אתמול הייתי בנורמה ג'ין, אחרי הפסקה ארוכה מדי לפה אבל קצרה מדי לכיס. המנות עדיין מצוינות, המחירים עדיין הוגנים, אני אתפנה להתרכז באלכוהול בקצרה. פתחתי בסטאוט של "יער המכשפות", המבשלה שמייצרת את הובגובלין – Wychwood. תאורטית זו אמורה להיות מבשלה בריטית אבל הבקבוק טען קנדית מקוובק. כל הבירות שלהם על שם יצורי יערות ומכשפות, הגובלינים מכוערים פחד והמכשפות כוסיות, ואתה חייב להטביע באלכוהול את נסיונות הפרשנות הפרוידיאנית לענין…
בעצם כשאתה לא שתוי הן לא נראות טוב כמו אתמול בלילה בחשכת הפאב (לחצו על הבקבוק). אני לקחתי את הבלאק וויץ' שמשמאל, סטאוט שהחברים שלי הגדירו כ"קפה בוץ קר" (אני אמרתי פילטר) וכי הטעם "מהול בקולה שהוציאו לה את הגז והסוכר" – על זה הסכמתי אבל התלוננתי שעדיין מתקתקה, אמרו לי שמאוד מרה. בקיצור חוסר הסכמה על הכל מלבד טעם הקפה המוזר, אבל לא מוגזם כמו הסטאוט של הגמל המרקד. אני נשאר לי עם גינס תודהרבהלכם.
אחורי זה לקינוח דפדפה עיני התפריט האלכוהול מהדורה ג' 2009 (אני לא צוחק, הם שומרים מעקב! אני תוהה אם אפשר לקבל מנוי הביתה) ומגלה בלי התעמקות שנמכר שם ויסקי מחבית האראן שיושנה בטבריה (בוקבקו בערך 250 בקבוקים, הביקורות לא היו משהו אז ויתרתי, 105 לכוס), ונתקלתי גם בסינגל מאלט שמעולם לא שמעתי עליו בשם קיירנלואיש. עכשיו, אני דיפדפתי בזמנו במדריך של ג'קסון לא מעט, אבל שם מזקקה שכזה לא מצאתי. טעמנו ואני חייב להודות שלא מרשים יותר מסינגל אירי. יש קרמל פירותי עדין, מכנס מצא רמז ציפורן וגרידת תפוז שאני הסכמתי איתם חלקית, אבל סה"כ פשוט וחלק, אולי אפילו מסונן, כלום עם כלום. הבוקר חפירות קלות גילו לי שמדובר במאלט של מזקקת אינברגורדון שבעיקר מייצרת גריין ואפילו סינגל גריין, ולפני כמה שנים ייצרה גם כמה סדרות קטנות של סינגל מאלט. הטועמים לא מתלהבים, אבל הוא לא גרוע. יש לו טעם של ספייסייד למרות שהוא בהיילאנדס, הבקבוק מכוער, לא ברור מה זה בדיוק כי הוא גם לא זול במיוחד, אבל סתמי למרות זאת. אני מניח שזה מה שקורה כשהעולם מת למאלט סקוטי – גם תוצרת זולה ולא מעניינת צומחת. בין הקללות שנשפכו עליו בתפוז היה "סינגל שקר כלשהוא" שגנבתי לכותרת, ואחר באתר טעימות חו"לי אמר שהוא טועם כמו גלנמורנג'י מדולל בוודקה. לא מסכים אבל מבין את האכזבה. רשמו לפניכם "Cairnluish = עדין מדי לאוהבי סקוטש, אפילו מיותר, אבל לא נוראי כמו ג'וני רד"
לעומתו שמחתי להזכר יום לפני בטאמנאבולין 35 שנה שנת 66 של מכנס, פירותי ושמח כרגיל (למרות שאולי ברח לו האלכוהול, מכנס, תחליף לו פקק!) ולעומתו ברוכלאדי PC6 שהיה לי מעניין יותר הפעם. מכת העשן הגסה של לפרואייג ביחד עם הטעם הצעיר של שעורה של מאלט שלא הספיק להתיישן מספיק. נהדר.
