על הפרטיות בארץ

חלי הופתעה שח"כים ממפלגות "דמוקרטיות" מעודדות צעדים שמחללים את חופש הפרטיות בישראל. אותי מפתיע שמישהו עוד מופתע. הפרטיות בארץ הולכת ונמסה בקצב שלא יבייש את הקוטב הצפוני, והנה עוד התייחסות טריה לכך.

חברי כנסת ישרים נשלק מוחם ברגע שהם נכנסים לבנין הכנסת. עצוב אבל זה מה שיש. אנשים שפעם הצבעתי להם (אנשי מר"צ הכי מביכים אותי בעשור האחרון), מקדמים אג'נדות שהן בעיני אנטי-דמוקרטיות, דורסות זכויות פרט ועלולות להיות חד-כיווניות בהחלט.

ספיציפית הפוסט הנ"ל מדבר על כך שמערכת גבית אגרת הטלוויזיה והרדיו דורשת רישומים ממפעילות הכלבים הדיגיטליים והלווין. האגרה היא מס גולגולת רגרסיבי מיושן, עלוב ועצוב. מילא אם היתה לנו טלוויזיה באיכות של הBBC, אבל זה חלום רחוק. האגרה היום הולכת ישר לממשלה כמס (כן, היא לא הולכת לתקציב של רשות השידור, שמקבלת כסף ממילא עם או בלי תשלומי אגרה, שאחוזים גבוהים מהכנסותיה מכסים רק את מנגנון הגביה המנופח שלה). הערוץ הראשון וקול ישראל מממנים עצמם קצת מהממשלה והרבה מנותני חסות ופרסומות, ואני לא מרגיש רע עם אי תשלום אגרה (במיוחד שאני אישית חף מטלוויזיה) כי אין קשר בין תקציב ואיכות הערוץ הראשון וקול ישראל ובין תשלומי האגרה.

ולגבי הפרטיות שלנו, מתלוננת גילי בתגובות לפוסט של חלי, רשות גבית האגרה של רשות השדור יודעת על כל מעבר דירה וחתונה או גירושין… כאילו מדליפים להם ממשרד הפנים! נו באמת – הם גוף ממשלתי, ברור שיש להם גישה לכל הנתונים של משרד הפנים. הממשלה מאוד יעילה כשמדובר באכיפה של תשלום מס. לעומת זאת מע"מ חייב לי שנתיים החזר אבל לא מוכן להחזיר לי את מה שמגיע לי עד שלא אגיע בגופי למשרד כלשהוא בי-ם בשעות שאני אמור לעבוד בת"א על הכנסה כדי לשלם להם.

בתגובות הוצע גם לגלם את האגרה בתוך דמי המנוי לכבלים. על ×–×” אני עונה: לא רוצה לערבב את רשות הכבלים עם הרשות הראשונה (עוד מידע זולג לידיים פרטיות, מספיק מעצבן אותי שלחברת דרך ארץ יש גישה למרשם התושבים וגם למרשם המכוניות של משרד התחבורה!). מעבר לזה אנשים שיש להם בבית גם יס וגם הוט ישלמו פעמיים, וכך טלוויזיות להשכרה בבתי חולים, כבלים שמחוברים לבית עסק… לא לא, ×–×” בלגן שאסור אפילו להתחיל איתו.

הדבר הנכון הוא כמובן לבטל את מנגנון האגרה, לצמצם משמעותית את ערוץ אחד או לנער אותו שיתחיל לייצר תכנים, והמימון יבוא ממס פרוגרסיבי, מהעוגה הרגילה של התקציב או מפרסום וחסויות. לא דרוש לזה שום מנגנון ומס רגרסיבי נפרד. מס פרוגרסיבי אומר גם שאנשי השכבות הגבוהות תורמים יותר לחינוך ושיוויון ההזדמנויות של ילדי השכבות החלשות (ע"י עזרה במימון הטלוויזיה החינוכית למשל), וזו ההשקעה הכי טובה של הכסף.

יהיה גם מצוין אם יהיה בארץ ערוץ ציבורי לא ממשלתי, משהו בסגנון PBS וNPR האמריקניים. כל דבר מלבד המפלצת המסואבת של ערוץ אחד ורשות הגביה שלה.

(עודכן, תוקנו ניסוחים ושתי טעויות הקלדה, הפוסט נכתב אתמול בשעות הקטנות של הלילה, סליחה אם זה יופיע לכם פעם שניה ברסס)