המאלט הנעלם, ומה עושים כשאין יותר מאלט למכור

זוכרים את הביקור של גיא ועבדכם בלגאבולין? שמענו שם על גרסת 21 שנה של לגא שהייתה אמורה לצאת באוקטובר, ושכחנו לעקוב. לפני שבועיים גיליתי שהיה ונעלם. לגאבולין 21 יצא במחיר השערורייתי של 110 פאונד במהדורה מוגבלת של 6642 בקבוקים, יושן כל שנותיו בחבית שרי וקיבל צבע אדום יפה (כמו מקאלאנים מסורתיים, שמיושנים הרי באותה צורה) ונקנה כולו מראש דרך האינטרנט עוד לפני שנגע במדפים. בארץ לא נראה אותו, האדם היחידי שאני מכיר שיש לו (שני!) בקבוקים כאלו הוא ישראלי בשם מני שחי בניו יורק וקנה שניים. למסכן יש אוסף אלכוהול מצומק.

עוד כתבו על לגאבולין 21 בויסקי מאג ובויסקי פאן.

והשלמה לפוסט מאתמול, לגבי ברוכלאדי, מסתבר שמקיואן משתולל בשיווק ומוציא גרסאות חדשות כל הזמן – ומה עושים כשנגמר הויסקי להתעלל בו? קונים רום ומבקבקים באיילה. מה המיוחד? כמו ויסקי, הרום יוצא מהחבית ומדולל ל46% אלכוהול, אז הרום הזה (שבא ממזקקות שונות, חלקן אפילו לא פעילות יותר) מדולל במים הכבוליים של ברוכלאדי ומבוקבק במקום. האם גימיק או משהו מעניין אחר? הזמן יגיד…

ובלי קשר, הנה כמה כתבות מצולמות מעניינות על איילה.

יונתן המהלך – סיפורים מוזרים על ויסקי בארץ

לפני כשנה התוודעתי למועדון בויסקי הישראלי. נרשמתי דרך האתר שלהם וציפיתי לתומתי שמדובר באמת בעמותתחובבים כמוני שמרימים ארועים בשביל הכיף. בהמשך מסתבר שמדובר בעיקר בטל חוטינר ועוד אדם בשם יונתן (שכחתי את שם משפחתו) שעובדים בשביל דיאג'ו ומארגנים את הכל בתור עוד ערוץ שיווק. אין לי בעיה עם זה בכלל שמשווקים לי בצורה של מועדון לקוחות, אבל למה להציג את זה בתור מועדון מעריצים או איזו אגודה? לא ברור…

יונתן מספר כבר כמה שנים על תוכניות להביא לארץ כמה חביות ליישון כדי לראות מה עושה האוויר והאקלים בישראל לויסקי המתבגר בחבית. למשל הוא העלה רעיון של לתקוע כמה חביות במערה על גדות ים המלח (הצעתי את השם "גלן-גדי" אבל טענתי שלדעתי האיינג'לז יחגגו חזק מדי על החבית בכזה אקלים חם. אכן הגיעה החבית הראשונה והושמה אחר כבוד במרתף המלון הסקוטי בטבריה. אני בתור חבר המועדון לא שמעתי על כך מראש וגם לא הוזמנתי לטקס. מדובר אגב בחבית בת שנתיים ממזקקת האי אראן, מזקקה שעוד לא יצא לי לטעום ממנה. היא די חדשה, בת 10-11 שנה אם אני זוכר, וכל מה שראיתי יוצא ממנה (על מדפי ברים בסקוטלנג) היה 10 שנים ב8 פינישים שונים. פיניש זה דבר שעושה טוב לויסקי במקרים נדירים בלבד (למשל חלק מהסדרה של גלנמורנג'י), ובחלק מהמקרים ממש הורס אותו. לצערי גיליתי שהאופנה המוזרה הזו הולכת מאוד רחוק עם ויסקי מיושן בחביות בירה, או גלנפידיך "קאורן" מספיי שמיושן בחבית מאיילה (התוצאה לא מדהימה) אבל לרוב מדובר מיין.

ונגיד שהייתם צריכים לבחור חבית יין ישראלי לסיים בה ויסקי, מה הייתם בוחרים? אממ… חביות "קצרין" משובח? אולי ויוניה עדין של אמפורה? אולי קברנה פלצני של שאטו גולן או קריניאן עשיר ופירותי ומגניב של ויתקין?

או שמא כרמל מזרחי?

מרגע שקראתי את זה איבדתי את כל הרספקט שהיה לי לג'ים מקיואן.

עוד אחת נושכת את העפר

ראשונות היו התוכניות היומיות. הדיילי שו, קולבר, לנו, לטרמן, אובריין, פרגוסון והאחרות (יש הרבה). אח"כ השבועיות הקבועות כמו SNL, רובוט צ'יקן וכמה סיטקומים. עכשיו מתחילות להאכל לנו הסדרות המושקעות – מד"ב ((לא כל הסדרות טובות, יש כאלו שעדיף אם לא יחזרו לחיים – מעריץ אחד שאל בIMDB למה לא ממחזרים תסריטים של "האישה הביונית" מלפני 30 שנה, ואני חושב שהוא לא אמר את זה בציניות. שאלה טובה! הסדרה היתה אולי משתפרת?)) ומצוירות. לאט לאט הוליווד וברבאנק מאבדות חומר להקרנה והגיע הזמן לעבור לסדרות בריטיות… למי יש המלצות?

איפה תיפול החבית?

הסקוטים האלו, לא באמת, אני אומר לכם!

תמורת השתתפות של כ200 ש"ח (25 פאונד) תוכלו לקנות כרטיס הגרלה ולנחש איפה תיפול החבית. ביום הראשון של אפריל (או ביום שאחרי אם מזג האויר הסוער של האי לא יאפשר) ימריא מטוס קל עם חבית ויזרוק אותה לים איפשהוא. מי שינחש נכונה איפה תנחת החבית יזכה לרבע מליון פאונד (יותר משני מליון ש"ח!), עשרת הכי קרובים אחריו יזכו לשבוע חופש במלון איילה פעם בשנה לעשר שנים, עשרים הבאים יזכו לחבית "הוגזהד" (250 ליטר) של ויסקי (ובתוכה קצת פחות מ200 ליטר ויסקי איילה משובח אני מניח), ולבסוף 250 הבאים בקרבה יזכו לארגז בקבוקי ויסקי מצוינים. במקביל ניתן לזכות ב20K פאונד על ניחוש שמו של המלון החדש שנבנה באי ושמו עדיין לא הוכרז.

שארית הכסף שיכנס מההגרלה ילך לארגוני צדקה באיילה וג'ורה.

אני אלך על חבית 🙂

פיהוקים מעודדים את הילודה

המכון למדעי הטיל מעודדים את הקהל לפהק כמה שיותר כדי שננצח במאבק הדמוגרפי. כל עוד אויבינו יושבים מעבר לגבול ומפהקים יותר, אנחנו בסכנה, אז יאללה!

המחקר עדיין לא מבוסס, ולצורך כך פתח המכון אתר אינטרנט בשם המקורי "ספר פרצופים" ככיסוי למחקרים חברתיים, באתר ניתן לשלוח פיהוקים למשל למי שרוצים לחוות אותו סקס סוער. כדי לממן את הוצאות הניסויים המכון פונה אל ספונסרים מהשוק הפרטי.

הערה חשובה: בניגוד לשמועות, אכפת לנו מאוד מהקהילה ואנחנו שומרים על פרטיות הנבדקים בקפידה, בעזרת יכולות בטחון מערכת מתוחכמות שאפשריות רק בויסטה!
זכויות המשתמש במשפחה

במסגרת השותפות בקהילה המקומית, המוסד למדעי הטיל גם משתדל לתרום את אולמות המחקר שלו למען פעילויות קהילה חיוביות, כנהוג במוסדות ציבוריים אמריקניים. בשבילכם קהל נכבד, רק הכי טוב! קחו דוגמא משגרירת המוסד למדעי הטיל בצ'ילה והתנדבותה למען ילדי המדינה.

האח הקטן לטובתך?

שלם רק לפי מה שאתה נוסע, לפי חברת הביטוח האנגלית נוריץ' יוניון.

מתקינים לך קופסא שחורה ברכב שאוספת מליארד מדידות ביום ושולחת אותם בפאקטים קטנים לחברת הביטוח. תשלם פחות אם נסעת פחות, תשלם יותר אם דפקת יותר בלימות חירום או עברת את המהירות החוקית. מי יודע, אולי הקופסא גם תתחיל לבדוק לך שמירת מרחק ממכוניות לפניך ותתמחר לך את ביטוח הרכב בהתאם. ברור שזה טוב לנהגים זהירים וכאלו שנוהגים רק בסופ"ש, אבל שימו לב שזה אומר שחברת הביטוח, כמו הסלולארית ואזעקות בסגנון איתורן יודעות איפה אתה מסתובב. שוב עוד מידע אישי שלך מסתובב איפה שאין לך שליטה עליו. זה טוב או רע?

[סרקאזם] טובי המוחות הבריטיים עובדים שעות נוספות על תמחורי ביטוח. ככה הם פתרו לפני עשרים שנה את בעית האלימות בכדורגל. יש לנו מה ללמוד מהם. [/סרקאזם]