החר-עף פוגע במאוורר – גוגל מורידים מהלך

גוגל מתחילים להאיט את הקצב. כן, אפילו החברה עם מרווח הנשימה ומתחי הרווחים הכי נדיבים בשוק מבינים שימים קשים באים. האם זו עצת כלכלנים להדק חגורות או אולי זו עצת המשווקים לא להראות מתרברבים בתקופה שהשוק שוקע? המאמר סופר גם כמה פרויקטים שנסגרו לאחרונה, כמו סרצ'מאש ולייבלי ורומז שעוד הרבה פרויקטים פנימיים בחממה הפרועה (מה שהם קוראים לו לפעמים Dark Matter) הולכים להיקצץ.

אני לא יודע הרבה על איך הדברים מתנהלים בפנים, אבל יש דליפות של סיפורים. המוזר ביותר שיצא לי לשמוע אישית היה בכנס הגריד בהתחלת השבוע, בהרצאה על מנוע האפליקציות של גוגל, המנחה הדגים את הגדרות הפרויקט דרך YAML ומימוש בפייתון, עם חיבור למנוע טבלאי שאיננו מסד נפוץ על מנשק SQL, והרבה מהקהל ישבו מבולבלים על הAPI המוזר ואי היכולת המוחלט לעשות משהו באפליקציה שלא כלול במערכת המאוד מצומצמת של מנשקים. אני אמרתי לעצמי בלב שזה נראה אמיץ, שובר הנחות יסוד בבנית אפליקציות ווב והכל כדי לעשות הסתרה מושלמת מהמפתח של שלל הבעיות של פיתוח לקלאסטר, שיתוף זכרון מטמון ושאר אתגרים. זה נכון שזה עושה את כל זה, ולטוב או לרע שובר תאימות אחורית עם כל פלאטפורמה קיימת למעשה (כלומר אי אפשר בקלות לעשות PORT של נגיד וורדפרס או דג'אנגו, הרבה יישומים יצטרכו מימוש מאפס). עד שקם מישהו מהקהל ושאל מה עם ג'אווה, והתשובה היתה שזה יהיה בגרסא הבאה. "אבל בכל זאת למה פייתון, שאל האיש, והתשובה היתה מוזרה: "כי אתה יודע איך זה בגוגל, אין אצלנו מנהלי פרויקטים… שכרו את גווידו, אז זה מיושם בפייתון… מי שמסוגל ורוצה להרים את הפרויקט הוא זה שמחליט ומוביל…"

כשאני בא מעולם התוכנה החופשית, כמו רבים בגוגל, כולל בהנהלה כמו כריס די-בונה ואחרים, הרעיון הזה שמי שהתחיל את הפרויקט מקבל אוטומטית את הנהגתו נשמע הגיוני מאוד, כשזה בחוץ בקהילה. יכול להיות שזה עובד לגוגל חלק מהזמן (ראו פרויקט אורקוט), אבל יש דברים שחברה מסחרית לא יכולה לשחרר בהם את הרסן לחלוטין, וצריך peer review, לא ככה? ככל שהמשיכה ההרצאה ואנשים חכמים ממני שאלו שאלות אינטיליגנטיות, נראה פתאום שGoogle App Engine הוא מוצר אלפא קונספטואלי בקושי, ויצאנו בהרגשה שהוא רחוק מלהתחרות במוצרי קלאוד אחרים. אני מאחל להם שיתחילו לעשות נקיונות של "חומר שחור" בלי לאבד יותר מדי עובדים מאוכזבים בדרך. אולי להטיל קצת משמעת על גיקים יגרום לפרויקטים מסוימים לא לקרות, אבל המעט שכן יקרה יהיה יותר ממוקד ומהוקצע? מי יודע. הניסוי המעניין והאוטופי של גוגל בניהול פרויקטים ואנשים הולך ומצטמצם, ואני מקווה שמומחים בתחום יגידו יום אחד אם הוא היה לטובה או לא, ואם זה ישנה את הדרך שבה יתנהלו חברות בעתיד (כשנצא קצת מהמיתון הנוכחי).

מעניין גם איך הצעדים הבאים הולכים להשפיע על מרכזי פיתוח אחרים כמו החממה ההרצליינית של מיקרוסופט או מעבדות גוגל ואינטל העולמיות. מתוצאות הניסוי של Xerox PARC יצא הרבה טוב, אבל לא בגלל שזירוקס התכוונה לשחרר כל כך הרבה ידע והמצאות לעולם, אלא בגלל שההנהלה לא השכילה לרשום פטנטים, והממציאים שלא ראו את הפרויקטים שלהם מבשילים פשוט עזבו עם המצאותיהם לחברות אחרות כמו אפל, 3COM ועכשיו גוגל, והעולם בסוף הרוויח. אם גוגל לפחות תשחרר פרויקטים פנימיים שנסגרו וויתרו עליהם לקהילת הקוד הפתוח, אני אסכים שלא הכול אבוד, והידע האנושי ישרוד ואולי יעזור יום אחד למשהו. יהיה חבל לזרוק לפח את כל שנות האדם האלו.

עדכונצ'יק ארבע שעות אחרי: אני רואה שגל מור כתב בתגובה לאותו המאמר מה-WSJ בערך עשר דקות אחרי שלחצתי "פרסם" 🙂
גל מנמיך מאוד מערכם של הפרויקטים הנ"ל, אותו dark matter שמתהווה ב20 האחוזים המיתולוגיים של משרת עובדי הפיתוח בגוגל (או שמא זה כלל העובדים כולל אנשי מכירות ועובדי נקיון?), אבל אני חוזר ומדגיש – זו הדרך היחידה לעמוד בקצב השינויים הפסיכי של אפליקציות הרשת, ודרישות הקהל המקוון. אם לא תמציא את המחר, אז חמש-מאות סטארטאפים ימציאו חמש-מאות רעונות, והשלושה שישרדו יכולים לגנוב לך נפחי שוק. הפתרון הוא לקנות את השורדים כשהם כבר יקרים, או לפתח המון רעיונות ניתנים לזריקה בעצמך, מעין 500 סטארטאפים מובנים בתוך החברה, ולתת לחוק הג'ונגל להתיר לטובים מבינהם לנצח. אורקוט שגל כל כך לא מחשיב, היה פעם גדול יותר ממייספייס ופייסבוק ביחד. פרויקטים אחרים שיצאו מחממות כאלו הם הרבה מהפיצ'רים הנוחים של ג'ימייל, או רעיונות שהתקפלו לתוך iGoogle או מוצרים אחרים, שבוודאי על רובם אין לנו מושג אם פותחו כהנחיה מלמעלה או שנולדו בשעות הפנאי ואומצו ע"י ההנהלה. אני בטוח שאפשרויות רבות בגוגל לאבס ואחיהם הקטנים כמו ג'ימייל לאבס התחילו גם הם מהחוקרים ולא ממנהלי המוצר. החברה הזו לא הייתה מגיעה למה שהיא היום בלי אותם פרויקטי מחמד.

בנוסף, החברה כידוע תומכת בכסף וכוח אדם בפרויקטים של קוד פתוח ומחלקת דפדפן חופשי וחינם. הם לא עושים את זה מאידאולוגיה חסרת בצע לחלוטין, הם מעודדים אנשים לפתח את הרשת ולייצר עוד מידע ואפליקציות יותר חזקות ומשוכללות כדי שלהם בתור מנוע חיפוש יהיו יותר אתגרים לפתור לפני המתחרים, וכדי שיהיו דפדפנים יותר יציבים ומהירים כדי שהקהל יוכל להשתמש במוצרי החברה. בסוף חלק מההשקעות האלו החזיר את עצמו וגם כיסה את העלויות של הפרויקטים שנזרקו, אז עד עכשיו זה עשה לגוגל הרבה טוב. השאלה אם הטקטיקה הזו תחזיק מים גם כשהשוק בירידה, על זה אומר הWSJ שקצב המנגינה הולך להשתנות, אבל אני מקווה שלא יבוטל. המדיניות הזו של חממה בלי חשבון אולי תצטמצם למדיניות של חממה עם מבוגר אחראי ויד מכוונת, אבל לדעתי לא תבטל לחלוטין. ביום שגוגל יסגרו את החממה הזו, הם יהפכו לעוד יאהו מאוד מהר. לא חראם?

איפה הויסקי, איפה? (אלכוהול, וובשתיימאפס ותוכנה חופשית)

סורטר/היילנדר שאל אותי לפני שבוע איפה פוסטים חדשים בנושא ויסקי. האמת שכל עוד גיא סובל כרגע מכאבים אחרי שתיה ושי עסוק, לא נשאר לי הרבה עם מי לשתות (ואני לא שותה לבד) וכיון שאין לי קשרים בתעשיה, לא מזמינים אותי לשתות בבית השגריר…

אז אחוז ויסקי נמוך בדם גורם לכך שאני לא כותב עליו מספיק, לא גמרתי אפילו את סיפור הטיול מספטמבר שעבר, פארש שכמותי. אם ככה, אני קם ומנסה להוזיז משהו! כבר הרבה זמן דיברתי שאני רוצה להקים ויקי לענייני ויסקי, בינתיים גיא התייאש ופתח לבד עמוד בבלוג, ובמקום אחר גיליתי את אתר אלכופדיה עם אגף הויסקי שלו שבהתחלה לא אהבתי את תנאי השימוש שלו, אבל משיחה טובה עם בעל האתר אורי מגן, הבנתי שזה נבע מחוסר נסיון ולא מכוונה רעה, אז הצעתי לו עזרה לשפר את ניסוח וכוונות תנאי השימוש וההגנה על הפרטיות, ולהכריז כי כל תוכן האתר תחת CC-by-nc או אולי CC-by-nc-sa ואז ארגיש איתו הרבה יותר טוב. עדכונים יבואו.

אז נפתרה ה"בעיה"? לא לגמרי. דיברתי עם הגברת הראשונה של הויסקי באינטרנט הישראלי והבנתי שיש עוד מה לעשות: ראשית האלכופדיה מיועדת יותר לריכוז מידע עובדתי (ויקיפדיה-סטייל), ועוד לא ברור אם יכנסו לשם בברכה דעות ורשמי טעימות אישיים. שנית, Islay רואה בחזונה דברים הרבה יותר מאורגנים וקלים לחיפוש חכם מאשר ויקי ואופיו האנארכיסטי, אנחנו רוצים לחפש פתרון שיאפשר לנו לבנות מאגר ציבורי של רשמי טעימות של אנשים, כאשר כל "כרטיס" במאגר יכיל את פרטי הבקבוק (מזקקה, שנה, הוצאה, וכולי), את שם הטועם, תאריך הטעימה (אם חוזרים למאלט אחרי שנים ומגלים משהו אחר, חשוב לציין, ושווה גם לשמור טעימות ישנות), התרשמות כללית בכתב, ציון בארבע קטגוריות של ריח, טעם, איזון וסיומת (בדומה לספר "תנך הויסקי" של ג'ים מאריי) ולמי שממש רוצה להשקיע, אולי גם לכלול בטופס גם ציונים ל12 המוטיבים מגלגל הטעמים, בדומה לפרויקט ויסקי אנליסט ומקומות אחרים. המוטיבים הם: Body (Light-Heavy), Sweetness (Dry-Sweet), Smoky (Peaty), Medicinal (Salty), Feinty (Sulphury), Honey (Vanilla), Spicy (Woody), Winey (Sherry), Nutty (Oaky-Creamy), Malty (Cerealy), Fruity (Estery) and Floral (Herbal). ההסבר המלא כאן. את הגראפים הגיקיים שמייצר כל מאלט אפשר למצוא פה ושם, למשל בחוברת הטעימות שקיבלנו בסיור במקאלאן. אין לי מושג למה מעגל בדיוק,אולי זה נובע מגלגל הטעמים הישן שמזכיר גלגלי טעמים של ייננים, יצרני גבינה, קפה, בשמים וכולי. נא להזהר מהתמכרות יתר לגרפים וטבלאות, נראה שהאיש מהלינק הקודם הלך קצת רחוק מדי כשבנה טבלה מחזורית של קינוחים 🙂

אחרי שיש לנו צרור כרטיסי טעימה, אנחנו רוצים לרכז תגובות בטקסט חופשי מהקהל, שיוכל להגיב לטעימה ספיציפית, או לכלל הטעימות של בקבוק מסוים, או לקטגוריה שלמה של טעימות כמו מזקקה. כלומר צריך להיות כאן עץ מעניין של מידע, הירארכיות מרובות, ואולי דברים אחרים שלא חשבתי עליהם. טיול של משתמש באתר יכול להיות ניווט לתוך בקבוק בצורות כאלו:

ארץ: סקוטלנד > איזור: איילה > מזקקה: לגאבולין > הוצאה: חוזק חבית 12 שנה (וכאן ימצאו כל הטעימות)
ארץ: ארה"ב > סוג: טנסי ויסקי > מזקקה: ג'ק דניאלס > הוצאה: ג'נטלמן ג'ק (כנ"ל)
טועם: גיא > מזקקה: טמנאבולין > הוצאה: 30 שנה במהדורה מוגבלת (וכולי, אני חושב שהבנתם)

וכך אפשר יהיה למצוא בקבוקים לפי ציונים, לעקוב אחרי טועם מסוים באתר, או לבקש בקבוקים אחרים דומים בסגנון ובטעם לפי מתאם הטעמים, כמו אותו ויסקי אנאלייזר לעיל.

נשמע לי כמו פרויקט של יומיים שלושה בג'אנגו או בדרופאל, לא? 🙂

בקיצור אני וIslay לא לגמרי סגורים מאיפה להתחיל, אם צריך ללכת לבנות כזו מפלצת (לא מצאתי אחת מוכנה בינתיים) או להסתפק במערכת חלקית על בסיס משהו כמו וורדפרס עם תוספי אתר ביקורת כו אחד מאילו: 1 2 3 4 5 – כמו שאתם רואים, זה סלט שקשה לנו להחליט על מה לבנות.

שנינו לא מפתחי אתרים, היינו רוצים רעיונות לגבי איזו פלאטפורמה תתאים כדי להתחיל לבנות עליה, וכמובן שאני מעדיף פתרון של תוכנה חופשית מההתחלה עד הסוף.

lazyweb יקרה, מה אתם מציעים? 🙂

לשחרר כל רסס

הגארדיאן משחרר כתבות מלאות ברסס מזה חודש. אני מברך על כך. כשהייתי צעיר וטמבל ולא הכרתי עדיין מה טוב בקוראי רססים, חשבתי שהדבר הנכון הוא לשחרר ברסס רק תקצירים ולהכריח את הקוראים להגיע אליך לבלוג. טעיתי, מכה על חטא. אינפורמציה צריכה לבוא באופן מלא עד פתח דלתו של המשתמש, אם הוא רוצה לראות רק תקציר, הרי זה תפקידו לבקש מקורא הרססים שלו לעשות את ברית המילה של הפוסט, ולא תפקידו של ספק המידע לקצץ בו.

אנשים יקרים! שחררו את המידע לחופשי! הפניה הנרגשת הזו מתייחסת למנהלי רשימות (שם אני קורא כמעט 15 בלוגים), מנהלי קפה דה-מארקר, אבל בעיקר לבלוגרים שיש להם שליטה על זה ובכל זאת חותכים: פיראנה קארינה, רם און, עדו קנר, וואטסאפ, לינמגאזין, חץ, ג'בקה אטו, אפי פוקס, אורן צור, ועוד אחרים, אם אתחיל לחפור בGרידר.

אני אוהב את התכנים שלכם, אנא שחררו את הטקסט המלא ברסס, כי זו הדרך שבה אני מעדיף לצרוך אותו. רססים שמכילים רק קיצורים הורסים לי את קצב צריכת המידע וגורמים לי לדלג לפעמים על פוסטים בגרסתם המלאה בשל לחץ זמן. העם מודה לכם מראש.

אם יש מסקנה שחזרה כמו תוכי בכל ההרצאות בכנס סלקום למדיה לפני שבוע (פוסטים יבואו, בסופו של דבר) זה ש"הקהל יודע מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה את זה, ואם ספק התוכן לא יתן לו את זה, הוא יקח לבד." אני כבר לוקח היום חלק מהמידע בדרכים לא רשמיות – רססים דרך "פייפס" של יאהו או סקריפטים של אחרים נותנים לי את: סינפסט, יוזר פרנדלי, ג'וי אוף טק, המראות ונחיתות בנתב"ג והרבה אחרים.

שוק הSEO בצורתו הנוכחית בא אל קיצו (דעה אישית)

הפוסט הזה בהמשך לתגובה אצלי בבלוג, עידן חלק עלי וצידד בנחיצות של תוספים כגון All-in-one SEO Pack לוורדפרס.

אני מודה שאני בום ועם הארץ בשאלה של מה זה בדיוק SEO ואיך עושים אותו. יש לי לפחות חמישה אנשים שעובדים בתעשיה הקטנה הזו וההגדרות של כל אחד מהם לתחום טיפה שונות.

בתחילה היו "מקדמי אתרים" שהציעו "להכניס אותך ל4000 מנועי חיפוש ב$300 בלבד!". זה תמיד העציב אותי שאנשים היו נופלים לפח הזה. זה היה בתקופות שהיו המון אתרי "דירקטורי" כמו יאהו ואנשים קראו להם מנוע חיפוש בטעות. אתר ישראלי היה בעצם צריך להופיע בעיקר ביאהו, אלטא-ויסטה, אקסייט ומאוחר יותר גוגל, ושניים-שלושה דירקטוריז ישראליים כמו וואלה ונענע והיום גם דפ"ז. עסק הקייטרינג של אמא שלי גם שילם עוד טיפה כדי להכנס לאתר יעודי לספקי אירועים וחתונות שהוכח באמת שהיה שווה להיות מוזכר שם. זהו. אפשר לספור על פחות משתי ידיים.

אח"כ נכנסו גוגל והעולם הבין שמקום ברשימת התוצאות לא קונים בכסף וקמו עשרות מומחים שחשבו שהם יודעים איך לעקוף את "האלגוריתם" ולדחוף את האתר למעלה, הנסיונות היו חוות לינקים, אבל גוגל עלו על זה. אח"כ בא פיצוץ האתר במאמרים זולים מועתקים אבל גוגל עלו על זה, אז עוברים למאמרים מקוריים מוזמנים ושכירת חברות שכל תפקידן הוא שכתוב הודעות עיתונות ומאמרים כדי שלא יופיע אותו הטקסט בכמה אתרים. לאט לאט אנחנו חוזרים למצב שבו תוכן "זול", מועתק, מנופח או משוכתב כבר לא תופס. צריכים להיות רלוונטיים. הסוג הזה של נסיון אופטימיזציה למנועי חיפוש (ר"ת יפים, לא?) עבר מהעולם. נשאר מזה רק המרכיב של דאגה לתאימות לתקנים (משהו שהישראלים עוד לא מפנימים כידוע).

גוגל כבר מסתמכת לדעתי פחות על תוכן האתר ויותר על תבניות הגלישה של המשתמשים – הם יודעים על אילו תוצאות הקשתם בחיפוש, הם יודעים לאילו כתובות גלשתם מתוך מייל אישי בג'מיל, הם יודעים איך ולאיפה אתם מנווטים כשאתם באתר שמשתמש באנליטיקס והם יודעים מה אתם קוראים דרך פידברנר. המידע הזה בסופו של היום יותר אינפורמטיבי להם בהרבה. גוגל מסתכלים על התוכן שלך אבל יותר מזה על מי ואיך וכמה צורכים אותו, ולכן הפוסטים כאן בבלוג וכמות הקוראים שלהם הביאו אותו לראש התוצאות בחיפוש השם שלי, לא שום תוסף שמשכתב את המטא-תגים, או מנסה להאכיל את הבוטים ולהתחנף אליהם…

עד היום אין לי מושג ירוק מה הוא פייג'ראנק בדיוק ואיפה בודקים אותו, אני יודע שלפחות כשמחפשים היום את השם שלי הבלוג הזה מופיע בראש התוצאות כשרק לפני חודשיים הוא הופיע בעמוד השני (למרות שהוא קיים ופעיל כבר כ-3 שנים). מה כאן מרים מאשפתות או זורק לקרקעית עמוד 6 של התוצאות? אין לי שמץ. לבטח זה לא היה בגלל שהתקנתי תוסף או ששיניתי עיצוב, או את המטא-תגים ובטח לא בגלל ששיניתי סגנון כתיבה או נושאים. אני חושד שגוגל פשוט מצליחים למדוד אותנטיות ורלוונטיות בפרמטרים יותר אנושיים, ואין כאן שום טריקים שתוספים יעזרו בהם. התוכן הוא המלך, ברוך הבא לweb 3.0. עכשיו השאלה היא מי ינצח במרוץ להגדיר את 4.0 (כן, אני סרקאסטי).

אתר מתואם אישית (כמו שמציעים ניוקונומי) ותוכן+פרסום ממוקד מיקום וקונטקסט כמו שמתחילות להציע הפלטפורמות הסלולריות זה הדבר הבא למפרסמים ולחבררת הענק (עוד על זה בסדרת פוסטים על כנס סלקום למדיה שאכתוב בקרוב), אבל זה לא נוגע לבלוגים. אני לא הולך לכתוב פוסטים שיקפצו לך בנייד כשאתה נכנס למתחם קניון מסוים… אבל בהחלט אפשרי שגוגל ידאגו לשלוף לך בהתנדבות ביקורות מסעדות שכתבתי אם תהיה ליד המסעדה ואתה קורא קבוע שלי. כבר היום אייפונים וג'יפונים מחפשים לך בתי עסק לפי קרבה גאוגראפית, בעתיד החיפוש יהיה גם לפי תוכן רלוונטי מהגרף החברתי שלך. אנשי השיווק לועסים היום במרץ את הציפורניים, איך מקדמים מוצר כשדעות חברים (שתמיד היו יותר משפיעות) יהיו הרבה יותר זמינות? איך חנויות יכולות למכור במחיר קמעונאי כשהקונים מסתובבים בחנות עם דפדפן ומשווים ובודקים כל מוצר בזמן אמת אצל המתחרים ובאיביי? נערות היום הולכות למדוד בגדים, שולחות בזמן אמיתי תמונות MMS לבלוג מהחנות, ועד שהן חוזרות הביתה, ענן החברות כבר נתן את דעתו על כל אחד מהפריטים ונשאר רק להזמין אותם בזול יותר מחנות מקוונת, צרות לקמעונאים? הבעיות האלו יהיו צריכות להיות המטרות הבאות בקריירות של אנשי שיווק ושוק הSEO. חברות הסלולאר מתות למכור שם שירותים, ויועצי הSEO הראשונים שעוברים לתחום ירביצו את המכה הגדולה. אני חושב שהבלוגרים כבר מסתדרים יפה, עם או בלי תוספים ויועצים, גוגל יודע למיין אותנו היום בלי עזרה 🙂

וורדקאמפ 2008 (נשלם וסוכם)

בלגתי בזמן הכנס, עכשיו תיקנתי ניסוחים ופרטים, הוספתי גם לינקים לפי הצורך, מיינתי והעליתי צילומים לפליקר והוספתי את הסיכום שלי בסוף הפוסט. סיכומים אחרים יופיעו בוודאי כאן.

תוספת: לא כל התמונות בפליקר, ניב קלדרון הפך את גלרית הבוקפייס שלו לציבורית, אז לאנשים כמוני שלא פותחים שם חשבון: הנה, הנה והנה.
————-
טל פתח בסיפור "איך הצלחנו להעלות עוד כנס", ועכשיו ליכטש ושרית נותנים דוגמאות למה אפשר לעשות עם WP מחוץ לבלוג פשוט. תוספים ותבניות וקצת קסמי PHP נותנים לנו להשתמש במנגנונים הבסיסיים לאתרים יותר מתוחכמים עם יותר סוגי מידע ושיתוף הקהל.

פרצופים בקהל

10:40 שרית מדגימה ניהול אנשי קשר, ליכטש מתבלבל בין CRM וCMS, ומספר שככה הוא גילה עוד תוספים וכלים שקיימים בחוץ. החיבור האלחוטי מג'עג'ע ודופק את ההרצאה, מתנדב מהקהל נותן לאפטופ עם חיבור סלולארי. מסקנות לעתיד: לשמור את ההרצאה גם מקומית, ולא לסמוך על הרשת, או לפחות לא על הסלולארית. לי כרגע יחסית אין בעיות 🙂 ליכטש משלים את החורים במצגת בהרבה מלל וציטוט מזדמן של אבידן.

10:45 מבוכת החיבור נמשכת. ליכטש מצליח לדבר בגובה העיניים של אנשים מדי פעם אבל בורח לסיפורים על בלו-בוקס וקפטן-קראנצ' שאין לי מושג מי יקלוט פה.

10:50 חזר הקישור, שרית מדגימה עוד תבניות. אני מפחד שהרבה מהז'ארגון עף מעל לראש של האנשים הלא-טכניים בקהל 🙁

10:57 טוויטר נפל?! רציתי להגיד "איי… לא נעים לראות את הפאשלות הטכניות. אני מקווה שהמשך היום יתייצב. אני בתור מתנדב מיחם אשגיח שלפחות יהיה קפה."

11:00 לרגע ליכטש הבין שצריך לעצור דיבורים על "דרופל או WP" ולהסביר לקהל הלא טכני למה בכלל ומה זה לייף סטרימינג. במקום להשאר שם הוא זולג למורה נבוכים, פילוסופיה של למידה, ארגון ידע… ואיכשהוא חוזר לענין. אני חושש שאולי 5% מצליחים לעקוב אחריו כל הדרך. שרית לוקחת את המיקרופון ועוד צעד אחורה: איפה למצוא מידע ועזרה לגבי WP. נקודות מחשבה לעצמי ועתידי כמרצה או מורה: אני מבין יותר ויותר שלדעת את החומר לא מספיק, וצריך גם לעשות חזרה על ההרצאה ולמקד אותה.

11:32 ההרצאה של קלטורה בינתיים טכנית. אני מאוד מסוקרן מהמוצר שלהם. זה אחד מהפיתוחים שאני מתפעל ממנו טכנית וגיקית, אבל עוד לא ראיתי מי באמת רוצה אותו מסחרית, אולי חוץ מויקיפדיה… אצלי בבלוג עוד לא ממש ראיתי לו שימוש חוץ מעוד נגן פלאש, רק עם אופציות עריכה. התוסף היום מאפשר תגובות וידאו, שזה נחמד, אבל אני לא יודע מתי אני אמצא את עצמי נותן לקוראים שלי לשרבל וידאו שלי…
רון יקותיאל, קלטורה
11:43 אין חדש בינתיים מאז הראיון של קריקטור: היום ההוסטינג נעול עדיין אצל קלטורה, אבל בעתיד הקוד גם של השרת ישוחרר כתוכנה חופשית.

14:45 אחרי ארוח"צ ארוכה ומעניינת (לא האוכל, הדיונים 🙂 ), חוזרים לפאנל. הנושא הוא בלוג ככלי לפעילות חברתית. למה: אפשר להעביר יותר חומר בצורה יותר נגישה לאנשים. דיון ישיר ופורה יותר (כל עוד אין טוקבקיסטים בסגנון טמקא)

14:51 הקשר הלא-אמצעי עם הבוחר. קלינגר שואל על בלוגים בשביל פעילות לובי. מיקי איתן מתייחס יותר למחיר הזול, ומדבר על האפשרות לתרום לקמפיין שלו גם בסכומים קטנים (בלי להגיד אובמה). מישהו שואל אותו כמה גויס, הוא עונה בחיוך שההתלהבות שלו ביחס הפוך לתוצאות בינתיים, ומשם מפליג לנאום בחירות קטן. השורה התחתונה – המדיום מאפשר לעבוד בצורה יותר ממוקדת על המסרים בהרבה נושאים, במקום קמפיין אחד מרוכז שצריך לענות על הכל. "לא צריך להיות ליכודניק בשביל לתמוך במיכאל איתן!"

15:00 הטוויטפיד לא חזר, אבל יש תחליף

15:05 איך מרחיבים את המעגל? איך גורמים לאתר פעיל ומוכר להביא טראפיק אליך לבלוג. למשל שיח ציבורי בנושא מקומי יותר מאשר תל אביב למשל. צריך להיות חלק מהקהילה כדי לקבל מ"עבודה שחורה" לינק?

הפאנל

15:13 לרמן על הזנב הארוך של המידע, חשוב שיש אנשים שכותבים דעות ומעלים רעיונות שאחרת לא היו נשמעים. צביקה בשור על הכוח של הרבה כותבים קטנים עושים רעש, על הצורה היפה של גרף הטרנד בגוגל. טוב שהרבה כותבים בבלוגים נפרדים ולא רק אנשים בבלוג אחד מוקדש, כי לא לכולם יש חשק או מוזה לכתוב בקצב קבוע.

15:18 מיקי איתן על כמה השקעה צריך ח"כ באתר שלו (שעה-שעתיים ביום של עוזר פרלמנטרי), וכמה מהאתר האישי שלו הוא כתיבה שלו או טיפול של העוזרים. "לא שווה אם אני לא מנצל את זה ומשתמש במדיום"

15:21 איתן מדבר על המהפכות שהוא עשה בדפוסי העבודה של ועדת החוקה בעזרת פורטל שהוא הקים מחוץ למערכת הכנסת הרגילה, ולטענתו זה קידם וזירז תהליכים וזרימת מידע.

15:30 עלה נושא מחסור הקול הנשי, אנשים עונים שבלוגריות פשוט אינן פוליטיות והביעו חוסר ענין למשל להשתתף בקמפיין חנין.

15:45 השאלות נדחסות מקוצר זמן. משמח לשמוע שהרבה עוזרים פרלמנטריים אכן מעבירים דברים מ"השטח" לח"כים ואנשי עבודה שחורה גם מפרסמים מאמרים מכל צדדי הנושאים המדוברים. ניסיתי לשאול את מיקי איתן מה לדעתו החסם שהיום מפריע למחוקקים להתכתב בצורה פחות אמצעית עם הציבור, לקבל ממנו רעיונות לקידום בצורה שאינה לוביסטית אבל נגמר הפאנל לפני שקיבלתי תשובה.

— כאן נחתך הדיון כשרק התחיל להיות מענין ויצאנו להפסקה… היתה לי שיחה מעניינת על אירופאים ואקדמיה עם יוחאי עילם, הוטרינרית השפויה-לפרקים ועוד מישהו ששכחתי את שמו. כרגיל מינגלינג הוא מרכיב חשוב בכנסים, ולבית ציוני אמריקה יש יופי של שטח מינגלינג במבואה.

16:35 הרצאה על SEO מאת אוליבר עמר, מתחילים בכמה מילים על הצד הטכני הברור מאליו – לעבוד עם תבניות פשוטות שעוזרות לגוגלבוטים למיניהם למצוא את המידע בצורה טובה.

16:48 תוספים לSEO: להקפיד על תגיות, URL. על תוסף All in one SEO: חשוב או לא? לא לגמרי קיבלנו תשובה. גוגל היום נותנים יותר דגש לתוכן מאשר למטה-תגים. (במילים אחרות, אני לא אטרח כרגע להוסיף את זה…)

16:51 לדחוף כל פוסט גם לטוויטר ולפייסבוק ולטכנוראטי וכולי. אני ממש לא מסכים עם זה.

16:55 עברנו להרצאה על בלוגים כאמצעי הכנסה. שיטות הכנסה: פוסטים בתשלום, פרסומות ספיציפיות, פרסומות רנדומליות (גוגל אדס). לטענתו 54% מהבלוגרים ברשת מקבלים הכנסות מהבלוג, כ$5000 בשנה בממוצע. 10% העליונים מכניסים $19K שנתי ממוצע. נראה לי מוזר, צריך לראות מאיפה הסטטיסטיקות, נשמע לי מאוד סלקטיבי… מודה שאין לו דוגמאות מישראל.

17:02 יש הרבה חברות שעוזרות לך לקדם אותן בלי הרבה עבודה, בסגנון אמאזון. צריך רק להכיר.

17:10 יושבים בבלוגיה ורוצים לפרסם? עברו החוצה. יכול להשתלם לכם! (לא מסכים. קוראים עלולים לנטוש אותך כשתעזוב). המצגת ב affilicon.com/wordpress.html.

17:15 טל גלילי מארגן פאנל חירום "הכה את המומחה" לשאלות טכניות עד שהחברה ב"זירה" של ליכטש יסיימו את התבנית הרשמית של הכנס. רוב הדיסקוס מתמקד בAll in one SEO. אני עדיין לא סגור אם יש בכלי הזה משהו או שגוגל מתעלם מרוב מה שהתוסף הזה עושה. אנשים משום מה נתלים בו כאילו שהוא שווה קפיצת מדרגה בפייג'ראנק.

17:35 תומר "קום" ליכטש מציג את התבנית המנצחת. 5.5 שעות, כ20 איש, לפי תכנון של רן ומיה. והתוצאה…? (רגע, מחזיקים אותנו במתח)

17:40 פעם ראשונה שתבנית שיתופית כזו מופקת בזמן הכנס. התבנית היא לבלוג-מגזין, הוגדר גריד, בתוכו אייטמים מפוזרים לרוחב, ומוצפות גם תגובות גולשים לעמוד הראשי ליד אייטמים. מעניין. הפוסטים כוללים "מצב רוח" עם פאלטה של צבעים מקושרת, ומצב הרוח של הפוסט האחרון מכתיב את הפאלטת צבע של העמוד הראשי.

17:43 התבנית כרגע באנגלית כדי לסיים את הקוד במהירות. היא תעוברת בהמשך.

17:45 סיימנו. טל במילות סיום קצרות. תודה למי שנשאר כל כך מאוחר 🙂 (כ25 איש באולם) נועה מוסיפה ששיחות מעניינות שנקטעו ימשיכו בקבוצות הדיון. מספרת שהיא עברה לWP עצמאי בעקבות הכנס הקודם וההרגשה הטובה של קהילה תומכת. טל מבקש שאנשים יזכרו להתנדב לארגם גם בשנה הבאה, או אולי משהו של כל כמה חודשים. בקיצור, להצטרף לקבוצה 🙂 מכאן היה המשך לאיזו מסעדה או פאב אבל אני בעייפותי הקפצתי את מיטל לאוטובוס ונסעתי הביתה.

הציטוט המנצח מהבוקר (לא זוכר מי אמר את זה. פוקס? קלינגר? עידוק?): "הבלוג הבא שלך יהיה הרצאה של חנן כהן"
הרעיון המרענן: כנס למיזנטרופים. רעיון שעלה לי אחרי שיחה עם עידוק. כנס לאנשים שלא מעונינים בהרצאות אבל עוד פחות אוהבים לעשות מינגלינג בחוץ.
בלטו לי בחסרונם: חנית, רם און, הנשיא אובמה.

סיכום: (אני מקווה שזה יוצא בונה, אין בכוונתי לצאת כאן בטון שלילי!)
נעה הרימה הפקה ראויה, והבעיות הקטנות שבדרך נסלחות לחלוטין בהתחשב בעובדה שהיו רק חודשיים, מתנדבים עם אגואים גדולים, ובאופן כללי לארגן בלוגרים וגיקים (וקבוצת החיתוך בינהם) זה כמו לנסות לארגן עדר חתולים. אני רואה רק שלוש נקודות לשיפור ולא כולן בשליטת המארגנים: חיבור הרשת (לפודיום צריך להגיע כבל, אבל זה לדעתי בעיה של הנהלת המקום), שנית, לעורר יותר התנדבות למשימות הקטנות (למשל למלא מים למיחמים או לשמור על הזמנים למרצים) וכאן אני מצביע על הקהילה ולא על המארגנים, אני חושב שאנשים יותר מגדילים ראש באוגוסט פינגווין למשל. שלישית: הייתי נותן יותר זמן לפאנל האקטיביזם, ועושה אותו בבוקר, עם יותר קהל. יש חוק לא כתוב בארגון כנסים: המליאות וההרצאות לקהל הרחב בבוקר, וההרצאות היותר טכניות/אקדמיות/נישה שפונות ל20-40 אנשים אחר הצהרים.

המארגנים

מסקנות: בתור כנס שני בנושא, הוא היה יותר מוצלח מהראשון, ואני לא סופר את זה במספר האנשים, אלא בתכנים ורמת ההרצאות. גם הרעיון של טל להפוך את זה למפגשים תכופים יותר איננו רע. הייתי עושה אולי כנס קטן יותר פעם בשלושה-ארבעה חודשים, פעם יום על אקטיביזם, פעם יום טכני על תבניות וכתיבת תוספים בPHP, ופעם יום "הרצאות למתקינים מתחילים", או בקיצור, לקחת דוגמא ממועדון תלוקס… אני בטוח שעם הזמן והנסיון, והגדלת ראש מצד הקהילה, הכנס הבא יכול להיות מושלם בקלות יחסית, ואני חושב שנעה וטל הם נבחרת מנצחת ואני מקווה שימשיכו בשוונג! מה שבטוח, לא חסרים נושאים למלא את לוחות הזמנים, נשאר כאמור בעיקר לאסוף את עדר החתולים 🙂

מסקנות אישיות: לברר איך נכון לעשות לייב בלוגינג כמו שצריך בWP! מדי פעם כששמרתי גרסא מעודכנת, המערכת טענה שדרכתי על גרסא יותר חדשה (גרסא משמירה אוטומטית?), ואני חושב שאולי באמת נעלמו לי חלק מהעידכונים, אבל אני לא בטוח במאת האחוזים.

נשיא עם גישות חדשות

אובמה לא מחכה להכנס לבית הלבן כדי לדבר עם העם, הוא מקים אחר מראש לעדכונים ומשוב. הוא לא מדבר רק עם כתבים, הוא גם פותח ערוץ ביוטיוב ומבטיח שיחה שבועית. זה לא דבר של מה בכך. אחת הביקורות העיקריות שעלו מול בוש כבר בשנה הראשונה לכהונתו היתה עד כמה הוא ממעט לדבר אל העיתונות או אל הקהל בכלל, ורק שולח החוצה את קציני העיתונות שלו, שהתחלפו בקצב מסחרר מאוד. הוא גם נתן רמז לזה שכמה מחסומי התבטאות יתפרקו פה בנאום הראשון שנתן בבית הלבן, ששם התייחס לכלב הנשיאותי שיאומץ כ"מעורב, כמוני". אני מקווה שזה אומר שפוליטיקל קורקטנס תקבל את הפרופורציות שלה, ואנשים יתחילו לדבר באופן ישיר כמו שצריך על נושאים, בלי שכבות של כחל וסרק שיווקיות.

עד היום אובמה שידר יושרה ורצון לחוסר מיסוך. הקמפיין אילץ אותו עדיין לשמור בבטן כל דיבור מפורט על נושאים שנויים במחלוקת כמו נושאי ההפלות, מערכות ההגנה ודברים אחרים. אני מקווה שהוא באמת ימשיך עם הקו ואולי יאלץ פוליטיקאים במדינות אחרות, כמו ישראל, להיות יותר ישרים עם הציבור, או לפחות להזכיר לתושבי ועיתונאי מדינות אחרות שזכותינו לדרוש מהמנהיגים שלנו יושרה ואמינות.

למה כל זה עולה? כי אני בזווית העין, איפה שלאט נמוגה דמותו של אולמרט, רואה אותו נואם פתאום על שתי מדינות לשני עמים, חלוקת ירושלים ועוד כל מני דברים שנלקחו ממצעה של מר"צ ושמאלה. אין לי ספק שיש ימים שהוא חושב ככה, אבל זה לא איך שהוא מתנהג וחושב כל הזמן, ולכן לאף אחד לא ברור מה הם דיבורי השלום האלו פתאום, ואיך הוא בחר בצורה מוזרה את עצרת הזיכרון לרבין כדי לפתוח בהם. אני מרגיש שיש פה משהו מסריח ולא אמיתי, רק שקשה לי עדיין להבין מה הוא בדיוק, מלבד למוטט קצת את מעמדה של "קדימה" לקראת הבחירות. במי הוא נוקם? למה במפלגה כולה? האם זה לא מעביר את השלטון בצורה חלקה ויפה לימין בבחירות הקרובות? שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעדיף שתי מדינות מאשר מדינה דו-לאומית או האינתיפאדה הלא נגמרת, אבל למה הוא זורק את זה למרכז החדר כפצצת סירחון בסוף הקדנציה שלו? אם אלו דעותיו, למה הוא לא פעל בהן עד היום?

אז אני מאחל לכולנו שיח פוליטי מסוג חדש. גם בתחום הזה אובמה מחזיק ביכולת לעשות מהפך שישפיע על דעת קהל ושיטות תקשורת בכל העולם, אני מקווה שהוא ישתמש בו לטובה. אני רוצה לחזור לראות ראש ממשלה ישראלי שפיו ולבו שווים. כרגע ההרגשה היא שכל פעם עולה אצלנו מנהיג שפיו ולבו לא שווים כלום.