עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה :)

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

9 Replies to “עוזי וייל וחגיגות המימונה”

  1. תודה ריקי, אבל אני מרגיש שחזרתי על כמה נקודות שלוש פעמים בעייפותי הרבה, אז אני לא מחלק לעצמי ציון "טוב מאוד". אתפשר על "טוב" :)

  2. שי שלח לי את התגובה הבאה במייל כי הוא לא הצליח לענות פה, עוד מישהו נתקל בבעיות?

    ציר הזמן לא מסתדר לי:

    * 30/4: עוזי מתחיל בפרוייקט ה headstart
    * 16/5 עוזי מודיע שהספר גמור והועבר להוצאה (קרי שבועיים מתחילת גיוס הכסף)
    * הוצאת מודן עורכת את הספר, מדפיסה ומוציאה לחנויות.
    * 5/6 הספר זמין בחנויות הספרים. עוזי, הוצאת הספרים וחנויות הספרים מתחילים להרוויח כסף.
    * 10/6 פרוייקט ה headstart מסתיים בהצלחה. התורמים מחוייבים ועוזי מקבל את הכסף.
    * מועד עתידי, ככל הנראה לאחר ה 10/6: המהדורה ה"מוקדמת" מגיעה לתורמים.

    ראו שאלה 45 ב FAQ

    מסקנה: הוא לא השתמש בכסף מ headstart לפנות זמן לכתיבת הספר.

    הכסף מ headstart ישמש להגדלת הרווחים שלו *אחרי* שהספר כבר יצא לחנויות, ככל הנראה אחרי שהוא קיבל מקדמה מהוצאת הספרים ובמקביל לקבלת רווחים ממכירת הספר בחנויות.

    1. אז איך שאני רואה את זה, היה לו דד ליין שאחריו הוא לא ממומן בריטיינר, וזה היה סוף אפריל. בזכות זה שהמבצע מצליח (סכום המינימום נאסף בפחות מיומיים-שלושה אם אני זוכר), עוזי יושב וממשיך לכתוב מתוך ידיעה שהכסף יגיע בהמשך והוא יכול לעשות עוד כמה סיבובי עריכה מול העורך הספרותי שלו במודן, ולכן חותם את הספר ב16-19 למאי (יש גרסאות שונות) ולא בסוף אפריל.

      הדבר היחיד שהפתיע אותי זה שמודן הספיקו להדפיס ולהפיץ את הספר בפחות מ10 ימים, אבל כנראה שכמו שהוא אומר, הצלחת הפרויקט גרמה להם להגדיל את המהדורה הראשונה.
      על כל פנים, הפרויקט עוד לא נגמר אבל עוזי כבר שלח סבב ראשון של ספרים לי ולרבים אחרים. אם חלק מהם יחליט עכשיו שהוא רוצה לבטל את ההתחייבות הוא יהיה בצרות, ולכן הוא לקח סיכון שלא ראיתי עוד אף אחד לוקח בפרויקט גיוס המונים, רק על זה מגיעה לו הצדעה.

      לגבי המכירה בחנויות – אין לי מושג איך עובדת התעשייה הזו, אם הספרים נמכרים לחנויות והחנויות "תקועות איתם" עד שימכרו, או שחלק ניכר מהסחורה בחנות הוא בקונסיגנציה ויוחזר למו"ל אם לא יצליחו למכור. נראה לי שמבצעי 4 במאה לא היו מצליחיחם אם זה לא היה בקונסיגנציה או סידור דומה, והכסף שמשולם למו"לים נקבע ע"י המחיר שהספר הצליח להכניס ולא לפי סכום שהוחלט מראש. כך קורה בארה"ב, במיוחד בשוק הנז"ק הדיגיטלי של אמאזון וB&N, שם מעקמים ידיים למו"לים חופשי והיוצר לפעמים לא מרוויח סנט בודד על מכירה.

      אז כן, אני עדיין מאמין בתמימותו של עוזי כאן, אבל אני בהחלט אפנה ביתר חשדנות לפרויקטים דומים בעתיד. ככלל, אין לי שום בעיה שסופר חותך מידלמן אחד או שניים או פותח עוד ערוץ שיווק כדי להגדיל את הרווחים המעליבים שיש במקצוע הזה בארץ. אז אני לא מבין למה הזעם הקדוש והאיומים בהחרמתו. הוא לא עבר על חוק, הוא לא שדד כסף שלא בצדק, לדעתי הוא אפילו לא שבר חוזה ולא העמיד מצג שווא. אמרתי את זה כמה פעמים ואחזור על זה שוב: קומבינציה של טעות של מתחילים בהצגת מטרות הגיוס והצלחה "מסחררת מדי" שגרמה למודן להגדיל את המהדורה כי במקרה שבוע הספר. אי אפשר לכעוס עליו כאן.

  3. הקריטריון שאני מציע לבדיקת אמינות: האם היה מידע שלא נחשף/פורט, לו התורמים הפוטנציאליים היו יודעים לפני התרומה, היה גורמם להם לשנות את ההחלטה לתרום?

    נדמה לי שהתשובה היא בהחלט חיובית

    אם היו יודעים שעוד שבועיים הספר הולך למו"ל גדול, ובכל מקרה יגיע עד סוף השנה לחנויות, מספר התורמים היה קטן משמעותית

    מסקנה: לא היתה כאן כנות מלאה וגילוי נאות

    האם המידע לא נחשף בתום לב? כנראה שכן. אני תמיד מעדיף לחשוב שמדובר בטמטום ולא ברשעות. אבל בעיני אין ספק שמידע משמעותי לא נחשף בפני התורמים הפוטנציאליים

    1. כאמור המידע היה ידוע למי שהגיע לשם מעמוד הפייסבוק שלו, אבל לא הוזכר בהדסטארט. עוזי פעל בתמימות לדעתי, כי הוא חשב שהשיחה שלו עם הלקוחות בהדסטארט היא המשך ישיר של שיחה שהתחילה בפייסבוק וכולם מכירים את התחלת הסיפור, ושכח (אולי עישן דברים מעניינים?) שאנשים כמוני הגיעו מהמלצות חברים בטוויטר או הידיעה בטמקא ולא ראינו את ההודעות המוקדמות שבהן דיבר (בפייסבוק) על זה שמודן מתכננים הוצאה בחגים אבל הוא רוצה להוציא את המהדורה המיוחדת כבר עכשיו וכן הלאה. גם "טמטום" זו מילה חזקה כאן. קצת טמבליות או סטלנות בסיסית יסבירו יותר :)

  4. תודה על הכינוי "שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט"

    מכיוון שאין לך פייסבוק, אני מדביק כאן את הפוסט של עוזי וייל מהבוקר.

    https://www.facebook.com/hanan.cohen/posts/10151754015351802

    שלום חברים.

    וואו. איזה יומיים.
    לא קל להגיע הביתה, לפתוח מחשב, ולגלות שהפכת לנוכל. תאמינו לי, שזה כואב.
    אז קודם כל תודה מעומק הלב, לכל מאות האנשים שעודדו ותמכו והרגיעו, ששלחו מיילים והודעות פייסבוק והתקשרו. ובמיוחד תודה לזוג שעצר אותי ברחוב ונתן לי עוגה… תשמעו, במצב כזה, רק לראות עוגה מביא לך דמעות לעיניים.

    והאמת, תודה גם לכל אלה שכועסים עלי, אבל טרחו וכתבו לי באופן אישי. זה לא מובן מאליו, שאנשים כועסים גם זוכרים שאתה בנאדם.

    אבל הגיע הזמן לסיים את הסיפור הזה, ולומר כמה דברים פשוטים. אז בוא נתחיל בפשוט שבהם:

    1. אני ממש, ממש מצטער, אם הפניה שלי לתמיכה לא היתה ברורה מספיק.
    אמרתי בבירור, פעם אחרי פעם, שהספר יצא לאור בהוצאה רגילה, במבצעים הרגילים. אבל כנראה שמשהו בשילוב של וידאו ביתי, ואתר אינטרנט צנוע, יצר רושם אחר. מי שתמך בי בגלל שחשב שאני מוציא את הספר לבד – אני מבקש את סליחתו.

    2. חשוב לי להבהיר: הספר לא היה גמור, כאשר ביקשתי את תמיכתכם.
    היום שבו העליתי את הבקשה לתמיכה, היה היום שבו חשבתי לנטוש את כתיבתו. הוא היה כמעט גמור, אבל אחרי שנה של כתיבה חשבון הבנק שלי היה, פשוטו כמשמעו, מרוקן.
    אז ביקשתי את תמיכתכם לעוד טיפ טיפה של זמן התפנות.
    וזו ניתנה לי, לאושרי, בכמויות עצומות שלא צפיתי אותן. ואכן גמרתי את הספר בזמן מאוד קצר. ומהרגע שגמרתי לכתוב, הוצאת מודן עשתה מאמצים בלתי אנושיים כדי לזרז את התהליך. והצליחה – תוך פחות מחודש היה ספר מודפס. הם עשו את זה באהבה, מתוך התלהבות אמיתית.
    וזה, בדיוק, גם מה שגרם לעובדה שהספר הגיע לחנויות לפני שהגיע לקוראים. טעות אנוש. שנולדה מתוך התלהבות ואהבה לספר.

    3. ואי אפשר בלי כמה מלים על מה שקרה כאן ביומיים האחרונים.
    זה היה כואב. ומדהים. ופוקח עיניים. ובעיקר, בעיקר עצוב. וזה מה שאני חושב על זה:
    שאנחנו חיים בעולם שיש בו כמויות אינספור של חוסר אמון, ובדידות. והרבה פעמים, הרגש הכי זמין לנו הוא זעם. וצריך להיות מודע לזה. גם אני צריך להיות מודע לזה, כי גם אני חוטא בזה, לפעמים.
    איפה חטאתי בזה? למשל, כאשר כיניתי בפוסט הקודם את אסתי סגל בכינוי נבזי. סליחה אסתי, הייתי עצוב, ובודד, והרגש שהכי היה זמין לי היה זעם.

    זהו.
    למי שתמכו בספר, ועדיין מרגישים מרומים – אנא דברו איתי, ואחזיר לכם את כספכם מייד. זה המייל שלי:
    4maggio@nana10.co.il
    כנ"ל לגבי כל מי שרוצה לבקש הבהרות נוספות, או סתם לדבר.

    הדבר שהיה הכי קשה לי ביומיים האחרונים, זה להבין שהספר הזה – שעבדתי עליו כל כך הרבה זמן, ושיצא הדבר הכי יפה שעשיתי בכל שנות כתיבתי – יזכה לכזו קבלת פנים.
    אנא, נסו לקרוא אותו במנותק מכל ההמולה העצובה הזו.

    תודה,
    עוזי

  5. לא ברור לי למה כל כך דחוף לך להוציא אותו צדיק.
    הבנאדם טוען שהגיע לפת לחם בחומץ ועמד לנטוש את כתיבת הספר שעליו עבד מזה שנה (לא לדחות את סיומו וללכת להרוויח קצת כסף בינתיים – לנטוש!), אבל במקום לקחת הלוואה מיידית מהבנק או מחברים/קרובים כדי לשלם חשבונות פנה להדסטארט כאשר את המימון מהם יקבל, אם בכלל יצליח לגייס את הסכום, די הרבה זמן לאחר מכן. אבל הינה פלא-פלאים, תוך זמן קצרצר לא רק שהפרוייקט מומן במלואו אלא איכשהו וייל מתאפס על עצמו ומצליח לסיים את הספר תוך שבועיים, ההוצאה מצליחה להדפיס אותו תוך פחות מחודש לפי הגרסה שלו ותוך פחות מ-10 ימים לפי הגרסה שלך, בדיוק בזמן לשבוע הספר, כולם שמחים ומאושרים ורק אני ספקן בן ספקנים שמתעקש לדבוק ברגשות קרים ומרים כמו חוסר אמון, בדידות וזעם במקום לשמוח בחדוות היצירה ולהגיש לסופר הגאון עוגות.

    לי הסיפור ברור כשמש – הספר היה "כמעט גמור" כלומר נשאר לכתוב בסוף The End ולשלוח להוצאה אבל אז מישהו שם שמע על הטריק הזה שנקרא הדסטארט. ההוצאה הסכימה בנדיבות רבה תמורת הפרסום כמובן להרשות שהספר דרך האתר, הפייסבוק, הראיונות באתרי החדשות ובעיקר המעריצים עשו את העבודה, והסוף טוב – עוזי וייל קיבל קצת דמי כיס והרבה פירסום לספר החדש שלו, ההוצאה כנ"ל הרוויחה מהמכירות באינטרנט ומהגדלת המכירות הצפויה עקב הפרסום, והמעריצים קיבלו את הספרים שהובטחו להם +תוספת מירמור בצד למי שעדיין מאמין לכול דבר שהוא קורא באינטרנט.

    1. לא חושב שהוצאתי אותו צדיק בכלל. הרבה דברים הפריעו לי בפרשה, אבל אני מעדיף לפרש אותם כטעויות של מתחילים, גם בגלל שאין לי ראיות לכוונת זדון, גם כי החלפתי איתו דואל ישירות בנושא, וגם כי חברים שלי ואנשים שאינני מכיר פנו לאתרי מימון ישיר למטרת הוצאת ספרים ואני רוצה שהם יצליחו. למעשה חוסר אמון במדיום יכול לפגוע ללא סיבה מוצדקת בפרויקטים אחרים באתרים האלו.

      אולי לא נגמר לו הכסף לכתיבה אלא הכסף לירוק ובלי לעשן הוא לא כותב? מה אני יודע? מה אכפת לי? אני יודע שקיבלתי תמורה לכסף, אני יודע שלשם שינוי סופר שאינו מהעשיריה הפותחת קיבל כסף, ואני יודע שמישהו עם קנוניות שליליות כותב אצלי בבלוג בעילום שם וחושב שאני צריך להתייחס אליו בתוך סבך הכשלים הלוגיים שהוא/היא מציגים.

כתיבת תגובה