קטגוריה: אלכוהול

כל מה שקשור למשקאות "חריפים" והתרבות שסביבם.

פורסם ב

נקיון אביב וביעור חמץ

עכשיו חזרתי ממסיבת "ביעור חמץ" המסורתית השנתית של מבשלת "הגמל המרקד" שבתל אביב. למי שלא מכיר, לפני כמה שנים פתח עולה צעיר אמריקני את המבשלה במסורת המיקרו-מבשלות שמציפה את ארה"ב בשני העשורים האחרונים (זוכרים את הבירה של דרו קארי בסדרה?) – והיום הטרנד החדש הוא שלצד יקבי בוטיק ומיקרו-מבשלות צצות גם מיקרו-מזקקות של ויסקי (מילא וודקה ותזקיקים אחרים, אבל ויסקי עוד צריך ליישן וזה תהליך ארוך ויקר, אז ריספקט!)

בדאנסינג השנה כמו בשנה שעברה, הקהל טעם מברזים של הבירה הרגילה של המבשלה (סטאוט, פיילאייל הודי, פיילאייל אמריקני, חיטה), אליהם נוספו שני טעמים (בייצור סדיר?) של בראון אייל ואייריש רד, ובמקביל היו ארבעה ברזים של הבירה המיוחדת שלכבוד הארוע, אתרוגים בחיטה, לימון בפייל-אייל אחד, צ'ילי חריף בשני (לא זוכר מי זה מי), ווניל (ולדעתי גם אקסטרא קפה) בסטאוט. האתרוגים היה מעניין אבל לא יותר מזה, אני חשבתי שהבירה שלהם באופן כללי השתפרה למדי בשנה הזו, למרות שסטאוט הם עדיין עושים מאוד מוזר (אבל את זה אני אומר כמעט על כל סטאוט שאינו גינס). בהמשך הערב נמזג גם "מרטיני מרור" ששנה שעברה פיספסתי, זה ליקר (כנראה על בסיס פינלנדיה) של לימון וחזרת. לא וואסאבי אלא ממש מיצוי מגניב וטעים של שורש חזרת. ולקראת 10 בערב נפתח ברז חבית "הגולם", בירה בצבע הבראון-אייל (לא לשאול אותי סגנונות, אני לא מומחה) עם חוזק אלכוהול בערך כפול. זו הייתה כמות האלכוהול הגבוהה ביותר שצרכתי בערב אחד מזה כשנתיים או יותר, וכדי להפיג אותה טיילתי ברגל בתל אביב, אכלתי המבורגר מדמם-כביום-הרצחו וקצת פאטה כבד ((כדי להשלים את כמעט כל הדברים שהרופאים אומרים לי שאסור, במיוחד אחרי שבבוקר הייתי קצת חולה ולא יצאתי ללקוחות)) ודפקתי שלוש שעות שינה באוטו ((שאינני בטוח שמספיקות לחוק אבל יצאתי ועשיתי לעצמי בדיקת תגובות ויציבות ובחלטתי שזה "מספיק טוב" בשביל להגיע למיטה שלי)) והנה אני כאן כדי לכתוב לכם על זה. לא ברור למה אני לא במיטה.

הבלגן ההתחלתיאבל אם אני כבר ער, אני אספר לכם שהשבוע החלטתי שצריך לעשות מעשה ולנקות ולסדר את מקררי היין שלי. כן, יש לי שניים עכשיו, שיא הדקאדנס, נכון? ((דווקא לא, השבוע דיברתי עם חברה שלהוריה יש מרתף יין של ממש, חדר שלם מקורר ושמור בלחות קבועה)) המקרר הזה נקנה לפני כחצי שנה, והייתה לי איתו בעיה קטנה של פטריות שגדלו לי על הזכוכית והתוויות של חלק מהבקבוקים חודשיים אחרי שהפעלתי אותו. אני לא חושד שהפטריות הגיעו ממנוע המקרר, אבל זה עדיין היה מוזר. איפשהוא באמצע החורף שלפתי כמה בקבוקים לניגוב ועזבתי את התהליך באמצע (מי זוכר למה) אבל בשבועיים האחרונים היינו בכמה טעימות יין, והופ הצטברו להם כמה ארגזים נוספים במפתיע (בערך חמש שישיות ליתר דיוק…) והברדק החוגג נראה כמו התמונה מימין (כן, יש לי מקרר יין ערס עם אור כחול).

כמה עשרות דקות אח"כ, ניגובים יסודיים של כל הבקבוקים הניזוקים וכמובן של המקררים, פרשתי בחוץ את הבקבוקים ומיינתי לפי קבוצות. המקרר הקטן משמש אותי כעקרון למקרר לבנים, אבל עברו אליו גם בקבוקים עם צורות חריגות שלא מאפשרות הערמה במקרר הרגיל (למשל בקבוקי שרדונה עבים ונמוכים או הבקבוק הפלצני של שאטו גולן עם הדופן הבלתי ישרה שלו)
היין מפוזר על הרצפה
פעם ביקש ממני מישהו בפורום אלכוהול בתפוז לפרט מה יש לי ברשימת היינות, וזה נראה לי משהו שחצני ומוזר לעשות, אבל מכיוון שכבר סידרתי את המקררים ועשיתי לי רשימת מלאי, אז אני אקליד אותה פה:

קבוצת יינות ויתקין:
2X גוורצטרמינר 2005 (מסומנים לא לפתוח לפני 2009)
2X מסע ישראלי אדום 2005
3X מסע ישראלי אדום 2006
2X מסע ישראלי ורוד 2006
5X מסע ישראלי ורוד 2007
1X ריזלינג 2006
3X פינו נואר 2005 (גם הם מחכים ל2009-10)
2X פינו נואר 2006
1X מסע ישראלי לבן 2006
4X מסע ישראלי לבן 2007
2X בציר מאוחר 2005
2X קברנה פרנק 2005
2X מחוזק NV (מילוי 2006 אאל"ט)
3X קריניאן 2005

למי שנראה שיש לי חיבה מסוימת ליקב, הרשו לי לספר לכם שיש לי עוד כ4 בקבוקים מחכים בקניה עתידית 🙂
יינות ויתקין
ישראליים אחרים:
2X אמפורה שרדונה 2003
אמפורה קברנה 2002
אמפורה שירז 2003 (שהומלץ להמתין איתו ל2010-2011)
ירדן מרלו 2003
בראבדו שרדונה 2006
בראבדו קברנה סוביניון 2005
טוליפ סירה רזרב 2005
טוליפ מוסטלי שיראז 2005
רקנאטי שירז רזרב 2004
תשבי אסטייט מרלו 2005
2X הרי גליל יראון 2003 (כן, אני יודע…)
2X סוסן ים Take 2
האנס שטרנבאך "ג'נאבה" 2003
2X רימון מחוזק (פורט)
2X עגור רוזה 2007
2X כרמל סדרה אזורית "אפלאצ'ים" סוביניון בלאן 2007
צרעה גבעת חלוקים 2006
דלתון כנען RED 2006
2X דלתון כנען RED 2006
2X דלתון עשר שנים הוצאה מיוחדת 2006
אבידן פטיט סירה גרנאש מרלו 2005 (סגול)
שאטו גולן קברנה סוביניון 2003
קסטל גראנד וין מגנום 2004 שיש לו עוד כ3-4 שנים לשכב.

אגף "מה חשבתי כשקניתי את זה בדיוק":
שירז טמפרניו גרוע (ישמש לבישול) 2005 של יקב מרסדס אגורן.
סנטה אנה קברנה סוביניון 2003
שאטו סן מישל גוורצטרמינר מעמק קולומביה (מדינת וושינגטון)
קייפ רד 2002 (דרום אפריקה)

ספרדיים:
ריינארס טמפרניו 2005
סדרסול טמפרניו נבארה 2005
אוגרטה קוסצ'ה 2003
2X הרדד אוגרטה קוסצ'ה 2004
דומיניו דה אוגרטה רזרבה 1999
סדרסול מרלו רזרבה 1999 (סומן לחיסול ממוקד, סביר שכבר מת)
מרקז דה קסארס רוזה 2007

צרפתיים (מהטיול לפרובאנס)
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2000
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2003
דומיין ד'אקול (שאטו ד'אקס-אן-פרובאנס)
ריבסלטס שאטו נדאל בלי שנה(!?)
מוסקט וניס
מוסקט ריבסלטס בומווז 2006
ואחד איטלקי לא קשור, קארוסו מונטפליצ'יאנו ד'אברוצו 1999

עכשיו יותר מסודר

בשל השעה נפלו בוודאי טעויות הקלדה, אתכן הסליחה ((גיא כבר מצא אחת, עכשיו תורכן)). לפחות עכשיו יותר מסודר, נשאר לסדר רק את… כל שאר הבית. מישהו מכיר עוזר(ת) בית טוב(ה) באיזור נתניה? אני בום ועם הארץ בנקיונות, אני חייב לעשות את זה בצוותא או שזה לא זז (ונראה כמו הצרות שלי).

בתמונה דלעיל גם כמעט שני שליש מבקבוקי הויסקי שלי. על זה אולי בפוסט אחר אם לא הרסתי לעצמי עדיין לגמרי את המוניטין היום 🙂 בסופו של דבר לא היה מקום (כצפוי) לכל הבקבוקים, אז רוב הויתקין הלבנים והורודים נכנסו למקרר הרגיל, ואיתם (באופן זמני!!) הגראנד וין מאגנום שכרגע פשוט אין לי איפה לתקוע אותו (לפחות פירקתי אותו מתוך ארון הקבורה שהוא הגיע בו. ארגז עץ ממוסמר ללא צירים שצריך היה לפחוח עם כלי עבודה. מאוד מוזר). זה היה ברגע האחרון כי בצהריים שאחרי הגיע גל חום רצחני של 35 מעלות…

במילים אחרות רבותי הגיע זמן לפתוח את עונת המאנגל וכה אעשה ביום רביעי אחה"צ+ערב עם רוזה מצוין ושאר הפתעות. מישהו בא? כל הקודם זוכה.

(לילה טוב, הלכתי לישון)

פורסם ב

סטטיסטיקות ועידכוני גוגל רידר

From your 288 subscriptions, over the last 30 days you read 5,754 items, starred 15 items, shared 544 items, and emailed 69 items.

למי שקורא את זרם השיתופים שלי, אני שם לב שירדתי משיתוף של 1 מכל 7 אייטמים לזרם של פחות מעשרה אחוז. אני מקווה שאין תלונות 🙂

חוצמזה לאחרונה הוספתי עוד שני תגים משותפים לאלו שאני כבר משתף עכשיו (דברים שממילא משותפים בזרם הראשי ומיועדים רק למי שמעונין בזרזיף חלקי) והם מדע ומוסיקה. מאז הפוסט הקודם מינואר לא שמעתי תלונות על איכות הנושאים (מלבד קיצוץ משמעותי בחדשות מקורצווייל :)) וקיבלתי פעם אחד קודוס מקרייזי על אייטם מרתק שמצאתי.. אז אני יכול רק להניח שאנשים די בראש אחד איתי. אני אוהב שאני מסנן לכם רססים שאין לכם זמן לקרוא במלואם ולהפך, שיתוף פעולה זה אחלה, בלה בלה בלה… כל מה שאני בעצם אומר זה תודה על השיתוף, קבלו ח"ח, במיוחד שרון, קרייזי ושי שמסייעים לי להעביר את שעותי הקרות והבודדות בצינוק החיים 🙂

פסח שמח כולם, ואגב, מי בא לדנסינג קאמל לביעור חמץ?

פורסם ב

הדברים הקטנים שגורמים לי לחייך

Boing Boing TV הוא אחת מהפינות החביבות עלי בבוינגבוינג. כתבות על אמנים, גיקים, טכנולוגיה, פוליטיקה ליבראלית, והכל מעורבב ומוגש באינטימיות וברצון טוב והרבה הומור (לרוב סוראליסטי משהו). לאחרונה הוא עושה צרות ונגן ה-MP4 המשולב באייטמים לא מופיע כראוי בשואש 2 (אין בעיות עם שואש 3 או אקספלונטר). שלחתי את זה בתור הערה קטנה בתגובה לכתבה (אפילו לא טרחתי ללכת לחפש כתובת לבעיות טכניות). תוך פחות מחצי שעה כבר קיבלתי אימייל משני ז'ארדן בעצמה (מהכותבות של בוינגבוינג שעושה גם כמעט את כל ראיונות השטח שלהם, אישיות בפני עצמה עם עבר צבעוני בעולם העיתונות הטכנולוגיות באינטרנט) עם CC: לנשיא קאסטפאייר שמספקת את אפליקצית הסטרימינג, ומיד גם תשובה בCC: ממנו. השבתי לו בפרוטרוט על איך ומה בדקתי (כמובן שכמו גיק אחראי ביצעתי בדיקות טיפה יותר יסודיות לשם שלמות, כמו בדיקה עם התקנת שוא"ש בתולית, נתתי את כתובת הIP הקבועה שלי כדי שיקל עליהם לגלות אותי בלוגים), ונראה שהבעיה תוקנה. מהירות ורצינות ויחס אישי. ככה קונים אותי 🙂

יקב ויתקין שאהוב עלי מאוד העלה לאוויר טיוטא ראשונה של אתר, וצרם לי מאוד דבר או שניים בתרגום לאנגלית אז סיפרתי להם. לא רק שרעיונותי התקבלו בברכה, הוזמנתי לחוות דיעה על מוטו חלופי ולעזור עם התרגום של מונח או שניים. הנה עסק מצוין עם קשרים אישיים עם הלקוחות (כבר מכירים את רוב החבורה שלנו בשמותינו) ושמחים לשמוע פידבק ולשתף פעולה

(טוב, אולי זה עוזר שכל פעם שאנחנו קופצים לבקר אנחנו יוצאים עם כמה ארגזים. בביקור האחרון גיא קנה שתי שישיות, הוריו קנו אחת ואני קניתי שלוש(!!) שישיות של הבקבוקים המצוינים שלהם, במחיר שמדהים אותי בצניעותו כל פעם מחדש, למרות שמדובר ביינות מיוחדים במינם. היום הם מארגנים גם טעימות של הקריניאן החדש ויש לי הרגשה שהאוברדראפט שלי יגדל :-))

סטיבן קולבר שואל בקול חנוק את דמותו של בוש "אבל אנחנו במלחמה, אנחנו צריכים אותך! למה אתה עוזב? למה עכשיו אתה פתאום נזכר לציית לחוקה?". לפני חודש נפטר גארי גייגאקס, ממציא הD&D. סטיבן ספד לו ואמר שהוא מאוד יחסר, "עד כמה תחסר לנו? (מטיל d20) – עשרים."

הקו שלי מול הוט מוריד קבצים במהירויות 600+ קילובייט לשניה. חלום? כל מי שאני פוגש אומר שנכווה מאינטרנט בכבלים וברח חזרה לחיק אמא ADSL. רק לי ולאפי אין בעיות, מוזר.

לבסוף, תראו במה נתקלתי לפני כמה שבועות בבית המרקחת ושכחתי ממנו לגמרי:
מה טאקס עושה פה?

שבת שלום.

פורסם ב

סופ"ש יין ברעננה

שי מסובב קצת סוסן ים
ביום חמישי טעמנו יינות ישראליים בדרך היין, ואז ביום שישי התארגן מפגש של מועדון הפקק להרבה יותר מדי אוכל ויינות אוסטרליים וניו-זילנדים, כפי שדווח שצל גיא וגם אצל דרינק'לה…

אני הייתי עסוק בלבשל ולהנות ולא רשמתי רשמים כמוהם (ביין אני סומך עליהם יותר מעל עצמי ממילא :-)) אז אני מצרף את התמונות שלי להשלים את הדיווח' לחצו על שי משמאל כדי להגיע לתמונות.

הכנתי רוטב לסלט ומנת שרימפים, המתכונים להלן, ואולי שי יוסיף לנו את שלו:

רוטב סלט "ויניגרט" מסורתי של משפחת אברמוב, ה"ויניגרט" במרכאות כי אין חומץ בעצם.

כוס שמן קל (לא זית)
כוס מיץ לימון סחוט טרי
כף גדושה חרדל
פלפל לבן ומלח לפי הטעם
2-4 שיני שום כתושות.

מכאן אפשר לאלתר. אני מחליף את הפלפל הלבן בירוק, מוסיף טימין, בלסמי, ואמא של גיא הוסיפה גם תרכיז רימונים פנימה. לעלים של שי היא הוסיפה קצת חמוציות, ואם אני זוכר נכון גם רבעי משמשים מיובשים.

שרימפס "מקסיקניים" מאולתרים:

חצי קילו שרימפס מקולפים (אפשר מופשרים אבל כרגיל עדיף טריים)
קצת שמן זית
2-3 שיני שום קצוצות
כוס עגבניות קשות קצוצות לקוביות (בערך שתי עגבניות)
רבע כוס מיץ ליים (אבל אין טרי בארץ (אני לא מצאתי) אז לימון)
חצי כוס יין לבן.

מלהיטים מחבת, מזהיבים קלות את השום (זהירות, נשרף בקלות!), מוסיפים את השרימפס מיובשים היטב להקפצה קלה, אחרי דקה כשהם הופכים ורודים מוסיפים את העגבניות (עדיף שיהיו עם מינימום מיץ כדי שיטוגנו ולא יבושלו), ודקה אחרי כן מוסיפים את היין, ליים, מסובבים עוד חצי דקה ומגישים, אפשר עם גרניש של עלי כוסברה לסועדים שלא בורחים ממנה.

שי, חלוק איתנו בבקשה את המרינדה של צלעות הכבש ואת תבשיל הבשר בבירה וחרדל?

פורסם ב

שלושה סקוטים ויפני אחד

לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה היה הערב המעולה שהיה לנו אתמול. אני עם שי וגיא התיישבנו לערב טעימות שנדחה כבר יותר מדי. שני בקבוקים הביא גיא, אחד מהם "יפאני מיאפן" מטיולי של הוריו לארץ השמש העולה (חדי עין ישימו לב למדבקת מחיר ב-ין), ושלושה בקבוקים הביא איתו שי מלונדון. ספרתם חמישה? כן, אחד בקבוק נשאר חתום בינתיים, ההסבר בסוף. התמונות כרגיל גדלות עם לחיצה, הנה הליינאפ בהתחלת הערב:
שורת הבקבוקים המטעה. הלוכנגר איננו לוכנגר…
אחרי שצילמתי, הוצאנו את הבקבוקים הארוזים מהשרוולים והרויאל לוכנגר (שלדעתי חביב אבל לא מרגש) נתגלה כאריזה בלבד. בחודשיים שהבקבוקים חיכו בסבלנות, שי שכח שהוא קנה משהו מענין בהרבה, טאמנבולין בן 35 שנה, אבל לא אקדים את המאוחר…

My heart's in the Highlands, my heart is not here,
My heart's in the Highlands, a-chasing the deer;
A-chasing the wild deer, and following the roe,
My heart's in the Highlands, wherever I go.

— Robert Burns

קליינליש בן 13, סינגל קאסק 7156 (146 בקבוקים) 58%את הPC6 השארנו לסוף, כי הוא מתפאר בטעם מעושן ורצינו להקפיד לטעום את כל האחרים לפני. ראשית היה הקליינליש 13, ביקבוק מיוחד שאם לא הצוואר האופייני, אפשר היה לטעות שמדובר באיזה בקבוק שרדונה, אבל כאן מדובר בסינגל קאסק שמסומן 13 שנה (אבל לפי התווית מזיקוק לביקבוק עברו 14 שנים פחות שבוע – מוזר!) בביקבוק פרטי של The Whisky Exchange.

הקליינליש הנ"ל נפתח בכבוד. ריחרוח ראשון נתן מכה קטנה שאישרה את 58 אחוזי האלכוהול שהמתינו בכוס. מצאתי שם קצת לימון, למונגראס, וצ'ילי עדין. היה גם איזה ריח של צבע טרי – לא ממש טרפנטין או אצטון כמו בבורבון, אלא יותר רך. הטעם מתקתק, עוד קצת למונגראס, מכה קלה של אלכוהול, פריחת הדרים בבאף ובסיום הקצר-יחסית מצאתי עוד מהמרירות של הלמונגראס. אחרי טיפה מים עלו עוד טעמים בין השאר עוד מתיקות, נוספה במפתיע מליחות, מרווה רפואית, ושי הגדיר את זה כעוגת גבינה עם גרידת לימון. בהמשך בדקנו את מארי, שבאופן מפתיע טעם מאותה חבית בדיוק (רק 164 בקבוקים!) ונתן ציון 90 (מוגזם לטעמנו) ומצא שם custard tart שהתחבר יפה עם ההגדרה של שי. הוא מצא שם גם דבש, מאלט, ושאר תבלינים.

"Many enthusiasts feel that this age most deftly demonstrates the complexity of this malt. Certainly the best-balanced Glenfarclas."

— The late Michel Jackson on Glenfarclas 15

גלנפרקלס 15 שנהשני היה גלנפארקלס 15 שנה, אני וגיא טעמנו את אחיו משנים שונות אז ידענו שהולך להיות מוצלח. באף – טארט תפוחים וקינמון ויין אדום חם. קצת חמצמץ. בפה יש צריבת עץ קלה אבל נעימה, טעם "שמן" ומלא, כמעט סמיך (כמו חלמון ביצה?). גיא מצא פלפל לבן, שי מרגיש עץ לבן ואחרי טפטוף מים ממקד ואומר – מקל ארטיק! 🙂 שי מוצא גם ריח ירקות כמו סלרי, ג'ינג'ר (שלא מצאתי) וזרעי כוסברה (שמתאים באופן מפתיע לאחר שהביא צינצנת והסנפנו). הסיומת קצרה ומאכזבת. הטעם כאן לא מקיים את מה שהריח מבטיח. מארי משום מה נותן לו 95, לא ברור על סמך מה, ומוצא בו ריחות רום, טעמים של בורבון ושאר תבלינים ומפאר אותו בתור "חזרה למסורת של לפני 30 שנה, בין הויסקים הטובים בספייסייד". ג'אקסון זצ"ל נתן לו רק 88, מצא באף מאלט, שרי, אלון ורמז לעשן, ולטענתו הסיומת דווקא ארוכה. עוד ביקורות התפרסמו עליו בויסקי מגאזין, פעם אחת ופעם שניה.

ニッカウヰスキー株式会社とアサヒビール株式会社は2001年4月に営業統合しました。現在、生産をニッカウヰスキー株式会社が、販売をアサヒビール社がそれぞれ担当しておりますが、ホームページの運営におきましては両者が協同して行っております。

— From the Nikka website. damned if I know what it says.

ניקה פיור מאלט 17 שנהשלישי נפתח הניקה פיור מאלט 17. לפי השם מדובר כנראה בואטינג של מזקקות שונות של חברת ניקה (מזקקת יואיצ'י אבל גם רבות אחרות, אפילו כמה בסקוטלנד), אבל לא מצאנו עליו שום מידע נוסף. הסנפה ראשונה נתנה ריח של קפה ווניל שמנוני ועם ברבן. הזכיר לי קפה "כבד", כמו "קפה רס"רים" בצבא, כזה שנבחש ארוכות עם הסוכר וטיפה מים לפני שמוסיפים את שאר המים למילוי הכוס. בטעם מתיקות עם קפה מרוכז, כמו סוכריות קפה וחמאה כאחד ועולה טעם קרמל מדי פעם ומשהו אפרסקי ללא חמצמצות. מפתיע אבל אין שום רמז לעשן בכלל, וגם לא עץ שזה נדיר בגיל 17. הפיניש בינוני ארוך. שי עזר לי מלקד את הריח האחרון שהיה חסר לי ושלף עוד תיבת תבלינים מהמטבח – פולי הל טריים! לא להאמין, אבל אכן קלע שוב! לויסקי היפני הזה יש ריח וטעם קפה וריח עדין של הל. כמה מוזר יכול ויסקי להיות?! כיף להיות מופתע כל פעם מחדש. גיא טועם מרשמלו ופקאן סיני וטיפה ציפורן. זה לא נגמר 🙂

Among the malts produced in and around the glen of the Livet river, the elegant Tamnavulin is the lightest in body, although not in palate. In taste, it is a little more assertive than Tomnitoul, with which it might be most closely compared.

— The late Michael Jackson

טאמנבולין 35 שנה(עודכן) אחרון חביב טמנאבולין בן 35 שנה עם 52.6 אחוזי אלכוהול. הבקבוק היה מתוך 472 שמולאו מתוך Cream Sherry Butt שזה אומר חבית אדירה של שרי, אבל מה אומר הcream אני לא יודע. הדראם הזה זוקק בשנת ההקמה של המזקקה – 1966 – ובוקבק חמש שנים אחרי ש"הוכנסה לנפתלין" ב1996 שלושים שנה לאחר מכן. מה שמוזר זה ששי טוען שהבקבוק עלה לו בסביבות חמישים פאונד ולפי חיפושים ברשת הוא אמור היה לעלות בסביבות 200 ומעלה.

סגנון המשקאות שהפיקה המזקקה לפי מייקל ג'אקסון – ארומטי, עשבי תיבול, אפריטיף. הגרסה שטעמנו עמדה במדויק בכל הציפיות. הצבע היה ענבר עשיר עד כמעט בורדו, השרי המתוק והפירותי חגג מכל פינה, ובכלל הוא הזכיר לי את המקאלן 11 שנה שקניתי בסקוטלנד ועוד לא סופר פה על טעמו המשוגע. פירות אדומים בעוגה, ולמעשה "קריסמס פודינג" למי שטעם ויודע במה מדובר. שוב ברבן קל, תפוחים וניל וקינמון, גוף שמנוני וחגיגה של טעמים מתוקים של תות, קרמל, ציפורן, אפרסק ועוד רבים. סיומת נעימה עם יין אדום מתוק ופירות יבשים. שי מוסיף גם שקדים מסוקרים, גיא טועם גם תה ארל גריי. ג'אקסון נותן לו 74 בלבד (אבל לא מפורט אם זו החבית המשוגעת שממנה טעמנו) ומוצא שם שזיפים יבשים מבושלים (כאלו כמו בצלי מתוק אני מניח) ומוצא גם שוקולד מריר וצימוקים, וסיומת עצית וארובה שמזכירה לו ארמניאק ישן. בקיצור ט"ו בשבט.

מצד אחד מגניב שהוא מזכיר כמו אח תאום את המקאלאן 11 שלי, מצד שני מכעיס שהוא עולה ממש חצי… אבל זה מה שיש בעולם המשקאות, והמותג עולה גם עולה.

בשלב הזה הסכמנו שאנחנו מוותרים על הPC6 עד הפעם הבאה, כי חבל להרוס את הטעם הטוב שנשאר בפה. המשך יבוא!

פורסם ב

איך לצרוך אלכוהול באחריות

המוסד למדעי הטיל שבבית יהושע שמח לדווח כי נתקבל שם הזוכה בפרס דארווין לשנת 2007. הטקסני החביב היה חובב אלכוהול. ההבדל הקטן הוא שהוא אהב לצרוך אותו הפוך. מהרקטום. אבל עם הקפדה על יין איכותי, כי מה שגמר אותו היה זוג בקבוקי שרי. טוב שלא איזה סינגל-מאלט בחוזק חבית.

מדעני המוסד נהנו השבוע משפע סינגל מאלטים בחתונת אחד מחברי המוסד. שניים. זה המון לחתונה. אחרי ארדבג 10 ולגבולין 12 מצוינים הגיע תורו של בלנד מוזר בשם ג'וני בלו. המוזר היה שלמרות הדם הכחול הזורם בעורקיו (ליבו הוא רויאל לוכנגאר) נטען כי הטעם היה פשוט רע ומיותר. מר וחמצמץ ולא מעניין. כותב שורות אלו השאיר אותו בכוס, ואילו מדען אורח מניו זילנד בחן את האפשרות לשימושים אלטרנטיביים בנוזל העכור – "Maybe I should try to drop my pants and stick my d*ck in the glass because it sucks so hard".

כותב שורות אלו ניסה להסתכן אל מעבר לתחום המוכר. בירושלים נפתח לפני חודשים ארוכים "בר עץ – הפעמון". טוב לא באמת. יש תמונה של פעמון החירות, מתחתיה כתוב BELL (למי שלא זיהה) וכותרת המשנה היא Wood Bar. כלומר יש ביסטרו-בר, בר-מסעדה, פאב-אירי ועכשיו בר-עץ, החידוש החדש. יש לו כ10 ברזי בירה טובים (ברבר כהה וגם בהירה כל השנה!) ואוסף משתפר והולך של ויסקי (ספרתי ולצערי לא רשמתי לפחות 10 בקבוקים ממזקקות שלא הכרתי, ואני מכיר לא מעט). טעמתי Smokehead, שמסומן "Islay single malt" אבל לא מצוין הגיל או המזקקה. אמרה לי Islay שמדובר בסינגל ששומרים על מקורותיו בסוד. אבל לפני שמתחילים להתעמק בדראם הקטן (33 ש"ח לצ'ייסר), הווליום המוגזם-גם-ככה עלה ועלה עד שאוזני חישבו להתפקע מכאב (בחתונה של יום האתמול על רחבת הריקודים לא היה עד כדי כך נורא!). אחרי שתי בקשות להורדת הווליום(("מצטערת, ככה זה כאן בסופי שבוע". פה!)) נאלצתי פשוט לזרוק שטר על השולחן ולברוח החוצה מול עיניהם המשתאות של חברי, אחת מהן הצטרפה אלי לקור של חצות-וחצי בחורף הירושלמי וחיכינו כמה דקות שגם שאר החברה יסיימו את הצלחת וישלמו. זו היתה הגזמה חסרת תקדים ורבת דציבלים ודעותי כרגע על הבר הזה חלוקות 🙁 אני לא אטרח לספר לכם גם על עשן הסיגריות שזרם חופשי ישירות ממאחורי הדלת לתוך שטח הפאב.

לגבי הסמוקהאד: ריחו המצוין מזכיר משהו גם מארדבג וגם מלאפרואייג. טעמו הזכיר לי בעיקר קצת מהעדינות הצעירה והמתקתקה של ארדבג 8 ((שיש לי בחוזק חבית בבית – כאן מדובר על 43 אחוזים רגילים)) אבל היה בו רמז לעשן הייחודי של לאפרואייג, עם הדגשה יתרה על כמות העישון. אם הייתי יכול להתפרע עם הימור משוגע הייתי אומר שמדובר באמת בשיתוף פעולה חריג ומוזר שכזה – ארדבג צעיר (8) עם המים והזיקוק של ארדבג אבל עם "שחקני חיזוק" במאש בצורת שעורה מהעישון המקומי של לפרואייג. אחרים באינטרנט מוצאים בו את טעם התה לפסאנג סושונג העדין של לגאבולין. בכל מקרה התוצאה בעלת טעם נעים לחובבי העישון החזק – אבל כל כך מעושן שממש יוצא לגמרי מהאיזון. לא רע, אבל כנראה מיועד לשתיה עם קרח או בקוקטייל ולכן חוסר האיזון המכוון. ג'ים מארי אהב אותו מאוד ונתן לו ציון די גבוה של 92, ומסתבר שיש לו גם גרסת פרמיום עכשיו.

בפעם הבאה אבוא בשעה נורמאלית, לא בסופ"ש (חמישי?) ואנסה כמה דברים אחרים שלא הכרתי מהבר המדובר, ומקווה שלא יגרשו אותי בצווחות מערכת הסאונד שלהם.