אדון רווקוס רב המעללים ומפוצל האישיות הודיע שהוא פורש. פעם באיזה חודש אני מציץ על הבלוג הזה כמו תאונה – זה איום אבל אי אפשר לא להסתכל – ולא יודע אם לצחוק או לבכות. מדובר בחבורה של מתבגרים ילדותיים, לדעתי בני עשרים ומשהו שתקועים בטיפשעשרה, עם כל טוויסט של שוביניזם אפשרי וחוסר אמפתיה טוטאלי, או אולי דמיון פעיל מדי, והתגובות המוזרות שהם מקבלים. לקרוא את הטקסט ולא להאמין שמישהו לחץ על "הלח" לפרסם כזה מכתם מגוחך בלי לקרוא אותו קודם, ולחשוב עוד שזה הבלוג אולי השני הכי נקרא אחרי הגזענית הורודה (לפחות נדמה לי שפעם הוא היה). כמה פאתטי אפשר להיות ולא להבין את זה? אצל שרון בבלוג שאל היום מישהו אם יש גם פקאצים ממין זכר, אני חושב שמר NG (המנוח לפי הכרזתו) לוקח בהליכה.
תודה על הזכרונות, לך לשלום. עזיבת אנשים תמוהים כמוך מעלה את רמת הכתיבה ברשת. תודה על ההקרבה.
אני נכנסתי לבלוג שלו פעם אחת, וגם זה אחרי שאתה שלחת אליי לינק שלו.
אני יכול להבין מה הפך אותו לבלוג כל כך נצפה, אבל מצד שני – אני גם מבין למה סרטי פורנו כל כך נצפים.
זה מספק איזשהו יצר מתבגר של "גבר" מודרני.
לצערי זה מה שהולך היום. הבעיה היא כמובן שזה משפיע על אנשים מסוימים. תשאל כמה אנשים באמת מקנאים בו, או אפילו יעשו דברים דומים לאלה שהוא כתב עליהם, ותראה הרבה מאוד ידיים מונפות.
מי שאמר שההסטוריה חוזרת על עצמה צדק. בקרוב נוכל לשמוע את המשפט:
"me Tarzan, you Jane". וזה יהיה השיח התרבותי הנעלה שנוכל לצפות לו.
אז כן – מצד אחד אני שמח מאוד שהילד החליט לפרוש. הגיע הזמן. אולי מישהי סוףסוף תפסה אותו בביצים. או שלך תדע – אולי הוא באמת התבגר (סיכוי נמוך, אבל למען ההגינות הייתי חייב לכתוב את זה).
מצד שני, זה לא שאין לו יורשים רבים אחרים. את מקומו יתפסו עוד הרבה פקאצים.
הרבה כאלה שיוציאו לגברים את השם הרע הזה, שנשים כל כך אוהבות לדבר עליו.