ערב נעים באודיאון הרצליה

יש מקומות שקשה להתאכזב מהם ושומרים שנים על רמה גבוהה. זה צוות טוב במטבח, ובעלים שיודעים לדרוש. ככה זה בדיקסי (למרות שלאחרונה יש שם גימגומים) וככה זה באודאון. בהרצליה ספיציפית הערב. היה לשמחתי פחות רועש ופחות מעושן מהרגיל, הבשר כרגיל איכותי ביישונו וגם הוכן נכון, המנות האחרונות נהדרות (רק חבל על הטעם הנפלא של הבשר ש"ברח" לי מהר מדי :-)). קרן המלצרית החמודה והמבינה שלנו עזרה מאוד (הי, מלצרית שהכירה את היינות ששאלנו עליהם, ומכירה טוב את כל המנות! התעייפתי כבר ממלצריות שלא טועמות כלום ועושות לי פוזה של "עזוב אותי באימ'שך, אני כאן רק בשביל להגיש").

אז היו לנו שם מנות ראשונות מצוינות של כיסונים במילוי של מחית תפ"א וטיפה גבינות, ושרימפס על תאנים ותרד ורוטב מאוד מעניין. אני מצטער שלא רשמתי. הסטייקים היו RARE בפנים וקריספי אבל לא שרוף בחוץ, פשוט אמנות. עם כל זה שתינו שלושתינו שני בקבוקי יין עליו יסופר בהמשך (כיף כשלא צריך לנהוג!) והיה מאד מאד שמח. חבל שבסוף לא אזרתי אומץ גם להתחיל עם קרן שעשתה לנו את הערב עוד יותר מהנה. למנה אחרונה היה קרם ברולה מצוין עם אוכמניות למעלה (שלושה ברולה במקומות יקרים בצרפת לא הגיעו לו לקרסוליים!) ומנת מוס בננות עם בצק דקיק וטעים שרק אחרי כמה דקות קלטנו בדיעבד שהיא גם חריפה ומאד התפלאנו והתפעלנו מהרעיון. מסתבר שבפנים התחבא קצת פלפל שאטה. מוזר ומענין! מתוק כשאוכלים אבל חריף כמה דקות אחרי… מאוד מאוד מתאים לקפה שבא בסוף. סה"כ 200 ש"ח לאדם (מנה ראשונה, עיקרית, אחרונה, דרינקים ושני בקבוקי יין).
היין אגב, יבוא חדש של החברה הסקוטית, אחד מיינות החודש של אודיאון, זינפנדל קליפורני מפנק וכמעט חף לחלוטין מטנינים, עם פטל לא מתוק ולא חמצמץ מדי וטאץ' של פלפל שחור. יין מאד כיפי. היקב נקרא Wente (לא הכרתי אבל הם טוענים שהם מהותיקים בקליפורניה), האתיקטה פשוטה ורק מספרת שהוא זינפנדל 2002 מ- Livermore Valley במפרץ סאן פראנסיסקו (למעשה רחוק ביבשת מזרחה מהמפרץ, חצי הדרך למודסטו). יין ממש נחמד ב100 ש"ח במסעדה – בטח פחות מ50 ש"ח בחוץ. כשאמצא אותו, שי כבר ביקש שאקנה לו שישיה. באתר גיליתי שיש להם עוד מבחר (לא גדול אבל יפה) של זניים ובלנדים, ואין ספק שהם יודעים מה הם עושים. הם מספרים למשל על הZin הזה כי הוא נסחט מכרמים מאזורים שונים בעמק (כנראה לתת אחידות באיכות?) אבל מיושן בשני סוגי חביות לחוד ואח"כ מעורבב. שמעתי שזה לא דבר נפוץ, אבל כאן התוצאה בהחלט הצדיקה. התגעגעתי ליין קליפורני טוב. אני אקנה לי בטח ארגז מהיקב אבל עם מבחר של זנים. צריך להתקשר מחר לחברה הסקוטית ולשאול אותם אם יש איזו טעימה לקניינים שאפשר להתעלק עליה.

2 תגובות בנושא “ערב נעים באודיאון הרצליה”

  1. אהלן עירא,
    לגבי סוגי חביות, אני חושב שזה די נפוץ ליישן חלק בחביות משומשות וחלק בחביות חדשות. יישון בחבית באופן כללי מרכך את הטאנין מהענבים. יישון בחבית חדשה מוסיף גם טעמים מהחבית, טעמי ווניל, ועץ (נובעים מפנולים הנמצאים באלון) ועוד. עד כמה שאני מבין פעמים רבות בוחר היינן שילוב של חביות חדשות וישנות כדי שטעמי העץ מהחביות החדשות לא ישתלטו על טעם היין.
    בכל מקרה, הזינפנדל היחיד ששתיתי עד כה היה 'לנון' של סוסון ים (95% זינפנדל), שהיה אחד היינות הכבדים והאלכוהוליים (15.6%) שטעמתי. הוא טוב לדעתי כיין חורפי ומחמם נפש, אם כי קצת כבד לי מידי. אני חושב שבהזדמנות אטעם את הזינפנדל ששתית ואראה אם יש פנים רעננות יותר לזן הזה.

  2. אולי חדשות ומשומשות, אבל לא יותר מיד שניה או שלישית ולרוב לא מיותר מסוג עץ אחד. בשלב כלשהוא החבית ישנה מדי וחייבית חדשה, ולגבי סוגים שונים – יש בזה סיכון של חוסר אחידות, ויש לזה אני מניח פלוסים ומינוסים לקחת את אותו היין וליישן אותו במקביל באלון צרפתי ואמריקני ולערבב.

    לגבי הזינ', הוא גם 15% בבקבוק הזה, והיה לו טעם די עשיר. אם היה בו איזה 5% תוספות זה לא צוין. זני נקי. עכשיו אני מת לטעום את השיראז שלהם.

Leave a Reply