קראתי מאמר של ניצן סדן ועוד לא הצלחתי לעכל אותו. על פני השטח נראה שהוא ממליץ לישראל לעשות מעשה טורקיה ולחסום את יוטיוב. עיתונאי בישראל (תקשורת סמולנית עאלק) שתומך בדיכוי חופש הביטוי וחופש המידע. אחרי סקירה של כמה סרטי שנאה עד הסתה, מסיא אותנו סדן למסקנה המתבקשת היחידה שהוא יכול לחשוב עליה…
למה הממשלה לא שומרת על כבודנו?
עם כל הכבוד לחופש הביטוי, ישנם ערכים וסמלים אותם לא מקובל ואף אסור לבזות בישראל, ומן הראוי שיזכו ליחס הולם גם ביוטיוב. גולשים מודאגים לא צריכים להיות אחראים למיגור תופעת ההסתה ברשת, והפצת סרטוני השנאה.
משונה שהמדיה החברתית הבינלאומית הפכה לנתיב הפצה של אנטישמיות, בלי שיתבצע שום מהלך בנושא מצד המדינה. ישנם קולות בחברה הישראלית שטוענים שמדיניות הממשלה בכל הנוגע לכבודה הלאומי של ישראל היא פשרנית, סלחנית ומזלזלת.
במקרה הזה, יש לנו הרבה מה ללמוד מן הטורקים: ממשלת טורקיה חוסמת את יוטיוב באופן מוחלט מזה תקופה ארוכה, בתור עונש על שגולשים בו העזו להעליב סמל לאומי חשוב של המדינה.
ראשית, אם מישהו ימשיך לטעון שאחרי מאמרים כאלו (ויש עוד דוגמאות) שיש לנו תקשורת שמאלנית, אני פשוט לא אקשיב יותר למילה אחת שלו. שימו לב, האיש לא מודאג מזה שיפנים וצרפתים יצפו בסרטי הכחשת שואה, או שטורקים ילמדו את היוונים איך לפרוץ לנו לאתרי אינטרנט, הוא מודאג מהכבוד הפגוע שלנו. איזה השתלבות נהדר בלבאנט. הכבוד הירוי שלנו… סליחה, של הסמלים שלנו – יותר חשוב מהפוגרום שהסרטים עלולים לעורר בראשו של פטאליסט. פלורליסט כמוני מודאג מדעות שליליות המתנגדות לשיתוף פעולה וקדמה, לחשיבה שיוצאת להגנת סמלים יש טעם פאשיסטי אם תשאלו אותי, עוברות לי בראש תמונות של מצעדים עם אנשים נושאים דגלים וציפורי טרף בקצות המוטות (לא, לא צריך ללכת אחורה למלה"ע II, האמריקנים והרבה אחרים עושים זאת עד היום). זה גם המקור של הצורך במערך אנשי שיווק של "הסברה".
אחרי כן סדן נבהל, ומזכיר שבעצם החסימה גרמה לטורקיה לתדמית גרועה, אז הוא מציע אלטרנטיבה הזויה עוד יותר:
המדיה העולמית יודעת שיש דברים שהם טאבו: עיתוני גרמניה רגישים מאוד למאמרים אנטישמיים קיצוניים, התקשורת האמריקאית לא תיתן במה למי שרוצה להשמיץ את מוחמד (לראיה, צונזר פרק של סאות'פארק שעסק בצנזורה זו), וכן הלאה. אולי הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תגדיר לה פרות קדושות, ותמנע משונאיה להכין מהן סטייקים ברשת, בצורה שפויה ומאוזנת – בלי לפגוע בחופש הביטוי ובזכויות הגולשים. הרי ראינו שהשיטה הטורקית של חסימה גורפת לא עושה טוב לאף אחד.
התקשורת האמריקנית לא מונעת השמצה של מוחמד, אלא האיומים בפאטווה מונעים הצגה של משהו שאפילו דומה לו, ולא משנה אם זו השמצה, סאטירה מוגנת במגילת הזכויות או אפילו הערצה – הצגת דמותו של מוחמד בכל הקשר שהוא אסורה לפי האיסלאם ותגרום אוטומטית לפאטווה מטעם אימאם זה או אחר. למעשה זו אחת מכמה התנגשויות מרכזיות בין האיסלם למערב שגורם להרבה דעות קדומות, שנאה ואי-הבנה בין הצדדים, ומר סדן רוצה שנקבע נוהלים דומים גם אנחנו. כבר היו יותר מדי חוכמולוגים לאחרונה (למצער גם נערצים עלי כמו טים מינצ'ין) שצחקו שלא ברור למה אנחנו והמוסלמים לא מסתדרים יותר טוב כי הרי כולנו לא אוכלים חזיר. אז אולי באמת נמצא עוד קו משותף ונתקיף את כל המבקרים שלנו ושל סמלינו ואז נראה למערב הרבה יותר רציניים.
אני רוצה להציע תיאוריה אחרת. ניצן סדן לא צריך לכתוב מאמרים על צנזורה ומשפט בלי להבין את החוק. הוא לא צריך להביע דעות פוליטיות במדור למחשבים, וכדאי שגם לא יכתוב על מחשבים כי נראה שהוא לא לגמרי מבין איך טכנית עובדת האינטרנט ומה המשמעות של "ליוטיוב עולות עשרות שעות וידאו בכל דקה ואין בעולם מספיק עורכי דין שישבו לצפות בכל הזבל הזה ולמיין אותו בצורה שתספק את כל הקיצוניים".
טמקא #FAIL
