים האחרונות?
רופא: יש לך מים בברך. פוץ בריטי מהמעמד הגבוה: מים?! אהה… זה בטח מהקרח בקוקטיילים…
אני אעשה רגע של "לא רלוונטי" כי בחודש האחרון קיבלתי כבר שלוש או ארבע פעמים את המייל עם רשימת תחנות הדלק שנתגלו להם מים. אינני יודע מאיפה הרשימה וכמה זמן היא מסתובבת, העותק האחרון גם מוסיף כי "נבדק ע"י צוות כ"א של חברה המספקת שרותים לבתי המשפט" – וזה ממש מדויק. חברות כוח אדם הן מומחיות בבדיקת דלק. עד עכשיו תהיתי אם הרשימה היא של כלבוטק ואולי היא של מישהו ששונא את בעלי תחנות הדלק האלו (בעל תחנות דלק אחרות?). עד כמה שאני לא שש לסמוך על הממשלה, יש את הבדיקות הרציפות של משרד התשתיות, והבעיה הגדולה היא שגם הן לא מעודכנות. כמובן אתם מוזמנים להוכיחני כטועה.
