מחשבות על בעיות ההפרטה

אני רואה דוגמאות בכל יום לדעות שנובעות מבורות או התעלמות מבעיות הקפיטליזם, שיטה בה רווחת האנשים אינה חלק ממגוון השיקולים (מלבד במחלקות השיווק, לעיתים רחוקות ולא בכל השווקים), אלא רווחים מיידיים בלבד. הנה רק דוגמא אחת מרבות. יוסי לוי הביא לינק לכתבה על מארק סמית', מתלהב רכבות (בצדק) ותועמלן עצמאי של הנושא. הוא כותב על השבתת המרחב האוירי של אירופה בשנה שעברה אחרי התפרצות הר הגעש באיסלנד:

הצטערתי לגלות שחלק מחברות הרכבות באירופה לא התגלו במיטבן דווקא בתקופת המשבר הזאת. בעוד שבמזרח אירופה הבינו את הבעיה, הוסיפו רכבות, חיברו קרונות שינה וביטלו תחנות מיותרות, במערב אירופה חלק מהחברות ניסו לגרוף רווחים, ביטלו את כל הכרטיסים הזולים והעלו מחירים.

אני לא אומר שחברות כלכליות פועלות רק נגד רוחת הנוסעים וחברות ממשלתיות עושות את ההפך. לא חשדות דוגמאות הפוכות כמובן. אני פושט מצר על כך שבגלל חוקי השוק, אופי האדם המנהל את החברה וחוסר הדרישה של הלקוח (בישראל זה בולט) לרמת שירות נאותה, חברות תמיד יעדיפו לעשות כסף עכשיו על פני שיפור התדמית ובנית רווחים עתידיים. רכבת ישראל במיוחד טובה בחסכון. התשתיות מתפרקות ולכן צריך פתאום לאחר רכבות, לדלל קווים, לדחות התקנת חיישני חום ומערכות כיבוי אש, וכולי. אפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות כאלו, אבל השורה התחתונה היא שאם בטיחות ונוחות הם מטרה, חברה פרטית לא תשים את זה בראש רשימת העדיפויות. הייתי שמח אם היתה איזו הגדרת ביניים – חברה שאינה ממשלתית אבל שביצועיה לטובת מיסים והלוואות לא נמדדים ברווחים אלא ברווחת הציבור.

11 תגובות בנושא “מחשבות על בעיות ההפרטה”

  1. למה קפיטליזם יעיל? אולי למשל

    א. תחרות (בני אדם אוהבים להיות חלק מהקבוצה המנצחת, אפילו אם הם לא מקבלים תמורה מלבד תחושת השייכות)
    ב. תגמול אישי במיקרה של הצלחה אישית ו / או קבוצתית

    אפשר לחשוב על שיטות ליצר תנאים אלה במסגרת מלאכותית (למשל תגדיר מנצח לא ע"פ הכסף ותפאר אותו בפומבי).

    אבל ברכבות יש בעיה נוספת – קווי הרכבת הם מונופול טבעי. אין שום אפשרות שכמה חברות יסללו קווים באותו מסלול (איילון למשל). אז איך יוצרים שם תחרות ? אולי לא מנסים. אולי פסי הרכבת צריכים להיות ממשלתיים. אבל אז איך יוצרים תחרות בהובלת אנשים ? גם לא ברור, כי כולם ירצו לתפעל את תל-אביב חיפה ואף אחד לא ירצה את הקו לדימונה, שכנראה חשוב לאומית אבל לא משתלם כלכלית.

    בקיצור – אין לי תשובות. רק שהעיניין באמת סבוך.

  2. הייתי שמח אם היתה איזו הגדרת ביניים – חברה שאינה ממשלתית אבל שביצועיה לטובת מיסים והלוואות לא נמדדים ברווחים אלא ברווחת הציבור.

    אתה מתכוון כמו פיקוח ממשלתי ורשיון שמגדיר יעדים על חברה שהיא חברה מסחרית? זה דווקא רעיון טוב מאוד! איך הוא עובד ברשות השניה? אצל חברות הביטוח? הסללולר?

    שחר

  3. אני לא בטוח שלמישהוא בעולם יש פתרון באמת טוב.

    חברות סלולאריות גובות כסף רב בכל מקום, אבל גם פורסות תשתיות בעלות גבוהה ובקצב מהיר.
    הרכבות בגרמניה כל הזמן מאחרות. ואם יש קצת שלג, הרכבת מברלין למינכן מגיעה בשלוש שעות איחור.

    הצרות הללו אוניברסליות.

  4. הפסיקה המתוארת ב:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Dodge_v._Ford_Motor_Company
    מדגישה את העקרון של הפרדה בין עסקים למען רווח לבין רווחה.

    הבעיה חמורה בחברות ציבוריות – המנהלים, אפילו אם היו מלאים בנדיבות נשגבה, אינם יכולים לדאוג ללקוחות ולסביבה על חשבון הרווחים (חשבו על כך, שהדיבידנדים הנגזרים מהרווחים מוצאים את דרכם לקרנות פנסיה שתפקידן להבטיח פרנסה לזקנים שאינם יכולים יותר לפרנס את עצמם ביגיע כפיהם).

    מנהל שינסה לפעול אחרת – דינו להיות מוחלף במנהל שמעדיף את רווחי החברה. ואם לא יוחלף, הממונים עליו חשופים לתביעה משפטית מבעלי המניות (קרנות פנסיה, למשל). זה כולל גם מנהלים שרוצים לגלות יותר אחריות לאיכות הסביבה ממה שנדרש על ידי רשויות הפיקוח באזור שבו החברה פועלת, או שניתן להצדקה במונחים של רווח/הפסד.

    מנהל אפילו אינו רשאי לעודד את בתי המחוקקים להעביר תקנות שמכריחות את החברות לפעול בצורה יותר בטוחה ויותר יקרה (כמו מכוניות יותר בטוחות בפני התנגשויות). מנהל חייב להתנגד לתחיקה כזו, אחרת ימעל בתפקידו – אפילו אם באופן פרטי הוא מסכים באופן מלא ומוחלט שיותר טוב לקהילה שתהיה התנהלות יותר בטוחה.

    בחברות פרטיות הבעיה אינה כזו חמורה, כי הבעלים שלהן בדרך כלל דואגים לכיסם הפרטי ולא לציבור פנסיונרים, ולכן יכולים להחליט ששווה להם לנתב קצת כסף מהרווחים לרווחה (שרות יותר טוב ללקוחות, איכות הסביבה).

    הפתרון לדעתי הוא ליצור מכשיר שיאפשר לחברות לנתב כסף לשיפור השרות ללקוח ולהתנהגות יותר מתחשבת בקהילה על חשבון חלק מהדיבידנדים שהן מחלקות, בלי להחשף לתביעות משפטיות מבעלי מניות תאבי בצע (כולל קרנות פנסיה שצריכות את הרווחים כדי לעמוד בהתחייבויותיהן לזקנים בגיל 90).

    למשל על ידי תמיכה ועידוד בעלות של לקוחות בחברות שמספקות להם (כמו שיש חברות שחלק מהבעלות עליהן נמצאת בידי עובדיהן) – ואז הלקוחות יוכלו לבחור אם הם רוצים למשוך דיבידנדים בכסף או בצורת שרות יותר טוב.

  5. עומר,

    מה שאתה אומר הוא טעות מאוד נפוצה. מנהל של חברה ציבורית לא מחוייב לרווחי בעלי המניות בלבד. הוא גם מחוייב לתקנון החברה. אני כבר לא זוכר אם התקנון נקבע על ידי בעלי המניות או על ידי הדירקטוריון (בלינגנו יש זהות מוחלטת בין שתי הקבוצות), אבל משנקבע, הוא בהחלט יכול להכיל סעיפים שדורשים לנהל את החברה בהתאם לכללים "לא רווחיים" כאלו או אחרים. כמובן שהתקנון בחברות ציבוריות זמין לעיון הציבור, וזה יכול להחליט, על סמך מה שכתוב בו, אם הוא מעוניין לרכוש את מניות החברה או לא. מרגע שהוא רכש מניות של חברה שהתקנון שלה מכתיב שהיא תפעל "בצורה ירוקה", אין בעל מניות יכול לבוא בטענות למנהל שדואג לאיכות הסביבה, גם אם זה בא על חשבון השורה התחתונה.

    שחר

  6. שחר,

    אם כך אז יש פתרון לבעיה.

    הפתרון מתחיל בהעברת תחיקה, שתאסור על הממשלה לתת זכיונות ורשיונות (דהיינו מונופולים טבעיים) לחברות שהתקנון שלהן אינו דורש מהמנהלים לדאוג גם לרווחת לקוחות החברה (דהיינו מוצרים/שרותים בטוחים, שרות לקוחות משביע רצון) ולאיכות הסביבה.
    (כמובן שאחר כך צריך גם לאכוף את החוק וזו בעיה ידועה בישראל.)

    צריך לחשוב על פתרון דומה, שיכלול חברות, שאינן מעצם טבען מונופולים, אבל נהיות בפועל מונופולים או קרטלים בגלל חסמי כניסה גבוהים לתחרות מצד חברות אחרות שיכולות להתחרות על ידי מתן שרות יותר טוב ללקוחות.

    — עומר

  7. אתה מתכוון כמו פיקוח ממשלתי ורשיון שמגדיר יעדים על חברה שהיא חברה מסחרית?

    זכיונות הם רעיון לא רע בבסיסו, אבל לרוב הם מיושמים איום ונורא. אני כנראה מסכים איתך חלקית אבל זה לחלוטין לא הנושא שאליו כיוונתי.

    אני מדבר על מציאת חוקים ותקנים כדי שהשיטה לא תפעל רק לפי הון מוניטרי (יענו, קפיטליזם) אלא גם לפי מדדים נוספים. למשל ערכים חברתיים-סביבתיים, שהיום "אי אפשר ללכת איתם לבנק". נכון שיש כל מיני הקלות. יש הגדרות כגון "מפעל מוגן" להנחות מס לחברות שמעסיקות אוטיסטים או תשושי נפש וכדומה. יש אולי הנחות למפעלים עם טביעת פחמן מאוזנת או שלילית, אני לא יודע. הענין הוא שאלו עדיין בידולים בסביבה קפיטליסטית שצריך לעבור בשבילם דרך בירוקרטית, אלו לא מטבעות עוברים לסוחר בפני עצמם. אני תוהה אם יש דרך להפוך דברים שאינם הון כלכלי לחוזקים. היום אם אני רוצה הלוואה מבנק אני צריך להראות להם ניירת שמוכיחה שאני צופה מחזור X ורווחים Y, הכל במונחי כסף בלבד. למה אין מדדים אחרים שניתן למדוד את התועלת והתפוקה של מפעל לפיהם?

  8. נראה לי שצריך דרכים להכניס את כל השיקולים האחרים לתוך חישובים מוניטריים.

    ניתן לכמת את הנזק בגלל זיהום הסביבה (עלויות נקיון, בעיות בריאות, פגיעה בתיירות – כולל זה שהשכנים נאלצים לנסוע למקום רחוק כדי לבלות את חופשתם במקום לבלות בסביבתם הקרובה).

    יש שאלה אם ניתן, במסגרת פוסט-סוציאליסטית לבדל בין סוגי לקוחות לפי המחיר שהם משלמים, ולדאוג לשרות יותר טוב (ויותר יקר) ללקוחות שמשלמים יותר. מה שאפשר לעשות זה מה שספקי אינטרנט עושים כיום – נותנים שרות יותר טוב ללקוחות עסקיים (שמשלמים יותר). במטוסים יש מחלקות שונות עם רמות שרות שונות ותעריפים שונים. ברכבות (לא בישראל) יש גם כן מחלקות שונות. יש גם ביטוח בריאות בסיסי וביטוח משלים למי שמוכן לשלם קצת יותר.

    במילים אחרות, להתייחס לכל הבעיות שאנו רואים כאל תוצאות של כשל שוק ויכולת להתחמק מאחריות לנזקים שנגרמו לשכנים. הכלים הדרושים הינם תחיקה מתאימה, סקרים כלכליים וכדומה.

    אין לדעתי להתעלם מההיבט הכספי, כי יכולים להיות מצבים שבהם אדם יחליט שסדר העדיפויות שלו הוא כזה שעדיף לו לזהם את האוויר ולקבל שרות גרוע, ובלבד שיהיה לו כסף למטרה יותר חשובה (כגון טיפול רפואי יקר מאוד). או כאשר עם נמצא במלחמה וצריך לייצר תחמושת ונשק בעצמו, עדיף להם לזהם את האדמה ובלבד שיהיה להם יותר נשק שבו יוכלו למנוע מאויביהם להשמיד אותם (עיין ערך תע"ש).

    אבל מאידך צריכים להיות מודעים לעלויות של כל ההחלטות הללו ולהיות ערוכים לשלם את הריבית בעתיד (נקיון מאגרי מי תהום במקרה של תע"ש).

  9. המסגרת הקפיטליסטית שבתוכה שקועה כל פעילות במשק היא לא משהוא שניתן לשנות בעתיד הנראה לעין. אז השאלה היא איך ניתן לקופף קצת את החוקים הקפיטליסטים – כי ברור שלא ניתן להחליף אותם.

    אז למשל במתן זכיונות ניתן לקבוע דרישות בטיחות, שקיפות, איכות, ניידות לקוחות וכו כך שתחרות חופשית תוכל באמת להתרחש.

    בחברות ממשלתיות ניתן אולי לתגמל עובדים גם ע"פ קריטריוני הצלחה (עובדי הרכבת מקבלים בונוס על מדד דיוק הרכבות יעלה וכו).

  10. כמו שכתבנו, זכיונות זה דבר שלרוב נגרר דרך הרבה בוץ ומשמש בסוף את האינטרסים הכלכליים נגד כל הכוונות הטובות. לתגמל עובדים כשדברים עובדים כמו שצריך הופך מהר מאוד למעשה לקניסה כשדברים נדפקים שלא באשמתם. מי שצריך להפגע זה רווחי החברה. בהקשר הזה – להודיע למשל שאם הרכבת מאחרת ביותר מ-X דקות (לא חצי שעה אלא הרבה פחות) מחיר הנסיעה אוטומטית יוחזר לנוסעים בחלקו או במלואו, כלים כאלו. במצב כזה הרכבת תהיה חייבת לשפר את השירות או לגבות הרבה יותר על שירותים מקיפים (פינות קפה וזכיונות חלוקת חינמונים), האיזון יהיה חייב להיות במקום שהשיפור יהיה אינטרס של החברה המפעילה ולא של עובדיה או ייפול על הציבור.

להגיב על עירא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *