קצת יחס גם לויסקי…

עץ. שרוף. מפוחם אפילו. בירה מזוקקת בת עשר שנים ויותר. נשמע תערובת מאוד מוזרה, נכון? הסקוטים השיכורים האלו גם המציאו את הגולף. "למה לא נבעט אבנים קטנות לתוך חורי חפרפרות, נלך לחפש אותן, וכשנמצא אותן נחבוט בהן שוב!". בעצם לשים בירה מזוקקת 10-15 שנה בחביות שרופות נשמע יותר נורמלי מהרעיונות המוזרים של עמים שכנים, כמו לקחת הפרשות של חיות, לשים אותן במרתף לח כדי שירקבו ויחטפו פטריות ואז לגלגל את התוצאה בפחם ולאכול את זה (לא להיגעל, אני מדבר על גבינות צאן טעימות מאוד).
אז מכל הניסויים המוזרים האלו לפעמים יש הצלחות. הויסקי הסקוטי מזוקק בכמה איכויות שונות בדוודי נחושת קוניים או בקולונות אחרי בישול קצר שדומה להתחלת ×”×”×›× ×” של בירה. לויסקי בלנד בד"×› משתמשים בזיקוק הזול והמהיר יותר של הקולונות ואילו לסינגל-מאלט בד"×› מקפידים על דוודים קוניים. המבינים טוענים שמשנה התבואה, משנים מי המעין של התהליך, אבל על דבר אחד אין ויכוח, ×”×›×™ משנות החביות, ×›×™ השלב הבא הוא לסגור את כל התוסס המזוקק ×”×–×” בחביות שקלו אותם או ממש שרפו אותן מבפנים. סוג ואיכות ×”×¢×¥ משנה את כל הטעם. למזקקת גלנמורנג'×™ יש קטעי וידאו שמסבירים איך לטעום ומנהל המזקקה מסביר לכם במבטא סקוטי חמוד את ההבדלים בין סוגי החביות השונים, והנה כאן בפירוט על זוית הכוס ותנועת הלשון הנכונה… הרבה מהקישורים פה גיליתי דרך בלוג שתוי שמצאתי השבוע:

יאיר גת, מפת מזקקות סקוטיות, קהילת הויסקי של עמותת הויסקי, בקבוק, הבלוג של איילי, והאיש השמן, שחבל שגיליתי אותו רק אחרי שחזרתי מלנגדוק :-/

אני אשתדל לכתוב קצת על כל אחד מהסינגלים באוסף שלי כשתנוח עלי הרוח. בינתיים אני תוהה למה הסקוטים מוסיפים טיפה מים לויסקי. לטענת מנהל המזקקה לעיל המים "פותחים" עוד ריחות וטעמים, אבל ×–×” נשמע לי תמוה ובלתי הגיוני מבחינה כימית. הויסקי מתאדה לו במהלך השנים הארוכות בחבית, ויוצא משם 55-65% אלכוהול בסוף התהליך, ואז מדללים אותו (במי המעין המקוריים!) חזרה ל40% או מוכרים אותו כמו שהוא בסדרה מיוחדת שמסומנת "ריכוז חבית" – Cask Strength. לא עושים את ×–×” לכל סדרת יצור, ולא ברור לי למה למשל לגוולין קאסק נמכר בן 12 למשל אבל המדולל הרגיל בגיל 16 שנה, ואם צריך לדלל אז למה לא מדללים בעוד מים מראש, ולמה בכלל למכור חוזק קאסק אם אתה אמור לדלל אותו אבל אין סיכוי שיש לך מים נקיים כמו שיש להם במזקקה, אלא מקסימום בקבוק מינרלים שיש לו את טעמי הלוואי של עצמו. אולי כמו שהוא מציע שם בסרטון אתה טועם קצת "נקי" ואז מדלל לפי טעם אישי?
את התעלומות האלו אולי אלמד יום אחד 🙂 מה קודם, קורס יין או קורס ויסקי? אני אפילו לא יודע מה יגרום לי להוצאות יותר גבוהות במורד הדרך…

מעבר לזה, בורבון ושאר ויסקי אירי, קנדי ויפני, מבוססים על תבואה אחרת כמו תירס ושאר שעטנזים אני פשוט לא מכיר. גם זה צריך לטעום יום אחד.

8 תגובות בנושא “קצת יחס גם לויסקי…”

  1. שוב שלום עירא, אני שמח שגרמתי לך לעניין מחודש בויסקי. אני רק רוצה להוסיף תיקון קטן. בלנדד ויסקי עד כמה שאני יודע לא מזקקים. מערבבים ויסקי מאלט (שעבר לרוב זיקוק דודי, לפחות כפול) עם ויסקי גריין (שעבר לרוב זיקוק רציף). אחרי זה יש כאלו ששמים את הבלנד בחביות להתיישנות נוספת למה שמכונה גם "חיתון".

    כמו שכתבתי לך, הדילול במים של ויסקי עוזר לפתוח אותו מהבחינה שהאלכוהול פחות אגרסיבי, ואז אתה מסוגל להבחין בארומות ובטעמים נוספים, שקשה לשים לב אליהם ב-40% אלכוהול אבל ב-30% הם פתאום מתגלים, למשל. לגבי ויסקי חוזק חבית, ובכן, זו שאלה טובה מדוע מייצרים אותם, אני מניח שפשוט יש אנשים שאוהבים לתת לגימה קטנה מהמקור לפני שהם מדללים אותם לחוזק המועדיף עליהם. בכל זאת, בקבוקים חוזק החבית הם הרבה פחות נפוצים מהמותגים הקונבנציונליים.

  2. לא חידשת לי עניין, רק הזכת לי שיש מה לכתוב עליו בבלוג 🙂
    ובלנדד כמובן שמזוקק לפני הערבוב, אמרת בעצמך… ההבדל הוא זיקוק קולונה ולא דוד, שהוא פחות איכותי.

    לגבי חוזק חבית – יש לי חברים ששותים אותו סטרייט, למרות שלי זה כבר היה מוגזם. אולי כי זה יותר קומפאקטי בארון משקאות? 🙂

  3. חוזק חבית, כשהוא מנומק, הוא חוויה אחרת לגמרי. הכי קרוב לבסיס שאפשר. זה די קוסם לי מאז שההעדפות שלי התחילו לנטות לכיוון סינגל מאלט עם מינימום שטיקים – בלי פינישים, בלי ענני עשן (למרות שלמעושנים תמיד יש לי פינה חמה).

    הפסקתי כמעט לגמרי להוסיף מים לוויסקי שאני שותה מחוץ לטעימות, ובכל מקרה, לא חייבים לדלל וכמובן שהמזקקה לא מכוונת לכך. התשובה לשאלה למה זה חוזק חבית וזה מדולל, למה זה מספר שנים כזה וזה מספר שנים אחר טמונה בכל המאפיינים של הוויסקי. אני בטוחה שבין לגבולין 12 חוזק חבית ולגבולין 16 יש לך העדפה לאחד – אלה פשוט סוגים שונים של וויסקי.

    אגב, המים שמשתמשים בהם בדרך כלל מגיעים מנהר או אגם, ולא רק שהם לא נקיים במיוחד אלא שלפעמים הם אפילו אסורים לשתיה. (:

  4. מענין! אז את אומרת שבעצם האלכוהול הורג את החיידקים במים והפסולת הכימית מעשירה את הטעם? נשמע הגיון סקוטי צרוף – ממש כמו גולף 🙂

  5. שמעתי מאנשים שהיו בסקוטלנד שמי הברז שם חומים וכמעט מזכירים ויסקי בצבע. עוד מוסיפים המקורות שלי שזה אחד מהתורמים החשובים לצבעו של הויסקי, ושהצבע נובע בין השאר מחלחול מי התהום דרך אי אלו שכבות של אדמה. איילה, את רוצה לתקן אותי או להוסיף?

  6. נו זה נשמע כבר מופרך לגמרי… אין סיכוי שמי ברז בבריטניה ידרדרו למצב כזה. הצבע של ויסקי אחרי זיקוק ולפני חבית הוא די שקוף לפי הבנתי, או מקסימום צבע של בירה מאד בהירה. את רוב הצבע נותנות לו החביות. רק תראה כמה שונה הצבע של כל אחד מהפינישים של גלנמורנג'י משנתיים של "בילוי" בחבית שונה אחרי שאת 10 השנים הראשונות הוא עשה באותה החבית בדיוק.
    בכל העולם מים מחלחלים דרך שכבות אדמה ולא יוצאים עכורים… לא מים שעברו פילטור לשתיה.

  7. תשמע, ה"מקורות" שלי זה אנשים שעשו טיולים בכפרים נידחים בסקוטלנד. אני מניח שמקורות המים שלהם הם עצמאיים, ואם יש במים מינרלים או משקעי אדמה אני לא חושב שזה כזה נורא. בכל מקרה הם שתו שם מים מינרלים, אבל למקלחת וכו' זה לא נראה לי סוף העולם. נחכה לדעתה המלומדת של המומחית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *