הזנחתי את האלכוהול?

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..

בלווני 17. משו משו.פם אחת באו לכאן חברים וחגגנו יומולדת, ופעם אחרת מסיבת רווקים, ויומולדת אחר היה כמעט כולו בסימן סינגל-מאלטים ואני בקושי זוכר מה היה ומה היה יותר מוצלח ממה. האמת היא שלמרות שאני אוהב מאד יין וויסקי, אם אכתוב על זה שני פוסטים בשבוע אני ארגיש כמו איזה אלכוהוליסט או לחלופין פלצן. זה סרטים בראש שלי, אל תקחו את זה כהשלכה עליכם (קוראי הנאמנים).

עוד סיבה שאני לא מדבר יותר מדי על אלכוהול, עד כמה שאני מרשה לעצמי להיות פיינשמעקר בבשר ושאר מוצרי מזון, אני לא מעיז ללכת ללמוד טעימת יין או שאר משקאות. אני מרגיש שגם ככה "התקלקלתי" ואני אהפוך להיות יותר מפונק ובעל טעם יותר יקר. יצא לי לטעות מחמשת רמות הטמפרניו של הארדד אוגרטה שהזכרתי פה פעם. חמישה בקבוקי אדום עולה של טמפרניו במיתוג שונה אבל כולם טעימים למדי, מה שגורם לי להבין שבקבוק ב110ש"ח (מרטין סנדויה רזרבה 1988 עם 20% גרנאש) ואחר של 25ש"ח (ריינארס 2004) נמכרים בהפרש של פי 4 ולא ברור אם שווים את זה, הריינארס נותן יחס איכות/מחיר יותר טובה לרוב הארוחות, למרות שהרזרבה טעים מאד גם הוא, ובעולם מתוקן הוא היה עולה פי שתיים או שלוש, אבל לא יותר מפי 4. חברי הטוב שי מסכם את זה יפה. אפשר למצוא יין מעולה ב50, ב150 וב500 ש"ח. לא חייבים להוציא סכומים פסיכיים אם אין לך. הכל תלוי בכמה בא לך לבזבז. טעמתי בחיי יינות של 200-300 ש"ח לבקבוק, ואני יכול להגיד ללא צל של ספק שלא הבנתי על מה הרעש.

המדפים של שימצד שני בוויסקי אין ספק שיש הרבה זבל מתחת לאיכות. הייתי השבוע בחתונה נהדרת, לא הרגשתי צורך להשתכר או משהו כדי לשמוח, אבל הצצתי להם בבאר פשוט כי הוא שם. לא מדובר במעגל החברים חובבי הסקוטש או היין אז היה שם את המינימום המקובל. ג'וני רד, קפטן מורגן, פינייה קולדה וכאלו. הופתעתי לגלות שם אפילו וויילד טרקי אבל גיליתי שאני לא ממש מת עליו, או שאולי זה פשוט לא היה במקום באותו היום… (דבר אחד למדתי על טעמים, ריחות, אוכל ואלכוהולים במיוחד – לפעמים מצב הרוח והחבורה שלידך משנים את הטעמים והריחות לגמרי. חושים שהם לגמרי סובייקטיביים לא רק בין אנשים אלא בין זמנים ותלויים במצב הרוח)

Ardbegכן, סקוטלנד הפכה אותי למפונק. השבוע קיבלתי בדואר את האישור החגיגי לקבלתי לוועדת ארדבג הרשמית, שתפקידה העיקרי הוא להפיץ את נפלאות הדראם שלהם (והוא אכן מופלא!) ולדאוג לכך ששנית המזקקה לא תיפול. למעטפה צורף דיסק ועליו סרט ערוך בצורה קצת חובבנית שנתן לי היכרות בעשר דקות של מבטא איילה כבד סקירה מהירה על ההיסטוריה של ארדבג (שמסתבר שכמו גלנמורנג'י מבטאים דווקא בדרך הלא צפויה – במלרע!). המוכרת בחנות המזקקה סיפרה שהיא מופתעת מה"עליה לרגל מכל מני מקומות ביזאריים כמו בוסניה וישראל". אני חייב לציין שדי נעלבתי בשם כולנו, ואני מתכנן עם חברים לקפוץ לשם במאי להגיד לה אישית שנעלבתי ולאות מחאה אני אקנה רק שני בקבוקים ולא שלושה (טוב נו, צריך להשאיר מקום במזוודה ללאפרואיג, ברוייך לאדיך ואז לכל אלו של ההאילנדז…) – ואם לא יצא באביב, אני אנסה להגיע לאיזה פסטיבל מחמם קרביים בחורף הבא. למי שלא מבין את השיגעון, כנראה לא טעם את הדבר הנכון עדיין. למדתי המון מחברי הטוב שי, ולא מעט מבחורה אחת בישרא שבחרה לה שם של אי קטן ומיוחד, ויש עוד המון אתרים אחרים.

אז מה יקרה אם אעשה קורס טעימות? אני אפתח גירוד עוד יותר מציק. כרגע יש לי בבית כ50 בקבוקי יין שנפתחים בערך בקצב שהם נקנים (6 לחודש בממוצע) ו5 סינגלים (ומספר נאה של ליקרים תוצרת חוץ ותוצרת בית – ליקרים ישראליים אני לא מכיר ממש). אני אעשה קורס ויפתחו לי העיניים עוד יותר. אני רואה את עצמי נותן למישהו במתנה את מקרר 12 הבקבוקים וקונה משהו מקצועי של 40-50. אני רואה את עצמי מפתח אוסף של 15 סינגלים כמו של שי. זה לא לעניין. מה יגידו אזובי הבנק? :-) (אני מדבר על בנק הפועלים, לא ספרינגבאנק)

אצל שי היתה יופי של מסיבה לפני שבועיים, חלק מהתמונות משולבות פה. הוא קנה 8 בקבוקי יין משובחים אבל לא טעמו מהם כמעט. הסינגלים פשוט נמזגו בשמחה ובלי מבט לאחור, ובדרך התערבבו להם גם איזה אירי ושני אמריקנים. נראה אם אני זוכר מה היה לנו שם…. ארדבג 10, מקאלן 10 קאסק וגם 12 רגיל, גלנמוראנג'י 10 רגיל ובן דודו הקאסק, גראנטס, היילנד פארק, לאפרואיג קאסק, בלוויני רגיל ובלוויני 17 ניו קאסק, טאליסקר, קראגנמור, דאלוויני, גלנפידיך, אובן, באומור, בונהבהיין ולידם סאות'רן קומפורט, וויילד טרקי ועוד 1-2 סינגלים שאני שוכח, אולי דאלמור? חסרו לי בהיעדרם: ארדבג 1977 שלי, לגאוולין 12 קאסק הפנטאסטי אבל הנדיר ויקר מדי לפזרנות כזו, גלן אורד וטאליסקר קאסק המצוין אף הוא. אותם החברה השאירו בבית כי יש גבול לנדיבות במסיבה :-) אם יש לי משהו להגיד על שי זה שהוא אולי נדיב מדי אבל חלילה לי מלהתלונן :-)

אני מגלה עם הזמן שאני מאוד מחבב (בלי הכללה) קאסקים. למי שלא יודע על מה אני מדבר – מזקקות מוציאות לפרקים חביות של שנים טובות במיוחד, ובדרך כלל בגיל צעיר מהמאלט הרגיל שלהן, ומבקבקות ישר בלי לדלל במי המעין. מדובר בתותח אלכוהולי של 55-60% אבל טעמים דווקא חלקים יותר (למרות שלפעמים יותר עציים ומעושנים! אבל עדיין יותר חלקים, אין לי איך להסביר את זה). אפשר לשתות סטרייט או לדלל בטיפונת מים כמו שנוהגים כמה מהטועמים. כן, קראתם נכון – למרות שיש מי שיקצצו לך את הלשון וינעלו את ארון האלכוהול שלהם בפניך אם תעיז להציע את זה, אני יכול להבין. ניסיתי את זה פעם ופעמיים ואני לא יכול להגיד שבאמת משתנה לי הטעם והריח לכיוון מספיק שונה או מעניין שמצדיק את זה. אני גם ככה שותה בהנאה בכמויות קטנות של 20-30 מיליליטר כל פעם, ולאט לאט. מרטיב את הלשון ומסובב בפה לאורך זמן. כל וויסקי טוב יגלה לך טעמים חדשים ככל שתסובב אותו יותר זמן בפה, וטעמים שונים בין לגימה ללגימה (לא ברור למה ואיך, אבל הוא "נפתח" אחרי שהוא יושב בכוס כמה דקות, אבל לא כמו יין – אין כאן תהליך חימצון בלתי הפיך שהורג את תוכן הבקבוק). בבקבוקי קאסק תגלה לפעמים פחות ולפעמים יותר מטעם העץ אבל עושר של טעמים דקיקים אחרים של קינמון או וניל, קרמיים יותר לעיתים, שבבקבוק הרגיל שהבכיר יותר נעלמים תחת מתקפת העץ. למשל לגאוולין 16 – מצוין אבל טועם לפעמים כאילו שפכו מאפרה לתוכו, לעומתו לגאוולין 12 קאסק יש בו טעם עדין של עץ אבל לא ממש אפר, ומצד שני טעמים וניחוחות הרבה יותר "נקיים" של ים, עשבים וכדומה. זהב נוזלי בגרון. אחד מהבקבוקים שאני הכי רוצה. אחר בראש הרשימה הוא הלאפרויג קוורטר קאסק, שהוא קאסק שהוכן בחביות קטנות יותר במכוון כדי להחזיר את טעם העץ לגרסת הקאסק. טעמתי אותו לפני שבועיים בנורמה ג'ין בת"א והתאהבתי קשות. אל שי מגיע בקבוק כזה בעוד כמה שבועות… אחרי כן ברשימה אשמח גם ללאפרואיג קאסק "רגיל", הגלנמורנג'י קאסק האהוב שלי (שכבר יש אבל כשיגמר, הוא יחזור ובגדול). עכשיו אני מת לטעום מנפלאות איילה וההיילאנדס באביב. מתחיל לתכנן טיול. רק לכתוב את הפוסט הזה עשה לי חשק…

(למה סקוטלנד? מה לעשות שהם יודעים לעשות את המאלטים הכי טובים… זה לא שלא מנסים גם בארצות אחרות, אבל הביקורות לפעמים מצחיקות. האנגלים במיוחד שנואים כנראה על הטועם בלינקים הבאים. בקבוק אחד יוצא להם ביסקוויטים לכלבים ובקבוק אחר "רקבון עז, גבינה צרפתית מסריחה ורגליים מזיעות". יאק)

ולסיום, בלי הרבה מילים, תמונות של חלק מהבקבוקים של החודשיים האחרונים (בערך חצי) ממה שזרוק אצלי בפינת המיחזור. לא ברור אם ישלח לסופר או יישטף וישמש אותי לשמן זית, ואוסף הפקקים שלי מפינת התבלינים במטבח:
יינות שונים ששתינו כאן לאחרונה

ריוחות שנשתו בהנאה רבה פה לאחרונה...

פינת אוסף הפקקים אצלי במדפי התבלינים במטבח

4 Replies to “הזנחתי את האלכוהול?”

  1. איפה נעלמת? פוסט משובח.

    מאיפה להתחיל… ראיתי בתמונות קרטה וייחה, יין צ'יליאני חביב, זה היה רזרבה? לגבי ה-Wente, טעמתי משהו כמו 5 יינות ממנו בדרך היין במסגרת חודש ארה"ב, וממש לא התלהבתי.

    לגבי יינות, אני חושב שבטווח 40-100 שקל אפשר למצוא אחלה דברים (יש לי רשימת מומלצים חדשה בעמוד). לא יצא לי לטעום דברים יותר יקרים מזה, אבל גם כמה בקבוקים בעד 150 שקל שטעמתי לדעתי יכולים להיות כוכבי הערב. יש מי שמשלם סכומים תלת ספרתיים וארבע ספרתיים על בורדו, אבל אותי אפשר להרשים בחמישים שקל עם רקנאטי ברברה למשל, ואם תשים לי על השולחן איזה יראון בכלל עשית לי ת'ערב.
    מצד שני, בויסקי, המאלט הכי בסיסי מתחיל בפאב ממוצע באזור ה-50-60, למנה. אין לי חברים חובבי מאלט, ובטח שלא בקנה המידה המרשים שתארת פה, לכן דווקא מנקודת מבטי יין דווקא יותר משתלם כלכלית, לא שזה השיקול העיקרי, ולוויסקי מקום של כבוד בפני עצמו. קיבלת כבר את הדברים שאבא שלך קנה?

  2. א. התמונות בתחתית אמורות להיות ברוחב 630 פיקסל, אין לי מושג למה הן מצומצמות אוטומטית, אם אתה גולש שוא"ש אפשר לעשות קליק ימני ולבקש לראות את התמונה בגודל מלא.

    ב. כן, זיהית קרטה וייחה אחד, שני ריוחה אלטה רזרבה של אלברדי ושלושה בקבוקים מתוך החמישה של אוגרטה שדיברתי עליהם. בתמונה העליונה השתחל לי בטעות גלן אורד ליינות (אין סיכוי שאזרוק את הבקבוק למיחזור!), ויש שם את אהבתי החדשה, יקב רוזמונט אסטייט האוסטרלי. בתמונה תוית "פאזל אדום" שלהם – Red Jigsaw – שהוא חצי או ששים אחוז שיראז והשאר גרנאש ומאטרו. קומבינציה מאד נעימה וחייבים לתת לה לנשום טוב. יין אחר שלהם שאני מאד אוהב הוא שיראז קברנה, בתוית סגולה-תכלת, וביחד שניהם השיראזים האוסטראליים הכי כייפיים שטעמתי. בין הפייבוריטים שלי בארון. לצערי המחיר לא משהו – בטיב טעם נמכרים ב70 לבקבוק או 110 לשניים.

    ג. לגבי העלות של סינגלים רציתי לתת תשובה אבל זה כל כך ארוך שכבר נראה לי שהיא תהפוך היום לפוסט נוסף :-)

    ד. את הויסקים החדשים חשבתי לקבל אתמול על ארוחת ערב אבל מזג האוויר בירושלים היה מסוכן לנהיגה, הוזהרתי ונשארתי. לא הצטערתי, היה לי ערב כיף עם חבר על בקבוק פטי-סירה אמריקני, שכן של וונטה. פוסטון בהמשך… אני אקבל אותם בהמשך השבוע, בלי לחץ, הם יגיעו אלי לתל אביב, ואחנוך אותם עם שי וחברים כשהוא יקבל את הלאפרואיג קווטר קאסק :)

  3. קצת קסמי CSS ונפתרה בעית רוחב התמונות. (חבל שאי אפשר להגדיר שם משתנה ואז ערכים באופסט קבוע אליו. ישנם כ5 פרמטרים שונים שם שקשורים לרוחב טור והתמונות בו שצריך לשנות. בעעעע)

Leave a Reply