בעזריאלי מתקפת הנוער בעיצומה. אין לילדים האלו בית? בעיקר ילדות בגילאי 10-17 מסתובבות כאן בקניון ברמות שונות של אחוזי כיסוי גוף מסתובבות ו"עושות שופינג". כאילו שבבית גדלים להם עצי כסף בחצר.
היום עליתי על מעלית בקומה מינוס 2 בחניון לכיוון הלובי בקומה 0. המעלית בדיוק עלתה מקומה מינוס 3 (קומת חניון של מנויים בלבד), והיו בה שתי נערות בסביבות 14 ונראה שהיה זה מסען הראשון במעלית:
– "הי, המעלית הזאת רק יורדת!" (להזכירכם בנקודה זו, 80% מהמעלית הוא קיר זכוכית ואפשר לראות מצוין אם אתה עולה או יורד)
– "לא נכון, הרגע עלינו, את לא רואה? זה מינוס אחד!" (לא נכון, היינו במינוס שתיים. זה היה על הקיר ממול המעלית, בתצוגת הLEDים מעל הדלת ועל עמודי הבטון בחניון שנשקפו דרך קירות הזכוכית)
– "את בטוחה?"
– "כן כן, אנחנו פשוט עברנו בכל התחנות"
– "נו די, בואי נרד!" (המעלית בדיוק עצרה במינוס 1)
– "לא רגע נו חכי, כאן זה רק החניון"
– "אה.." (מסתכלת בכיוון הקיר השקוף) "בואנה, זה עושה לי כאב ראש"
– "גם לי יש כאב בטן"
בשלב הזה ירדתי מהמעלית. אין לי מילים.
לי יש סוג של מילה אחת והיא מורכבת מאותה אות: חחחחחחחחחחחחחחח
אני כמעט מרחם עלייך שהיית צריך לעבור את זה.
אכן, זה מטורף, בחופש הגדול כל הילדים יוצאים לכל חור אפשרי ואין מקום אחד שקט.
פני הדור כפני הכלב ?
אגב, החצר שיש אצלי מתחת לבניין, והחצר שיש ממול, ותחנות אוטובוס אקראיות ברחוב, זה המקום שאליו הם עוברים כשכבר אין קניונים פתוחים, עד השעות הקטנות של הלילה, לרוב בליווי מוזיקה מהפלאפונים.
ואללה… זה הקטע הכי מוזר, נתקלתי בזה ברכבות. הקאקות הקטנים יושבים ומנגנים MP3 מהרמקולים המצ'וקמקים של הפלאפונים שלהם ומאושרים עד הגג. אחת הסיבות שאני לא נוסע בקיץ ברכבות הבוקר – טראבל של מוסיקה מזרחית (בלי באס או מידריינג' כמובן) מתנגן משניים או שלושה מכשירים בבת אחת בכל קרון.
איפה טעינו?
לא ראיתם את clerks או את mall rats, אה?
אז דבר ראשון, לראות ומהר.
ושנית, תכלס, איפה ההורים של הדרדרסים האלה?
ההורים בעבודה, ותאמיני לי Mall Rats היה מצחיק ואינטיליגנטי לעומת הדושיח הזה. אלו לא ילדות בנות 6, הן היו בנות 14-16. ילדה בגיל הזה לא יודעת את ההבדל בין "תחנות" ל"קומות"? או מה ההבדל בין לעלות ולרדת? או ההבדל בין כאב ראש וכאב בטן? אני חשבתי שטלה-נובלות מכוונות נמוך אבל אני טועה. העולם הולך והופך מטומטם. אני בגילן הלכתי לתנועת נוער, גיבשתי דעות פוליטיות עצמאיות, קראתי את ספרי הלימוד של אמי מהקורס לאמנות מודרנית של האוניברסיטה העברית והבנתי אחוז ניכר מהפילוסופיות שהוצגו שם… מעולם לא החזקתי מעצמי גאון אבל הדיאלוג הקטן הזה היה פשוט מבהיל. לא חושב שכשהייתי בגילן היו איתי בכיתה ילדים או ילדות כל כך ריקים מהבנה בסיסית של העולם מסביב. לא ברור לי באיזו בועה הן גדלות. ברור לי בלי ספק שההורים של יצורים כאלו זה ההסבר איך בבחירות שלנו לכל קדנציה של עיריה או כנסת מכניסות אנשים כל כך תמוהים לקואליציות, זה כן.
Then they grow up and become teachers…
A
תכף תהיה לי תגובה אינטיליגנטית לעסק. אני עסוקה בלהקרע מצחוק עדיין… P-:
כנ"ל. בלי הקטע של העסק, כמובן.
תשמע – לצערי העולם הוא חומרני מדי, יאדה יאדה יאדה.
הייתי משנה הרבה בחינוך היום, יאדה יאדה יאדה.
הכל נאמר. זה מצחיק וזה עצוב באותה מידה. טוב – אולי זה קצת מצחיק יותר מאשר עצוב. ברור לך מה הן תהיינה כשהן תגדלנה – דוגמניות או מגישות בטלוויזיה, או שתיהם ביחד. העיקר שנהנה מזה עד אז.
Models and TV presenters are the top of the crop. And Ira didn't say that they look good.
My bet is more towards either house-wives or clerks in some forgotten office in south Tel-Aviv or South Gush Dan.
A